להורדה בפורמט מתאים להדפסה
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך' על פרשת השבוע, פרשת כי תצא תשפ"ג.
וזה יהיה לעילוי נשמת מחותני היקר ר' אברהם ישעיהו הרמל בן ר' פנחס יעקב הרמל ז"ל, שעכשיו זה היארצייט הראשון שלו. מחותני היה יהודי יקר מאד, אהבתי אותו אהבה גדולה, גיבור ישראל, הציל הרבה אנשים בתפקידו כחובש קרבי במלחמת יום כיפור בחוה הסינית, והיה איש נעים הליכות ואהוב על הבריות ועוד שאר מעלות מי יְשׁוּרֶנוּ.
אז עכשיו אנחנו בפרשה: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" – כל החיים הם מלחמה, "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ".
ויש את הענין של 'אשת יפת תואר'. אמרו חכמים, חכמי הפנימיות, זה ניצוץ של קדושה עשוק בקליפה. יש רפ"ח ניצוצין שנפלו בשבירת הכלים ונפלו לתוך הקליפות. תפקידו של עם ישראל להעלות את הרפ"ח ניצוצין האלה, שהם היום בתוך דומם–צומח–חי–מדבר – להעלות אותם לעבודתו יתברך. זה מה שנקרא 'תיקון עולם במלכות שד"י'. עד שלא נסיים להעלות את כל הניצוצות הגאולה מתעכבת.
איך בן אדם מעלה את הניצוצות האלה? – מעלים אותם על ידי תורה ומצוות ומעשים טובים, על ידי תפילות וכוונות ועל ידי זה שעומדים בַּנסיונות.
באופן כללי, כאן בפרשה הניצוץ הזה מצטייר כאשת יפת תואר – וזה כְּלל. גם עץ הדעת היה עץ שהוא 'תאוה לעינים'. ה' יתברך ברא בריאה 'בלי עין הרע' – בריאה יפה, בריאה טעימה, יש פירות, יש אוכל טעים, יש נופים מקסימים, יש צבעים מרהיבים, יש מעשים טובים, יש הכל.
אם בן אדם מתבונן בבריאה, פלא פלאים הבריאה של ה' – הבריאה הגשמית הזו שאנחנו רואים, לא מדבר על הבריאה הרוחנית – רק זו הגשמית, פלאי פלאים. כל חכמי העולם עוד לא הצליחו להגיע לקצהו של קצהו של הכרת והבנת כל פלאי הבריאה, כי בן אדם הוא בן אדם. גם עם כל הבינה המלאכותית ביחד, לא נגיע להבין ולחקור ולהחכים על כל הבריאה המופלאה של בורא הבריאה יתברך שמו לעד, קל וחומר בן בנו של קל וחומר על כל העולמות שהוא ברא – כן? 'עולם התוהו' שהזכרנו, שם היתה השבירה, ועולמות קודמים גם, ועולם התיקון: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.
אנחנו כאן בעולם העשיה, בעולם הגשמי ביותר. אין יותר גשמי מהעולם שלנו. ואנחנו בתוך גוף גשמי. יש לנו גוף גשמי, כי זה עולם גשמי. ועל ידי הגוף הזה אנחנו צריכים להעלות את הניצוצות שלא רק שנפלו בשבירת הכלים, נפלו בכל הנפילות שנפלנו – מחטא עץ הדעת דרך כל הגלגולים של כל אחד וכל השטויות שבן אדם עושה, שבמקום להעלות את הניצוצות הוא מפיל אותם עוד פעם לקליפה – וצריך להעלות אותם "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה", עד שיבוא המשיח.
אם עד אז לא נספיק להעלות את כל הניצוצות, אז חלילה זה יבוא או על ידי תשובה, שזה מעלה את הניצוצות – תשובה: תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה תשוב ה"א, אלה השלבים שצריך להגיע אליהם – אם לא, אז על ידי יסורים ה' ישמור, על ידי כאבים ונסיונות קשים נעלה את כל הניצוצות. כן, זה מה שנקרא כמו שהיה במצרים, שצעקנו לה', זעקנו לה' מתוך השעבוד הנורא.
