פרשה מופלאה עם הרבה סוגיות, כאן עלילת הסיפור של יציאת מצרים מגיעה לשיאה – יציאתנו ממצרים. פלא פלאים!
לכל תהליך יש שלבים על פי הקבלה – יש 'ראש', 'תוך' ו'סוף' בכל קומה, ויש 'עיבור', 'יניקה' ו'מוחין'.
כאן אנחנו רואים בכל הפרשיות, מאז שהתחיל ספר "שמות" עד פרשת "בא", איך כל השלבים: קודם כל נולד מושיען של ישראל, "הבה נתחכמה לו", בסוף הוא צריך להרוג את המצרי ולברוח, מגיע בסוף ליתרו, יוצא למדבר ופוגש את הסנה, יש לו את ההתגלות, מתמנה להיות גואלן של ישראל אחרי שהוא מסרב שבוע, ונשלח למצרים, מתחיל להגיע לבית פרעה עם אהרון, כל המכות והסירובים של פרעה וכל הקשיים, עד שמגיעים לפרשה שסוף סוף אנחנו יוצאים ממצרים.
יש כמה נקודות שכדאי לתת את הדעת עליהם.
שאלה ראשונה: האם ישנה אפשרות שאם משה רבנו לא רצה להיות הגואל אז הוא לא היה הגואל? או אם חלילה וחס היה קורה לו משהו, או חלילה וחס היה חוטא איזה חטא חס ושלום – אז לא היינו יוצאים ממצרים?
זאת אומרת, האם זה מוכרח שמשה רבנו יהיה הגואל או יש גואלי 'ספייר'? כן, יש לה' יתברך עוד כמה גואלים, שאם זה לא משה – אז אהרון או מישהו אחר. שאלה מעניינת.
אין תשובה ברורה חד משמעית, אני לא יודע אם יש, כי אנחנו יודעים את העובדות: שמשה רבנו סירב ובכל זאת בסוף הסכים. והיו כל מיני תקלות ובכל זאת הוא הצליח. הצליח יפה מאוד. להוליך את עם ישראל, אבל לא זכה להיכנס לארץ, שכל המטרה של גאולת מצרים זה להיכנס לארץ ישראל, לעשות את התיקונים, לבנות את בית המקדש ושתבוא הגאולה.
כל זה – הוא לא זכה, בגלל מי מריבה, ובגלל שגם עם ישראל לא זכה. אם היינו זוכים אולי הכל היה נראה אחרת, אבל ככה על פי הזכויות של עם ישראל, תמיד יש בשמים חשבון של זכויות, ולא עלינו היפך מזכויות, ודנים שמה בבית דין של מעלה מה לגזור על הפרט ועל הכלל על פי הזכויות.
הרבה פעמים אנשים מתרעמים רחמנא לצלן כלפי שמים: 'למה ה' עשה ככה או לא עשה ככה? למה לא הציל? למה בענייני הפרט, בענייני הכלל. למשל 'למה היתה שואה?' שאלות כבדות. אבל הם לא יודעים?... אנחנו בני אדם. לא יודעים חשבונות שמים, לא יודעים. אולי, בוודאי ה' רצה שיהיה יותר טוב, אבל הזכויות לא איפשרו את זה.
כמו שלהבדיל נניח במדינה רוצים להיטיב בכל מיני תחומים, אבל תמיד התקציב לא מספיק לכל הדברים. אז דבר אחד על חשבון השני.
ככה, 'מלכותא דארעא כמלכותא דרקיע, מלכותא דרקיע כמלכותא דארעא'. אז מזה אנחנו יכולים להבין שהכל תלוי בזכויות.
הזכויות תלויות בבחירה, של הפרט ושל הכלל ושל כל הפרטים ביחד. וגם של גדולי הדור, במקרה זה משה ואהרון וכן הלאה.
אז עובדה שה' יתברך התעקש עם משה ומשה קיבל את השליחות. מה היה קורה אם הוא היה מסרב עוד? אולי הוא היה נענש יותר. עושה רושם שלא היה תחליף למשה רבנו כי הוא נועד לזה. אם יש גואל שהוא נועד להיות גואל חד משמעית, ומכתירים אותו בשמים ואין לו תחליף – אז אין לו תחליף.
