להורדה בפורמט מתאים להדפסה
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת עקב תשפ"ד. ובשם ה' נעשה ונצליח!
בפרשה הזו משה רבינו מביא את הענין של שכר ועונש, מה התנאים של השכר והעונש, מה יקרה אם נשמור את מצוותיו של ה' יתברך חוקיו ומשפטיו או אם לא. אם נשמור, יהיה טוב בגשמיות וברוחניות. ואם לא נשמור חס וחלילה – יהיה חורבן וגלות ואפילו אבדון. פשוט מאד, תנאים ברורים מאד. אוקיי.
מצד שני, כתוב ששכר מצוות בעולם הזה אין, הוא רק לעתיד לבוא. אז נקרא לזה 'תנאי שירות טובים', הם יכולים להיות לַפְּרט ולַכְּלל, אבל זה לא שכר מצוות. אבל ענשים יש גם בעולם זה וגם אחרי שנפטרים מכאן, כל אחד לפי מעשיו. האזהרות ברורות מאד. החוזה, הברית עם ה', ברור מאד. אבל כל אחד יודע שבמציאות זה מורכב הרבה יותר: 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', בן אדם עושה עבירות ואף אחד לא רואה שקורה לו כלום, לפעמים הוא גם מצליח כשצדיקים נרדפים.
אז אם היו אומרים שהשכר והעונש הם לעולם הבא, היה בסדר. אבל ברגע שאומרים שגם בעולם הזה יש שכר ועונש, תנאי שירות טובים יותר או גרועים יותר, או אבדון, רחמנא לצלן, לַפרט ולַכלל – אז כאן אין הלימה. ואז האדם מתבלבל, הוא שואל: 'יש דין ויש דיין?' וכל סוגי הכפירה.
הכפירה היא הנושא של הדור הזה – ושל כל הדורות, מאז אדם הראשון יש בעיה של כפירה – אבל בדור האחרון הזה, שאנחנו בו למטה מאד, זה אחד הדברים הקשים, כי אנחנו בהסתר פנים, ב'הסתר כפול'. זה אומר שיש אנשים שמאמינים בה' אבל לא מאמינים בתורה, או מאמינים בתורה שבכתב אבל לא בתורה שבעל פה, או מאמינים בה' אבל איך שהם חושבים, שזה לא דורש כלום, רק לאהוב את ה' יתברך. ויש גם את האמונות של האומות, של הגוים. בקיצור, "האמת תהא נעדרת". ואז האדם נבוך, כמו שכתוב: "והעיר שושן נבוכה".
אז מה הסוד? הסוד הוא שאי אפשר להבין כלום בלי ה'סוד'. בלי פנימיות התורה אי אפשר להבין את הפשט. פרד"ס – פשט, רמז, דרש וסוד. וגם בסוד יש פרד"ס. זאת אומרת שלא כל הסוד גלוי לכולם, בודאי לא התגלה הכל – זה חלק מהשכר של העולם הבא.
בקיצור, היות שיש הסתר פנים – יש אנשים שאפילו לא מאמינים שיש בורא עולם, יש כאלה שמאמינים שיש בורא עולם אבל הוא לא משגיח על הבריות, יש את כל סוגי הכפירה, יש אנשים שחושבים שהם יותר רחמנים מ'בעל הרחמים', שאם היו שואלים אותם היו בוראים את העולם אחרת, וכן הלאה.
כל האנשים האלה, אין להם מושג בתורה. אם היו לומדים את פרד"ס התורה, היתה להם הבנה. תמיד היתה להם גם בחירה, כי הבחירה לא מתבטלת. גם כשה' מתגלה, כל עוד שיש יצר טוב ויצר רע, יצר רע פרטי וכללי, כל עוד שהם קיימים – הבחירה לא מתבטלת, גם אם יש נסים גלויים. היא תתבטל בגאולה השלמה כשה' יבטל את היצר הרע הפרטי והכללי.
