ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת שופטים תשפ"ד. ובשם ה' נעשה ונצליח!
הפרשה רצינית מאד, יסודית מאד. אפשר לומר שהיא כוללת בתוכה את כל סדרי המשטר, הממשל, החברה, כל הרשויות, איך הן צריכות להתארגן, איך צריך להתארגן עם ישראל בחיים המשותפים, מי שופט, מי מעניש, על פי מה – כל הענינים. נא לקרוא את הפרשה. יש בה גם כן ענינים של כל מיני הלכות מלחמה, וההבדל בין המלחמה נגד שבעת העממים לבין מלחמה עם עמים רחוקים יותר.
זאת אומרת שהתורה שלנו היא תורת חיים, ולכן היא מתיחסת לכל רָבדי החיים, של הפרט ושל הכלל, של עם ישראל ושל האומות. כשהיינו כלולים בנשמת אדם הראשון בגן עדן היתה לנו מלחמה רק עם הנחש הקדמוני, ולצערנו נכשלנו בה. ועכשיו שהתפרדנו לניצוצות הרבה כל נשמות ישראל צריכות להלחם נגד היצר הפרטי והיצר הכללי, עד שנגיע לתיקון השלם, ויש אין סוף של נסיונות, קשיים.
בענין המלחמה הגשמית, ה' יתברך משתמש באומות העולם להעניש את עם ישראל חלילה, אם אנחנו לא מתנהגים על פי התורה. ויש לכל מלחמה ומלחמה בעצם סבות רוחניות למה נגזרת מלחמה על עם ישראל. לפעמים כמובן זה גם לטובה כדי להתחזק ולהתגבר, וזה על פי מה שנקבע למעלה בבית דין של מעלה. תמיד הכל לטובה בסופו של דבר.
האדם לא אוהב מלחמות. אולי אנשי צבא אוהבים מלחמות, מי שלא איש צבא לא אוהב מלחמות, הוא אוהב שגרה, אוהב לעבוד את ה' בשמחה, בשלוה, כמו שביקש יעקב אבינו, "איש תם יֹשֵׁב אֹהָלִים". אבל המציאות של המלחמה היא מציאות מובנית, בדומם–צומח–חי–מדבר כל הזמן יש מלחמה. עד שיגמר היצר הרע, הפרטי והכללי, בגאולה השלמה תמיד יהיו מלחמות כאלו או אחרות, לצערנו. מאז הרצח הראשון של קין הדבר הזה מסתובב ומתגלגל בכל הדורות. ואנחנו מצווים על הגבורה, לא לפחד מהאויבים.
אבא של רבינו הקדוש הבעל שם טוב הקדוש אמר לו לפני שנפטר, רבי אליעזר אמר לבנו הקטן בן החמש, לבעל שם טוב: 'שרוליק, אל תפחד מאף אחד – רק מהקדוש ברוך הוא. אל תפחד מאף אחד, כי הקדוש ברוך הוא אתך'. והבעל שם טוב השתמש בזה הלכה למעשה. הוא היה הולך ליער ולא פחד משום דבר, כי אבא שלו אמר לו לא לפחד כי הקדוש ברוך הוא אתו.
על הענין של לא לפחד צריך להסתכל טוב טוב. זה לא דבר פשוט כל כך, ענין הפחד בכלל, כי כתוב גם "אשרי אדם מפחד תמיד", מפחד לעשות חטאים. אבל גם צריך להזהר, "ונשמרתם מאד". זאת אומרת, אדם לא צריך להכנס למקום סכנה, לסכן את עצמו ולהגיד "אה, אני בוטח בה'", כי אז אם עושים לו נס ומצילים אותו – מנקים לו מזכויותיו. ובכל מקרה השט"ן מקטרג במקום סכנה. עכשיו, כבר אמרנו: מקום סכנה משתנה מעת לעת, ממקום למקום, מתקופה לתקופה. לפעמים יש מקום שהוא בטוח ואחר כך הופך מסוכן, וגם הפוך.
בענין של לצוות לא לפחד מהאויבים: ברור שכל איש צבא מבין שאם מפחדים מהאויבים זה מגביר מאד את הסכנה, כי העקרון של המלחמה הוא כוחנות – מי יותר גיבור, מי יותר חזק, מי יותר חכם, מי יותר זריז, מי יותר מבין איך לתקוף ואיך להתגונן. על פי הטבע ככה מנצחים.
