ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת בשלח תשפ"ו, ובשם ה' נעשה ונצליח. אתם יודעים, אנחנו מנסים להבין את הפרשה על פי 'דרך עץ החיים', זו הדרך הרוחנית שאנחנו משתדלים ללכת בה וללמד אותה.
הפרשה רצינית, התחלה של כל הענינים של המדבר, קריעת ים סוף והתחלת הנפילות הרוחניות. משך את תשומת לבי הענין של "וַחֲמֻשִׁים עלו בני ישראל" – אחד מחמשה, אחד מחמשים, אחד מחמש מאות? תלוי, יש כמה דעות. זה ממוצע די גרוע. הרבה יהודים מתו במצרים כי לא רצו לצאת ממצרים, ה' הרג אותם, והם מתו וקברו אותם בשלושת ימי האפלה, החושך.
נתתי את דעתי לחשוב למה הם מתו, איזה סוג רשעים היו אלה. לא יודע אם יש תשובות. שאלות יש – אם היו רשעים כי הם מרדו בה', אם הם היו תינוקות שנשבו לגמרי? המון שנים במצרים. הם מרדו במשה? ואם בן אדם רצה להשאר, זכותו, היו אומרים היום, זכותו להשאר? בגלל זה הוא רשע, אולי שהוא ישאר שמה בגלות? או שהם הסיתו ורצו למנוע מעם ישראל לצאת, התחילו לחמם את הציבור, לא רק הם עצמם?
בכל אופן, משמים הרגו אותם, אז זה סימן שלא היתה לזה שום תקנה חוץ מזו, שום תקנה חוץ מזו. זה מדאיג מאד. דיברנו על זה בטיש בשבת, על שינוי התודעה שכל אחד היה צריך לעבור. כולם היו צריכים לעבור שינוי תודעה – משה רבינו בראש, אחר כך הזקנים, אחר כך עם ישראל ואחר כך פרעה והמצרים, והעולם כולו.
מעם מסכן תחת סבלות מצרים, עם של עבדים, שכל מה שהיתה להם זו איזו תקוה שיבוא איזה גואל ויגאל אותם, המצב שלהם היה גרוע – לזה שפתאום הם יוצאים ביד רמה, מנצלים את מצרים, ה' יתברך היה בהסתר פנים רציני ביותר ופתאום הוא מתגלה, מתחיל לתפוס פיקוד כמו שאומרים, ולתת הוראות ולנער את כולם – זה שינוי תודעה.
בן אדם, כל בן אדם, הוא חיה של הרגלים. מאד קשה לשנות תודעה. לא סתם בהתגלות, למשל, במתן תורה פרחה נשמתם, לא יכולנו לקבל את האור. רק משה רבינו היה יכול לדבר עם ה'. עם ישראל לא היה יכול לעמוד בזה. זאת אומרת, הכלים לא מצליחים לספוג ולהחזיק את האור.
אז גם בתהליך של שיבת ציון של ימינו, גם כאן היה צריך שינוי תודעה. וגם היום צריך שינוי תודעה כל הזמן לקראת הגאולה השלמה: מי אנחנו, מה אנחנו – גם עם ישראל וגם המנהיגות של עם ישראל, המנהיגות הרוחנית של עם ישראל. הרי היו רבנים וקדושים שגרסו לא לעלות לארץ בקום המדינה. אז מה קורה? מה נכון? גם אומות העולם לקח זמן עד שהסכימו. גם בתוך עם ישראל, מי יזם בכלל את הדבר הזה? הם לא היו אנשים דתיים, הפוך. הם גם לא רצו להקים מדינה לפי התורה, אלא מדינה לפי ההשקפה הסוציאליסטית, הדמוקרטית.
בקיצור, שינויי תודעה. העולם כל הזמן עובר שינויי תודעה עד הגאולה השלמה. השינויים האלה יכולים לבוא או על ידי בחירה או על ידי יסורים, מכות. ויש כאלה שזה עוזר להם והם מזדרזים וחוזרים בתשובה ומשתנים. ויש כאלה שלא עוזר להם כלום, הם מתעקשים והם נשארו במצרים.