אז הבלבול יכול להיות קיים. וכל אחד לפי מה שהוא, מנסים אותו – לא רק על פי מה שהוא עשה פה בחיים האלה, אלא גם על פי הגלגולים הקודמים שלו. אי אפשר לבחון את המציאות בלי תורת הגלגולים כפי שהיא מובאת בספר 'שער הגלגולים' לרב חיים ויטאל, תלמידו של האר"י הקדוש. שם יש את הכללים של הגלגולים. ומי שלומד את זה מבין כמה זה מורכב ומסובך – ושבן אדם לפעמים מעמידים אותו בנסיונות מגלגול אחר והוא לא יודע את זה, לפעמים הוא חוזר על אותן הטעויות של הגלגול הקודם ונענש עוד יותר חזק והוא לא יודע.
באמת את רוב הנתונים החשובים של האדם שהוא צריך לדעת הוא לא יודע. הוא לא יודע מי הוא, הוא לא יודע מה הוא. הוא לא יודע למה הוא פה. הוא לא יודע מה מתאים לו ומה לא. במשך הזמן לפחות יש דברים שהוא לומד: אחד אוהב מתוק, אחד אוהב מר, אחד אוהב לצייר, אחד אוהב לנגן. אחד לא אוהב את זה ולא את זה ואוהב לשחק כדורסל. מבינים? אז אלה דברים שכל אדם במשך הזמן יודע על עצמו, והסביבה גם כן עוזרת לו לגלות. אבל את הסוד שלו – הוא לא מכיר.
רבינו הבעל שם טוב הקדוש והאהוב, שאין כמוהו, יחיד בדורו, יחיד בכל הדורות, שליחו הנאמן של הקדוש ברוך הוא – אמר בסוף ימיו שרק עכשיו התגלה לו למה הוא בא לעולם הזה. אז תארו לכם מה יגידו אזובי הקיר. הרי ברור לנו למה הוא בא לעולם הזה – כדי לתקן את עם ישראל, לתקן את כל העולמות ולהביא משיח. הוא תחילת הארת משיח. אז איך הוא לא ידע לְמה הוא בא ועכשיו גילו לו? כנראה, השערה שלנו, שפרט מסוים הוא לא ידע. ועכשיו הפרט החשוב הזה, הספציפי, אולי איזה תיקון, איזו כונה, איזו מצוה מסוימת שהיה צריך להדר בה – את זה גילו לו בסוף ימיו.
אז האדם כל הזמן בנסיונות, "וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'", כמו שאנחנו רואים גם בתורה וגם בפרשה הזו כמה שהענשים חמורים. אנחנו רואים את זה גם במציאות, בהיסטוריה – כמה סבל, כמה ענשים, כמה קשיים. זה מפני שה' יתברך לא ברא את העולם הזה כדי שנהנה. הוא לא נגד שנהנה, אבל אם נהנה, שזה יהיה על פי ההלכה – אז זה נקרא 'עונג', 'עונג שבת' למשל, "וְהִתְעַנַּג על ה'". אבל אם עוברים על ההלכה ונהנים, אז ה'עֹנֶג' הופך להיות 'נֶגַע', עונש.
ולכן אי אפשר להסתפק רק בנוסחה שמופיעה בפרשה: שאם נהיה בסדר, נשמור את המצוות – הכל יהיה בסדר, ואם לא נשמור את המצוות – הכל יהיה לא בסדר, כי במציאות הפשוטה זה לא מתנהל כך, בגלל ההסתר פנים. זה שיש הסתר פנים, זה שלא רואים את השכר והעונש – זה חלק מהעונש. חלק מהעונש הוא שבן אדם לא יודע מי הוא, שהאדם לא יודע מה הוא עושה פה, שהאדם לא יודע את האמת, שהאדם לא מבין את הנהגתו של ה' יתברך, שיש כאלה שלא מאמינים בה' יתברך, או מאמינים בלב אבל לא מסכימים אתו בשכל או בערכים.
כל אלה הם פגמים של האדם, כי "צדיק באמונתו יחיה". אתה צדיק? אתה שומר את המצוות, אתה שומר את הברית – אתה צדיק. אתה צדיק – אז יש לך אמונה, אמונה ובטחון, ואתה גם יודע את מקומך ואת מיקומך. מי אתה שתדע את ה' יתברך? אתה בן אדם, אתה נברא, אתה לא הבורא. אתה יכול לדעת כמה דברים, כן, על הנהגתו של ה' יתברך כי הוא מגלה לנו את זה בתורה. אם תזכה ותהיה צדיק וקדוש, אולי תזכה שה' יתגלה אליך, כמו לנביאים או לבעלי רוח הקודש. יש להם גילויים משמים אמתיים, לא דמיונות, לא הזיות, גילויים אמתיים. אבל על זה צריך לעמול, צריך לזכות בזה. צדיקים "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל", ממלחמה למלחמה.