מובן שאנחנו על פי התורה לא אומרים "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה", אלא ה' יתברך "הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". דוד המלך לפני שחטא היה יורה חץ אחד והורג אתו אלף שונאים. אחרי שחטא היה יורה חץ אחד והורג שמונה מאות, רק שמונה מאות. אז הוא שאל את ה' יתברך, וה' יתברך אמר לו, 'זה בגלל החטא'.
הנה אם כן, אנחנו רואים שהצלחה במלחמה או ההפך זה בגלל החטא. בזמן של גילוי פנים לכלל עם ישראל, כמו שהיה למשל אצל עכן, כן? עם יהושע בן נון, שבגלל עכן נהרגו מישראל במלחמה – אז רואים שאפילו אחד שפוגם ועושה דברים חמורים פוגע בכל התוצאות של המלחמה, מפני ש"כל ישראל ערֵבים זה בזה".
מובן שהכל משמים, הכל במדויק, מי שצריך ללכת למלחמה ומי שצריך לנצח במלחמה, ולא עלינו מי שצריך ליפול במלחמה או כל הדברים האלה – זה משמים. וצריך לפעול לפי חוקי המלחמה, גם הלכות המלחמה – וגם לפי ההשתדלויות הנכונות במלחמה, ולכן לומדים את המקצוע הזה, מכשירים את החיילים ואת המפקדים.
ה' יעזור, אנחנו בזמן מלחמה ולא רואים את הסוף, וה' ירחם על עמו ישראל. אז מה אנחנו האנשים שעוסקים בעבודת ה' יכולים לעשות? – להתפלל, ללמוד, להתגבר כארי לעבודתו יתברך, לכוון ולהיות קדושים יותר, שיהיו יותר זכויות לעם ישראל, להדריך את הדור, להדריך את האנשים הצעירים איך לתקן את עצמם, איך להתגבר.
אז ענין הפחד, יש בזה ויכוח בין אנשי הצבא אם טוב שיש פחד או שזה לא טוב. אז יש אומרים שמי שאין לו פחד הוא במצב מסוכן מאד, כי הוא לא נזהר והוא יכול לעשות דברים לא שקולים. איך בכלל מתקבלות החלטות בשדה הקרב? הרי יש תכנית, יש מכל מיני דרגות ששולטים על כל מיני כחות, כל מיני ממונים. אחר כך יש את ההתרחשויות בשטח, שהן לא תמיד לפי התכנית. בדרך כלל הן לא לפי התכנית, כי אתה לא נלחם עם עצמך, אתה נלחם עם האויב, וגם לאויב יש תכניות שלו. אז לפעמים באמת הגבורה של כמה חיילים והאחדות ביניהם והתושיה, בדרך הטבע, הם המכריעים את הקרב. ואם החיילים יפחדו וכל אחד יתחיל לברוח, זה הסוף. אז זה נותן כח.
זה דבר עמוק מאד, מאד מאד, מאד, כל הסוד של המלחמה. בטח אם היו שואלים בשר ודם, הוא היה אומר 'מי צריך מלחמות? חבל שקיים הדבר הזה. לא הגיוני הדבר הזה'. באמת הרבה מלחמות שאתה רואה, אתה אומר למה הם נלחמים? למה שונאים אחד את השני? למה הורגים אחד את השני? למה לא לחיות בשלום, באחדות, באחוה, בשכנות, למה? התשובה: נסתרות דרכי ה', זה א'. ב', יש את היצר הרע הפרטי והכללי והוא נלחם והוא לא שואל אותך, גם השונאים לא שואלים.
והסוד הזה שאנשים הולכים להלחם הוא מזעזע מאד, מזעזע מאד, עמוק מאד, קשה מאד, לא נתפס בכלל. ככל שאדם מתבגר זה יותר ויותר מחריד אותו, פחות הגיון הוא מוצא בזה, כי הוא כבר ראה מלחמות ועוד מלחמות ועוד מלחמות. אבל זה הטבע כרגע של העולם. עד הגאולה השלמה זה הטבע וצריך להתגונן, "בא להרגך השכם להרגו", ברור. אי אפשר להתעלם מהמציאות.