ולכן גם כן מביא רבינו האר"י שהמטרה של שעבוד מצרים היתה להעלות את הניצוצות שהיו עשוקים בקליפה של מצרים, תוצאה של הפגם שפגם אדם הראשון ק"ל שנה שפרש מאשתו. ולכן היה שעבוד מצרים והיה קשה כל כך, וגם תינוקות שנשלחו ליאור והתינוקות שהפכו אותם ללבנים בתוך הקירות וכל הדברים האלה. זה קשור לניצוצות שהיה צריך להעלות – או על ידי תורה, עדיין אז לא ניתנה תורה, אז על ידי סבל. ישתבח שמו הבורא שהוא רוצה שנגיע לעולם הבא מתוקנים – אז או שאנחנו מתקנים, או שמשלמים על ידי סבל, שזה מכפר על העוונות ועל הפשעים ועל המרידות ועל כל הדברים, שלא נדע.
אם כן, הענין הזה של העלאת הניצוץ, זה דבר עמוק מאד, מאד. על ידי זה שבן אדם למשל אוכל פרי כשר, מברך עליו לפני, מברך עליו אחרי שהוא אכל, ועם הכח הזה עובד את ה' – הוא מעלה את הניצוץ הזה שנמצא בתוך הפרי הזה, עשוק שם, הוא מעלה אותו לדרגת בן אדם שעובד את ה'. מבינים?
אז יש הרבה דברים שמושכים את תשומת לבו של האדם בעולם הזה: יש רעיונות יפים, יש, כמו שאמרנו, הבריאה יפה, הפירות, הנופים. כל מה שיפה, טעים, מושך – יש בזה ניצוצות של קדושה שאנחנו אמורים להשתמש בהם אך ורק על פי ההלכה, לסור מרע ולקיים את הטוב, ואז אנחנו נעלה את הניצוצות. אם נהנים מהעולם הזה מהדברים שאסור להנות מהם, רחמנא לצלן – במקום להעלות את הניצוצות, אנחנו מפילים אותם לתוך הקליפה עוד יותר, ומטמאים את הנפש–רוח–נשמה של האדם שחוטא, והעולם מידרדר ונחשך, ויש הסתלקות השכינה לרקיע השביעי, ויש 'הֶסתר פנים', ולא מבדילים בין טוב לרע.
ההבדלה הזו בין טוב לרע על פי התורה – זו המלחמה. אנחנו קוראים לזה ב'דרך עץ החיים', שהיא הדרך הרוחנית שלנו, קוראים לזה: 'תורת הבירור'. צריך לברר את הקליפה מהפרי, את הפרי מהקליפה, את הרע מהטוב, את הטוב מהרע, ולהעלות אותו לעבודתו יתברך. זה סוד בית המקדש. לכן היו שם דומם, צומח, חי, מדבר. ואת הכל על ידי עבודת הקרבנות במזבח היו מעלים, את הדומם–צומח–חי–מדבר, לעבודתו יתברך, לא לצורך אחר – כי המטרה של הבריאה היא שנעבוד את ה', זה רצונו יתברך, ורצונו יֵעשה בכל מקרה. מבינים?
מטרת הבריאה היא לא רק להנות. מטרת הבריאה היא להנות לשם שמים, על ידי תורה ומצוות ומעשים טובים. בן אדם, למשל, כשהוא שומר שבת, שר שירים, אוכל אוכל טעים, לובש מלבושים נאים, הכל יפה ומסודר לכבוד שבת קודש, מעין עולם הבא – מעלה את הגשמיות, מעלה את הניצוצות, מעלה את הכל לעבודתו יתברך. מישהו אחר בשבת במקום זה שומע רדיו, 'אוכל את הלב', עושה שטויות – אז הוא לא זוכה להעלות את הניצוצות, אלא מפיל את הניצוצות.
