ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת תולדות תשפ"ו, ובשם ה' נעשה ונצליח! אתם יודעים שאנחנו מתבוננים בפרשה על פי 'דרך עץ החיים', שזו הדרך הרוחנית שהיא המשך דרכו של רבנו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע.
כן, אז נתחיל ככה, בוא נדבר כמה מלים על רבקה אמנו. אין כמו רבקה אמנו, זכותה תגן עלינו, איזו צדקת. איך היא שמרה על עצמה אצל הרשעים והרמאים הגדולים בעולם. היא היתה בעלת חסד במסירות נפש, רואים את זה כשהשקתה את הגמלים. וכשכבר הגיעה וראתה מרחוק את יצחק היא נפלה מהגמל, ונתכסתה – ענין של צניעות. וגם קודם, כשהרשעים לא רצו לתת לה לבוא ואמרו שצריך לשאול את פי הנערה, היא מיד הסכימה ללכת עם אליעזר. זה מראה איזו אשה, איזו קדושה, איזו נשמה. אין לנו השגה, אבל מבחינתנו, בדרגות שלנו – פלא פלאים.
ומההתחלה, שתראו איזו עבודה היתה לה, כשהיא הרגישה משהו לא ברור בבטן, היא רוצה לדעת מה הולך פה – מפת הקרב. היא כל הזמן מדייקת את מפת הקרב חבל על הזמן, יותר מכולם. הלואי עלינו. אז היא הולכת לראות אצל הצדיק מה קורה. ואז הוא אומר לה שיש לה שני גוים בבטנה. אז היא כבר נכנסת לכוננות.
ואחר כך היא אוהבת את יעקב. והעולה התמימה, יצחק אבינו אוהב את עשו. זה מקשה מאד על אנשים כמונו כשרואים דבר כזה: מה קרה פה? איך זה יכול להיות?
אז עכשיו אנחנו נעשה לכם הקדמה קטנה על הכפירה ועל הכופרים: הכופרים והכפירה זו אמונה בסטרא אחרא, ביצר הרע. הכופרים רוצים להיות כופרים, הם לא מחפשים להיות מאמינים. הם רוצים להתיר לעצמם כל מיני עבירות, כמו שכתוב, כן. אז הם מקשים קושיות, ולא מוצאים פתרונות. מאמינים מקשים קושיות, ומשמים שולחים להם פתרונות, פלא פלאות, כי "בדרך שאדם רוצה לֵילֵך בה מוליכין אותו". אז אנחנו רואים פה כמה דברים בפשט, וכמה דברים בסוד.
בפשט: יצחק אבינו נהיה עיור, עשו בנו – גם היה מתחנף אליו ושואל אותו 'היאך מעשרין את המלח?' 'היאך מעשרין את התבן?' שאלות שמראות כביכול שהוא איזה תלמיד חכם גדול מאד ומדקדק מאד. והוא היה גם לובש בגדי שבת כדי לשמש אותו, והיה עושה לו כבוד. הכל חיצוני. אחר כך היה הולך ורוצח, עושה דברים נוראים.
אבל היה מביא לו ציד. אז אומר רש"י שם על "צַיִד בְּפִיו", שתי דעות: אחד – ממש היה מביא לו לאכול, וגם רואים את זה שהוא ביקש אחר כך בשביל לברך אותו. ושתים, היה צד אותו בפיו, כמו שאמרנו, שהיה מרמה אותו היה מפעיל עליו מניפולציות?
אז כשבן אדם מקבל תשומת לב, מקבל אוכל שהוא אוהב, שומע מלים טובות – והיום רואים את זה אפילו אצל ילדים קטנים, יש ילדים קטנים שהם יודעים בדיוק מה לענות לכל אחד, מה שאתה רוצה לשמוע הם משמיעים לך, ילדים בגיל חמש – אז זה "ציד בפיו", אם בן אדם מכניס את זה ללב שלו הוא כבר משוחד.
מובן שהענין הזה לא מובא בחז"ל. מובא בחז"ל שזה בגלל העשן של עבודה זרה של הנשים של עשו הרשע, שמזה הוא נהיה עיור, וגם בגלל שבזמן שהיה עקוד על המזבח המלאכים בכו והדמעות נכנסו לו לעינים.