ה' יתברך מנהיג את העולם בשלשה קוים: קו ימין, קו שמאל, קו אמצעי – חסד, דין ורחמים. ויש גם דין, אין מה לעשות. אי אפשר לבטל את הדין לגמרי. אפשר להמתיק את הדינים, אי אפשר לבטל אותם, כי אם מבטלים את הדינים מתבטל העולם – כי כל העולם נברא על ידי צמצום, והצמצום קשור לענין של הדין, שמצמצם ונותן גבול. אז אי אפשר לבטל את הדין לגמרי, אבל אפשר להמתיק את הדין על ידי תשובה. תשובה: תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה – תשוב ה"א.
ולכן בעולם כתיקונו, בעצם רק אנשים שאין להם חטאים יוצאים למלחמה, מי שיש לו חטאים לא יוצא. והמלחמות של עם ישראל הם פלאי פלאים, כי ה' יתברך נלחם לנו, אם בגלוי או באופן סמוי. למשל, בקריעת ים סוף כשהמצרים רדפו אחרינו, ה' יתברך נלחם לנו. אפילו המצרים אמרו את זה. זה היה גלוי, היה גלוי הנס של קריעת ים סוף, הצלת ישראל.
וככה בכל דור ודור יש את הנסים שלו לפי המצב של הדור. תמיד יש מקום לטעות, כי יש בחירה חפשית, והנסים לא מבטלים את הבחירה החפשית. הדבר היחיד שיבטל את הבחירה החפשית יהיה כשה' יבטל את היצר הרע הפרטי והכללי, ואז לא צריך בחירה חפשית. כל עוד שצריך בחירה חפשית תמיד אפשר להגיד 'אה, אולי זה בדרך הטבע. אולי כחי ועצם ידי, כן, כי אנחנו גיבורים, אנחנו חכמים ואנחנו חזקים, ועשינו את כל ההשתדלות'.
קודם כל, טוב מאד שעושים את כל ההשתדלות. בדור הזה כמו שלנו בודאי שצריך השתדלות מצוינת בכל דבר, בטח בענין של בטחון. ואוי ואבוי אם לא עושים את ההשתדלות, ראינו מה קורה כשמי שצריך לתפקד לא מתפקד, אז אוי ואבוי, כמו שעושים השתדלות גם ברפואה ובפרנסה ובכל דבר. ה' יעזור.
והאחדות בין הפלגים בעם ישראל, זה הסוד לנצח במלחמות ושלא יהיו אבדות או שיהיו כמה שפחות אבדות – שאם אין שלמוּת, וכרגע אין לנו שלמות, אז לפחות האחדות והערבות ההדדית הם 'כתריס בפני הפורענות', זה שומר על עם ישראל, נקרא לזה כמו איזו 'כיפת ברזל' רוחנית. זה שומר על עם ישראל.
ולכן היצר הכללי מנסה כל הזמן להרוס את האחדות והערבות ההדדית ואהבת ישראל, ומבלבל את האנשים עם כל מיני דעות וכל מיני השקפות וכל מיני ענינים. וזה כדי להחליש את הענין של האחדות. לכן אנחנו הקטנים כבר לפני הרבה שנים, חיברנו את התפילה לאחדות עם ישראל. אפשר להוריד אותה מהאתר ולהגיד כל יום. זה חשוב מאד! בלי נדר, כמובן.
ואהבת הזולת – זה חשוב מאד בלי קשר למלחמה, זה כשלעצמו כבר מונע ענשים ושפיכות דמים וצרות צרורות. בזמן של מלחמה צריך להתאחד עוד יותר, ולהזהר מאד במה שאומרים, כל מלה יש לה משמעות! לא רק בעולם הזה בודאי שיש לזה משמעות, גם בעולמות העליונים זה יכול לגרום חלילה לקטרוגים ולגזירות, רחמנא לצלן, מסוכן מאד. כמה שהאדם חשוב יותר – זה מסוכן יותר, צריך לשמור על הפה שלו יותר, מלה אחת לא במקום זה מסוכן מאד.
