ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת כי תבוא תשפ"ד. ובשם ה' נעשה ונצליח.
אנחנו מפרשים בעזרת ה' את הפרשה במושגים של 'דרך עץ החיים' כדי להוסיף ידע וכלים חדשים לכל בית ישראל.
כמובן, הפרשה פותחת בענין הביכורים. ענין הביכורים הוא דבר יפה מאד. בן אדם, כשמגיע הזמן של הבאת הביכורים לבית המקדש – הוא בא שמח, עושה את כל מה שצריך לעשות בבית המקדש, מודה לה'.
יש ענין של הכרת הטוב. ה' הוציא אותנו ממצרים והביא אותנו לארץ, וזרענו וגידלנו את הגידולים, את שבעת המינים שהארץ נשתבחה בהם, ועכשיו הגיעו הפירות הראשונים הכשרים – ואנחנו באים לבית המקדש להביא את הביכורים, זאת אומרת שאדם נותן ממיטבו. וצריך לעשות את זה בשמחה, כמו שאומר רש"י, "שָׂמחתי ושִׂמַּחתי בו". צריך לקיים את כל התנאים של ההלכה, יש כמה וכמה ענינים, וגם ענין הכרת הטוב ועשיה בשמחה גדולה – ואז גם מתברך מהשמים האדם שהיה מביא את הביכורים שיזכה לזה גם בשנה הבאה. יפה מאד.
מה הענין הזה של הכרת הטוב, לעומת כפיות טובה? אומרים חכמים שאדם הראשון אחד הדברים שהוא נכשל בהם זה בכפיות טובה כשהוא אמר "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי", הוא האשים את חוה על שבגללה הוא אכל. למה זו כפיות טובה? כי האשה היא "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". "אם זכה – עזר. ואם לאו – כנגדו". במקרה הזה היא היתה שליחה לא טובה, אבל הוא לא היה חייב לאכול. אז הוא האשים אותה, שזו כביכול גם ביקורת כלפי שמיא.
מאד צריך להזהר מההתמרמרות והביקורת של האדם כלפי שמיא. אפילו המהרח"ו הקדוש, הרב חיים ויטאל, מביא ב'שער הגלגולים' שהוא היה מתפלל לה' מתי הוא יזכה לעוד קדושה ולעוד דרגה ולעוד שפע ולעוד התקרבות לה' – והדבר הזה גרם לקטרוג, כביכול הוא מתלונן למה ה' לא מקרב אותו, והרי כל דבר בעתו ובזמנו, וזה היה טרם העת. ולמרות שהיתה לו כוונה טובה של התקרבות לה', בכל זאת זה גרם לקטרוג. אמר לו האר"י שאם זו לא היתה מטרה אמתית, הוא היה מתחייב בנפשו קשה מאד, הרב חיים ויטאל, כי "יותר ממה שהעגל רוצה לִינֹק פרה רוצה להניק" – זאת אומרת, יותר מזה שבן אדם רוצה להתקרב לה', ה' רוצה ש'קדימה, תזכו כבר להתקרב'.
מי שרוצה יראת שמים, ואנחנו עכשיו בחודש אלול, אז מי שרוצה יראת שמים שיתעמק ויקרא כל יום בספר הקדוש 'תַּנָּא דְבֵי אליהו', ספר של אליהו הנביא. בספר הזה יש הרבה מאד דברים. לפי עניות דעתי הוא מדגיש מאד את הקשר של עם ישראל עם ה' יתברך ושל ה' יתברך עם עם ישראל, ומה הוא מצפה מעם ישראל, ממה הוא מתאכזב חלילה מעם ישראל – מערכת היחסים ההדדית בין הבורא יתברך להבדיל לנבראים, ובתוך הנבראים עם ישראל בעיקר. אלה דברים שאליהו הנביא קיבל משמים והוא מסביר לנו. הוא גם מביא מהנביאים האחרים, ועל מה שקורה מאחורי הפרגוד כביכול, מה באמת ה' חשב במקרה הזה או במקרה אחר – דברים מופלאים, מופלאים. מי שלומד את זה יום־יום, פרק אחד ליום בלי נדר, זוכה להתקדש. אם הוא מתמיד ומתמיד, אין שום שאלה בכלל. זכותו תגן עלינו.
אז בענין של כפיות טובה – אומרים, "בור ששתית ממנו, אל תזרוק בו אבן". לפעמים יכול להיות שבן אדם מקבל טובה ממישהו וגם מקבל רעה מאותו אדם. אז הוא מתרעם על הרעה שבעיניו זה דבר רע, ולא יודע אם הוא מודה על הטוב שהוא קיבל – אבל השאלה לפי עניות דעתי היא: אם הוא קיבל רע מזה שעשה לו טוב, האם אותו אדם התכוון לעשות לו רע או התכוון לעשות טוב?
