להורדה בפורמט מתאים להדפסה
פסח תשפ"ב – התעמקות בשעבוד מצרים
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם?
היום אנחנו נדבר על פסח, כי אנחנו בשבוע של פסח.
יש בפסח הרבה מאד נושאים. אני רוצה להקריא לכם את 'שש הזכירות' שאומרים כל יום בסוף של שחרית, ונתעמק בזה קצת. ככה:
"לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:"
"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֵב:"
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָֹה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים: וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:"
"זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמִּדְבָּר:"
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָֹה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:"
ואחרון: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:"
אנחנו רואים פה שחוץ מ"זכור את יום השבת לקדשו" כל שאר הדברים קשורים ליציאת מצרים, למדבר, וכן הלאה, שצריך לזכור את עמלק... זאת אומרת, שעבוד מצרים ויציאת מצרים – אלה מאורעות מרכזיים ביותר בעם ישראל.
במשך הדורות כל מיני אנשים, כל מיני אומות, נתנו פירושים, הרחיבו פירושים משלהם על חג הפסח וניסו לתת לזה איזה צביון בין־לאומי בענין של חג החרות מעבדות וכן הלאה. גם כל מדינה ומדינה כמובן יש להם את יום העצמאות של המדינה. אבל כל זה רחוק מאד מהמציאות של שעבוד מצרים וגאולת מצרים. אין מה להשוות בכלל.
טוב, אפשר ללמוד מזה משהו, כן? כל אחד יכול לקחת לעצמו. אבל אי אפשר להשוות, כמו שהיום להבדיל גם כן מנסים להשוות כל מיני פגיעות בעמים לשואה. אין באמת מה להשוות. אין מאורע כמו השואה שעברה על עם ישראל. זה מאורע חד פעמי בהסטוריה. אז חשוב לתת את הקונטקסט ואת החשיבות הנכונה לכל דבר ולא לערבב.
כן, אז שעבוד מצרים: שעבוד מצרים היה שעבוד פיזי, "מעולם לא ברח עבד ממצרים", שעבוד נפשי ושעבוד רוחני, כמובן יכולים להגיד שעבוד מדיני, כלכלי, כל שאר הדברים. זה שעבוד של הפרט ושעבוד של הכלל, של כלל עם ישראל. וזה לא דבר פשוט.
מה גרם לשעבוד הזה? א'. מה שהיה בברית בין הבתרים עם אברהם אבינו, שהוא שאל "בַּמָּה אֵדַע", במה ידע שהוא יירש את ארץ ישראל? כביכול היתה פה שאלה קצת חלשה מבחינת הבטחון בה' ואמונה. ויש את ההסבר על פי פנימיות התורה שמביא האר"י הקדוש: שעבוד מצרים – זה בגלל שהיינו צריכים להעלות משם את הניצוצות שנעשקו בקליפה, ניצוצות של אדם הראשון שנעשקו על ידי הקליפה כשהוא פגם בק"ל שנה שפרש מאשתו.
אז ההסבר של הפשט נראה רחוק מהסוד, אבל זה לא נכון, כי אנחנו יורשים את ארץ ישראל בזכות שמירת הברית. אז תיקון הברית של אדם הראשון במצרים, העלאת הניצוצות מערוות הארץ – זאת הקדמה כדי לרשת את ארץ ישראל, אז זה באמת עונה לענין ששאל "בַּמָּה אֵדַע". אברהם אבינו ראש הנימולים. כן.
מי שרוצה להתעמק בכל הנושא של שעבוד מצרים – יש לנו ספר נחמד מאד שנקרא "תינוק שנִשבה". אפשר להוריד אותו מהאתר. מומלץ מאד לקרוא אותו עוד לפני פסח אם יש לכם זמן, ואם לא אז בזמן פסח, חול המועד. יש שמה הסברים יפים וקצרים ובהירים בענין שעבוד מצרים, גלגולי נשמות וכן הלאה.