למשל, ידוע שה' רצה למנות את חזקיהו למשיח. למה לא עשה אותו משיח בפועל? אומרים חכמים: בגלל שלא אמר שירה, לא אמר שירה לא עשה אותו משיח. אם היה אומר שירה אז אולי היה עושה אותו משיח. אבל בפועל הוא לא אמר שירה. אין שלימות, אין שלימות.
אפילו משה נכשל ב"מֵי מְרִיבָה", מה לעשות? משה – השלם, המופלא, אין כמשה רבנו, גדול הנביאים, "עניו מכל האדם", "עבד נאמן", "רועה נאמן", ובכל זאת, בן אדם – הוא בן אדם, יכול לעשות טעות אפילו לשם שמים כמובן, אבל זה יכול להיות טעות מספקת כדי למנוע משהו שהוא צריך לעשות.
לכן יעקב אבינו תמיד חשב: 'שמא גרם החטא?' אמנם ה' הבטיח לו, אבל אולי הוא עשה איזה חטא במחשבה, דיבור ומעשה, אני יודע… אז אולי הוא נענש ומה שהבטיחו לו זה לא מתקיים.
וכאן אנחנו רואים ששם ההוי"ה התגלה למשה רבנו ואמר לו, הבטיח לו וקיים. זאת אומרת, שלפעמים יש תהליכים שהם יותר גדולים מהשליח, יותר גדולים מהאדם עצמו, יותר גדולים מהמציאות.
מה הם הדברים האלה? – רצונו של ה' יתברך. יש לו תכנית לתיקון הבריאה, למה הוא ברא את הבריאה הזו? ומה הוא רוצה מהבריאה הזו? הוא מוליך את הבריאה, 'על אפנו וחמתנו' כמו שאומרים, לתיקון. נרצה לא נרצה, נשתף פעולה או חלילה לא – הבריאה תגיע לתיקונה. או על ידי תיקון ובחירה חופשית שלנו, תורה ומצוות ומעשים טובים, או על ידי יסורים רחמנא לצלן, שה' ישלח יסורים ואז נעשה תשובה.
כמו שהיה במצרים, שהיה שעבוד קשה מאוד, והקושי של השעבוד הכריע את הכף. הסכנה שֶׁנִּכָּנֵס לשער ה־נו"ן של הטומאה ולא נוכל לצאת משם – גרם לזה שכבר ה' יזרז את התהליך ויגאל אותנו.
אז באותו פרק זמן ודאי שרק היה משה רבנו ראוי ושליח ועובדה שזה מה שהיה.
למה אני מתפלפל בענין הזה? זה כמובן בקשר לגאולה האחרונה, לגאולת עולמים, לגאולה השלימה שתבוא בעזרת ה' במהרה ברחמים והמשיח שיבוא.
האם זה תלוי במשיח אם הוא מסכים או לא? האם זה תלוי בזכויות של הדור? האם אם משיח חוטא חלילה אז לא תהיה גאולה? לא! זה מעל ומעבר לחשבון הזה הרגיל של שכר ועונש. זו הנהגת 'אריך' – זה יותר גבוה מהנהגת ז"א ונוק'. ז"א ונוק' זה שכר ועונש, אריך זה ה'כתר', זו התכנית, חייבת לצאת מהכח אל הפועל, ו"לא אלמן ישראל". ואם חלילה הוא טועה – משיח טועה, או חוטא או אני לא יודע מה – ה' יתברך מעניש אותו והוא צריך בכל זאת לקיים את השליחות.
השליחות היא יותר חשובה מהשליח – זה גם כי ה' הבטיח לאבותינו, נשבע לאבותינו אברהם יצחק ויעקב הקדושים שיגאל אותנו, וגם אין שום משמעות לבריאה הזו שאנחנו נמצאים בה בלי הגאולה.
אז העולם הזה הוא זמני כמו שאנחנו מכירים אותו ולכן הגאולה תבוא, על ידי המשיח שנבחר על ידי ה' יתברך שנועד לענין הזה, יהיו לו מבחנים ויהיו לו קשיים כמו שהיה למשה רבנו, ככה או אחרת, אנחנו לא יודעים, על פי הכתבים, על פי הנבואות, על פי הקבלה. אבל הוא יצטרך לעמוד בכל הדברים, והוא יהיה השליח.
