רש"י אומר שכאן משה רבינו מתחיל להוכיח את עם ישראל לפני מותו. הוא עושה את זה ברמז כי הוא לא מוכיח אותם, אבל הוא מזכיר את המקומות איפה שחטאנו לה' יתברך. וככה נהוג, להוכיח סמוך למיתתו של המנהיג. למד את זה מיעקב אבינו, ועוד מנהיגים גם עשו ככה, הקדושים.
לפי עניות דעתי הדלה, בדור הזה אדם צריך להוכיח את עצמו כל הזמן וגם להוכיח את בני ביתו, ואם אפשר להוכיח את כל האומה וכל העולם כולו – כדאי להוכיח כל הזמן. אי אפשר לחכות ליום המיתה, כי הרף יורד, והדור מתדרדר ומתדרדר. ואם אין מישהו שמשמיע קול מוסרי, קול תוכחה, אוי ואבוי לנו.
ועל זה נחרבה ירושלים, אנחנו כאן בתשעת הימים, על זה שהפסיקו להוכיח זה את זה. ולמה הפסיקו להוכיח זה את זה? כי מי שהיה מתחיל להוכיח, היו אומרים לו "הנה, אצלך יותר גרוע..." כמו שאמרו חכמים, קְשֹׁט עצמך תחילה אחרי זה קְשֹׁט אחרים. וגם צריך לדעת להוכיח: שהמוכיח צריך לכלול את עצמו עם כלל העם, וצריך להיות בענוה ובאהבה, ודברים שיוצאים מן הלב נכנסים ללב.
משך את לבי לעסוק היום דוקא בהפטרה, לא כמנהגי, שאני מתעסק עם הפרשה, אבל ההפטרה שייכת גם לימים האלה, ההפטרה בישעיהו. לא יודע אם נקרא את הכל, אבל יש כמה פסוקים... כי תמיד אני מנסה, לפי דלות השגתי, להקיש מהפרשה גם לזמן שלנו – מה מצבנו, מה אנחנו צריכים לתקן. ה' יעזור. ה' יעזור.
הכח של החומש, של הפרשה, של התורה, שבאמת שומעים את קול ה' – ה' אומר מה מותר מה אסור, ואצל הנביאים ה' אומר מה לא בסדר, מה חטאנו, מה פשענו. כן? יש את 'החלום', ויש 'שִׁבְרו של חלום' רחמנא לצלן. ואחרי אלפיים שנות הגלות אנחנו הקטנים גם צריכים להגיד מה מצבנו ומה עלינו לתקן, כי טרם זכינו לנביאים בדור. בעזרת ה' בקרוב!
אז הפטרת דברים היא בישעיהו, ישעיה פרק א'. אני אקריא את זה איך שאני יכול, ואיפה שאני אראה איזה פסוק שמושך את לבי יותר אני אדבר עליו.
באופן כללי, למה אדם חוטא? אדם חוטא מפני יצר הרע. יצר הרע הפרטי – אדם חוטא. למה העם חוטא רחמנא לצלן? היצר הרע הכללי מחטיא את העם. הוא משתמש קודם ביצר הרע הפרטי של כל אחד כדי להוריד את הרף, וגם הוא שוזר בפנים כל מיני דעות כוזבות ונסיונות כאלה ואחרים כדי להפיל את העם לגמרי.
כל נסיון: מצד ה' יתברך – כדי להעלות את עם ישראל ולהעלות את הניצוצות שאנחנו צריכים להעלות משבירת הכלים וחטא אדם הראשון וכן הלאה, מצד הסטרא אחרא – לגרום הפוך. אז אותו הנסיון, אותו ענין, מצד הקדושה – כדי שנעלה, מצד הסטרא אחרא – כדי שניפול.
ורחמנא לצלן, למרות שעם ישראל עם קדוש, ומסרנו את הנפש בכל הדורות לקיום התורה, לא תמיד זה צלח – חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, הגלות שנמשכת עד היום, כן? שיבת ציון של ימינו, שאנחנו לא ממש מושלמים בינתים – יש הרבה מה לתקן בפרט ובכלל, ובמדינה כמדינה, בענין של אור לגויים ודוגמה אישית וכל זה.