אז לא כל מה שמושך ונחמד מותר. כן? יש דברים בבריאה, כמו מאכלים שנראים 'וואו', מושכים וטעימים מאד, והם לא כשרים – אז את זה אסור לאכול. זה התיקון של חטא עץ הדעת – שהיה אסור לאכול מעץ הדעת, והנחש, שזה היצר הכללי, פיתה את אדם וחוה לאכול, הֶפך רצונו יתברך.
לכן גם כיום יש יצר פרטי, שזה היצר הרע הפרטי של האדם, והיצר הכללי, שבאים לפתות את הפרט ואת כלל עם ישראל לא לעשות רצונו יתברך, אלא לעשות הפוך – או באופן עקרוני, יש אנשים שיש להם אידאולוגיה נגד ה', נגד התורה, ה' ישמור, או סתם כי מתפתים, לא בא להם לברך, לא בא להם לאכול כשר, בא להם לעשות כל מיני דברים שאסור.
מי אומר לעשות דברים שאסור? – היצר הפרטי והיצר הכללי. היצר הפרטי נמצא בתוך האדם, כי זה הנסיון. ועל ידי זה שנעמוד בנסיונות האלה, נתקן את הנסיון של אדם הראשון, שכולנו חלק מהנשמה שלו, ולכן עכשיו זה התפרד להרבה נסיונות קטנים, להרבה נשמות קטנות שצריכות לתקן את מה שהוא לא תיקן. לכן באים בגלגול, כדי שנתקן עד שנסיים את התיקון.
אנחנו מתקרבים בעזרת ה' לסוף התיקון, לגאולה השלמה. בגאולה השלמה ה' מבטל את היצר הרע הפרטי והכללי, ומתחילה הזדככות של העולם. העולם הזה יהפוך להיות מזוכך ורוחני מאד מאד. וזה העולם הבא, ששמה יש תענוג גדול מאד לנשמות בתוך הגוף – כי המטרה היא לתקן את הגשמיות, כי ה' יתברך רוצה להשרות שכינתו בעולם הזה דוקא, לא רק בעולמות הרוחניים.
כל הרעיונות האלה, הכל מהקבלה, מהאר"י, מהרמח"ל וכן הלאה. אני מביא את זה במלים פשוטות, בהסברים פשוטים, כדי שכל אחד יוכל להבין. אז זה הענין של המלחמה, והענין של העלאת הניצוצות, שאנחנו צריכים להעלות את הניצוצות.
כל דבר שאנחנו פוגשים בחיים, אלה הניצוצות שאנחנו צריכים לתקן על פי שרש נשמתנו. לא סתם בן אדם נולד במדינה מסוימת, להורים מסוימים, גר בבית כזה ואחר כך בבית אחר, הוא בוחר לו דרך, ובוחר לו מקצוע, ומתחתן עם אשה, ומביא ילדים – הכל בהשגחה מלמעלה, כדי שיברר ויעלה את הניצוצות השייכים לו. יש לו מסלול. הוא לא יודע את המסלול, אבל זה משמים.
ולכן כתוב: "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים". על ידי יראת שמים הבן אדם מעלה את הניצוצות. זו המלחמה, "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה". העולם הזה כולו מלחמה. כמה שמנסים שאנשים יחיו בשלום, ואין מעלה גדולה מהשלום, הכלי שה' יתברך מצא להביא ברכה הוא השלום, הלואי והיה שלום בין כולם – אז כמה שמנסים, זה לא הולך, זה מתפרץ מפה, זה מתפרץ משם. למה? – כי יש פה מלחמה בין הסטרא אחרא לבין הקדושה, בין היצר הפרטי והכללי לבין הנשמה שרוצה לעשות רצונו יתברך על פי התורה.