אבל בפשט דפשט, בשביל עבודת ה' שלנו, בני האדם הפשוטים – צריך להזהר מאד משוחד, ממחמאות, מכל מיני ג'סטות. לפעמים משהו מוגזם צריך לעורר את תשומת לבכם. למשל, בא איזה בן אדם ומביא לך איזו מתנה, והוא לא חבר שלך, והוא לא מכיר אותך – 'מה הוא מביא מתנה ששוה מיליון דולר, מה קרה? מה הוא רוצה?' מבינים? חשדנות, חשדנות טובה דקדושה. משהו חדש נכנס לך אל מפת הקרב – תבדוק אותו. מה זה? "הֲלָנוּ", "אִם לְצָרֵינוּ"? הבנתם?
אז ההוא לא היה מזכיר את שם ה', כן, עשו, ולא היה מדבר בלשון מנומסת כמו שצריך עם אבא שלו, מכובדת. היה פוקד עליו. אז למרות שהוא שיחק אותה שהוא איזה צדיק גדול, אבא הכיר שהוא לא... הוא לא מלוטש. אבל הוא ציפה שמקרבתו, בזכותה, בזכות אבות – הבחור בסוף יקבל תיקון.
אז לכן היה צריך פה לחשוד כשהוא בא ואומר "היאך מעשרין את המלח ואת התבן?" וכל מיני... לובש בגדי שבת – 'אל תלבש בגדי שבת. תהיה צדיק, תתנהג אלי באמת. אל תעבוד עלי, כמו שאומרים. לא צריך את כל ה'פאפאפם' הזה'. והוא בחיצוניות, חיצוניות – ציד, ציד, זה להפיל את האדם.
אז צריך להזהר מהציד, שלא יפילו אתכם, כי זה לא נגמר אצל עשו – זה עובר הלאה בכל הדורות, הענין הזה.
וגם על פי הסוד אפשר להבין פה דברים מופלאים בסיעתא דשמיא: שהרי ידוע שהאבות הם באים לתקן את החטא של אדם וחוה. וחוה היא בעצם לא היתה מפוקחת, והיא לקחה מעץ הדעת ואכלה – ואז נפקחו עיניה ורצתה שהיא לא תמות וה' לא יביא לו אשה חדשה. ומתוך קנאה היא נתנה לו לאכול, והפילה אותו, וגרמה למותו ולכל מה שקרה אחרי החטא הזה. עכשיו רבקה באה לתקן את הדבר הזה.
יצחק עיור – עיור בגשמיות, וקצת עיור ברוחניות בענין של הבן שלו. הוא לא מבחין טוב בין טוב לרע. הנה הנקודה המפחידה – שזה בא מהפגם של עץ הדעת טוב ורע, שאז הטוב התערבב עם הרע, אז קשה מאד לאבחן: האם הרע הזה יגבר על הטוב והוא יהיה רשע גמור, הבחור? או האם הטוב שבו יגבר על הרע והוא יהיה צדיק גמור? או לא זה ולא זה. האריז"ל מדבר על הדברים האלה, פלא פלאים, ב'שער הגלגולים'.
בקיצור, רבקה היתה מחודדת מאד, כי מאיפה היא באה? היא באה מהגלות המרה שהרשעים והרמאים הגדולים שמה. והיא היתה צדקת. אז היא הריחה את הריח מיד, שמשהו לא בסדר. והיא הבינה שהוא "ציד בפיו" והוא רשע. והיא אהבה את יעקב "איש תם יֹשֵׁב אהלים". היא זאת שהבחינה בזה.
אז עכשיו היא צריכה להציל בעצם, היא גרמה למות, כשהיתה בתפקיד של חוה, היא הרגה בעצם את אדם הראשון, היא גרמה לכל הדבר הזה. עכשיו היא באה לתקן את זה. היא מבינה שהוא הולך לברך את הרשע, ושאם היה מקבל את הברכות עשו היה יכול להחריב את העולם. גם ככה הוא מסוכן מאד, אבל עם כל הברכות האלה – ה' ירחם.
ואז היא עשתה את המעשה, והצילה אותו בערמומיות דקדושה. הצילה את יצחק. היא לא הצילה רק את יעקב ואת העולם, אלא הצילה את יצחק. במקום שעוד פעם יטעה בין טוב לרע – שיברך את הטוב ולא יברך את הרע.