צריך שינוי תודעה. אני עליתי מארגנטינה – מה זה פשוט לבוא, להחליף את כל החברה שלך, את השפה שלך, את ההרגלים שלך, לבוא לארץ שאתה לא מכיר?! זה קשה מאד להיות עולה חדש, זה לא דבר פשוט. יש גם כאלה שבאו אתנו, וחזרו. הם לא נשארו, לא יכלו לסבול, לא יכלו להתרגל.
שינוי תודעה: לחזור בתשובה פתאום, מבן אדם חילוני להיות פתאום ירא שמים דתי, זה דבר פשוט?! או להיות גר צדק, מי שהתגייר, זה דבר פשוט?! בכלל לא, לא בַּפְּרט ולא בַּכלל, ולא בשום צורה.
מאד קשה לקרוא את מפת הקרב בזמן שזה קורה, להבין מה ה' רוצה, לאיפה זה הולך.
אנחנו רואים כאן בפרשה חוסר אמון של חלקים, ה'זהר' אומר שהם הערב רב, כן? שלא מאמינים למשה, וגם מורדים נגד ה' כל פעם עם תלונות, וגם כשחסר מים או חסר משהו הם לא מבקשים בענוה וב'תתפלל לה' שיתן לנו מים'. הם באים בעזות, וכל הזמן ממרידים ורוצים לחזור למצרים ותלונות, תלונות ומענות, בצורה לא מנומסת בכלל, לא בשום שכל לעומת כל הנסים שה' עשה שהוציא אותם ממצרים. הם ראו את המכות, עכשיו ראו גם את קריעת ים סוף, ראו שהמצרים טבעו, ראו הכל! מה אתם מתחצפים? מה זה הדבר הזה? משה רבינו ואהרן הכהן אומרים בפרשה 'מה אתם רוצים? זה לא אנחנו, זה הבורא יתברך'.
זאת אומרת, לא מספיק שהגואל משה רבינו היה צריך שבוע להשתכנע ללכת לגאול את ישראל, זאת אומרת, שינוי תודעה שלקח לו שבוע עד שה' כעס עליו – אלא עכשיו שהוא כבר יודע שהוא השליח וכולם רואים שהוא השליח, הוא בכל זאת צריך להגיד להם 'רבותי, מה אתם רוצים ממני?' "ונחנו מה כי תלינו עלינו", זה מהשמים! אלה לא כישופים, זו לא פוליטיקה.
אחר כך עוד נראה את פרשת קרח – בכלל. וכל פעם אנחנו רואים עוד מישהו שצץ וחוטא ולא מקבל ולא משנה את עצמו, לא מיישר קו עם ה' יתברך, אם זה המקושש או כמו שאמרנו קרח ועדתו, דתן ואבירם, כל פעם אנשים, גם בפרשה פה, כן, שיצאו ללקוט בשבת את המן כשאמרו להם לא. זאת אומרת, להפוך 'אני' ל'אַיִן', להתבטל כלפי שמים, להתבטל כלפי ההנהגה של משה רבינו, שאין כמו משה רבינו, מי יכול להשתוות ולהבין בכלל מי זה משה רבינו? – לא קיבלו את זה, היתה להם עזות. מילא הערב רב באו וחיממו, אבל למה אתם שומעים לערב רב? מי הם שתשמע להם? מה קורה לבן אדם שהוא לא משנה, לא משנה, לא מבין, לא קולט?
זה לא רק אז. זה גם היום, וזה בכל הדורות. בית ראשון, בית שני, לא קלטו שזה הולך להחרב? כן קלטו, כן ראו, לא היו נביאים? היו נביאים. התריעו? התריעו. לא יכלו, לא יכלו, לא רצו, לא בחרו להשתנות, להתגבר על היצר הפרטי, על היצר הכללי, על המחלוקות, על שנאת החנם בבית שני, בבית ראשון על שלש העבירות החמורות.
זה לא פשוט. כנראה, יצר הרע בכל דור ודור הוא חזק מאד, הפרטי והכללי, והאדם בתוך הדמיונות שלו, בתוך הרצונות שלו, בתוך הצרכים שלו – או שהוא משתלב בהנהגה של ה' יתברך או שהוא משתלב בהנהגה של הסטרא אחרא, משהו צריך להחליט בסוף. וזה מה שקורה.