עוד אזהרה שיש בפרשה חשובה מאד! חשובה מאד! – "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט". דוקא כשתצליח, שלא תחשוב שאתה עשית את החיל הזה. לא. "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" – לא, ה' נותן לך כח לעשות חיל. האם זה נסיון או שזה לא נסיון? בטח שזה נסיון, ויש בזה דרגות.
אדם קדוש כמו רבינו הבעל שם טוב הקדוש, אומרים שהוא לחש, שהמלים האחרונות שלו היו: "אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה". בשניה האחרונה שהיה פה לפני שהוא נפטר זה מה שהוא אמר. אז תארו לכם מה זו גאוה, כמה זו סכנה.
סיפרתי לכם שבספר 'שבחי הבעל שם טוב' יש סיפור שהוא היה צריך לבוא למחרת לעיר חשובה, ואז בא הרבי שלו אחיהו השילוני הנביא מהשמים, ואמר לו: 'תזהר לך, מחר אתה תבוא לשם, יחכו לך כל גדולי העיר לבושים עם בגדי שבת ויעשו לך כבוד. ואם תתגאה – תאבד כל מה שהשגת עד עכשיו'. מרוב פחד הוא רעד כל כך שהמלוה שלו שישן בסמיכות אליו התעורר, והוא סיפר לו את זה. למחרת כשהוא הגיע עם הכרכרה שלו, עם העגלה שלו, הוא ירד מהעגלה ובמקום ללכת להתכבד אצל המכובדים הלך וליטף את הסוסים כמו איזה עגלון – כדי שלא יתגאה.
איך זה יכול להיות? כתוב: "כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, יִצְרוֹ גָּדוֹל הֵימֶנּוּ", היצר הוא בהתאם לדרגת האדם. אז היצר של האדם הראשון היה הנחש הקדמוני, לא פחות. מבינים?
אז הסכנה של הגאוה קיימת כל הזמן. בן אדם, מתי שהוא מתחיל להתנפח, אפילו בינו לבין עצמו – שיזכר בעבירות שהוא עשה, שיזכר שיש לו גוף בשר ודם, הוא נמצא פה עד מאה ועשרים שנה וזהו, הוא לא מנהל את העולם, הוא לא שולט בעולם, הוא לא גאון עולם. אם ה' רוצה – בשניה אחת מסתלק ממנו השכל והיכולת, והוא כלום.
גם ראינו בחיים של רבינו הבעל שם טוב הקדוש שכמה וכמה פעמים הסתלקו ממנו המוחין והוא היה כמו ילד של החינוך המיוחד שלא יודע כלום, אפילו את האל"ף בי"ת הוא לא זכר. למה כל זה קרה? כדי לְזַכּוֹת אותו ולשמור עליו. הוא היה הרי בדרגות כאלה שאי אפשר לתאר בכלל את המדרגות שלו הרוחניות.
אז בן אדם כשהוא בתוך הגוף, הוא יכול להתגאות. בן אדם מתגאה – באותו רגע הוא מתנתק מבורא עולם. "מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה". חשוב מאד מאד: א. לא להרהר אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, כי הוא יודע מה החשבון האמתי והוא יודע מה טוב לך ומה טוב לעולם, ב. כל מה שהוא עושה – עושה לטובה, כמו שאמר רבי עקיבא.
יש עוד סוגיה בעניני כפירה: האם כל מה שקורה זה משמים או לא. וזו מחלוקת שהיתה לרבי פינחס מקאריץ הקדוש, שהיה תלמיד־חבר של רבינו הבעל שם טוב. הוא חשב שיש דברים שהם לא מהשמים, והוא למד מהבעש"ט שהכל מהשמים, אפילו עלה שנופל מהעץ הוא מהשמים, ואפילו נמלה על הרצפה היא משמים, והכל משמים.