ומזה אנחנו מבינים למה מהתחלה היא הבינה והוא לא הבין. היא הקשיבה, התעניינה עוד מהבטן: מה קורה פה? יש פה משהו לא בסדר. מה יש אצלי? למה יש לי שניים? מה ההבדל ביניהם? היא רצתה לדעת. מפת הקרב, רבותי. 'דרך עץ החיים' במיטבה! פלא פלאות.
אז היא באה עכשיו ומצילה את העולם כולו ואת עם ישראל, מצילה גם את יצחק שלא יעשה טעות.
יצחק אבינו, על פי מה שרש"י מביא, אחרי שהוא גילה שהוא ברך את יעקב, ממה הוא נחרד? הוא נחרד נורא, אומר רש"י, כי הוא חשב שהוא עשה טעות וברך את הקטן במקום לברך את הבכור. אבל עשו אומר שהוא כבר מכר את הבכורה – ולכן הוא אומר "גם ברוך יהיה", כן? זאת אומרת, הוא הסכים לברכות, כי בסך הכל הוא באמת ברך את הבכור כי הוא קנה את הבכורה. זה מה שהטריד אותו? זה מה שהטריד את יצחק אבינו? על פי רש"י – כן. אבל מה זה מראה הדבר הזה? שהוא עוד לא קלט מי זה העשו הזה ואת מי הוא עמד לברך ועל מה עמד לברך אותו – ושבנס בזכות אשתו הוא ניצל. מבינים?
גם מובא בקבלה שמשה רבינו קרב את הערב רב כי היו שם ניצוצות נשמתו, הוא רצה לתקן אותם. הצדיקים רוצים לתקן הכל. גם שלמה המלך רצה לתקן את אומות העולם לפני הזמן. הצדיק מרוב שהוא רוצה לתקן ולא רוצה שהדורות יכשלו – אז הוא דוחק את השעה ולפעמים עושה תיקונים לפני הזמן. זו סכנת נפשות. גם לאחר זו סכנת נפשות, אבל גם להקדים זו סכנת נפשות.
אז גם פה הוא חשב שהוא יתקן את 'מיסטר עשו', הוא יתקן אותו. הוא ראה סימנים לזה שהוא מתקדם: הוא שואל שאלות בהלכה, הוא מכבד את אבא שלו – אמנם לא מאה אחוז, אבל משתדל. ובסוף הכל היה הצגה – היה רוצח, רק חיכה כדי לרצוח את יעקב אבינו, וגם שלח את הבן שלו כדי לרצוח אותו, לא חיכה אפילו. מבינים איזה פער?
עכשיו שאנחנו מבינים שזה תקון של חטא עץ הדעת – יש לנו תשובה. יפה, רבקה הצילה את המצב, במקום מה שעשתה חוה אמנו היא תיקנה. אדם שמה גם כן מובל, נתנו לו לאכול והוא אכל, גם פה ההוא רצה להביא לו לאכול והוא היה אוכל – ובסוף עכשיו הוא אכל בכשרות. מה שצריך לאכול בכשרות ניתן לו, וברוך ה' לא נפל ולא טעה.
עוד נקודה שעלתה לי ככה: אתם יודעים שאני מתבונן בפרשה – מה, מה הענין הזה הלא נעים? אברהם אבינו אומר על אשתו על שרה שהיא אחותו, כי הוא פחד שיקחו אותה. ובאמת לקחו אותה – ובסוף משמים המלאך הציל אותה, ולא קרה כלום. וגם יצחק פחד והוא אמר שזו אחות שלו. בא הרשע ורואה אותם ביחד. טוב, הרשע הוא רשע, רשע התפקיד שלו לעשות את הרוע כנראה. אבל התמיהה פה היא על הצדיק, עולה תמימה, אין גדול מיצחק אבינו, ועל הצדקת הזו. מה הדבר הזה? זה לא מובן, נכון?
ישתבח שמו לעד, ישתבח שמו לעד, תיזכרו מה היה בעץ הדעת: למה הנחש רצה להפיל את אדם וחוה? הוא ראה אותם ביחד, התקנא, ורצה את חוה בשביל עצמו, כמו שנפלו עז"א ועזא"ל , שני אלה שבאו לפה לארץ ונכשלו – אותו ענין, רבותי.