אני תינוק שנשבה. מה שמשך אותי תמיד לעסוק בו מאז שהייתי תינוק, זה עניני מוסר, התיקון המוסרי, ומה משמעות החיים, מה הסוד של החיים – למה ה' ברא את העולם, איפה ה', מה ה' רוצה. כל זה ענין אותי מאז ומעולם. לכן כשפגשתי את הספר "דרך ה'" של הרמח"ל וספר ההקדמות של בעל הסולם, זה סיפק לי מיד את כל מה שרציתי לדעת, ומיד חזרתי בַּמקום בתשובה.
ולכן אנחנו מפיצים את פנימיות התורה, מוסר ודרך עץ החיים, כדי לזכות כל אחד שיוכל בקלות להתחזק, לא כמו שכשאני הייתי צעיר לא היתה נגישות. זו המטרה. אז מובן שאני נמשך לנביאים ולתוכחות שלהם. כשאני קורא את התוכחות של הנביאים, זה משפיע מאד על הלב שלי, מאד מאד מאד! זה ישר נכנס ללב. והייתי רוצה שיקרה לכולם ככה, וככה נעשה נחת רוח לאבא שבשמים.
אז נתחיל: "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָמם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה׃ שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי׃"
זה דבר מזעזע. ה' יתברך אומר שהוא גידל בנים, את עם ישראל, ואנחנו פשענו בו. כל יום אני פוגש אנשים ביעוץ הרוחני שבאים לקבול ולבקש עזרה ומזור על הילדים, שהם ניסו לגדל אותם בדרך ה', והילדים התהפכו ועזבו את דרך התורה. יש ענין שאנחנו צריכים לחשוב על כל צער שבא לנו מה השורש למעלה – צער גלות השכינה. אז כשבן אדם יש לו ילדים, לא עלינו שלא הולכים בדרך הנכונה, שיחשוב על זה שגם אנחנו, כמו שאומר פה הנביא, לא תמיד אנחנו כעם גם הלכנו בדרך הנכונה. וכמה צער יש לאבא ולאמא שגידלו ילדים במסירות נפש, הם אומרים ניסינו הכל, כל מה שיכולנו, תראה מה יצא. כמובן בדור שלנו יש ענין של 'חצפא יסגא', אז זה לא כמו כל הדורות. ובסך הכל הילדים כולם ילדים טובים, וכולם יזכו לחזור בתשובה שלמה בקרוב במהרה.
אומר כאן הנביא: "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו" – אפילו שור וחמור מכירים בבעלים שלהם, "יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן׃" עם ישראל לא יודע את ה' יתברך, ולא התבונַנּו, לא התעמקנו.
וואי וואי וואי וואי וואי... זה אחד הדברים הכי חמורים בדור שלנו, השטחיות – שאנחנו חלשים וחיים בחיצוניות דחיצוניות דחיצוניות, במקום פנימיות דפנימיות דפנימיות. לא מתבוננים, לא עושים חשבון, לא חושבים למה המעשים שלי גורמים, למה הדיבורים שלי גורמים, למה המחשבות! לא רק לי – לבני ביתי, לכל עם ישראל, לכל העולם כולו, לכל העולמות כולם – יש השפעה. כל מה שאדם עושה – אם הוא עושה דברים טובים הוא מאיר את כל העולמות, עושה דברים לא טובים – רחמנא לצלן... אז מאיפה זה בא? הנה, הוא אומר פה: "לֹא הִתְבּוֹנָן", "עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן", לא התבונַנו לא התעמקנו.
"הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוַֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת ה' נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר׃" תראו איזה תארים מזעזעים: "גּוֹי חֹטֵא", "עַם כֶּבֶד עָוֹרן", "זֶרַע מְרֵעִים", "בָּנִים מַשְׁחִיתִים". זאת אומרת, זה גם ההורים וגם הבנים. אם ההורים לא הולכים בדרך הנכונה, איזה סיכוי יש לבנים?