האם זה יהיה רק משיח אחד או שלושה משיחים בפועל? האם יהיה אחד ויתעברו בו האחרים? כן, עיבור נשמה, הדברים לא ברורים, לא ידועים, לא מפורסמים, בכוונה משמים, אבל זה יהיה.
זאת אומרת הגאולה תהיה בכל מקרה, אם יש לנו זכות – אז זה יבוא ברחמים, זה יבוא במהרה, "אחישנה", בקלות. אם לא – אז על ידי יסורים רחמנא ליצלן, "מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות כשל המן" והוא מחזיר אותנו בתשובה רחמנא ליצלן.
ולכן חשוב להתחזק עכשיו ולתקן את הכל, שזה יבוא ברחמים כי זה יכול להיות קשה מאוד.
אנחנו רואים בתהליך הזה שמזמן שנולד משה רבנו עד שיצאנו ממצרים, איך לאט לאט הכוח של משה רבנו גדל, הגילוי, השליחות, התוקף, ההופעה אצל פרעה, התחלת ההכנעה של פרעה ושל מצרים וגם של השר הממונה על מצרים בשמים. וההתאחדות של עם ישראל מאחורי משה רבנו, ההתחזקות של עם ישראל, עליית החשיבות של עם ישראל, ושבירה והשפלה של פרעה חרטומיו ועמו.
כשזה עולה זה יורד, כשעם ישראל עולה אז השונאים יורדים, כשהשונאים עולים ו"אנחנו לזנב" זה גלות, מצב מאוד קשה, גם לפמליה של מטה וגם לפמליה של מעלה.
אז כאן צריך להתבונן עמוק, להתפלל לה' ולהידבק חזק בפרשה.
בכלל, צריך להידבק מכל הלב בפרשיות התורה, ולקבל את הקדושה ואת האור שיש בפרשיות, ואת הקשר שלנו בתור פרטים ובתור כלל עם ישראל עם הבורא יתברך, ועם התורה. במקרה זה עם משה רבנו, שהוא עיקר 'השחקן' בעלילה הזו, אם אפשר לקרוא לזה ככה. כל זה בונה לנו את האמונה בה' "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", שה' הבטיח וקיים – ארבע לשונות גאולה וקיים אותם.
כתוב בפרשה שהחרטומים אמרו לפרעה: "הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם". כבר אמרנו את זה הרבה פעמים בעבר, זה משפט, פסוק, כן, משפט מפתח.
הרבה פעמים בן אדם לא ממוקם, הוא לא יודע את מקומו ואת מיקומו. הוא לא מבין שהוא נמצא בכלל בירידה או בנפילה, או הוא נזוף משמים. הוא שהוא נמצא בסכנה, הוא לא קולט, חושב שעולם כמנהגו נוהג, ומשמים כבר מידת הדין לא עלינו מתוחה עליו קשות, והוא חושב שזה 'סתם'.
זה היה המצב פה של פרעה, שכל כמה שהוא חטף מכות – הוא לא הבין שמצרים כבר אבדה, מה אתה מחזיק עדיין את העם? שחרר! תבין, תתעורר. נכון שכאן בפרשה זה היה משמים כדי להכביד את לב פרעה, כדי שה' יתברך יתן את אותותיו בו ויתקדש שמו יתברך, יראו את התוקף של אבא שבשמים.
אבל בחיים שלנו, של כל אדם ואדם, יש את המצב הזה לפעמים – שאדם לא יודע את מקומו, את מיקומו, ולפעמים את ההידרדרות שלו. הוא לא קולט שהוא צריך להתעורר, אי אפשר להמשיך 'רגיל'.
אז גם עכשיו אנחנו רואים שהעולם בצער עם המגיפה הזו. שכשרוצים שהיא תיגמר – כל פעם היא מתחזקת. אז טרם נדע שה' יתברך מעניש פה את כל האנושות? ומצמצם את הנוחות, את התנאי המחיה, 'תנאי השירות' מה שנקרא מכל האנושות? ה' ירחם.