לפעמים בן אדם חושב שהוא עושה מעשה טוב, מצוה, נותן עצה מכל הלב – והוא טועה, קורה. רק ה' לא טועה. בני אדם טועים. אז מה היתה כוונתו? אם יש מישהו שמיטיב עמי ובכל ההטבה יש אילו תלונות על כמה דברים שלא נראה לי או כן נראה לי – מה היתה כוונתו של המיטיב? אם זה בן אדם שהוא מיטיב בטבעו אז אולי היתה לו איזו סיבה לדברים הפחות נעימים כביכול שהוא היה שליח להם. מי יודע?
ולכן להיות כפוי טובה זה דבר חמור. אדם שלימד אותך פסוק אחד, אפילו אות אחת, כתוב במסכת אבות – אתה מחויב בכבודו. זה לא פשוט. כבוד זה ענין חיצוני, אבל זה גם ענין פנימי. אז כל מי שתרם לך אתה צריך להודות לו.
אני זוכר שכשהייתי ילד בחוץ לארץ למדנו בבית הספר – בבוקר בבית הספר הממלכתי, בית ספר של גויים, ואחר הצהרים ההורים רשמו אותנו לבית ספר יהודי חילוני־ציוני. זה מה שהיה. והיה לי מורה גוי, שהוא בכלל היה נהג משאית אבל הוא היה גם מורה, כנראה היה משלב ביניהם. מה אני זוכר לו? אני זוכר גם את שמו, ועברו כמה שנים מאז, זה בית הספר היסודי. מה אני זוכר לו לטובה? קודם כל, הוא היה איש חביב, אוהב את התלמידים, מחייך. הוא הכניס לנו את אהבת הקריאה. היום ילדים, מתאמצים ללמד אותם קריאה. יש כאלה שמגיעים לכל מיני כיתות והם לא יודעים לקרוא בכלל, או אם הם קוראים הם לא מבינים. וגם אין להם תאוה לקרוא, אין להם ענין לקרוא. הם חיים את הרגע, חיים בשטחיות, לא מתעמקים, לא מפתחים את האישיות, שום דבר. ה' ירחם.
אז המורה הזה, איך הוא הכניס לנו את אהבת הקריאה? הוא הביא ספרי הרפתקאות של ילדים, והיה מקריא לנו – ותמיד היה משאיר אותנו במתח, ברגע של המתח, כדי שלמחרת נצפה ונרצה לדעת מה קרה. ובאמת, מה זה גרם לי לעשות? זה גרם לזה שהייתי חוסך כסף והולך וקונה ספרים. היו לי המון ספרים. מהספרים האלה למדתי הרבה, הרבה מושגים, הרבה מידע על כל מיני ארצות ועל היסטוריה ועל המון דברים.
כשזכיתי לחזור בתשובה בגיל עשרים ושלוש, ומאז ועד עתה אני כל הזמן לומד, מכל דבר ומכל אדם. זה משמש לעבודתו יתברך. שום דבר ששמעתי או ראיתי אני לא מזלזל בו. את כל מי שעזר לי במשהו או תרם לי איזה מידע, אני מעריך. אם בסוף מסתבר שהאדם הזה רשע ועושה דברים רעים זה כבר משהו אחר. אבל מה שהוא עשה טוב הוא עשה טוב, אי אפשר לקחת את זה ממנו. מה היתה כוונתו בזה? יש כל מיני דברים לקחת בחשבון. אבל צריך להיות מכיר תודה על הדברים שכן קיבלת, שכן זכית להם.
כשבן אדם מקבל שפע הוא צריך להודות לה'. זה לא מובן מאליו. אנשים מתלוננים על כל דבר, רוצים עוד, רוצים טוב יותר, רוצים יפה יותר, חדש יותר, יש להם קנאה בגשמיות או ברוחניות. אדם צריך לעמוד כעני בפתח, להתפלל בכבוד, להודות לה' על כל מה שיש לו ועל כל מה שאין לו, כי גם מה שאין לו זה לטובה, כי כל מה שה' עושה עושה לטובה.