אז יש הבדל בין בעיה נפשית לבין בעיה רוחנית. אתם יודעים שבצעירותי אני עבדתי בתור מדריך בריפוי בעיסוק, אמנות, מדריך שיקומי, בארבעה בתי חולים פסיכיאטריים. אפשר לקרוא על זה בספר החדש שיצא, "עִמו אנֹכי". אחר כך הייתי מורה בחינוך מיוחד.
אז באמת שואלים: בא בן אדם ויש לו בעיה נפשית – זו בעיה נפשית? בעיה רוחנית? למשל, בן אדם שיש לו הזיות – אז בודאי שלפי הרפואה זאת בעיה נפשית, אולי פיזיולוגית גם, תלוי באסכולה. האם זו גם בעיה רוחנית? כן, על פי פנימיות התורה יכולים להגיד שכן. אולי יש לבן אדם הזה בעיה שנכנסה בו רוח או דברים מהסוג הזה שאנחנו מוצאים בכתבים הקדושים.
אז במצרים היה שעבוד נפשי, כי מי שהוא עֶבֶד זה משפיע גם על הנפש שלו.
הזכרנו את השואה – בשואה רצו להפוך אותנו ל'תת־אנוש', שלא יהיה לנו צלם אנוש גם בעיני עצמנו, רחמנא לצלן. וגם במצרים בעצם, המצב היה ירוד מאד מאד, מאד. קושי השעבוד שבר את רוחם של ישראל, "וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם". ונגאלנו בזכות נשים צדקניות – שהיה להן יותר שאר רוח, הן עודדו את הבעלים, ובזכותן נגאלנו ועתידין להגאל. יש כנראה בנשים יכולת, כח סבל, יותר מאשר לגברים בהרבה מובנים וגם זכויות כמובן.
אז היה שם שעבוד נפשי ושעבוד פיזי קשה מאד – התישו את הגוף של עם ישראל, רצו למנוע את עם ישראל מ'פרו ורבו', שלא יתרבו, ורצו להרוג את גואלם של ישראל, לכן כל התינוקות נזרקו ליאור, בתוכם גם משה רבנו, רק שהוא היה בתוך תיבה וניצל.
כתוב בזהר הקדוש שפרעה החזיק את נשמות ישראל במצרים באמצעות כישוף. היום אנשים שואלים אם יש כישוף או אין כישוף. הרבה באים ליעוץ הרוחני שלנו, ושואלים גם בענין כישוף. אז באופן מהותי בודאי שיש כישוף, זה כתוב בכתבים. האם היום יש מכשפים עם יכולת כמו של פרעה? את זה אני לא יודע... האם אנשים עושים כישופים? אני שומע שעושים כישופים – כן, 'זו כישפה אותה, ההוא כישף אותה'. אני לא יודע אם יש לזה כח, אם זה תופס, כי אנשים לא בדרגה כזו גבוהה – לא מצד הקדושה לצערנו, וגם ה'לעומת זה' מצד הסטרא אחרא לא ברמה כל כך גבוהה. אבל בודאי שיש מכשפים. וככל שיהיו צדיקים גדולים יותר בעם ישראל ויהיה יותר גילוי פנים – ככה 'זה לעומת זה', גם בחינת בלעם בדרגות של המכשפים של הסטרא אחרא יכולים לצוץ פתאום. אז אין לנו השגה בזה. בכל אופן, הדבר הזה קיים.
ובמצרים הם היו אלופי אלופי המכשפים. ובאמת שמו בשנים עשר השערים של מצרים כחות כישוף שאי אפשר היה לברוח. משה רבנו הצליח לברוח מעל הטבע, בנסים מעל הטבע, שה' פשוט שלף אותו והציל אותו.
אז תארו לכם שהשעבוד היה קשה מאד מאד מאד מאד, וגם כמו שכתוב אצל המרגלים כן? שהיינו בעיניהם כחגבים, בעיני הנפילים והענקים וגם "בעינינו". זאת אומרת, ברור שהיינו בעיניהם כחגבים, כי הם היו ענקים ואנחנו היינו בני אדם רגילים לעומת הענקים שהיו פה בארץ כנען. אבל זה השפיע על הדימוי העצמי שלנו, שאנחנו היינו גם בעינינו כחגבים, זו בעיה.
