להורדה בפורמט מתאים להדפסה
ערב טוב, שבוע טוב! מה שלומכם? חודש טוב! אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת בשלח תשפ"ד, ובשם ה' נעשה ונצליח.
הפרשה הזאת היא פרשת קריעת ים סוף, יציאת מצרים, קריעת ים סוף ותחילת הנסיונות במדבר. מאד קשה! מאד קשה לקחת עם מתוך עם, שהיה משועבד בטומאת מצרים, בזוהמת מצרים, ולהעלות אותו לדרגה של "ממלכת כהנים וגוי קדוש" במשטר של גילוי פנים – כאשר גם הערב רב עלה עמהם וכל פעם הם מחטיאים והם מורידים את הרף.
צריך תמיד להזהר, האדם הפרטי ובכלל החברה: לא להוריד את הרף בעבודת ה', לא להוריד את הרף ביראת שמים, לא להוריד את הרף בין אדם לחברו. להוריד זה קל, להעלות זה קשה. להרוס זה קל, לבנות זה קשה.
ה' יתברך "איש מלחמה". ו"בְתַחְבֻּלוֹת תעשה לך מלחמה", גם ה' עושה לו מלחמה בתחבולות. ולכן הוא לא הנחה את העם דרך ארץ פלשתים, כי העם לא היה מוכן נפשית, רוחנית, מעשית, להלחם, אז ה' חשש שירצו לחזור מצרימה. ובכל מיני שלבים ה' עשה תחבולות כדי לעזור לעמו ישראל, וגם כדי לנסות את עמו ישראל, וגם כדי להפיל את פרעה וחילו בים.
פרעה לא למד כלום. זה מעניין מאד, שבן אדם נותנים לו על הראש, נותנים לו על הראש – והוא לא לומד כלום, לא משנה כלום. לפעמים אני רואה אנשים שפגשתי לפני שלשים שנה, והם באותה קליפה, לא זזו מילימטר, אותן הנפילות, אותו דבר, רק זקנים והרוסים יותר. למה לא השתנו? כי לא עבדו על עצמם. כי לא התמודדו.
גם פרעה לא למד כלום. נכון שה' יתברך הכביד את לבו. ובכל זאת, ובכל זאת הוא הרגיש ש'הוא על הסוס' כמו שאומרים: רק ירדוף אחרי עם ישראל – יתפוס אותם על חוף הים. וכשהם נכנסו לים – הוא יתפוס אותם בים. וכשנקרע הים – הוא יתפוס אותם בתוך הים. היה בטוח!
בן אדם לא צריך להיות בטוח בכלום. את זה רואים בכל מישור, בעסקים, במלחמה, במשחקים. למשל, בן אדם משחק משחק שחמט וחושב שהוא כבר עומד לנצח את השני – עושה טעות, השני מפתיע אותו ומנצח אותו. הוא הרגיש בנוח. הוא היה בטוח. הוא חישב הכל. גם בעסקים – הוא חישב הכל, הוא עשה הכל, הוא בדק הכל, זה חייב להצליח! – לא. שום דבר לא חייב להיות כמו שאתה חושב. זה לקח גדול!
"וּפַרְעֹה הִקְרִיב", מסר את הנפש, רץ לפני כולם לתפוס את עם ישראל. לא הספיקו לו המכות. הוא לא הבין כלום, הוא לא הפנים כלום. וגם המצרים רדפו יחד אתו. גם הם לא הבינו כלום, לא הפנימו כלום.
כמה שזה קשה הדבר ומפחיד – שבן אדם לא לומד, מרגיש בנוח, חושב שהוא צודק, לא מעניין אותו כלום, חושב שהכל תחת שליטה. ואין שום שליטה, הכל דמיון. בשניה אחת האדם נכשל, נופל, איננו. כל האויר יוצא לו, כמו מבלון שדוקרים אותו עם איזו סיכה, כל האויר יוצא. קודם הוא היה 'מְלֹא כל הארץ כבודו' – אנשים מבטיחים, אנשים אומרים כל מיני דברים, שבכלל לא בידיים שלהם לקיים.