ובכל ויכוח יש ניצוצות של אמת. כתוב שבזמן הזה האמת תהיה נעדרת, "שנעשית עֲדָרִים עֲדָרִים", זאת אומרת שבכל מחנה יהיה חלק של אמת, ניצוצות של אמת. צריך לקבץ את כל הניצוצות של אמת ולהעלות אותם לעבודתו יתברך.
אז יש כל מיני רעיונות יפים, כל מיני מטרות נעלות. לפעמים הם לפי התורה במאה אחוז, לפעמים הם לא, חלק זה על פי התורה, חלק זה הפך התורה. אז מה שהוא על פי התורה, זה הניצוץ הקדוש. מה שהוא לא על פי התורה, זה... נקרא לזה 'תופעות לוואי', זו הקליפה. אז צריך לקחת את הפרי ולזרוק את הקליפה. מבינים?
לכן העלאת הניצוצות היא גם להתמודד עם דעות מעורבבות טוב ורע. רבי נחמן מברסלב קרא לזה 'דעות כוזבות'. כזב, זה שקר. אז יש דעות מעורבבות, יש דעות שלגמרי אתה רואה שהן שקר, ויש כאלה שקצת, יש קצת אמת או הרבה אמת וגם שקר. ולכן כל התלמוד למשל, כל הפלפולים – זה להוציא את ההלכה לאמיתה, לברור את האוכל מתוך הפסולת והפסולת מתוך האוכל, עד שמגיעים להלכה האמתית הנכונה. זו באמת העלאת הניצוצות.
לכן המצוה של לימוד תורה חשובה כל כך, "ותלמוּד תורה כנגד כֻּלָּם", "והגית בו יומם ולילה", "וְשִׁנַּנְתָּם לבניך". אם עם ישראל לא לומד ולא מקיים את התורה, ה' מחזיר את העולם לתהו ובהו. למה? – כי הניצוצות חוזרים למצב של תהו ובהו, של שבירת הכלים.
אומר הרמח"ל הקדוש: מטרת הסטרא אחרא להחריב את העולם. למה היא רוצה להחריב את העולם? – כדי להחזיר את הניצוצות לתוהו ובוהו, כדי להראות שהיא שולטת, שחלילה היא שולטת ולא ה' יתברך להבדיל, זאת אומרת שהיצר הכללי מרד בריבונו של עולם ורוצה להשתלט בִּמקום.
ואנחנו רואים שככל שאנחנו מתקרבים לתאריך האחרון, לביאת משיח, אז היצר הרע הפרטי והכללי רוצה למרוד יותר, יוצא יותר בכח נגד התורה, נגד עבודת ה' – כי הוא לא רוצה להיכחד, רוצה לעכב את הגאולה, כי ה'מנדט' שלו זה רק בעולם הזה, בזמן הזה של עולם התיקון, העולם של הנסיונות. מתי שאנחנו מגיעים לגאולה, שזו כבר השלמוּת – לא צריך אותו, אז הוא יאבד את חיותו. ולכן הוא מעכב את הגאולה. תמיד הוא מנסה לעכב את הגאולה, בכל הדרכים. כל שניה, כל דקה, כל דרך, הכל אצלו בשביל זה.
כל אחד מאתנו צריך להשתדל לא לשתף פעולה עמו, אלא לעשות רצון אבא שבשמים, כי לכך נבראנו. ואז ירבה הטוב, האור, ה'גילוי פנים', תישאר הבריאה מזוככת, קדושה.
למה זה לא קרה בבית ראשון? – כי היה יצר גדול של שלש העבירות. ובבית שני למה זה לא קרה? – כי היתה שנאת חנם. אז התיקון הוא לשמור תורה ומצוות, ותיקון המדות גם, באופן פרטי, וכלל החברה: שתהיה אחדות, שיהיה כבוד הדדי, שתהיה אהבה, שתהיה דאגה אחד לשני, ולא ההֶפך.