כאשר משעבדים אומה, משעבדים בני אדם, והם הופכים להיות בעיני עצמם עבדים, שהם כבר מתרגלים למעמד הזה, זה קשה מאד. וזה אולי גם מסביר למה כל כך הרבה יהודים בשואה – לפעמים היו אלפי יהודים ורק כמה, להבדיל, כמה נאצים ששמרו עם נשק – הם יכלו להתנפל עליהם, לקחת את הנשק, אבל הם לא. הם לא עשו כלום. אולי היו מקרים, כן, כמו שהיה מרד בגטאות, כאלה דברים, אבל זה היה יוצא דופן. ולמה? כי היינו בעינינו כחגבים. יש מצב כזה שבן אדם מתיאש ומאבד צלם אנוש, והוא משלים עם המצב שלו.
ואלמלא ה' יתברך היה מוציא אותנו ממצרים – היינו משועבדים לפרעה עד עכשיו. שער הנו"ן של הטומאה עמד לתפוס. משער הנו"ן של הטומאה אי אפשר לצאת. לכן ה' יתברך הוציא אותנו בחפזון. וגם עכשיו מתפשט שער הנו"ן של הטומאה בעולם. לקראת הגאולה השלמה יבוא המשיח ויציל אותנו גם כן, כמו בגאולה הראשונה, בעזרת ה' בקרוב.
אז האם אנחנו משועבדים? מה זה להיות בן חורין? כן, על הלוחות כתוב "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", "אל תקרי חָרוּת אלא חֵרוּת, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". ולא רק צריך לעסוק בתורה, גם צריך לקיים את התורה מאהבה ומיראה, מיראה ומאהבה, לעבוד את ה' יתברך בלבב שלם.
אנחנו היינו משועבדים לפרעה במצרים, אבא שבשמים הוציא אותנו ממצרים לא 'סתם', לא כי רצה לשחרר את עם ישראל ושנהיה ככל העמים – אלא שנשתעבד אליו יתברך, שנהפוך להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש", לצאת משעבוד מצרים כדי להשתעבד לאבא שבשמים, להבדיל.
אז האם זה תהליך שהיה רק פעם? לא. התהליך הזה קיים היום, עד הגאולה השלמה או שבן אדם משתעבד לפרעה ולגלות מצרים, או שהוא משתעבד לאבא שבשמים ולתורת ישראל – או זה או זה.
והבירור הולך ומתחדד מאד, גם בתוך עם ישראל גם באומות העולם. בעם ישראל יש מי שמאמין בה' ובתורתו, יש מי שלא. אז יש פה בירור. וגם באומות, אומות העולם – יש מי שמאמין בבורא אחד, כן, בורא עולם יתברך שמו לעד, ויש מי שמאמין באלילים, ויש מי שלא מאמין באף אחד, ויש מי שבעד עם ישראל, ויש מי שנגד עם ישראל. זה הבירור שיש באומות.
שני הבירורים האלה, מה שבתוך עם ישראל וגם מה שבאומות – זה התהליך שקורה בעולם, התהליך העמוק, "עד כי יבא שילה". פתאום יבוא המשיח, ואז האמת תתגלה לעיני כולם ואז יהיה ברור מי צדק, מי לא צדק.
אם כן, הענין של שעבוד מצרים – לא סתם אנחנו צריכים לזכור את זה כל יום, לא סתם אנחנו צריכים לזכור שהקצפנו את ה' במדבר, לא סתם אנחנו צריכים לזכור מה שעשה לנו עמלק, לא סתם צריכים לזכור מה שקרה למרים, מה שהקראנו – כל הדברים האלה הם דברים מהותיים, עקרוניים, חזקים, חשובים, שאנחנו צריכים לתת את הדעת עליהם.
