ערב טוב, שבוע טוב! מה שלומכם? כאן אנחנו ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת וישלח תשפ"ה. ובשם ה' נעשה ונצליח.
כמו שאתם יודעים, אנחנו מדברים כאן במושגים של 'דרך עץ החיים'. בהתבוננותי בפרשה הרגשתי את הסבל שיעקב אבינו – עד איפה שאנחנו יכולים להתימר להרגיש משהו. ובכל החיים שלו היו התמודדויות לא פשוטות בכלל. צדיקים "ילכו מחיל אל חיל", ממלחמה למלחמה. והצדיק הזה עבר הרבה צרות. לא היתה לו מנוחה, רק בסוף ימיו כאשר פגש במצרים את בנו יוסף, אז הוא קיבל על זה 'פיצוי', נקרא לזה כך.
ארץ ישראל נקנית בְּיִסורין. היו לו יסורי נפש, יסורי גוף, סכנות. אנחנו רואים אותו גיבור, עשיר וחכם, שאלה התנאים לנבואה – כמובן, צדיק קודם כל. אבל רואים רגעים טובים, רגעים קשים, וזה בסך הכל מה שעוטף את החיים שלו. ה' היה עמו, והציל אותו וניחם אותו. אבל לא היה קל, לא היה קל.
אז מצד אחד, "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים", אומרים חכמים: "מלאכים ממש" – היתה לו יכולת לשלוח מלאכים. יש צדיקים שמקבלים משמים יכולת ורשות לשלוח מלאכים, מלאכים ממש. ויש בזה כמה שיטות: אפשר שהצדיק מדבר עם המלאך והמלאך עושה שליחות, אפשר שהצדיק מצוה על המלאך והמלאך עושה שליחות, ואפשר שהצדיק גוזר על המלאך והמלאך עושה שליחות, ואפשר שהוא משביע אותו ואז עושה את השליחות. אבל לכל פעולה יש תוצאה.
אז מצד אחד הוא שלח מלאכים, מלאכים ממש, להרתיע את עשָׂו, 'לתת מכות' שיזהר מיעקב אבינו, להחניף לו קצת, גם לתת לו את המתנה, כן, התכונן בשלושת הקוים להלחם בו: חסד, דין ורחמים – אבל אנחנו רואים ש"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ", שרו של עשו. הוא שלח מלאכים – אבל בא שרו של עשו להלחם בו. מעניין ההיקש הזה. והוא היה יכול גם למלאך הזה. אוי ואבוי אם הוא לא היה יכול לו, איפה היינו...? והוא נאבק עמו, וגם נפצע, לא יצא חלק מהמלחמה הזאת.
מצד אחד שלח את המלאכים – מצד שני כשהמלאכים אמרו לו שעשו בא "וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ", הוא 'נלחץ' כמו שאומרים, היתה לו יראה, היה לו פחד, מיד עשה תחבולות, חילק את המחנות וכל הסיפור. זאת אומרת, בכל מלחמה גשמית ורוחנית, אתה עושה מהלך – תצפה מראש למהלך של האויב, מה הוא עושה כנגדך. גם אם יש לך יכולת לשלוח מלאכים, אולי הוא יכול לשלוח לך את השר שלו. מבינים? "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ". "איזהו חכם? הרואה את הנולד".
ומתי בא אליו שרו של עשו? כשהוא היה לבד בלילה, הלך בשביל "פכים קטנים", זאת אומרת, ברגע של סכנה, ברגע של חולשה, כשהוא לא עם הבנים שלו. כאן גם כן, תמיד כשאתה עושה מתקפה אתה לא יודע מה תהיה מתקפת הנגד, האם תוכל לעמוד בה או לא? כל זה בטבע. אבל יעקב אבינו לא היה בטבע, כמו שאנחנו יודעים. אז הוא בטח בה' יתברך, כי הוא עשה מה שה' יתברך אמר לו לעשות, לחזור לארץ כנען. ומי נמצא בארץ כנען? בין השאר נמצא שם עשו.
והוא שלח אליו את המלאכים, ואז הוא בא "וארבע מאות איש עמו", למרות שיצחק אבינו עוד היה חי. המחשבה הראשונה של עשו היתה להרוג את יעקב אבינו אחרי שיצחק ילך לעולמו, וכאן הוא בא עם ארבע מאות איש, כוחות הטומאה, להלחם ביעקב אבינו. אז זה לא היה פשוט.
