ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת ראה תשפ"ד. ובשם ה' נעשה ונצליח.כתוב בזהר "תָּא חֲזֵי", "תָּא שְׁמַע" – בוא וראה, בוא שמע. יש ראיה, יש שמיעה. אלה החושים בגשמיות, ויש גם חושים ברוחניות. ברוח הקודש ובנבואה רואים דברים ושומעים קול שאומר כל מיני דברים – קול אמתי, אלה לא דמיונות, זו לא מחלה, זו נבואה ורוח הקודש. ויש בזה הרבה דרגות, הרבה סוגים, ושילובים שונים ודיוקים שונים ושלבים שונים.
בשביל זה צריך הדרכה למי שמתחיל בדבר הזה. אם יש בדור אנשים שיכולים להדריך – טוב. אם לא, אז משמים, לא אלמן ישראל. למשל רבינו הבעל שם טוב הקדוש, הרבי שלו היה אחיהו השילוני הנביא, משמים שלחו לו אותו. הרבה מרבותינו הקדושים זכו לגילוי אליהו, והוא לימד אותם. אז יש בדבר הזה חכמה עצומה, ואין מה לדאוג – מי שצריך לזכות זוכה.
דיברתי על ענין הראיה, שיש ראיה רוחנית. יש צדיקים שרואים מסוף העולם ועד סופו, כמו רבינו הבעל שם טוב שמאוקראינה היה רואה מה קורה בארץ ישראל. יש ראית העבר, יש ראית ההווה, ויש ראית העתיד. כל אלה הם מעל הטבע, אלה דרגות מעל הטבע. גם חכמת הפרצוף, שרואים בן אדם ויודעים עליו את עניניו הפנימיים – גם זה מעל הטבע. זו השגה מעל הטבע, שיכולה להיות על ידי מלאך, על ידי רוח הקודש. יש בזה כל מיני דרגות וענינים, יש חכמת הפרצוף של רבינו האר"י, חכמת הפרצוף של הבעל שם טוב.
זה דבר שמסור לצדיקים שה' בוחר לתת להם את היכולת הזו, כי בדרך כלל בן אדם הוא חתום. אף אחד לא יודע עליו כלום, אלא אם כן הוא יספר. הוא יכול גם לשקר. אז הצדיקים האלה הנדירים שזכו לחכמת הפרצוף – משמים נותנים להם את היכולת, את הכלים. ויש בזה דרגות שונות, גם בַּדִּיוק. ויש צדיקים שרואים מה קורה בבית דין של מעלה, ויש להם פתחון פה להשפיע בבית דין של מעלה. יש הרבה סיפורים של בית דין של מעלה, יש סיפורים על רבינו הבעל שם טוב הקדוש. אלה דרגות מופלאות, שבכל דור ודור אם האדם עושה עבודת ה' לשם שמים, כפי הראוי – הוא יכול לזכות להן. הכל לפי המעשה, ככה אומר ה'תנא דְבֵי אליהו' הקדוש.
אז יש ראיה שהיא ראיה מדומיינת, על ידי כח המדמה, אדם שעכשיו מדמיין שהוא רואה את הים – הוא רואה, אבל הוא מדמיין. ויש ראיה רוחנית אמתית, שבן אדם מסתכל ורואה עכשיו מה קורה בים ומה קורה במדינה אחרת. ויש בזה גם כן דרגות כמה הצדיק זוכה לראות.
וכל זה, זה לא בשביל התענוג – זה בשביל התפקיד. ו"יוסיף דעת יוסיף מַכְאוֹב", אל תחשבו שלראות נסתרות זה מין דבר מעניין מאד, וואו... – זה עול, עול מלכות שמים, עול קשה מאד. זה לא פשוט, לא פשוט בכלל. ויש על זה גם סיפורי צדיקים, למשל על הבן של רבינו הבעל שם טוב הקדוש, רבי צבי, שהוא גם היה שומע ורואה יולדות שמתקשות בלידה, אבל הוא היה בצער כי הוא לא היה יכול לסייע להן. זאת אומרת, היתה לו יכולת לשמוע ולראות את הצער של הזולת, אבל לא תמיד הוא היה יכול לסייע לו. וזה היה לו קשה, והוא הלך להתיעץ עם הרב פינחס מקוריץ הקדוש זי"ע, כי הבעל שם טוב כבר הסתלק.
אז זה עולם מופלא, אין מה להגיד. זה העולם האמתי. כאן זה העולם הזמני, עולם הגשם. אלה הופעות מעל הטבע דרך הצדיקים, יש השראת השכינה, יש הרבה דברים מענינים. אז זה הענין של ראיה.
