ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו תורתך', פרשת ויקהל תשפ"ה, ובשם ה' נעשה ונצליח! וננסה קצת להבין את הפרשה על פי 'דרך עץ החיים'.
בפרשה יש את הענין שמשה רבינו מקהיל את עם ישראל, מטיל עליהם את המשימה להביא תרומה, להביא זהב, כסף ונחושת וכל מיני חומרים שצריך בשביל כל הענין של עבודת המשכן, להקים את המשכן וכל הכלים של המשכן. והוא גם מחלק הוראות לצוות, מה הם צריכים לעשות, איך הם צריכים לעשות, כי צווינו "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" – ה' יתברך רוצה להשכין את שכינתו, במשכן כשזה היה במדבר, ואחר כך בבית המקדש על הר הבית. זו מטרת הבריאה, שה' יתגלה על ידי זה שהוא משכין את שכינתו, שהיא קצה התגלותו של ה' יתברך בעולם הגשמי הזה.
והדבר הבולט הוא שעם ישראל מביא ביד רחבה, מביא כל מה שצריך בשביל כל המלאכה, ועוד הותיר המון עד שהיו צריכים להגיד 'מספיק, זהו, יש מספיק חומרים, יש מספיק מהכל'. ישתבח שמו לעד. איזה יופי, אה? שעם ישראל מנדב מלבו הטוב כל כך הרבה שפע בשביל להקים את המשכן.
והנושא שרציתי לעסוק בו, זה באמת הכסף, העושר, היכולות, כל מה שה' יתברך נותן לאדם בעצם כשהוא חי פה מאה ועשרים שנה, ולכלל עם ישראל ולכלל האנושות – מה האדם עושה עם השפע הזה? איך הוא מושך את השפע? לצורך מה הוא מושך את השפע? מה הוא עושה עם זה? האם עושה עם זה דברים טובים לעבודתו יתברך, או חס וחלילה זה הולך ליצר הרע ולסטרא אחרא?
צריך לתת את הדעת על זה. בן אדם לא בא לעולם הזה לחיות לנצח. באים לפה לתקן את התיקונים שצריך לתקן מכל הגלגולים, ואת החטא של אדם הראשון, חטא עץ הדעת – עד שהכל יהיה מתוקן ותבוא הגאולה השלמה במהרה ברחמים ונאמר אמן.
אם כן, תורת הקבלה – איך לקבל את השפע, בשביל מה אתה מקבל את השפע, מה אתה עושה עם זה. אומר בעל הסולם הקדוש זי"ע שצריך לקבל על מנת להשפיע, לקבל כמה שיותר – אבל כדי לעשות נחת רוח לבורא יתברך, כדי לקיים את תורתו, כדי לתקן עולם במלכות שד"י, לא לקבל בשביל לקבל באופן אגואיסטי לעצמו, אלא על מנת לעשות לו נחת רוח. וזו בעצם כל הדרך של בעל הסולם על רגל אחת.
ומזה אנחנו צריכים לתת את הדעת על באמת בשביל מה האדם חי, בשביל מה הוא נושם, מה הוא עושה פה? יש אנשים ששמחים לקבל, ויש אנשים ששמחים לתת – באיזה צד אתה...? לפעמים באים אנשים ליעוץ הרוחני ורוצים ברכה, שאני אברך אותם שיהיו עשירים. אני שואל, 'בשביל מה אתה רוצה להיות עשיר?' הוא אומר לי, 'שיהיה לי הרבה כסף לעשות חסדים ולתת צדקה'. מי יודע אם כשיהיה לו הרבה כסף באמת הוא ירצה לעשות חסדים ולתת צדקה, כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול הֵימֶנּוּ" – יכול להיות שעכשיו הוא לא עשיר והיצר הרע שלו קטן, אבל כשיזכה להיות עשיר מי יודע אם הוא יעמוד בזה, ומה הוא יעשה עם הכסף שהוא יקבל?