אז אצל אברהם עוד לא היה מתוקן הענין הזה מספיק, לכן היא נלקחה, אבל ברוך ה' לא קרה כלום. פה גם כן לא היה עדיין מתוקן – ועוד היתה המכשלה הזו, שהרשע ראה מה שלא צריך לראות אף אדם. מבינים? אז עדיין היתה פה חולשה, ככה לפי עניות דעתי הלא קובעת. וברוך ה' גם הרשע עשה תשובה קצת, לפחות לא הזיק להם כמו שהנחש הקדמוני הזיק. וזה עוד תקון שרמוז פה. אולי אפשר ככה להבין את הענין, כן.
אז הפרשה הזאת לא פשוטה בכלל. אין שום דבר פשוט, הכל על פי הפרד"ס, רק לנו אין השגה. לפעמים ה' שולח משהו, והאדם מבין עוד חצי מילימטר ממשהו. תמיד כשאין השגה – הבעיה היא בנו, היא לא בקדוש ברוך הוא חלילה. הקדוש ברוך הוא "מלא כל הארץ כבודו", הוא יודע הכל, הוא מדייק, והכל מדויק־מדויק.
רציתי להגיד גם שמטתו של יעקב אבינו היתה שלֵמה, אז אצלו כבר לא היה צריך להגיד שזו אחותו – אבל גם שם היתה תקלה עם הענין ששמו לו את לאה במקום לשים את רחל, ואחר כך גם עם מה שראובן עשה, שהחליף את יצועי אביו. אבל בסך הכל כתוב, "מטתו שלמה".
זאת אומרת, היה פה נקיון והשלמה של תקון חטא עץ הדעת. לא תיקנו הכל – אם היינו מתקנים הכל, כבר היה נגמר העולם, כבר היה העולם הבא – אבל דברים עיקריים וחשובים ביותר.
וגם אנחנו הקטנים בדור הזה צריכים להמשיך לתקן. לא נגמר התקון הזה. יש הרבה מה לתקן באופן פרטי ובאופן כללי, מחשבה, דיבור ומעשה. מתקנים על פי תורה ומצוות ומעשים טובים, לא על פי דברים אחרים. ועומדים בנסיונות. וצריך להתגבר כארי בעזרת ה', למען שמו באהבה.
ובשביל זה אנחנו מתעסקים בענין של 'דרך עץ החיים' – להאיר את עינינו ואת עיני חברינו, עמנו, שנוכל להבין את מפת הקרב, כי זה הכי חשוב, כי החיים הם מלחמה. הכל מלחמה, מלמעלה ועד למטה, כל הזמן מלחמה. אם לא מבינים את זה, אז לא מתכוננים לזה. ואם לא מתכוננים לזה, יש קטרוגים. אם יש קטרוגים, אז האדם נופל.
אז צריך ללמוד הרבה מרבקה אמנו הצדקת, פלא פלאות. בהתחלה הלכה לצדיק. אחר כך היא בעצמה קיבלה רוח הקודש, וגילו לה ישירות ברוח הקודש מה מתכנן עשו. תראו איזה דבר זה. זה לא דבר פשוט.
כן, בשבת דיברנו גם קצת על הענין שאצל אברהם אבינו, יצחק היה הצדיק. מי עוד היה? אליעזר היה, חכמים אומרים שהיה עוג, עוג מלך הבשן. והיה לוט, והיה ישמעאל. זה הצוות, אתם מבינים? ליד הצדיק יסוד עולם. ה' יעזור.
וגם פה יש לנו את עשו. אמנם "אח עשו ליעקב", אבל "הצילני נא מיד אחי מיד עשו".
ה' יעזור שנעשה נחת רוח לבורא עולם, ונתקן כל מה צריך לתקן, שתבוא הגאולה כשה' יתברך שמח, "יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו". ואף על פי שאנחנו אפס וכלום, "אמת מלכנו, אפס זולתו" – יעזור לנו. ומה שצריך לתקן, שהדור שלנו יצליח לתקן. ובא לציון גואל במהרה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק ב'דרך עץ החיים'! להפיץ את 'דרך עץ החיים' בכל מקום ובכל זמן לזיכוי הרבים, למען שמו באהבה!
לחיים! לחיים! לחיים!
ואם טעינו, "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן".
שבת שלום, וכל טוב סלה.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
