ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת בשלח תשפ"ה. ובשם ה' נעשה ונצליח.
כן, אנחנו מנסים להבין את הפרשה על פי 'דרך עץ החיים'. 'דרך עץ החיים' היא דרך, זו חכמה, מתנה של ה' יתברך לעם ישראל לפרש את המציאות, לפרש את הכל. יש בה כללים, ואנחנו לומדים אותם ומלמדים אותם לזיכוי הרבים.
אנחנו כאן בפרשה עם קריעת ים סוף ואחר כך תחילת המרידות והנפילות במדבר, ואני רוצה להשתמש בכלי שנקרא גרף כדי לנסות להבין בקלות ולעומק במבט־על את כל התהליכים. כמו שאתם יודעים, גרף זה גרף – יש גרף עולה, יש גרף יורד, יש גרף מדשדש. עם זה אפשר לבחון את כל המציאות של כל דבר, זה דבר מדעי.
אז המציאות של עם ישראל במדבר, איך הגרף שלה נראה? מצד אחד התעלות עצומה, למשל בקריעת ים סוף. אחר כך יש נפילה קשה מאד, מתחילות התלונות והמריבות, כלומר נפילות נפילות. אחר כך קצת נרגע, אחר כך עולה, אחר כך עוד פעם נפילה, ככה – גרף לא רגוע, לחלוטין, עם פער גדול בין העליות לבין הירידות. זה דבר אחד.
דבר שני, איך המנגנון עובד: יש את הבורא יתברך שמו, שאין לנו תפיסה בו כלל והשגה בו כלל, אבל יש לנו קצת השגה בהנהגתו כי הוא גילה את זה בתורה. ואנחנו מסתכלים על הנהגתו עם עם ישראל, עם המצרים, עם הערב רב, עם משה רבינו, אלו המרכיבים, אחרי טביעת המצרים הם כבר לא מרכיב, אבל עד אז הם מרכיב – ויש את היצר הרע הכללי, שהוא משפיע על כל אחד ואחת, בנפש של כל אדם יש יצר הרע פרטי שהוא סניף של היצר הרע הכללי.
היצר הרע הכללי מנסה להכשיל את עם ישראל ואת העולם כולו לעשות הֶפך רצונו של ה' יתברך, ולנסות למלוך במקומו של ה' יתברך. מובן שהוא מלאך אז הוא לא יכול למלוך במקום בורא עולם, אבל הוא חי בדמיון הזה ועושה את העבודה. יש לו תפקיד – לנסות את הבריות. את התפקיד הזה ה' נתן לו, אבל ה' יתברך שם לו גבולות והוא רוצה לפרוץ את הגבולות. אז היצר הרע הכללי תמיד, בכל שלב, פונה לנציגים שלו, שהם רשעי הדור, אם זה רשעים מאומות העולם ואם זה רשעים מעם ישראל.
ויש כאן את הערב רב, שהם גרים שהתגיירו לא לשם שמים, והם לא ממש רוצים ללכת בדרך ה', הם רוצים להכשיל את עם ישראל ולהמריד את עם ישראל. ויש להם דעות כוזבות מאד של עבודה זרה שמושרשות אצלם מאד – למשל, הטענה שמשה רבינו הוציא אותנו ממצרים ולא ה' יתברך.
משה רבינו היה שליח. רואים את זה פה בפרשה, מאשימים אותו את משה רבינו שהוציא אותנו ממצרים להמיתנו במדבר – משה רבינו עניו מכל אדם, רועה נאמן, עבד נאמן, הוא עושה מה שאבא שבשמים אומר. הוא רק שליח, הוא רק כלי. ככל שהכלי זך יותר – טוב יותר. אין כמו משה רבינו. לעתיד לבוא כשיבוא המשיח אין כמו המשיח.
מבינים? אז זו דעה כוזבת שהערב רב כל הזמן עובדים עליה – שמשה רבינו הוציא אותנו ממצרים, ושהוא מכשף גדול, כמו כשהם עשו, חרטומי מצרים, כישופים כנגד האותות שעשה משה כל עוד שהם יכלו, אז זה ממשיך.