אנחנו עכשיו כאן לקראת סוף התיקון, בדור שלנו. וגם כרגע יש עוד הרבה שינויי תודעה לקראת הגאולה שצריכים לעבור. מה יהיה? איך יהיה? הדור יתום. ה' יעזור לנו, ירחם עלינו. אז חוזרים בתשובה, זה טוב מאד. אבל עדיין המצב הכללי של עם ישראל לא פשוט בכלל, כל רגע פיקוח נפש, כל רגע בלאגן. לא פשוט.
ככל שמתקרבת הגאולה, אם לא באים לקראת ה' יתברך ותורתו, הדינים מתגברים. אבל הדינים מתגברים בדרך הטבע אז אנשים חושבים שזה טבע, 'אה, זה טבע. זה לא משמים', עד שלאט לאט יתחיל להתגלות שזה משמים, שכל היסורים, בַּפּרט, בַּכלל, בגוף, בנפש – הכל זה משמים. אבא שבשמים מתחיל לעורר פה את העם, את העולם, מעבר לשכל, מעבר לרצונות של אנשים, מעבר לתודעה הרגילה של האדם.
בן אדם בא לעולם הזה – הוא מרגיש שהוא יחיה לנצח. הוא בכלל מתעסק בענינים שבא לו, מה שבא לו, איך שבא לו, דברים טובים, דברים פחות טובים, מגלגל את הזמן. הוא לא חושב שיש איזה משהו בכלל, איזה תפקיד, זהו, חי ככה באופן מאד... אני הכרתי דורות לפנַי, חמשה דורות, גם של תינוקות שנשבו. והם חיו חיים, עשו דברים טובים, פחות טובים, עבדו, התחתנו, הביאו ילדים – לא שאלו שום שאלה על מה זה העולם הזה, מה ההבדל בין עם ישראל... ואם היתה להם איזו שאלה, היתה להם איזו תשובה שטחית מאד, פילוסופית כזו או אחרת, חצי פילוסופית. לא התעמקו. גם לא היה מי שיגיד להם שום דבר, מי שילמד אותם.
לכן אנחנו מתאמצים להפיץ את הספר שלנו הקטן, 'דרך עץ החיים', שיש שם את כל היסודות שכל אחד צריך לדעת. אחר כך תבחר מה שתבחר, אבל לפחות תדע. לא יודעים. לא לימדו. זה לא הגיע. מה מגיע? היום־יום: מה נאכל היום, מה נעשה מחר, איזה מקצוע נלמד, עם מי נתחתן, איפה נגור, וענייני הכלל, פוליטיקה, דברים כאלה, כן שלום, לא שלום, ככה, אחרת, נגור פה, נגור שם.
מה עם בורא עולם? מה עם התכנית שלו? האם יש תכנית לבורא עולם?! האם בורא עולם קיים והוא מסתתר? האם הוא יתגלה? – שאלות בסיס, לא שואלים, ולא מקבלים תשובות.
היום ברוך ה' כבר יש תשובות בחוץ בזכות ההפצה של כלל עם ישראל, של החסידויות ועוד זרמים שמפיצים פנימיות. שם התשובות, בפנימיות התורה, בחסידות, קבלה, 'דרך עץ החיים'. כן, כבר יש תשובות. אבל עדיין האדם בטבע, הוא חושב 'אה, זה מחייב אותי?'
כשאני הייתי ילד בארגנטינה, בבואנוס איירס, שמעתי על בן אדם אחד ששומר שבת, אמרתי 'מה זה הדבר הזה שומר שבת? מה זאת אומרת שומר שבת?' היו כמה זקנים באים שמה לַשוּלֵע בסעודה שלישית ואוכלים. אני הייתי מוצא פירורים של החלות. 'מה הם עושים פה הזקנים האלה כל שבת?' אבל אף אחד לא אמר כלום. זה לא קשור אלינו. אנחנו יהודים, אבל זה לא, זה לדתיים, יש שם כמה משונים כאלה, דתיים, זה לא מחייב אותנו. לא היתה שום מודעות, שום הסבר שאומר שההלכה מחייבת אותך, כלום. מה זה הלכה בכלל? מי שמע על זה?