הוא ניסה להאיץ אותו, למשוך אותו למלכודת שלו שיבוא שעירה, שיבוא מהר. 'תבוא מהר, בוא אנחנו נעזור לך, תבוא מהר' – 'לא, תודה...' יעקב אבינו לא נתן לעשו לקבוע את סדר היום או את סדר המלחמה. לא. הוא לא הלך אתו, שידוע בתורות הלחימה שכל צד מנסה למשוך את השני למקום שנוח לו להלחם, איפה שיש לו יתרון, ומחפש את החולשות, כמובן, ככה זה.
טוב, הגיעו לשכם – התחילו הצרות. דינה לא שמעה בעצם בדרך אביה, ויצאה "לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ". וקרה מה שקרה. ויעקב החריש, המתין, לא הגיב מיד, שיבואו הבנים שלו. וכשבאו הבנים שלו בעצם הבנים ניהלו את הענין, הם עשו את כל התחבולה, והם אחר כך ערכו את כל הנקמה, עשו את כל הנקמה, שזה לא היה לרוחו של יעקב.
אז בודאי מעשה דינה לא היה לרוחו של יעקב, ובודאי המעשים של האחים, שמעון ולוי, לא היו לרוחו של יעקב. הוא חשש. אבל ה' יתברך הציל אותו. הוא היה במצוקה, פחד שזה יבאיש את הריח שלו בעיני יושבי הארץ ועכשיו הם יעשו קואליציה ויבואו נגדו. מה בסך הכל עשה יעקב אבינו, חזר לבית שלו?
ושכם וחמור, מה הם חשבו? שאם הם ימולו את עצמם נהיה לעם אחד? עם ישראל לא יכול להיות לעם אחד עם האומות, הוא מושבע מסיני. "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן". מה לעשות. אפשר שיהיו יחסים טובים, אבל לא עם אחד. מעניין.
והם ענו במקום יעקב באמת. יעקב נמצא שמה, והם עשו את כל המשא ומתן. אז גם דינה עשתה על דעת עצמה, וגם הם עשו על דעתם.
אחר כך זה המשיך. לא עלינו, מתה עליו רחל. קשה מאד. לא היה קל. "רָגְזוֹ של יוסף" בהמשך. פרשה שכינה ממנו עשרים ושתים שנה, זה לא פשוט – זה הנסיון הכי קשה בעיני: צדיק, מרכבה ל'קו האמצעי' שהשכינה אתו ובשביל זה הוא חי, ופתאום הוא לא יודע מה קורה עם בנו, הוא חושב שזה באשמתו, שהוא מאבד את שני העולמות, שהשכינה פרשה ממנו.
ועל מה פרשה שכינה ממנו? על זה שהוא היה עצוב, כי השכינה לא שורה במקום של עצבות.
תראו מה החשיבות של השמחה – של השמחה של קדושה, של השמחה אצל הצדיק, שיהיה שמח לעבודתו יתברך, שיוכל להדבק בשכינה, וככה תשרה עליו שכינה וכל המדרגות הרוחניות של גילוי פנים שצריך לזכות בהן "למען שמו באהבה", כי "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים", להשרות את שכינתו. אם בית המקדש לא קיים, הוא משרה את שכינתו על הצדיקים. אם לא – זו גלות השכינה. תראו כמה הדברים חשובים.
ולכל זה גרם הצער שנעלם לו יוסף. לפני איזה זמן הוא שלח מלאכים, ועכשיו הוא לא יודע איפה יוסף ומה קרה לו. אז זה גורם לו לעצבות, מסתלקת ממנו השכינה, עד שמשמים מגיע הרגע – "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב".
כל המעברים האלה של 'גילוי פנים'–'הסתר פנים', "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" – פתאום צריך לעשות מלחמות, צרות, גם מבית, גם התאלמן לא עלינו, וגם הבת מה שקרה לה, וגם הבנים מה שעשו, וגם אחר כך מכירת יוסף בכלל...