עכשיו דיברנו על כישוף, ודיברנו על שעבוד – נניח בן אדם שמשועבד לפלאפון שלו, שהוא לא יכול להיות בלי הפלאפון. שמעתי שיש אנשים שקשה להם לשמור שבת, כבר לא בגלל שאסור לעשן, אלא כי הם לא יכולים לשחרר את היד מהפלאפון, כי הם מכורים.
פגשתי מישהו שמומחה להתמכרות, הוא עוסק בטיפול באנשים עם התמכרות לסמים. זה דבר קשה מאד. כמה אנשים באמת מצליחים לצאת מהסמים ולא לחזור לסמים? אז הוא אומר שהמדע קבע שמי שמכור – הוא מכור לכל החיים, רק או שהוא נקי או שהוא לא נקי. נשמע מזעזע. וזה לא לפי התורה. לפי התורה יש בחירה חופשית בכל רגע. בכל רגע אדם יכול לצאת ממצרים – יכול לצאת מהסמים, יכול לצאת מכל הרגל מגונה, יכול להשתחרר מהיצר הרע הפרטי והכללי. זה הכל תלוי בבחירה.
נכון שזו בחירה לא קלה. נכון. ככל שבן אדם מתמיד ומתרגל להרגלים לא טובים, כמו להיות מכור לסיגריות, לאלכוהול, לסמים, או מכור להימורים, או מכור לא משנה למה, לכל דבר, מכור גם לפלאפון שהוא לא יכול להיות רגע בלי להסתכל עליו – אז ככל שבן אדם מתמיד בזה, הוא נטמא יותר, המצב שלו מחמיר. אבל אם הוא מחליט לצאת – יכול להיות שיצא מהקצה לקצה, "בְּחִפָּזוֹן", או שיצא בשלבים, כל אחד לפי מה שיכול, "בְתַחְבֻּלוֹת תעשה לך מלחמה" – אבל אפשר, בן אדם לא משועבד. היחידי שלקחו לו את הבחירה, זה פרעה. משמים לקחו לו את הבחירה כדי להעניש אותו, כדי שיקשה את ערפו.
בני אדם יש להם בחירה. גם לעם ישראל יש בחירה, גם לבני אומות העולם יש בחירה. ולכן יש חשבון בשמים לכל אדם אם הוא עושה את הטוב או ההפך. כמובן, אם בן אדם 'שוטה' מה שנקרא, חולה, בן אדם עם פגיעה שכלית, דברים כאלה, אז טוב... הוא לא בן דעת. זה משהו אחר. אבל כל האנשים הבריאים הרגילים – כולם יש להם בחירה. וגם אלה שנקראים שוטים – גם יש כאלה שיש להם בחירה, תלוי בדרגה של המחלה או של המצב.
אז השעבוד הזה שהסטרא אחרא משעבדת את הפרט ואת הכלל, זה משתנה מדור לדור.
למשל, בדור שהיצר של עבודה זרה היה חזק, בית ראשון – אז היה קשה מאד, היתה מלחמה קשה מאד לצאת מזה, למרות שתגיד: 'מה? מה יש לעבוד עבודה זרה? להבדיל, רחמנא לצלן, היה גילוי פנים, היו נביאי אמת, היו נסים בבית המקדש. מה אתה עובד עבודה זרה?’ עבדו עבודה זרה גם בתוך בית המקדש רחמנא לצלן. אז כבר ידוע מחכמים, מהגמרא, שהיצר הזה היה חזק מאד, עד שה' יתברך נתן אותו בידי חכמים ונהרג היצר הזה, נגמר.
כן, אז בכל דור ודור הקליפה עושה את המלחמה לפי הדור, לפי החולשות של הדור, לפי איפה שהיא יכולה להשיג את ההישגים, כמו בכל מלחמה. ואנחנו צריכים לעשות את מלחמת ההגנה והמתקפה שלנו – להשתחרר מהשעבוד הזה, במחשבה, דיבור, מעשה, להשתעבד רק לאבא שבשמים על פי תורתנו הקדושה, לעשות לו נחת רוח, לעשות את העבודה לשם שמים – כי לכך נוצרנו, ולכך שחרר אותנו אבא שבשמים משעבוד פרעה במצרים.