אה, בטח שאתה יהודי, הלכנו לַשולע, למדנו ביידיש. ידענו על חגים. אבל חגים זה פולקלור, זו לא הלכה. זו היסטוריה של עם ישראל, זה לא מחייב. אתה יכול לנסוע, יכולים לקחת אותך לשיל, השיל זה בית הכנסת, ביום כיפורים באוטו כי כולם באים באוטו שם, נניח... היום ברוך ה' זה כבר משתנה, אבל ככה זה היה בילדותנו. וזה אם בכלל שמעת על משהו מזה – כי אם גדלת באיזה כפר לא שמעת על זה שום דבר. מבינים?
לכן אני מתעמק בגלות הזו שהיתה לנו, הנפשית והרוחנית, במצרים, ובמשך הדורות, ועד היום הזה – בן אדם יכול להיולד בירושלים, פה בגילה, והוא לא ידע שום דבר מהדברים האלה שאני מדבר. אם אתה לא מביא לו את זה כתוב, אם אתה לא מסביר לו, אם אתה לא יושב אתו – אז 'אה, יש דתיים. כן, יש כל מיני דברים. אה, כן, טוב, זה לא קשור אלי, אני הולך לכדורגל, מה מעניין אותי כל זה?' או לאיפה שבן אדם הולך. מבינים?
אז במדבר, עכשיו מתחילה המסכת שבמדבר, מתחילים להתברר היחסים בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. בהתחלה הכל היה בנסי נסים, המכות וכו', איזה יופי. המצרים חטפו – טוב, איזה יופי. אמרו שירה, אמרנו שירה בגלל קריעת ים סוף, איזה נס – ואחרי חמש דקות מתחילים להתלונן: 'אין לנו מים'. 'אין לנו אוכל'. 'אין לנו פה', 'אין לנו שם'. 'למה הוצאת אותנו ממצרים? היינו נשארים. היינו חוזרים'.
ההשקפה הזאת היא גם מאד מאד מאד לא נעימה. אני אומר תמיד כשבאים להתיעץ בקבלת קהל, לפעמים אני מספר לאנשים שיש כמה מסלולים בחיים: יש את המסלול הנורמלי, יש את המסלול נניח הפסיכיאטרי, חינוך מיוחד, יש את המסלול העברייני, ויש את המסלול הפרזיטי – אנשים שלא יטרחו לעבוד, לא יטרחו לעשות כלום, הכל צריך לתת להם.
אז זה נשמע ככה. הערב רב האלה, שמשה רבינו טעה שקרב אותם כי ה' לא רצה, כבר דיברנו על זה – בעצם יש להם רק תלונות: 'חסר לי זה', 'חסר לי זה', 'תביא לי זה', 'למה הוצאת אותי לפה? בוא נחזור לשם'. מה הם תורמים, הערב רב האלה? מה הם תורמים? כלום. רק שלילי, רע, לטמא את כולם, להפיל את כולם. שום פתרון אין להם, כלום.
ורואים פה את הרגישות בשמים אצל ה' יתברך והנהגתו יתברך – אין לנו תפיסה והשגה בה' יתברך, אבל בהנהגתו יש לנו יותר כי את זה הוא מגלה לנו בתורה – הנהגה שמגיבה מיד, מגיבה מיד. היה הסתר פנים, אחר כך גילוי פנים. עכשיו היתה קריעת ים סוף, 'עכשיו אתם כבר פה אצלי, בוא נקח אתכם', כביכול ה' אומר, 'נקח אתכם לארץ. תתנהגו יפה'. הנה, הוא מתחיל לתת להם מצוות – ומתחילים חוסר המשמעת, חוסר האמונה, חוסר ההכנעה, חוסר אהבה, חוסר יראה, כפיות טובה.
את זה רציתי להגיד, את הנקודה הזו: כפיות טובה קשה ביותר, קשה ביותר, שלא יאמן! בן אדם עוזר לך במשהו, אתה צריך להודות לו כל החיים על שנתן לך משהו, שעשה לך משהו. פה ה' יתברך עושה הכל בגלוי – כפיות טובה, תלונות, מה קרה? מה? מה אדם חושב? מה הם חשבו על עצמם? מי הם? מה הם? ומי זה הבורא יתברך, להבדיל? ואיך הוא מנהיג את העולם? הוא בחר בעם ישראל, הוא לקח את עם ישראל. תתנהגו יפה.