לכן יראי שמים תמיד אומרים 'בלי נדר, בלי נדר', 'בעזרת ה', בלי נדר'. לשמור על הפה, לשמור על המעשים, על המחשבות. מה זה בן אדם? בן אדם הוא כלום. כעומק הגאוה – ככה עומק הנפילה. כעומק הגאוה עומק הנפילה. כעומק זה שבן אדם חשב שהוא שליט – ככה בסוף הוא כלום, אולי אפילו לא פליט. זה מה שצריך ללמוד כאן.
בענין קריעת ים סוף, מביא רש"י שהיה קטרוג גדול האם להטביע גם את עם ישראל רחמנא לצלן: אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה, אלו מגלי עריות, אלו שופכי דמים וגם אלו, אז למה שיעשה להם נס? הם עוד לא קיבלו את התורה. וכשמשה רבינו התפלל לה' ה' אומר לו "מה תצעק אלי?" זה לא זמן לתפילה, זה זמן של עשיה, של מסירות נפש. מי שלא יודע קבלה לא מבין את הדבר הזה לעמקו.
מי שרוצה לדעת קבלה שיקרא את הספר שלנו "רומח פנחס". אפשר להוריד אותו מהאתר חינם. מי שלומד את הספר הזה יש לו את כל הבסיס לכל תורת הקבלה. תורת הקבלה היא תורת הסוד.
אז אומרים בקבלה, לא בתפילה תַּלְיָא מִלְּתָא, לא בז"א, זעיר אנפין, תליא מלתא, אלא "בעתיקא תליא מלתא". זאת אומרת, הדבר תלוי, לא בהנהגה של ז"א ונוק', שהם הוא"ו והה"א של שם הוי"ה, אלא של אריך, שזה קוצו של היו"ד של שם הוי"ה. זה תלוי בהנהגה גבוהה יותר.
מה זה אומר? – יש את הבורא יתברך, ויש את הנהגתו. ויש בהנהגה שלו קו ימין, קו שמאל, קו אמצעי. זאת חלוקה אחת. ויש גם פרצופים, ויש גם ספירות. וכמו שמעוררים מלמטה מתעורר למעלה: במצב כזה, על ידי תפילה היית יכול לעורר רק את ההנהגה של ו' ה', של זעיר אנפין, שזו הנהגת שכר ועונש. והיות שלא היו לך זכויות, כי אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה – אז זה לא היה עוזר.
לכן ה' אמר למשה "מה תצעק אלי?" זה לא עוזר, אם נלך לבדוק את הזכויות ואת העבירות – לא כדאי. אז הוא אמר שעם ישראל "יִּסְעוּ". מה? לאן יסעו? לתוך הים. פה, כאן יש נסיון. מה זה להכנס לים? מה, יטבעו בים? או שה' יעשה להם נס בזכות זה שקפצו באמונה שלמה לים – נחשון בן עמינדב. וגם הים ראה את ארונו של יוסף ונקרע. הוא נס מפני אשת פוטיפרע – "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" מפניו.
בכל אופן, על ידי המסירות נפש, האמונה מעל טעם ודעת, הבטחון בה', לעשות מעשה כאשר בטבע אין לזה שום סיכוי, בגלל ש"כאיש אחד בלב אחד" בסופו של דבר קפצו לים – אז זה עורר למעלה את פרצוף 'עתיק'. יש עתיק, אריך, אבא, אמא, ז"א ונוק'. ופרצוף אריך מנהיג את ההנהגה של ה' ברחמים מעל טעם ודעת. ולכן נקרע הים ועם ישראל ניצלו והמצרים טבעו.