מה האדם עושה עם הזמן שהוא מקבל, עם היכולות שהוא מקבל? עם כל הטוּב שה' נותן? כל כך הרבה טוב אין־סופי יש, אין סוף ה' נותן לנו, ומרחם עלינו ועושה לנו נסים ונפלאות, ומרפא אותנו ומונע מאתנו צרות ושומע תפילת כל פה. כמה אדם צריך להודות בלי סוף כל החיים, ולא יספיק להודות על כלום לעומת החסדים שבורא עולם נותן בלי סוף. אין לנו תפיסה והשגה בה' יתברך, כי מי יכול להשיג את הבורא – אבל רק תסתכלו על הבריאה, תסתכלו על השמים, תסתכלו על פיסה של הבריאה הזו שאין לה סוף, אין לה סוף, פלא פלאים – על הבריאה הגשמית אני מדבר, שלא נדבר על העולמות הרוחניים. "מִי בָרָא אֵלֶּה", רבותי? ומה הוא רוצה מאתנו? ואיך אנחנו נשתמש בשפע?
חטא עץ הדעת טוב ורע, זה להשתמש בשפע האלקי שה' נתן – באיסור. הוא אמר לא לאכול, ואכלנו, אכלנו מעץ הדעת. הנחש סיפר לנו סיפורים, ואנחנו האמנו. עשינו הֶפך רצונו. עכשיו אנחנו פה בעולם הגשמי, נשמה גבוהה אלקית בתוך הגוף העכור, וגם לא לחיי נצח, וכל הזמן אדם צריך לאכול ולדאוג לצרכים של הגוף שלו ולשרוד, "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ". ובתוך החושך הזה של העולם בן אדם שוכח מה הוא עושה פה, אם בכלל הוא יודע, אם בכלל הוא למד תורה. לא כולם זכו. אני לא זכיתי. רק כשהייתי בגיל עשרים ושלש זכיתי ללמוד ולחזור בתשובה, ברוך ה'.
לכן, מה אדם עושה עם השפע שה' נותן לו? היה לנו בית מקדש, בית ראשון, מה עשינו? ה' ירחם. בית שני, הזדמנות שניה, מה עשינו? עוד יותר גרוע, ה' ירחם. עכשיו אנחנו כאן, אחרי גלות מרה מאד, ארוכה, מה אנחנו עושים? ה' יעזור שנעשה רק טוב ונתקן את כל התיקונים, ונקבל את השפע רק בדרך קדושה, רק בדרך קדושה, רק למען שמו באהבה.
צריך להיות רגישים מאד לענין הזה של מה אנחנו עושים פה בכל רגע ורגע, במה אנחנו משתמשים בעולם הזה, ולצורך מה אנחנו משתמשים בו? – לצורך הנאות, מדומיינות כי הנאות נגמרות? לצורך גאוה, להתגדל, להיות איזה מישהו חשוב, שגם בזה אין כלום? בן אדם בשניה אחת איננו, הלך, ומי זוכר אותו, מי זוכר? אפילו כשהאדם חי לא זוכרים אותו, אז אחרי שהוא הולך מי זוכר אותו...? אה, לפעמים זוכרים אבא, אמא, סבא, סבתא, סבא רבא, סבתא רבא, זהו, גמרנו. ולא תמיד זוכרים את הדברים הטובים. ימינו "כְּצֵל עוֹבֵר", רבותי! אז מה אנחנו עושים עם השפע?
אנשים שזכו להתקרב לה' יתברך וללמוד תורה ולקיים מצוות – לצורך מה הם עושים את זה? הם עושים את זה לשם שמים, לשמח את בורא הבריאה, לתקן עולם במלכות שד"י? או עושים את זה והופכים את זה ל"קַרְדֹּם לַחְפֹּר בו"? הכל נבחן. הכל נבחן, רבותי. האם זה מכל הלב "בכל לבבְךָ ובכל נפשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ"? או שזו "מִצְוַת אנשים מְלֻמָּדָה"?
אתה לומד תורה כי אתה רוצה שיתנו לך כבוד? כי זה מהנה אותך, כי זה מעניין אותך? כי אולי תזכה לעולם הבא? למה אתה עושה את כל הדברים שאתה עושה? נכון שאמרו חכמים, "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף על פי שלא לִשְׁמָהּ שמתוך שלא לשמה בא לשמה", אבל יש תנאי – שהוא ירצה לבוא לִשְׁמָהּ.
ואני הקטן אומר: לא כדאי להתרגל ל'לא לשמה', לא כדאי. אדם אחר כך נלכד, וזהו, הוא לא יוצא משם. הוא נשאר עשוק על ידי היצר, וכל המעשים והדברים הטובים נגועים, וככה זה נראה בשמים. והאדם בסוף חי בשביל עצמו, "לְגַרְמַיְהוּ עָבְדִין", לא לשם שמים.