תנאי השירות של עם ישראל במדבר: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". "בארץ לא זרועה", מה צריך בן אדם? מים ואוכל ומקום להסתתר מהקור, מהחום. אם אין מים ואוכל, בן אדם לא יכול להתקיים. עם ישראל הלך אחר ה' יתברך אל ארץ לא זרועה. הוא יודע שה' יתברך זן ומפרנס לכל והוא צריך להביא את הפרנסה, כי אם לא, מאיפה תהיה פרנסה, אם ה' לא יזון אותנו.
ובמדבר אנחנו במשטר של גילוי פנים. היום אנחנו במשטר של הסתר פנים. כבר הרבה שנים אנחנו בהסתר פנים, עם שלבים של התחלה של גילוי פנים אבל זה עדיין לא ברור, אבל זה הולך ומתברר, הגילוי פנים, ה' יתברך מתחיל לנהל את העולם באופן גלוי יותר, 'מדויק' יותר בעיני הבריות – תמיד זה מדויק, רק ההסתר בתוך הסתר מראה לנו כביכול שזה לא מדויק, גם בעניני הפרט וגם בעניני הכלל.
במדבר אנחנו בגילוי פנים בדרגה גבוהה, ה' יתברך מגיב. גילוי פנים יכול להיות או על ידי נס או שפע או הטבה שה' נותן לעם ישראל, גילוי למשל כמו שהיה בקריעת עם ישראל, ההצלה, בכל אלה רואים את ידו של ה' יתברך, את כל הנסים שהיו שמה – וזה יכול להיות על ידי ענשים, בַּפְּרט או בַּכְּלל או בשניהם. מבינים?
גם בעונש, אם בן אדם חוטא ועל המקום הוא חוטף עונש שמתאים לחטא שהוא עשה – וואו, אז כולם רואים, יש דין ויש דיין. היום זה מוסתר, יכול להיות שאדם עושה חטא חמור והוא נענש, אבל נענש אחר כך. האדם לא מקשר, גם החברה לא מקשרת בין זה לזה. לפעמים רשע וטוב לו צדיק ורע לו, החשבונות לא ברורים. זה נותן כח לסטרא אחרא להתחזק.
המנגנון הפנימי שמשתמש בו היצר הכללי דרך הערב רב להסית ולהדיח את עם ישראל הוא תמיד: כפירה, כפיות טובה, דיבור גס וקשה כלפי שמיא רחמנא לצלן, כן, טרוניות כלפי שמיא, והסתה והדחה והפחדה, 'מה הבאתם אותנו לפה למות במדבר? היה טוב יותר שמה, במצרים, ליד סיר הבשר', ולהגיד שמי שמנהל את הכל זה משה ולא להבדיל בורא עולם. זה חוזר על עצמו. זו הנוסחה.
בכל פעם שיש ירידה בתנאי השירות – אין מים, אין אוכל, וכן הלאה, הקשיים שיש לבן אדם, לפרט ולכלל – אז מתחילים הקטרוגים של הערב רב, שמדביקים את רשעי ישראל, שלפעמים גם מדביקים חלקים לא קטנים בעם ישראל.
זה גורם לקטרוג, ה' מופיע, מעניש אותם. הם עושים תשובה, מלאה או חלקית – עד לפעם הבאה שבה עוד פעם ה' יתברך מנסה את עם ישראל באיזה מחסור של משהו גשמי או רוחני או שניהם – ואז מתחילים המקטרגים הידועים לקטרג ולחמם, לחמם ולהמריד.
המטרה של היצר הכללי היא תמיד להמריד נגד ה' יתברך ולהביא כפירה. ומה זה כפירה? כפירה, זה לא להאמין בה' אבל להאמין ביצר הרע. זו אמונה ביצר הרע הכללי והפרטי, זו הכפירה. מבינים?
זה חוזר על עצמו הרבה מאד פעמים, כל הזמן במדבר. זו ממש מעבדה, שאנחנו היום מפה יכולים להסתכל עליה וללמוד, כדי שנבין גם את מצבנו שלנו היום, שנבין את כל ההיסטוריה ואיך הדברים האלה פועלים.