אז צריך לדעת איך המערכת הזו עובדת, עד איפה מגיעה התפילה, אם היא מגיעה בכלל – כי יש מלאכים שמריחים את התפילה, אם זה לא מריח טוב התפילה לא עולה, היא יכולה להתעכב גם המון שנים, עד שבן אדם עושה תפילה מתוקנת ואז הוא מעלה את התפילות הקודמות, או עד שאיזה צדיק יעלה את התפילות – כמו שמסופר בשבחי הבעש"ט, שהיו תפילות שהיו מעוכבות חמשים שנה והבעש"ט העלה אותם. וזה עשה שמחה גדולה למעלה, כי גם למעלה מצפים לפרנסה. פמליה של מטה מפרנסת לפמליה של מעלה. אם התפילות לא עולות, אז יש מצוקה גם למעלה. דברים עמוקים, מאד!
הקבלה היא דבר עמוק מאד. אפשר לטעות חלילה בשניה בהבנת המושגים. מאד מסוכן. בן אדם כדי להתעמק באמת, צריך להתקדש, להיות קדוש. ואז בעזרת ה' משמים יעזרו לו ללמוד לִשְׁמהּ ולא לטעות ולהטעות. זה לא משהו שכל אחד יכול לגשת אליו.
מה שיש בספר שלנו זה הבסיס. אז את זה אפשר, בתנאי שבן אדם יֵדע שהוא לא יודע, שהוא לומד ככה בשביל שיבין קצת, להתחזק בעבודת ה'.
"ועת צרה היא ליעקב וממנה יִוָּשֵׁעַ". גם עכשיו אנחנו צועקים לה'. האם התפילות נשמעות? האם זה מעורר את בחינת 'אריך' שיעורר את הגאולה, או לא? עד איפה עולה עבודת ה' של הדור שלנו, מה שנקרא להעלות מ"ן, 'מַיִן נוּקְבִין'? עד איפה זה עולה, ומה עולה? כמה עולה? הכמות והאיכות והסוג של המַיִן נוקבין – של מין נוקבין של הפשט של התורה, נניח גמרא, הנגלה, ושל מין נוקבין, העלאת מ"ן של פנימיות התורה – כמה עולה מזה, וכמה עולה מזה?
מסתבר שמפנימיות התורה, למרות שבדור הזה יחסית לומדים המון פנימיות התורה, לא עולה מספיק. למה זה לא עולה? כי זה לא נקי. אם זה לא נקי, אם זה נגוע, בגאוה, תאוה, בהמיות, שנאת חנם ושאר המדות הלא מתוקנות – אז זה לא עולה. אז אדם לומד, מכוון – טוב, עושה השתדלות, אבל התיקונים שזה אמור לעשות למעלה לא תמיד נעשים בכמות ובאיכות הנכונה.
ולכן אנחנו בחבלי משיח ובעל הבית דוחק. לכן ככה פתאום יש מלחמה נגד עם ישראל, יש אנטישמיות ויש מלא מאומות העולם נגד עם ישראל ונגד המדינה. לא מבינים מה קרה, מה עשינו. באמת לא עשינו שום דבר לא טוב, חיינו את החיים רגיל – אהה... אבל בזמן הזה לא מספיק לחיות את החיים 'רגיל', בַּפְּרט ובַכְּלל, כי ככל שאנחנו מתקרבים לסוף התיקון צריך יותר עבודת ה', יותר התעוררות, יותר לשם שמים, יותר "בכל לבבך ובכל נפשך וּבְכָל מְאֹדֶךָ", יותר נקי, יותר זך.
בשביל זה אנחנו משתדלים להפיץ את 'דרך עץ החיים'. מה זה 'דרך עץ החיים'? זה להכין את הנשמות לעבוד לִשְׁמהּ, לעלות ולעלות. זו דרך, דרך ה' על פי תורת ישראל, לעזור לנשמות להלחם. כן, "בְתַחְבֻּלוֹת תעשה לך מלחמה", ה' יתברך בכבודו ובעצמו עושה תחבולות. אז אתה צריך להדבק במדותיו, לחקות את הנהגתו – אז גם אתה תעשה לך תחבולות בעבודת ה', כדי להצליח.