בענין של "משחיתים" – זה ענין של היפך משמירת הברית. כמה הדבר הזה חמור, שזה נקרא "רע בעיני ה'", וכמה שצריך לתקן את הדבר בכל דור ודור, קל וחומר בדור שלנו, שה' ירחם עלינו ועל כל דורנו, שאנחנו כולנו – מה אנו מה חיינו, כולנו תינוקות שנשבו, לפחות בדעות הכוזבות.
"עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל לֵבָב דַּוָּי׃ מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן׃". זאת אומרת, לא עשינו שום דבר בשביל לתקן את הדברים שעשינו לא בסדר. ככה אני מבין.
"אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים׃" אנחנו היום עוסקים פה בבטחון ישראל, מה לעשות שיש אויבים מפה ומשם שהם תמיד זוממים לפגוע בעם ישראל, ואנחנו עושים תחבולות מדיניות, פוליטיות, צבאיות כדי שזה לא יקרה, כדי שנשרוד. אבל פה אומר הנביא, בעצם מה השורש של כל זה – השורש של כל זה, זה חוסר התיקון שלנו, זה עונש משמים, שה' שולח את האומות להעניש את ישראל. אז אתם חושבים שזה סתם? לא, זה לא סתם. אז הארץ שלנו "שְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים".
"וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה׃" זאת אומרת שוממה. בת ציון – ירושלים.
"לוּלֵי ה' צְבָ־אוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ׃" זאת אומרת, מדת הרחמים וההבטחה של ה' יתברך לאבותינו הקדושים שלא יכחיד את זרעם – לכן נשארנו לפליטים. וגם לא מזמן בשואה הנוראה – גם, שארית הפליטה.
"שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱ־לֹקֵינוּ עַם עֲמֹרָה׃" סדום ועמורה נחרבו, נענשו, על כל הדברים הרעים. הכל היה שם הפוך בסדום ועמורה, בין אדם למקום בכלל ובין אדם לחברו – הכל היפך הגמור, לגמרי לגמרי היפך הגמור, עד שזה גרם לחורבן.
"לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי׃" יש כאלה שלא יודעים תורה שאומרים "אהה, הנה פה כתוב שלא צריך את בית המקדש ולא צריך קרבנות..." לא, זה לא מה שכתוב פה. פה כתוב שבית המקדש וקרבנות בלי תיקון אישי וכללי של עם ישראל, מוסרי והלכתי – במקום להמתיק את הדינים, זה מעורר דינים. כן, אם בן אדם בא כולו מושחת והוא לא עושה תשובה, וכאילו בא ומקריב קרבן – אז זה לא מעורר למעלה רחמים.
"כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי׃ לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה..." "מִנְחַת שָׁוְא" – הביאו מנחה, אבל זו 'מנחת שוא' כי אין לה פנימיות, כי אין לה נשמה, כי אין תיקון. "קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה" – הקטורת הרי היא הדבר הכי אהוב להמתקת הדינים, כן? זה עוצר את המגיפה וכן הלאה. אז "קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה" – אתם חושבים שאתם עושים קטורת? זו "קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה". "קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי".
"חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה". אתם באים, מקריבים "מנחת שוא", עושים "קטרת תועבה", ראש חודש, שבת וכל זה – זה לא... זה לא מכפר, זה לא מסתדר, כן? "מצוַת אנשים מלֻמָּדה", או הצגה! עושים הצגה – באים, שומרים כביכול את החלק של בין אדם למקום יתברך, אבל מה עם בין אדם לחברו? מה עם התיקון הפנימי? מה עם המוסר? מה קורה פה?!
"חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא׃". תראו איזה מלים, איזה מלים, איזה מלים כואבות. ראש חודש והמועדים, החגים כן? במקום שה' ישמח בנו – בגלל שאנחנו באים ולא מתוקנים, ה' אומר: "שָׂנְאָה נַפְשִׁי", הוא שונא את זה, כי "ה' אֱלקֵיכֶם אֱמֶת", הוא רוצה עבודה אמתית, הוא לא רוצה דברים טכניים, חיצוניים, לעשות רושם, לתרום הרבה כסף, לעשות רושם והכל רקוב מבפנים.
"וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ׃" אתם פורשים כפיים, אתם מתפללים מתפללים, כן? מדברים היום שצריך על כל דבר להתפלל, 'בוא נתפלל', עושים תפילה, גם תפילת יחיד גם תפילת רבים, הולכים למנין, הכל טוב ויפה – אבל אינני שומע. למה? למה הוא לא שומע יתברך? אנשים אומרים 'אני מתפלל, וה' לא שומע'. תראו, למה הוא לא שומע? – "אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ", הידיים שלכם מלאים בדם! יש בזה הרבה אפשרויות: זה יכול להיות רצח, וזה יכול להיות דברים אחרים, כן? פגמים נוספים שהידיים מלאות בדם.
"רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ׃" תפסיקו להיות רשעים, תפסיקו לעשות רע. זה הציווי והעצה שה' נותן.
"לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה׃" יש פה ענין של המשפט, תיכף אנחנו נרחיב בזה. ויש את הענין של אדם לחברו ולעמוד לימין האביונים. שני דברים מתקלקלים – המשפט והצדקה, כי בסוף הוא אומר פה "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה". זה סוף ההפטרה, תיכף נגיע.
אבל החסד מקולקל והמשפט מקולקל. החסד מקולקל – תראו, אפשר לעשות חסד ואפשר לעשות משפט בכלל היפך מהתורה. ה' רוצה את החסד שהתורה מצוה ואת המשפט שהתורה מצוה. ובשביל לעשות משפט צדק, משפט אמתי, אז הדיינים צריכים לדעת את התורה, צריכים לדעת את ההלכה, הם צריכים לדעת איך לחקור את העדים ואיך לפסוק, וצריכים להיות גם צדיקים יראי שמים, שלא ישחדו אותם, שלא יטו אותם, שהם לא יפחדו. אם בא בן אדם חשוב או חזק או עשיר – שלא יעשו לו 'פרוטקציה' כמו שאומרים, אלא יעשו דין אמת. וזה כנראה לא פשוט כל כך. לפעמים זה היפך האינטרס של הבן אדם. יש בזה גם סכנה. אבל זה מה שה' יתברך מצפה.
אז הוא רוצה "שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה" – תעמדו לימין האביונים, תעזרו להם, אל תראו סבל של בני אדם ותעלימו עין. יש אלמנה שאף אחד לא עוזר לה, יש יתום שאף אחד לא מאכיל, דוגמה, אף אחד לא מגדל, לאף אחד זה לא אכפת – חוסר אכפתיות לדל ולאביון ולחלש, באופן אישי גם באופן כללי, זאת אומרת, החברה כחברה.
"לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה' אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׃" אם אתם עושים ככה, מפסיקים להיות רעים ורשעים ועושים הטוב בעיני ה' – גם מה שחטאתם יהפוך להיות זכויות. כן? תשובה מאהבה הופכת את הזדונות לזכויות.
"אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ׃" אם תשמעו, אז תאכלו את טוב ארץ ישראל.
"וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר׃" הנה הענין שאנשים אומרים היום 'מה, הלנצח תאכל חרב?' כן, בכל זאת שבעים וארבע שנים נמשכת פה שפיכות הדמים ואין שלום, ורוצים למצוא פתרון. אבל ה' יתברך אומר שהפתרון זה שאנחנו נשמע בקולו. אם נשמע בקולו ונתקן – "טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ". ואם לא – "חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ". השלום וחוסר שלום הם קשורים בתיקון של הפרט ושל הכלל – על פי התורה הקדושה, לא כל אחד על פי מה שנראה לו.
"אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים׃" זאת אומרת, ירושלים, 'קריה נאמנה' היתה, היה שמה משפט והיה צדק – אבל עכשיו "מְרַצְּחִים" יש שמה אומר הנביא, "מְרַצְּחִים", רחמנא לצלן. תראו כמה שזה חמור.
"כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם׃ שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם". טוב, זה מה שהיה בזמנו, וגם בזמננו מאד מאד צריך על זה לעשות חשבון נפש, על מה שהוא אומר כאן, "כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים" – הכסף.
אמרו חכמים שהדור הזה נקרא 'דור ממון' – מה בן אדם מוכן לעשות בשביל כסף... איזה עבירות הוא מוכן לעשות, איזה פשעים הוא מוכן לעשות בשביל כסף, וגם משחית את המשפט כי הוא נותן שוחד בשביל המשפט, בשביל לצאת זכאי, בשביל לקבל פרוטקציה, בשביל כל מיני דברים. אני לא אומר שזה מה שקורה בדור כן, "כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים" – אבל צריך להיזהר שלא יהיה מצב כזה שחלילה הדברים האלה יתקיימו בדור שלנו.
"יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם". עוד פעם. באמת מה קורה עם החלשים? מה קורה עם המסכנים? התבשרנו לאחרונה על כל מיני מקרים של התעללות בתינוקות, בילדים חסרי ישע של החינוך המיוחד, חולים במחלקות פסיכיאטריות, לא יודע... אז הנה, זה הענין הזה של "יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם" – לעמוד לימין האביונים. לא לאפשר דברים כאלה. איפה שאדם נמצא ורואה שמתעללים, שעושים דברים – לא לאפשר את הדבר, להוכיח, להתריע.
"לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְבָ־אוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי׃" זאת אומרת, במקום שנהיה בניו של מקום, יכולים להיות חלילה אויבים של מקום, על ידי בחירה לא נכונה, לא טובה.
"וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ׃ וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה" – זה התהליך של הגאולה, "אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה׃" יש פה את הענין שהיתה 'קריה נאמנה', התקלקלה – חורבן, גלות, ובסוף הימים ה' יתברך ישיב את השופטים כבראשונה והיועצים כבתחילה, כן? הצדיקים. ואז שוב ירושלים תיבנה, והיא תיקרא שוב 'קריה נאמנה'. איפה שקלקלנו – שמה צריך לתקן.
והפסוק האחרון: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה׃" "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה" – ציון, ירושלים, היא תיפדה במשפט. צריך לחזור ולשפוט על פי התורה, משפט צדק ולעשות צדקה – "וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה". "שָׁבֶיהָ" זה כל הבעלי תשובה, כל מי ששב – יעסוק בצדקה. אז לעסוק בצדקה – ברוך ה' הדור שלנו עוסק בצדקה, אוהבים לעשות צדקה. גם חוזרים בתשובה ישתבח שמו לעד. וצריך גם שיהיה משפט צדק על פי התורה.
ואי אפשר לברוח – "אין עצה כנגד ה'". אי אפשר לברוח מהדרישות שה' יתברך דורש מעמו ישראל, דרש, ודורש, ומצווה, ומצפה. ותכנית הבריאה, היא תתקיים – או על ידי בחירה חפשית שנהיה צדיקים, או חלילה אם לא נרצה להיות צדיקים, על ידי יסורים.
וככל שהזמן עובר ואנחנו מתקרבים לסוף התיקון, ככה הלחץ גובר. וזה הסוד של היסורים של חבלי משיח, שבאים כדי שנעשה תשובה ונתקן כל מה שפגמנו בגלגול הזה ובגלגולים קודמים ובכל הגלגולים ובכל הדורות. זה לא קל.
ולכן אנחנו צריכים הרבה רחמי שמים, הרבה מלחמה ביצר הפרטי והכללי, הרבה דבקות, הרבה ענוה. תראו באיזה מצב אנחנו אחרי אלפי שנים, עדיין יש הרבה מה לתקן. ה' יעזור לנו שנעשה לו נחת רוח באמת ובתמים.
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק לעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
#פרשת #פרשתהשבוע #פרשתדברים #ספרדברים #דברים