היות שהיום אנחנו בהסתר פנים, היצר הרע הכללי יש לו הרבה כח, הרבה יכולת לשכנע. יש כל מיני פעלולים שהוא יכול לעשות, כל מיני תגליות מדעיות למיניהן שיכולות להטות את הבריות מהאמונה בה'. כל פעם זו תחבולה אחרת, אבל הכל אותו דבר. זו תמיד אותה המטרה: לשכנע את האדם לעשות הֶפך רצונו של ה' יתברך, הפך רצונה של תורה, ולעשות רצונו של היצר הכללי – כמו שהיה עם הנחש בגן עדן.
הנחש כשהוא בא ודיבר עם חוה יצר כביכול חסרון – "יש לכם חסרון. אתם לא יודעי טוב ורע", וקטרוג כלפי שמיא – "ה' יתברך לא רוצה שתדעו טוב ורע כי אז תהיו כמוהו". הנה, אותה נוסחה, אותה הסתה, אותה המרדה, אותה השיטה. ה' ירחם עלינו שאנחנו לא לומדים. יש כאלה אולי שכן, אבל בסך הכל: חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, כל הגלות הארוכה הזו, ועדיין לא זכינו להגיע למצב שיבוא משיח. אז צריך ללמוד, צריך ללמוד, בן אדם צריך ללמוד מהטעויות שלו. "מודה ועֹזֵב יְרֻחָם".
יש בורא עולם יתברך שמו, שברא את כל הבריאה הזו בשביל שנבחר בין טוב לרע – ובמה האדם עסוק? במה הוא מתקדם? איפה הוא משתפר? איפה העולם כולו משתפר? איפה עם ישראל משתפר? כן, כמובן משתפרים, לא באנו לקטרג חס וחלילה. באנו לחדד – שנתחדד, שנבין את הפטנטים, את המלכודות ואת השיטות בהם מנסים את בני האדם, ואיך בני אדם נופלים, ועוד פעם ועוד פעם.
תראו במדבר, כל פעם עוד פרשה אותו דבר, אותו דבר. ה' אמר לא להותיר עד בוקר את המן, והיו כאלה שהשאירו אותו עד בוקר, השאירו. למה? למה? ככה, למרוד, להתחכם. ממה זה, מיצר טוב? לא, זה מהיצר הרע.
אז זה מה שאני חושב, רציתי בעיקר את המסרים האלה להעביר כאן בפרשה. מאד מזעזע, תמיד כשאני קורא את זה: המעבר בין ההתגלות של קריעת ים סוף והנפילות בהמשך. יש את ההתעלות והשירה ו'וואו', מה שהיה שם, ההצלה, ואיך ה' גלגל את זה שפרעה ירדוף והוא חושב שהוא כבר בולע את הכל.
זה כמו שאומר רבי נחמן, שהסטרא אחרא חושבת שבולעת את הקדושה, חושבת שהיא תבלע את הכל – ואז זה נתקע לה בגרון והיא מתחילה להקיא את הקדושה, עד שמקיאה את הכל וגם את החיות שלה, והיא מתה. זה בדיוק מה שהיה עם פרעה והמצרים. הם חשבו שהנה הם רודפים, הם יבלעו את עם ישראל, ובאמת במשך כל שנות הגלות שמה בלעו אותנו – אבל אז הוא נחנק והקיא את הכל באמת, והים הקיא אותם החוצה מתים, שנראה. ולכן לא כדאי לאף אחד לנסות את הבורא יתברך, לא פרט ולא כלל.
ה' יעזור שנתקן את עצמנו ונעשה לו נחת רוח, ויתקיים במהרה שיתגלה ה' יתברך וינהיג אותנו בעולם הזה באופן גלוי לעולמים, שיתקדש שמו יתברך!
לחיים! לחיים! לחיים! להתחזק בעבודתו יתברך!
לחיים! לחיים! לחיים! להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל עת ובכל מקום לזיכוי הרבים, למען שמו באהבה! – כדי שנהיה אנשים טובים, למען שמו באהבה.
לחיים! לחיים! לחיים!
וכל טוב סלה.
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