נראה לי שזה אחד הלקחים מהענין של הביכורים, שברגע שאתה מקבל את השפע הטוב הזה – אתה בא להודות לה'. ה' יתברך לא צריך את התודה שלנו. הוא לא צריך שנתפלל אליו. הוא לא צריך כלום. הכל הוא עושה לטובתנו, כדי שנזכה להתקרב אליו, כדי שנזכה להיות צדיקים, חסידים, בעלי רוח הקודש, נבואה כשיגיע הזמן, שנזכה לעולם הבא, כי המטרה שלו היא להיטיב לנבראים. מה המטרה הפנימית של ה' יתברך בבריאת העולם? להיטיב לנבראים. ככה כתוב בקבלה.
ישאל השואל, איך יכול להיות שזה כדי להיטיב לנבראים וכאלה קללות נמרצות יש כאן בפרשה? – בצד הטוב כולם מרוצים, מכל ההבטחות שה' מבטיח שאם תלך בדרך התורה אז הוא ייטיב עמך, גם בעולם הזה גם בימות בן דוד וגם לעולם הבא. אה, מזה אנחנו מרוצים. אבל כשהוא מביא את הענשים הקשים מאד, שהם גם הדרגתיים, כן? אבל קשים מאד, האדם מתמרמר, 'מה פתאום? איך יכול להיות שבורא עולם יתן כאלה ענשים אם הוא רוצה להיטיב ואם הוא בעל הרחמים?'
טוב, אז כאן צריך להתעמק, כמובן: דבר ראשון, ה' יתברך ברא את העולם עם מעט רע – זה הנחש הקדמוני. אחר החטא נכנסנו לצרות והרע התגבר. אחרי כל חטא שבן אדם חוטא – הרע מתגבר, הרע מתגבר לא רק אצל האדם החוטא, אלא בעולם כולו ובעולמות כולם. בכל פעם שבן אדם חוטא הוא נותן יניקה לסטרא אחרא שיגדל ויהיה לו יותר כח ויותר שליטה. לכן "עֲבֵרה גוררת עבֵרה", "מצוה גוררת מצוה וַעֲבֵרָה גוררת עבֵרה".
וזו המלחמה בין טוב לרע, בין הקדושה לבין הסטרא אחרא, עד סוף התיקון, כי ה' ברא את הכל בשביל הבחירה החפשית. כל העולמות הם לצורך הבחירה החפשית. אף אחד לא לוקח לך אף פעם את הבחירה החפשית. אתה אחראי על מעשיך, על דיבוריך, על מחשבותיך, על כל מה שאתה עושה ולא עושה.
והדין דין אמת. כולם יעמדו בבא העת לדין – כשאדם נפטר מן העולם, בבית דין של מעלה, וכל ראש השנה גם דנים אותו, ואחר כך גם לקראת יום הדין הגדול כולם, כל הבריאה תעמוד לדין, ואף אחד לא יכול לברוח מזה. ככה מביא גם ה'תנא דְבֵי אליהו'. כל אחד יקבל לפי הבחירה שלו, לפי מה שהוא עשה.
היות שהרע הוא גדול, הסטרא אחרא, היצר הרע הפרטי והכללי, הם חזקים, ערמומיים ויכולים לפתות את האדם בכל מיני פיתויים, והאדם יכול להתפתות חס ושלום – אז הענשים הם קשים מאד.
ויש את האדם הפרטי, ויש את כלל עם ישראל. כלל עם ישראל – אנחנו צוות אחד. אנחנו באים לתקן את חטא עץ הדעת, את כל החטאים שעשינו בכל הגלגולים עד הרגע הזה. עם ישראל "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
תחשבו על זה: ה' יתברך התנה את קיום העולם בזה שעם ישראל יקבלו את התורה ויקיימו את התורה, אם לא – הוא מחריב את העולם, מחזיר אותו לתֹהוּ ובהו. הוא לא ברא את העולם בשביל שיהיה לנו נחמד. לא. הוא ברא את העולם הזה כדי שנתקן את מה שצריך לתקן, שנגיע נקִיים לעולם הבא.
אנחנו עכשיו בסוף הזמן כמעט, וכל הגלגולים וכל מה שעשינו ופגמנו בהם, באים ומנסים אותנו בזה שוב, בַּפְּרט ובַכְּלל. וצריך להתמודד עם הנסיונות. ואם לא, אז ה' ירחם מקבלים ענשים, כי יש קו ימין, קו שמאל, קו אמצעי. אלה שלשת הקוים שה' יתברך מנהיג בהם את העולם. קו ימין – חסד. קו שמאל – דין. קו אמצעי – רחמים, קו האמת.