הנה, מי שרוצה דוגמא, אז הושע הנביא כשה' אמר לו שילך לבדוק את החטאים של ישראל והוא אמר לו, במלים שלי, כן? "ה' יתברך, כל העולם שלך. חפש אומה אחרת אם האומה היהודית לא מתנהגת יפה". על הדיבורים האלה נגזרו שלש גזירות על עם ישראל, רחמנא לצלן, והוא היה צריך לעבור את סדרת התשובה שלו, הנביא, עד שבסוף ה' אמר לו והוא ביקש רחמים והתבטלו הגזירות – רק בגלל אילו מלים שהוא אמר. כמובן, אם הוא היה איש פשוט, המלים היו משפיעות פחות. בגלל שהוא היה אז זקן הנביאים, זה לא פשוט, לא פשוט.
אז גם אנשים שהם חשובים בעניני חולין, לא דוקא בעניני תורה, צריכים להזהר מאד במה שהם אומרים – כמובן, חכמים עוד יותר, "חכמים, הִזָּהֲרוּ בדבריכם", בטח בזמן כזה כשהכל תלוי בחוט השערה.
איך נתמודד עם המציאות המתמשכת? לא פשוט בכלל. מצד אחד, יש לנו מדינה אחרי אלפיים שנה, מדינה עצמאית יחסית, אין שום דבר עצמאי לגמרי, אבל יחסית. מצד שני, עדיין הגזירה של שעבוד מלכויות קיימת, זו גם עובדה שאנחנו תלויים באומות וגם האיומים לא נגמרו, לא נגמרו, "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת" – " עֲדָרים עדרים", עדיין המוחין הקדישין לא התפשטו בכל עם ישראל, לא כל עם ישראל זכה להבנות באופן רוחני על פי האמת כראוי, להבין את הענינים לעמקם ולחיות על פיהם, לא, עדיין לא. בטח יש התקדמות עצומה, התקדמות אבל לא מספיק.
ולכן אנחנו בזמן של לידה, ולא לידה קלה בינתים. "עת צרה היא ליעקב". זה חבלי משיח. אנחנו בחבלי משיח צריכים לעזור, אנחנו כמו המילדות, צריכים לעזור שיבוא משיח ברחמים ובנעימים ובקלות, בלי צרות, כי "כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל" ועם ישראל למטה מאד מאד ועם נסיונות קשים מאד בַּפְּרט וּבַכְּלל. וצריך לאחד כחות ומוחות ומעשים ודיבורים כדי שה' יתברך יראה שאנחנו "כאיש אחד בלב אחד", ויגאל אותנו ברחמים ויציל אותנו מכל השונאים והרודפים, למען שמו באהבה, שהאמת תתגלה.
בכלל יש ציווי על כל האנשים להיות טובים. גם עם ישראל גם אומות העולם צריכים להיות טובים, אנשים טובים, "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב" – טובים, ישרים, בעלי מדות טובות, מאמינים בבורא עולם, מתפללים אליו, נותנים דוגמא טובה.
אנשים נידונים, כולם נידונים, כל הבריות נידונות, הכל. שום דבר לא יכול לברוח מהדין. אז כולם צריכים לקחת את זה בחשבון. פה אפשר לעשות כל מיני קונצים וכל מיני הצגות, אבל בסופו של דבר בן אדם נידון על מה שאמר, על מה שעשה, על מה שלא עשה. "מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה".
עם כל זה צריך להחזיק גם כן באמונה ובטחון בה' ובישועתו, ולהשתדל לא להכנס לדכאון, להיות בשמחה אף על פי ולמרות הכל – שמחה של קדושה, שמחה לשם שמים. אם אין שמחה, יש הסתלקות השכינה, וזה לא טוב. "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ". עֹז – כח, עזות דקדושה ושמחה במקומו. ולדעת שאין מות. המות הוא רק דמיון. רק הגוף מת. הנפש–רוח–נשמה–חיה–יחידה, הם נשארים לנצח, הם לא מתים. וזה אולי יכול לנחם, יכול לנחם לא עלינו מי שנפל לו יקיר וקרוב וכן הלאה. והיסורים לא באים סתם. הם מכפרים על האדם, על משפחתו ועל עם ישראל כולו, ועל העולם כולו מכפרים, לצערנו. שלא נצטרך יסורים, כי אי אפשר לעמוד ביסורים.
ה' יעזור שנהיה "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ", "איזהו גבור? הכובש את יצרו", ונדע ימים טובים! ויבוא במהרה הגואל ברחמים ובנעימים.
לחיים, לחיים, לחיים! להתחזק בעבודתו יתברך.
להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל מקום ובכל אתר לזיכוי הרבים.
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