ויש ענין של ראיה אחרת, ראיה של מפת הקרב – כשבן אדם רואה את המציאות של עצמו על כל הרבדים שלה. צריך גם לזה סיעתא דשמיא, כי בן אדם רואה את כל הפגמים של כולם, ולא רואה את פגמי עצמו, כן? זה הטבע. אז אם בן אדם רוצה מאד לתקן כדי לעשות נחת רוח לאבא שבשמים, מראים לו: 'הנה תראה, אתה כעסן', 'הנה תראה, אתה גאותן', 'אה, הנה תראה, אתה קמצן', 'אתה תאותן' או 'אתה נקמן' או 'אתה עצלן' – כל אחד לפי כל ה'אוצרות' שיש לו, כל החבילות. זו מפת הקרב של המדות של האדם.
ויש מפת הקרב של החיים: מי הוא, מי אשתו, מי הילדים, מה הנסיונות שיש לו, בכל המישורים, הרוחניים והגשמיים. כל המציאות הזו של האדם הפרטי, אני קורא לה 'מפת הקרב', כי זה קרב, זו מלחמה בין טוב לרע על הבחירה. וגם לזה צריך ראִיה. ראיה – בן אדם רואה את המציאות נכון, או לא? אנחנו רואים בעניני ציבור, בעניני הכלל – אחד חושב שצריך לעשות ככה, השני חושב שצריך לעשות ככה. מי צודק? מי רואה נכון? אז כמובן המציאות בסוף מראה מי ראה נכון, מי בחר נכון, מי עשה נכון, מי טעה. כולם טועים לפעמים, רק הקדוש ברוך הוא לא טועה. זו גם כן ראִיה.
ולכן כאן בפרשה הוא משתמש ב'רְאֵה' כי ה' נתן את החיים ואת ההפך מהחיים, את הברכה ואת הֶפך הברכה – אם נלך בדרך ה', נקבל את הברכה ואת החיים, ואם לא, אז את ההפך. הכל כתוב. אנחנו קיבלנו על עצמנו במתן תורה עול מלכות שמים ועול מצוות, עול תורה. וזה נצחי, כי אם לא היינו מקבלים על עצמנו את התורה, עם ישראל, ה' היה מחזיר את העולם לתהו ובהו. אין לו ענין בעולם מקולקל. יש לו ענין בתיקון עולם במלכות שד"י על פי תורתנו הקדושה.
ולכן והיות שאנחנו אמרנו "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", אז אנחנו מחויבים בזה לכל הדורות עד סוף התיקון. התיקון של העולם מוטל עלינו. זה התפקיד של עם ישראל. ישרא"ל – אותיות לי רא"ש, אור לגוים וכו'. אבל כתוב: "קְשֹׁט עצמך ואחר כך קְשֹׁט אחרים", אז עם ישראל צריך לתקן את עצמו. עדיין לא הגענו לדרגה הראויה. אנחנו בדרך. כל שנות התיקון כל ההיסטוריה של האנושות אנחנו בדרך, בתיקון הזה. כשתהיה הגאולה השלמה במהרה, ברחמים ובנעימים, בעזרת ה' – אז נגיע לדרגה האמתית של עם ישראל, "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
ויש את המלחמה הקשה, שמתבטאת גם במלחמות גשמיות גם במחלוקות, ב'תנאי השירות' נקרא לזה ככה – מי בראש, מה בראש? איך לנהל, מה לנהל, מי מנהל? מי יקבע מה יהיה עם עם ישראל? מי יקבע מה יהיה בעתיד? מי המנהיגים, מה המנהיגים? איך צריך להיות המנהיג? המנהיג, זה משה רבינו, תראו. זה המנהיג. זו הדוגמא למנהיג – עניו מאד מכל האדם, גדול הנביאים, גדול החכמים, עבד נאמן, רועה נאמן. יש הרבה מה ללמוד ממנו. איפה משה רבינו, ואיפה הדור המסכן שלנו? ה' ירחם עלינו.
לכן כתוב שאין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים. אבל להשען על אבינו שבשמים, שוב, יש גם בזה דרגות – זה צריך להיות אמתי, לא שאדם אומר 'יש לי בטחון ואמונה, וה' יעשה כל מה שאני רוצה', לא, או שמנסים אותו קצת והוא נופל. אז אלה סתם דיבורים. אלה דיבורים קדושים, יפים, אבל האם האדם באמת עומד בדיבורים האלה, בדרגה הזו באמת במציאות? – זה נדיר.
ולכן יש אמונה ויש בטחון, ויש השתדלות. וצריך לעשות השתדלות. וההשתדלות, בדור הזה השתדלות צריכה להיות טובה, ראויה, מדויקת. אם לא, אדם יכול להנזק. בכל תחום זה ככה.
אז הענין של הראיה זה הענין של הבחירה, לראות ולהבחין בין טוב לרע, בין כשר ללא כשר, בין נכון ללא נכון, האם מתאים למצב שלי עכשיו לעשות את הדבר הזה, או שאני לא עומד בזה? זו גם ראיה. "איזהו חכם? הרואה את הנולד". 'הרואה את הנולד' – האם זו ראיה כמו שאמרנו שיש אצל הנביאים, אצל הבעל שם טוב? זה לא חייב להיות בדרגות האלה. אדם יכול לראות את הנולד גם אם הוא מתעמק ומתבונן ובודק ומעריך, ואולי הוא יזכה אם משמים יתנו לו לכוון אל ההתפתחות הנכונה בַּפְּרט וּבַכְּלל.