ולכן אין מה להתמרמר. יש את התורה שהיא הברית, החוזה כביכול שחתמנו עליו עם ה' יתברך – צריך לקיים אותו. אם לא נקיים אותו, הוא מחריב את העולם, פשוט מאד. ולכן "ותלמוד תורה כנגד כֻּלָּם", כי צריך לדעת את התורה כדי לקיים את התורה. וזה מקיים את העולם, כי אנחנו לומדים ומקיימים בעזרת ה' את התורה, והתורה עוזרת לנו לתקן הכל.
צריך להבין שאם ה' היה בורא את העולם הזה ככה מעורבב טוב ורע באופן נצחי, אז זה דבר אחד – אבל זו לא המטרה, זה עולם זמני העולם הזה כמו שהוא נראה היום. זה רק עולם זמני שיש בו טוב ורע. בעולם הבא לא יהיה שום רע, נגמר הרע. מבינים?
אנחנו רואים איך בקלות אנשים מידרדרים לא עלינו בקיום תורה ומצוות, בין אדם לחברו ובין אדם למקום יתברך. בכלל במדות, במחשבות – בשניה אחת אדם יכול לאבד את עולמו, כמו כלום. אם אלה אנשים צעירים, שקל יותר לפתות אותם כי הם לא מנוסים – אז אחד גם כן שליח להפיל את השני, אחד מתקלקל והוא מתחיל לקלקל את כל הסביבה, ה' ישמור.
לכן יש את הקללות הקשות, ולצערנו הקללות התקיימו, בכל הדורות – בבית ראשון, בית שני, בשואה הנוראה, וגם בזמן האחרון בטבח בשמחת תורה, כי "כל ישראל ערֵבים זה בזה".
כולנו ערֵבים. אם היינו כולנו בסדר, הממוצע שלנו היה עולה – הכל היה טוב, היו נמתקים הדינים ולא היה שום סבל, שום צער ושום מלחמות ושום דבר, אף אחד לא היה יכול לפגוע בנו. אם אנחנו לא שם חס וחלילה, מידרדרים מבחינה מוסרית, הלכתית, בכל הענינים, אז הרף יורד, יש קטרוגים, ורחמנא לצלן יכולים להיות ענשים – כי ה' יתברך רוצה שנגיע לעולם הבא נקִיים, אז הוא מעדיף להעניש אותנו פה בעונש זמני, כי העולם הזה זמני, כי האדם חי פה באופן זמני, כדי לנקות אותנו לעולם הבא, שהוא נצחי.
אז אם אנחנו רוצים שיהיה טוב יותר, שיהיה קל יותר, במקום להאשים אחד את השני – צריך לכבד אחד את השני, לראות את הטוב שבזולתו ואת מגרעות עצמו, ולתקן את עצמו, ולצעוק לה', להדבק בה', ללכת לפי התורה, ואת מי שלא זכה לא לדון ברותחין, עד שכולנו נזכה.
התכנית האלקית היא שכולנו נזכה. כתוב שלא ידח ממנו נדח, ה' "חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח". כל ניצוץ של הקדושה צריך לצאת מעושק הקליפה ולהצטרף לקומה של הקדושה, כדי שכולם יזכו.
אז כמה שנהיה טובים יותר, ככה הכל יהיה טוב יותר. כמה שנלך לפי התורה, שהיא מדויקת, ככה טוב יותר. כמה שנמציא חוקים, משפטים, ערכים, על פי השכל האנושי – נסתבך. ככה זה, כי בעל הבית יודע מה הוא רוצה.
וה' יתברך, שאין לנו תפיסה והשגה בו כלל, הוא גם אבא שלנו – וגם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וצריך גם לירא ממנו, להתירא ממנו יתברך, ולא לחשוב שאפשר רק לאהוב את ה' והכל טוב, לא. אם אנחנו נאהב את ה' בלי יראת שמים – זה מביא קלקול, כי לא נעשה מה שה' יתברך רוצה.
הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה, יש לו את הדרישות שלו והציוויים שלו, והכל כתוב בתורה. אי אפשר להתחמק מזה. אף אחד לא יכול להתחמק מזה, ולא נוכל להתחמק מזה. ונצטרך לקיים את הכל מאהבה ומיראה, מיראה ומאהבה, "בשמחה ובטוב לבב מֵרֹב כֹּל", ובאחדות כלל עם ישראל מעל טעם ודעת – באהבה פשוטה ועזרה אחד לשני ולמצוא את הטוב אחד בשני ואת הדברים המשותפים, השפה המשותפת, למען שמו באהבה!
יהי רצון שנזכה ותהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, וניגאל במהרה ברחמים! לחיים! לחיים! לחיים!
להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל מקום ובכל זמן לזיכוי הרבים!
לחיים! לחיים! לחיים! כל טוב לכם.
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