צריך להתחדד ביותר! ובדק בית כל הזמן – במחשבה דיבור מעשה, רגשות, דמיונות, רצונות, מלכודות, מפת הקרב, דבקות, בירור, התבוננות, התבודדות, "שִׁוִּיתִי ה' לנגדי תמיד" – כל מה שכתוב בספר שלנו 'דרך עץ החיים'. תורידו אותו בחינם מהאתר, ותפיצו אותו בכל פינה ופינה לזיכוי הרבים. זה ספר קטן ורב הערך! יש שם את כל המפתח. ומי שרוצה להיות צדיק, אם הוא ילך לפי זה – הוא יזכה, בלי שום ספק, אבל רק אם ילך לפי זה.
אז צריך לעורר את הנהגת אריך. לזה צריך מסירות נפש. מסירות נפש, מה זה אומר? הנה, עכשיו החיילים שלנו, צדיקים, מוסרים את נפשם להצלת ישראל מעל טעם ודעת. זה לא רגיל. לפני המלחמה כל אחד היה בענינים שלו, בחיים שלו, בד' אמותיו, עם רצונותיו. פתאום הוא הולך ומוסר את הנפש! אולי הוא אפילו לא שומר תורה ומצוות ולא מבין כלום מבחינת התורה – ומוסר את הנפש. זה דבר עצום! זה מעורר למעלה רחמים אין־סופיים על עם ישראל, בעזרת ה' גם נצחון על השונאים. ו"מצוה גוררת מצוה". לא עלינו גם "עבירה גוררת עבירה". כשעושים מצוה, מסירות נפש – פלא פלאים, פלא פלאים! זו מסירות נפש בפועל! פלא פלאים.
כולנו צריכים למסור את הנפש לעבודתו יתברך. "איזהו גִבּור? הכובש את יצרו", כי להיות גיבור במלחמה זה לכמה ימים, לכמה שעות, לכמה דקות, תלוי במלחמה, אבל הכובש את יצרו זה כל החיים בכל רגע. "איזהו גבור? הכובש את יצרו". ולכן צריך ללמוד את המלחמה הזו, כי אנחנו רואים שזו מלחמה.
מאד קשה להיות עולה חדש, מאד קשה להיות בעל תשובה, במיוחד מי שהיה תינוק שנִּשְׁבּה. זה לעבור מהקצה אל הקצה. זה לא רק שצריך לשמור תורה ומצוות וללמוד את התורה שלא הכרת ולא ידעת. אתה צריך לסגל לעצמך הכל מחדש – את כל הערכים, כל המחשבות, כל הדיבורים, כל המעשים, כל הרצונות, כל ההבנות, כל התובנות – את הכל צריך לזכך למשהו שלא הכרת. גם גרי הצדק אותו דבר, כמובן. זה קשה מאד.
כל עם ישראל שיצא ממצרים הם גם בחינת בעלי תשובה, תינוקות שנשבו. אין כמוהם. לכן כתבתי ספר שקראתי לו 'תינוק שנשבה' על פסח. תקראו גם בו. הוא גם באתר, תורידו אותו בחינם. אז אלו תינוקות שנשבו, וזה לא קל לצאת מהסתר פנים נורא ואיום לגילוי פנים הכי גבוה שהיה – שבו ה' יתברך מתלוה לעם ישראל, משה רבינו בראש עַם ישראל, ויש הוראות מלמעלה כל הזמן, גם מבחינת תורה ומצוות שהוא מגלה ומשלים ומסביר, וגם ההנהגה בפועל, מה לעשות בפועל בכל מיני דברים.
ה' יתברך מנסה את עם ישראל, האם יבטחו בו. "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". באמת כל הכבוד לעם ישראל שהלך אחרי ה' יתברך – למדבר. מה יש במדבר? אין כלום, לא מים, לא אוכל, לא כלום, לא בית. מעלה עצומה. זה היה כדי לזכך את עם ישראל לקבל את התורה. ואם לא היו החטאים הקשים, היינו נכנסים לארץ מיד, ואולי היתה כבר באה הגאולה – כי עד העגל ממתן תורה השתחררנו מהמלאך ההוא, לא היתה מיתה, היינו בדרגה פששש... פלא פלאים.