יש אנשים שמשועבדים – משועבדים לגאוה שלהם, לכעס שלהם, לקמצנות שלהם, לתאוות שלהם, לקנאה שלהם, לעצלנות שלהם, למצבי רוח, עצבות, רחמים עצמיים שליליים, להרס עצמי. כל כך הרבה קליפות יש. כל כך הרבה סוגי שעבוד יש לסטרא אחרא – בכל מיני לבושים.
אם היה בא היצר ואומר: 'שלום, אני היצר. אני באתי לשעבד אותך', מי היה שומע לו? ברור. זה מעורבב עם דברים טובים, עם חצאי אמת. חייב להיות. אם אין אמת מעורבבת בתוך שקר – השקר לא תופס. חייב להיות איזה ניצוץ, אבל מעוותים אותו.
יש מומחיות גדולה לקחת משהו קטן ולעשות אותו ענק – ואז הניצוץ הקטן הזה, שהוא גם מעוות, נותן כח להגיד שיש פה ככה וככה. כן, רואים את זה. אמצעי התקשורת בכל העולם מומחים לדבר הזה – לקחת משהו, לשנות אותו, לעשות אותו לפי האג'נדה מה שצריך.
אז שעבוד מצרים לא נגמר. אמרתי אתמול בשיעור שגם התוצאה לא היתה מושלמת: כשיצאנו ממצרים פסל מיכה עבר אתנו את קריעת ים סוף, מזעזע. אחר כך הקצפנו את ה' במדבר ארבעים שנה, מזעזע. משה רבנו, גואלם של ישראל, לא הצליח להכנס לארץ, כשהמטרה לא היתה לצאת ולהסתובב במדבר – אלא לקבל את התורה, להכנס לארץ, לנחול את הארץ, להקים את בית המקדש, לעבוד את ה' על פי ההלכה, וגם באמצעות עבודת המקדש להעלות את כל הניצוצות, כן? רפ"ח ניצוצין ולהביא את הגאולה וזהו, נגמר התיקון של העולם הזה, ולהגיע לדרגה של לפני חטא עץ הדעת ולעלות מעל הדרגה הזו, ועולם הבא, קבלת שכר – הכל היה נגמר מהר ויפה ונקי, בלי כל הסבל המזעזע שאנחנו עוברים, עם ישראל, וגם שכל העולם עובר, עד שתבוא הגאולה השלמה בקרוב ברחמים.
אז אלו הענינים החשובים שאנחנו צריכים ללמוד על שעבוד מצרים – להיות בני חורין, להיות בני חורין מהיצר הרע, הפרטי והכללי. אי אפשר בלי להבין את המלחמה ולהתעמק בה. בלי התורה כמובן אי אפשר, בלי להידבק באבא שבשמים כל הזמן אי אפשר, בלי לעשות את הבירור בכל ענין וענין אי אפשר לגבור – ובלי תפילה! כי בלי תפילה אנחנו לא יכולים לנצח אותו, רק אבא שבשמים נותן לנו כח. אבל הוא מצפה שאנחנו נעשה את החלק שלנו. גם לזה הוא נותן לנו כח. וגם את זה אנחנו צריכים לעשות.
ולכן, עכשיו שמחפשים את החמץ, אחר כך כשמבערים את החמץ – לכוון על היצר הפרטי והכללי ועל כל ההסתעפויות, כדי שנוכל להיות בני חורין. ואחר כך בליל הסדר – לחוש את האורות העליונים שיורדים לגאול את ישראל. כמו שהיה בזמן גאולת מצרים, אז בכל שנה ושנה יש את הגאולה, ואולי בעזרת ה' בקרוב הגאולה השלמה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק לעבודתו יתברך!
ה' עוז לעמו יתן!
לחיים, לחיים! לחיים!
חג כשר ושמח!

שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.

ותן חלקנו בתורתך נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
#פסח #פרשת #פרשתהשבוע