מובן שהכל סיעתא דשמיא, וכל ההשגות האלה בדברים הנסתרים הן רק משמים. זה לא תלוי ברצונו של האדם, 'אני אעשה קורס עכשיו לנבואה, ואני אהיה נביא'. לא. 'אני אעשה קורס בחכמת הפרצוף, ואני אראה' – אתה לא תראה כלום. אלה מפתחות משמים, רק משמים. לדמיין שבן אדם יודע או רואה – כל אחד יכול לדמיין מה שהוא רוצה, אבל זה דמיון. זה מסוכן מאד.
יש הרבה אנשים שנותנים עצות על פי הדמיון שלהם, ומפילים אנשים בפח. זה מסוכן מאד. לכן צריך שנותן העצות יהיה בדוק – האם העצות שלו מדויקות, או לא? מאיפה הוא מביא את העצות? האם זה על פי האמת, על פי התורה, לטובת האדם? או הכל נגוע בדמיונות, שגיונות, גאוה, אינטרסים ושאר ענינים.
וצריך להזהר מאד מהדברים האלה. אוי ואבוי למי שנותן עצה שהיא לא מדויקת ולא לשם שמים ואומר דברים שאין להם כיסוי ומטעה את הבריות. אוי ואבוי, אוי ואבוי. אדם צריך ללמד את עצמו להגיד 'לא יודע'. 'לא יודע'. אבל לוחצים אותך שתגיד! – 'לא. אם אני לא יודע, אני לא יודע, אדוני. זהו. מה שאני יודע אני יודע. מה שאני לא יודע אני לא יודע'. לא יקבל על עצמו דברים ואחריות על דברים שהוא לא מבין בהם, בתחומים שהוא לא מבין.
ו"ראשית חכמה יראת ה'" – אם אין יראת שמים, אין כלום, תדעו לכם. על מי אפשר לסמוך? על ריבונו של עולם, ועל מי שיש בו באמת יראת שמים. אם אין לו יראת שמים, לא לסמוך עליו. מה לעשות, צריך להזהר. צריך להזהר, צריך לבדוק.
זהו. אז זה מה שרציתי להדגיש כאן בפרשה. משה רבינו ממשיך להכין את עם ישראל להסתלקותו ולחזק אותם, לחזק את היסודות של התורה – על מנת שכשיכנסו לארץ ישראל יתנהגו כמו שצריך ולא יפלו בעבודה זרה. ועם כל ההזהרות של משה רבינו, בסוף רחמנא לצלן נפלנו בכל הדברים, בבית ראשון, בית שני. ועדיין אנחנו בגלות ועוד לא נגאלנו, ככה שהמלחמה הרוחנית נגד היצר הרע הפרטי והכללי היא לא קלה בכלל, לא קלה בכלל. זה דבר מורכב, מסובך. וכל יום וכל רגע אנחנו לומדים דברים חדשים.
ומי הוא ירא שמים? מי שעושה סייג לדבריו ולעניניו ובודק טוב־טוב לפני שהוא מחליט משהו ועושה ואומר משהו – שמא זו מלכודת של היצר הרע, שמא האדם לא יעמוד בנסיון. מי יודע מה יכול לקרות. אז כמובן, אדם חייב לעשות מעשים פה, זה עולם שצריך לעשות בו מעשים, אי אפשר רק לפחד כל הזמן. נכון, אבל צריך שתהיה יראת שמים, אהבת ה', לימוד התורה, ידיעת ההלכה, והתבוננות עמוקה בכל הדברים – לא למהר להחליט, להשתדל לראות מה מתפתח מכל בחירה, מה יכול לצאת מזה, הדברים הטובים והדברים הפחות טובים, הנזקים. יש לנו אחריות.
זו העבודה, עבודת הבירור והבחירה והעלאת הניצוצות – האם בן אדם יכול להעלות את הניצוץ הזה, או שהניצוץ הזה כבד עליו והוא יפול במקום להעלות אותו? אם אין לו את היכולת לעמוד בזה, שיברח, שיציל את עצמו קודם כל.
כן, רבותי. אז יש פה חומר למחשבה בענין הראיה, בענין הנסתרות. ה' יאיר את עינינו ואת עיני חכמינו ומנהיגנו שנעשה לו נחת רוח סוף סוף, ונבחר נכון בכל ענין וענין, ותשרה שכינתו בעולם הזה בגאולה השלמה!
"ובא לציון גואל" במהרה ברחמים.
לחיים! לחיים! לחיים! כל טוב סלה.
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