הצדיקים באים לפה לעבוד את ה', הם לא באים דוקא להנות. וזה קל מאד להיות בשמחה כשקל. רבינו הבעל שם טוב הקדוש לימד להיות בשמחה גם שלא קל. ואת זה קל להגיד וקשה לקיים. אנחנו עכשיו בזמנים לא קלים, מעכשיו "עד כי יבא שילה" מי יודע מה קורה. כל רגע העולם משתגע. כל זה – חבלי משיח.
אז צריך לשמור על השמחה. וזו מלאכה. זו מלחמה. זו תחבולה. יש מעלה בזה שיש תקשורת היום, עולמית, שאתה יכול לדעת בכל שניה מה קורה בעולם. זה דבר נחמד שלא היה בדורות קודמים לרוב האנשים. ומצד שני, מאז אתה שומע את הסבל שיש בכל מקום. ה' ישמור. כמה האדם יכול לשמוע סבל? אדם מברזל? לא.
אז בזמן הזה אנחנו צריכים לשמור על נפשנו, "ונשמרתם מאד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם", זה כולל לשמור על השמחה. מצד אחד להשתתף בצער של הציבור – ויש צער, ומי יודע עוד איזה צער יכול להיות, רחמנא לצלן. מצד שני, לשמור על השמחה, על הדבקות, על אהבת ה', לא לשאול שאלות של כפירה – לא.
כל מה שה' עושה – עושה לטובה. ולכל דבר יש חשבון. לכל דבר יש חשבון. שום דבר לא קורה סתם. מה שקרה עם דינה, מה שקרה עם רחל, מה שקרה עם יוסף, מה שקרה עם האחים – הכל חשבונות, מגלגול זה, מגלגול אחר, בכלל מההתחלה של חטא עץ הדעת. אנחנו לא יודעים את החשבונות, אבל יש חשבונות.
וה' יתברך מנסה שהכל יהיה כמה שיותר קל לעם ישראל כי הוא אוהב אותנו אהבת עולם. אבל יש מדת הדין, ויש משפט, יש בית דין, ויש את הסטרא אחרא שמקטרגת. ככה ה' ברא את העולם – כדי שתהיה לנו זכות על ידי עבודתנו, שנזכה לעולם הבא בזכות, לא כמתנת חנם, שלא נתבייש לקבל שפע אין־סופי כמתנת חנם, אלא על ידי עבודתנו נשמח בחלקנו. ולכן יש בחירה חפשית, יש טוב ורע, ויש הפתעות ויש מלחמות ויש צרות. ומאז חטא עץ הדעת יש גם כן עונש מיתה. מה אפשר לעשות?
אז כמה שמצד אחד האדם אוהב את החיים, בן אדם חי, כל יצור חי רוצה לשמור על החיים שלו, וזה משמים, וצריך לשמור – מצד שני, זה זמני, עד שתבוא הגאולה השלמה, ואז זה יהיה נצחי, החיים יהיו נצחיים.
צריך ללמוד מיעקב אבינו איך הוא התמודד – אמונית, רגשית, מעשית – איפה עמדה לו חכמתו, ואיפה עמדה לו יראתו. הוא היה גם גיבור. לא סתם כשהיה אצל פרעה כשהוא שאל אותו איך החיים שלו, כן? אז הוא אמר: 'אה, היו חיים קצרים וקשים'. זו גם אולי תחבולה נגד העין הרע של פרעה. אבל זה גם נכון. מה יגידו אזובי הקיר...?
עם ישראל צריך להיות מאוחד. הצרות התחילו כשהשבטים התחילו לפעול בנפרד. שמעון ולוי הלכו, עשו את כל הסיפור הזה בשכם, לא שאלו את יעקב אבינו, אז זו 'עבודה עצמאית'. וגם המכירה של יוסף, לא התיעצו עם יעקב אבינו – עבודה עצמאית. וגם זה שדינה יצאה לטייל – עבודה עצמאית. וכל העבודות העצמאיות האלה כשאין אחדות ואין ראש–תוך–סוף – יש פגיעה בהנהגה, ומתחיל הבלאגן.
אז צריך אחדות, וצריך יראת שמים ולשמור על השמחה, ו"בְתַחְבֻּלוֹת תעשה לך מלחמה". והלואי והלואי שיהיה טוב ויהיה קל, כי החיים הם מלחמה – נרצה או לא נרצה.
ה' יעזור לנו, ירחם עלינו, יביא את משיח צדקנו במהרה ברחמים ובנעימים!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