טוב, 'תנאי השירות', "אם אין קמח, אין תורה. אם אין תורה, אין קמח", 'תנאי השירות' הקשו על עם ישראל. היה חסר להם מים, היה חסר להם אוכל, כל מיני דברים. כל אלה היו נסיונות משמים האם הם יבטחו בה' יתברך, במשטר של גילוי פנים, כשהוא מספק להם את הצרכים מעל הטבע בתוך הטבע, בלי לזרוע ובלי לקצור – מָן מִן השמים: כמה לקחת, כמה לא להשאיר, כמה לקחת בערב שבת, מה לעשות עם זה, איך לנהוג בזה.
מי שהיה בטירונות בצבא יכול קצת לדמיין את הנושא הזה שבן אדם כביכול אין לו שם הרבה בחירה, כל רגע אומרים לו מה לעשות: יש לך שבע דקות להיות מוכן, יש לך שש שניות לעשות ככה, יש לך זה... ואם לא – עונש. ואז הבן אדם צריך לרוץ, בכלל לא לפי הטבע שלו ולא לפי הרצון שלו ולא לפי כלום. הוא צריך לקבל את הפקודות, פקודות, פקודות – ולעשות. זה לחץ נפשי, זה הֶפך הרגיל. באזרחות פחות או יותר אדם עושה מה שהוא רוצה.
אז משטר של גילוי פנים זה משטר כזה. הנה, רואים, ה' יתברך אומר משהו למשה – זהו. הענן אומר מתי לנסוע, מתי לעצור, איפה לחנות, כמה זמן, כל מחנה ומחנה כל דגל ודגל באיזה מקום. הכל מסודר במשטר 'פיקְס'. ההוא פתאום בא לו לקושש עצים? – זה לא לפי הפקודות. מבינים?
אז עכשיו אנחנו גם כן מתקרבים לגאולה השלמה. מתי שהוא אנחנו צריכים להתרגל להבין שבמשטר של גילוי פנים בן אדם צריך להיות פיקס, ועם ישראל צריך להיות פיקס, ללכת לפי ההוראות – גם מבחינת תורה ומצוות ומעשים טובים, וגם מבחינת ההנהגה – ה' יתגלה והמשיח יתגלה ויתן הוראות, ונצטרך לקיים ולעמוד במחויבות, לעמוד. צריך להתכונן לזה. זה לא דבר קל. לא, זה לא הרגיל.
ולכן דור המדבר נחשב למשהו – ל"דור דעה", למרות הנפילות, שאנחנו רואים אילו נפילות היו. ובכל זאת, הם עברו מהקצה אל הקצה, היו צריכים להיות מאה אחוז. אם לא – מיד קיבלו את העונש.
בן אדם בחיים האלה עושה מה שהוא רוצה. הוא בכלל לא רואה שום עונש, או שהוא לא מיחס מה שקורה לו למה שעשה, או שהוא מקבל את העונש אולי בגיהנום אחר כך, כל מיני ענינים שבמשטר של הסתר פנים האדם לא מקיש, לא מבין. אז הוא מרגיש בנוח לעשות מה שהוא רוצה.
אבל יש חשבון. יש דין, ויש דיין. אי אפשר לברוח מזה, אלא אם כן אדם מתקן ועושה תשובה.
זהו. אז זאת הקדמה, מבוא, לכל הנושא הזה של הנסיונות במדבר ולגאולה השלמה העתידה לבוא בעזרת ה'.
ה' יעזור שנתחזק, נפשפש במעשינו ולא במעשי זולתנו, נעשה לו יתברך נחת רוח באמת "ובא לציון גואל" במהרה ברחמים.
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך.

שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א