וזה קצת מבלבל, כי התורה היא ענקית, ואפשר לפרש כל מיני פסוקים ככה וככה. אבל ככה המציאות – הכל מהשמים, גם הטוב וגם הלא טוב. נכון שיש בחירה לאדם ואם האדם בוחר ברע, הרע מתגבר. אבל מי תכנן את כל העולם הזה? מי תכנן את כל המסלול המופלא הזה על כל פרטיו ועל כל שלביו? ומי מנהל את זה? – רק בורא עולם, כל השאר הם נבראים ושליחים, רק הוא יתברך.
אז מפני כבוד שמים, יש דברים שאומרים שהרע לא יוצא משמים. אבל אם ה' לא היה בורא את כל הדברים – הם לא היו קיימים. וגם הרע יש לו תפקיד. לכן יצר הרע, כתוב שהוא "טוב מאד". איך הוא טוב מאד? – בזכות זה שאנחנו נתגבר עליו נזכה לעולם הבא. אז כשלעצמו הוא לא טוב כי הוא עושה דברים רעים, הוא מפיל את הנשמות, הוא רוצה להחריב את העולם. אבל בשורש של הענין, הוא שליח. ושנזכה להתגבר עליו, בסיעתא דשמיא.
בכלל יש שאלה: מה ההבדל בין קבלת האר"י, לקבלת רבינו הבעל שם טוב הקדוש? אנחנו הקטנים זכינו ללמוד משניהם. לפי עניות דעתי הדלה, בקבלת האר"י יש אין סוף פרטים, הוא מתאר את כל העולמות העליונים עם כל המנגנונים עם כל הענינים, שזה משהו מופלא מאד, ביותר, חכמה שאין לה חקר. אבל האדם הפשוט, בטח בן אדם בדור הזה, יכול להתבלבל. ולכן אמרו שבן אדם שלומד ואינו ראוי יכול חלילה להגיע לכפירה – אפילו לעבודה זרה, להתחיל לעבוד את הספירות, את הפרצופים, במקום לעבוד את ה' יתברך. מתחילים להתבלבל.
ולכן הקבלה של רבינו הבעל שם טוב, היא לא סותרת את קבלת האר"י – אבל היא אומרת: יש אבא בשמים, 'אבינו שבשמים, תרחם עלינו. קרב אותנו אליך'. מי שצריך לדעת עוד מעבר לזה, אם הוא צריך לכוון איזו כונה מיוחדת – משמים יגלו לו, הוא לא חייב לדעת הכל, את כל סודי הסודות וכל הכוונות של כל דבר, משמים יגלו לו. למה? כדי לשמור על הנשמות האלה מהדור שלו ועד בוא משיח, שלא נפול ונסתבך. ובהחלט ישנם אנשים שנכנסים לקבלה ובגלל שהם לא מתוקנים והם לא בדרגה ויש פער בין הלימוד לבין החיים – נזוקים, פה ושם נזוקים, ה' ישמור.
זהו, רבותי. אלו הנקודות החשובות ביותר שרציתי לדבר עליהם בפרשה.
ועכשיו נעבור לעניננו, לזמננו: הזמנים לא קלים, חבלי משיח, נסיונות שלא נגמרים, תנאי המחיה והשירות לא פשוטים, האיומים על קיום עם ישראל גוברים, בַּפְּרט, בַּכְּלל, בארץ, בחו"ל. כל זה משמים, רבותי. כל זה על פי דין של בית דין של מעלה. אמנם יש שליחים שרוצים לעשות פה כל מיני ענינים, אבל הכל משמים.
אז צריך להתבטל כלפי שמים ולעשות תשובה – תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה תשוב ה"א.
כולנו נתקן את עצמנו כמה שנוכל יותר – במחשבה, דיבור ומעשה, בקיום המצוות, בין אדם לחברו, בין אדם למקום יתברך, וגם בכל התיקונים שאדם צריך לתקן את עצמו. נִראה את הדברים הטובים בכולם, ולא נקטרג, ולא נעשה מחלוקות – ובעזרת ה' יבוא משיח במהרה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק ב'דרך עץ החיים'! ולהפיץ את 'דרך עץ החיים' בכל מקום, לזיכוי הרבים, כדי שהנשמות יתחזקו! להמתיק את כל הדינים!
"ובא לציון גואל" במהרה ברחמים!
כל טוב סלה.
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א