אז מובן שקל לדבר, ביום־יום בן אדם כשהכל הולך לו טוב, הולך טוב – הוא מבסוט, הוא מאמין, הוא נאמן, הוא מסור. מה קורה כשמשהו משתבש? כמו שלמשל ה' יתברך נסה את אברהם אבינו עשרה נסיונות, והוא עמד בכולם, הוא אברהם אבינו. איך אנחנו? אם משהו משתבש לנו אנחנו עומדים בנסיון או חוזרים מצרימה? חוזרים אחורה? יש בעלי תשובה שחזרו בתשובה, ראו כי המלחמה קשה – ונפלו, נפלו עוד פעם, התרחקו. לפעמים הם גם חוזרים חזרה, וככה כל החיים, מלחמות. מבינים? אז זה לא פשוט.
אבל אומרים חכמים שאין כמו דור המדבר, דור דעה. מצד שני, כל פעם חלקים מהם הושפעו מהמרידות ומהחוצפה וכפיות הטובה של הערב רב. לא הצליחו להעלות, לא משה ולא עם ישראל, לא הצליחו לזכך ולהעלות את הערב רב. על זה במשך הדורות אחר כך באים בגלגול, גם ניצוץ של משה וגם הערב רב וגם עם ישראל. וזה ממשיך הדבר הזה עד סוף התיקון, עד הגאולה הקרובה בעזרת ה'.
אנחנו צריכים להתעמק הרבה בכל הדברים האלו, כי הגאולה האחרונה כגאולה ראשונה. זה לא בדיוק זהה בכל דבר, אבל יש מה ללמוד בהתנהגות ובמדות. וגם כשקשה לך תבקש יפה, תשאל יפה. מה קורה? מה, מה, מה קורה?
והיום שתרבות הדיבור ירדה מאד, אנשים מרשים לעצמם להגיד דברים ולהטיח דברים. הם חושבים שמי שפותח את הפה גדול יותר הוא רציני יותר...
צריך לעשות תשובה. צריך לחשוב על כל מה שבן אדם מוציא מהפה שלו, מה שהוא עושה, ו"כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי", ולהיות ענוים, ולהיות נאמנים ולהיות זכים. לא להתנהג כפראי אדם. זה מזעזע, בקיצור.
ועדיין לא תקנו את הכל. כן, אם היינו מתקנים את הכל, המשיח כבר היה בא. אז עדיין יש הרבה מה לתקן והרבה מה ללמוד. יהי רצון שנלמד! שנלמד. להבדיל גם חמור כשהוא צריך ללכת ימינה והוא הולך שמאלה, עושים לו 'נו נו נו' – והוא לומד בסוף, או עם גזר או עם מקל אבל הוא לומד.
גם אנחנו צריכים ללמוד, יהי רצון שיהיה רק בחסד וברחמים ובהתעוררות משלנו, שנעשה נחת רוח! אחרי כל אלפי השנים האלה נעשה נחת רוח אמתי לאבא שבשמים, ויגמר כל הגלגל הזה של ששת אלפים שנות תיקון, יגמר בטוב! בזה שעם ישראל מתעורר, שעם ישראל מתקן, שעם ישראל נדבק באבא שבשמים ואומר 'הנני', סוף סוף! נאמנות, אחדות, כל הדברים הטובים.
יהי רצון שנזכה!
לחיים! לחיים! לחיים!
נא להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל מקום ובכל זמן לזיכוי הרבים, למען שמו באהבה! וגם את 'ערב דא"ז' – אתם יודעים, כל לילה בלי נדר אחר חצות אני יושב ומנגן שירים שה' שולח לי, מעוררים מאד, עם הרבה נקודות, שאם תשמעו אותם זה יחזק אתכם ואת בני הבית שלכם – להפיץ אותם בכל מקום!
לחיים! לחיים! לחיים!
וכל טוב סלה.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