ולכן יש הרבה תהליכים שקורים בעולם ואדם לא מבין למה זה קורה. 'מה קרה פתאום? למה יש הידרדרות בעם ישראל? באומות?' כל מיני תופעות, אתה אומר: 'וואו', כל דור, נכון? אומר: 'וואו, איך הדור הידרדר...' זה נקרא 'ירידת הדורות'. זה בגלל שאנחנו יורדים בעמקי הקליפה להוציא משם את הניצוצות הקדושים, גם השכינה יורדת – עד שנגיע לסוף הקומה של 'אדם בליעל', שאנחנו כבר שמה, בעקבים שלו, לכן זה נקרא 'עקבתא דמשיחא'. ואנחנו בתוך הקומה של אדם בליעל, שבתוך האדם הבליעל הזה, האדם הטמא, נבלעו כל הניצוצות. ובזמן הגמרא היינו בפיאות שלו, ועכשיו אנחנו בעקבים שלו – הכי למטה, כאילו חופרים שמה, חופרים כביכול, ומעלים משמה את הניצוצות.
לכן מתרבה החושך, "הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ", ואנשים מבולבלים, אנשים לא מבינים מה טוב מה רע, מה עַם ישראל מה האומות, מה התורה מה שאר האמונות של האומות, מה קורה פה. כל פעם מנסים לתקן את העולם בכל מיני דרכים – וזה לא הולך, תמיד זה מתפוצץ בסוף. פעם חושבים ככה, פעם חושבים ככה. בסוף זה לא הולך. למה? – כי העולם יתוקן רק בגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו.
לתקן עולם במלכות שד"י, זו המטרה – שעל ידי העלאת הניצוצות, על ידי ה"סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב", אנחנו נעשה את ההתעוררות, ומלמעלה ה' יעזור ויבוא משיח, ותהיה השראת שכינתו, זאת אומרת, קְצה התגלותו של ה', זו השכינה, שם ב"ן. בגימטריא ב"ן – זה אחד מהמילויים של שם הוי"ה, זו תהיה השראת השכינה.
ואנחנו שמה. באמת אנחנו כבר בסוף הקומה למטה, מבררים את הניצוצות האחרונים. ולכן צריך להתחזק מאד בהבנה, בהתעמקות, במדות הטובות, ולתקן את העולם על ידי זה שאנחנו נעבוד את ה' בדומם, צומח, חי ומדבר לשם שמים, למען שמו באהבה. ככה אנחנו מעלים את הניצוצות האלה. ואז האמת תתגלה. כן, כתוב ש"אמת מארץ תצמח", מלמטה. על ידי מה היא תצמח? – על ידי העלאת הניצוצות! האמת תצמח, האמת תתגלה, לא ישאר לאף אחד שום ספק. עכשיו יש ספיקות, אף אחד לא יודע מה נכון מה לא נכון, מה כדאי מה לא כדאי – כי אנחנו בהסתר פנים, ולפעמים ב'הסתר כפול', זאת אומרת שיש הסתר פנים ויש אנשים שלא יודעים אפילו שיש הסתר פנים.
ולכן אנחנו מפיצים את 'דרך עץ החיים', כדי שכל אחד יבין את המציאות ויבחר בטוב בעזרת ה', ויעשה את המלחמה הפרטית שלו, ויאיר – באל"ף, כן? 'אור' – יאיר בסביבה שלו, יאיר בבריאה, יהיה בן אדם טוב, אהוב למטה, אהוב למעלה, שיתקדש שמו יתברך. ובעזרת ה' על ידי העבודה הזו של העלאת הניצוצות תבוא הגאולה במהרה ברחמים.

לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק ב'דרך עץ החיים'!
להעלות את כל הניצוצות!
לחיים! לחיים! לחיים!

שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.

מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
#פרשתהשבוע #פרשת #כיתצא #פרשתכיתצא