רבינו הבעל שם טוב הקדוש והאהוב בא לחדש חזק את הענין של "בכל דרכיך דָעֵהוּ", ושהכל יהיה לשם שמים ובשמחה. כאן בפרשה אנחנו רואים שהם באמת הביאו מכל טוב והביאו את זה בשמחה, מאהבה. וזה מה שאבא שבשמים רוצה, שנעבוד אותו בשמחה, באהבה, בהתלהבות, מכל הלב, בלי להתגאות – בלי להתגאות, כי לפעמים בן אדם עושה דברים עצומים ואחר כך הוא מתגאה, אז בא יצר הרע וגונב לו את ההשגים. זה שלו, התגאית? חשבת שאתה הגדול? – נקח לך הכל. להיות שמחים בהשגים, כן – אבל לא להתנפח.
ההפך: "קָטֹנְתִּי מכל החסדים", ככה אמר יעקב אבינו. מכל החסדים הוא נהיה קטן, הוא לא נהיה גדול. לפעמים בן אדם משמש באיזו עמדה או באיזו משרה חשובה, מנהל הרבה אנשים, מנהל מדינות, עולם, לא יודע, כל אחד מה שהוא מנהל – אז הוא יכול לטעות פתאום לחשוב שאולי הוא חצי אֱ־לוֹקַ, או אֱ־לוֹקַ, ה' ירחם.
אז ככל שבן אדם אחראי יותר, על יותר דברים, על יותר מיליונים וכסף, על יותר מיליונים של אנשים – הוא צריך להזהר יותר, להשאר ענו, צדיק, קדוש, לא לחטוא כנגד ה' יתברך, לא לחטוא. זה גם לא משתלם. זה לא משתלם. להיות רשע, זה לא משתלם, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. והאדם מלא חושך בלבו, גם לא נהנה מהחיים. תראו עבריינים גדולים, הם כל הזמן מפחדים שיפגעו בהם, שיעשו להם נזק, מלחמות של כבוד, של שליטה. לא טוב.
טוב להיות צדיקים. צדיקים "ילכו מחיל אל חיל". למה הם ילכו מחיל אל חיל? אין להם אפילו כסף בשביל אוטו, אז הם הולכים מחיל אל חיל... אבל זה בריא ללכת... כן, טוב, אנחנו עוד מושפעים מפורים. "עִבְדו את ה' בשמחה", זה חשוב מאד. "בֹּאוּ לפניו ברננה" – אתם רוצים לבוא לגילוי פנים? תעבדו את ה' ברננה, "בשמחה ובטוב לבב מֵרֹב כל".
"איזהו עשיר? השמח בחלקו". את מי ה' יתברך מעשיר? את מי ששמח בחלקו, במה שה' חילק לו, לא משנה מה. יש לו בגד ללבוש, לחם לאכול, איפה לישון? איזה יופי, ישתבח שמו לעד! יכול לשתות כוס תה, הוא יכול לקחת את זה לפה ולשתות ולבלוע? איזה יופי. להיות שמחים עד לב השמים! עד לב השמים, זה לא מובן מאליו. לא כל אחד זוכה לזה. אדם זוכה לעוד דברים טובים, גם ברוחניות, בעיקר ברוחניות? – פלא פלאים, זכינו לעשות מצוה, פשש... לא סתם מברכים 'שהחֱיָנו' על מצוה שבן אדם עושה, למה? זה לא מובן מאליו. "מצוה גוררת מצוה", "שכר מצוה, מצוה". "עבֵרה גוררת עבֵרה", אוי לנו, אוי לנו, אוי לנו, אוי לנו...
ולכן כל התיקון זה השפע, מה אדם עושה עם השפע. שימו לב, 'שפע' אותיות 'פֶּשע', 'עֹנֶג' אותיות 'נֶגַע', שהעונג לא יהפוך להיות לנגע, שיהיה עונג לשם שמים. שהשפע לא יהפוך להיות פשע. בשניה, בשניה זה מתהפך.
אשרי אדם שמתפרנס ולא נזקק, איזה יופי, ועובד את ה' ושמח בחלקו – פלא פלאים, פלא פלאים. "כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בְּטֵלָה וגוררת עָוֹן", "אֱהֹב את המלאכה וּשְׂנָא את הרבנות". "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה". פלא פלאים, פלא פלאים.
הכל ה' יתברך עושה במדויק, אין טעויות בכלל בכלל. תשע מאות ושבעים וארבעה דורות לפני שה' ברא את העולם הוא צרף את התורה, הרי הוא קודם ברא את התורה, כך מביא ה'תַּנָּא דְּבֵי אליהו' הקדוש. פלא פלאים, תקראו את הספר הזה, כל יום פרק בלי נדר. זה יקדש אתכם. מבינים, לא מבינים – לא חשוב, מה שמבינים.
אז ה' יתברך בדק הכל, והוא ראה שאם בן אדם סוטה טיפה ממה שה' ציוה בתורה – זה כבר חורבן. גם ה' יתברך כביכול ניסה את זה, ואמר אולי הוא יזוז קצת ימינה אולי קצת שמאלה, והוא ראה שזה מביא חורבן גדול, חורבן גדול.
אז התיקון האמתי, התיקון של הצדיקים – הוא לקבל את השפע על מנת לעשות נחת רוח לה' יתברך, לעבודתו יתברך. ברור שבן אדם צריך גם להתקיים, ברור. זה חלק מעבודת ה', "ונשמרתם מאד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". אבל למה האדם מכוון? ולא רק מכוון במח, אלא מכוון בלב, כי ה' רוצה את הלב. יש אנשים שעושים כוונות לפעמים רק במח בלי לב – לא טוב, לא. זה שקר. צריך את הכוונה, במח ללמוד, ולעשות את הכוונה בלב. מובן?
אז כל היכולות שה' נתן לך, זה השפע שה' נתן לך, הכל, הכל – יכולת הדיבור, יכולת הלימוד, הכל הכל הכל מתנות מהשמים, שום דבר הוא לא שלך. וככל שה' הרבה לך מתנות – ככה תקטן בעיני עצמך יותר, ותשמח שאבא אוהב אותך ונתן לך הרבה יכולות שאִתם אתה יכול לעבוד אותו.
כך עם ישראל היה בפרשה הזו, כשהוא קיבל ציווי להביא תרומות להקים את המשכן – רצו, הביאו בלי סוף, בלי סוף הביאו.
זהב, כסף ונחושת, אלה שלשת הקוים: קו ימין, קו שמאל, קו אמצעי – למשכן, שהוא בחינת המלכות, להאיר בכל הספירות במשכן מלמעלה למטה, בחינת השראת השכינה – ולהעלות את כל הניצוצות מלמטה למעלה, שזה תיקון עולם במלכות שד"י.
צריך להעלות את הניצוצות של הקדושה, רפ"ח ניצוצות שנפלו בשבירת הכלים לעמקי הקליפות. מי שרוצה להבין את כל זה, שיקרא את הספר שלנו 'רומח פינחס'. אפשר להוריד אותו בחינם מהאתר. זה ספר שהוא משהו מיוחד, שפותח את כל תורת הקבלה למי שלא מבין כלום. מי שלא יודע כלום – קורא את זה, אחר כך הוא מתמצא בכל מקום, בעזרת ה'.
אז הקבלה זה איך לקבל, ככה אמרו חכמים, איך לקבל את השפע. לכן ההדגש הזה של בעל הסולם הוא חידוש נפלא, חשוב מאד. חשוב מאד להבין את זה ולחיות על פי זה – איך בן אדם מקבל את השפע, ומה הוא עושה עם השפע הגשמי, הרוחני, כל סוגי השפע שיש לו, איך הוא עובד את ה'? הוא מזכה את הרבים? הוא דואג לעם ישראל? הוא אוהב את הבריות? הוא דוגמה טובה? או ההפך, חס ושלום?
יהי רצון שכולנו נזכה, וכמו שבפרשה שימחנו את ה' יתברך והבאנו מכל הלב – ככה תמיד נביא מכל הלב לעבודתו יתברך, נתמוך במי שלומד תורה, נתמוך באנשים שעושים חסד שיוכלו לעשות יותר חסד, בעזרת ה', בלי נדר, לתמוך בזיכוי הרבים – להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל מקום ובכל זמן למען שמו באהבה! לזַכּוֹת את הנשמות, שכולנו נוכל להיות יראי ה' וצדיקים וקדושים!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך, וכל טוב סלה!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