גם אנחנו רואים שבשלב מסוים במכות מצרים, הַמִּצְרִים מתחילים לקבל מכות ועם ישראל לא מקבל מכות. זאת אומרת, משמים מתחילים להראות שהוא מתייחס לעם ישראל אחרת מאשר לַמִּצְרִים. הַמִּצְרִים לא בסדר, עם ישראל עמו של ה' יתברך, והוא רוצה לגאול אותם, והוא אוהב אותנו והוא בחר בנו מכל העמים, והוא מתחיל להראות את זה בטבע, מעל הטבע בתוך הטבע.
הנה תראו: 'אני מגן על עמי, ואני גואל ומשחרר את עם ישראל מכם, ואתם תחטפו מכות'. זה בעצם המסר.
עכשיו אנחנו בזמן של הסתר פנים. מתי זה יתחיל? הרי 'גאולה אחרונה כגאולה ראשונה', מתי יתחיל התהליך הזה שֶׁיִּרְאוּ שעם ישראל לא ככל העמים? שהשגחתו יתברך דואגת לנו לא כמו שלכל העמים? אולי במגיפה הזו? אולי… רואים קצת אולי ניצוץ של זה, שברוך ה' כאן נפגענו הרבה פחות. עדיין מייחסים את זה לטבע, ולחיסונים ולכל זה, נכון, השתדלות, אבל אין 'טבע' ואין כלום! הכל משמים! יכולים לקחת תרופות וחיסונים ולא יעזור כלום, או יכולים לקחת וזה יעזור. זה הכל משמים!
אז יש פה שאלה: האם זה יש כאן התחלה של היבדלות של עם ישראל? שה' עושה נס לעם ישראל לעיני האומות? אני, לפי עניות דעתי הלא קובעת הדלה, חושב שכן. שמאז השואה, גם השואה עצמה היא יוצאת דופן, זה אירוע יוצא דופן מזעזע, שלא היה לשום אומה דבר כזה – שמישהו קם, עושה מפעל עצום כדי להשמיד עם, ככה בצורה כזאת. אז זה כבר יד ה'. יש פה היבדלות.
הקמת המדינה אחרי אלפיים שנות גלות. מי מקים מדינה?... רואים הנה קמה מדינה! מדינת ישראל, מדינת היהודים! זה לא דבר רגיל.
וכל המלחמות שעשו נגד המדינה מעל שבעים שנה – ישראל חיה וקיימת, ומתחזקת, הופכת להיות מעצמה לעיני כל האומות. למרות שבטבע, יָכְלוּ פה ה' ישמור, לחסל פה את הישוב והכל. ולא! שבעים זאבים רוצים לטרוף את הכבשה והם לא מצליחים לטרוף את הכבשה ברוך ה'.
אז רואים פה רצף. רואים פה רצף. זה לא זמן רגיל.
ועכשיו גם כן, יש כאלה שונאים שרוצים לעשות פצצות גרעיניות, ואולי לנסות לפגוע במדינה, בעם ישראל. יש פה בחירה לאומות העולם: האם יָגֵנּוּ עלינו? האם יעזרו לנו? האם יאפשרו לנו? האם אנחנו בעצמנו? האם זה יהיה בטבע? האם זה יהיה מעל הטבע בתוך הטבע?
למשל, אם ה' רוצה הוא יכול לעשות רעידת אדמה ולהרוס את כל המפעל הזה של הגרעין בלי שאנחנו נצטרך לעשות כלום, יכול… זוהי דוגמא של התערבות שיכולה להיות משמים. מאוד מדויקת – דווקא במקום הספציפי, נניח שיש איזה מקום שמה, איפה שהם מנסים לפתח נשק נגד ישראל. אם ה' רוצה, אם יש זכות, אם הגיע הזמן – יכול לעשות.
או האם אנחנו נצטרך להתגונן, באמצעות צה"ל? או לקבל עזרה? או לא יודע? כל האפשרויות.
אני נותן דוגמאות שְׁמָהּ שיכול להיות משמים, כשה' רוצה לגאול את עם ישראל ולגאול את העולם כולו – הוא מתחיל להראות סימנים שהוא נמצא.
כולנו מאמינים בני מאמינים, אבל בזמן של הסתר פנים אז הכל נראה כאילו טבע, "הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ". מתישהו יהיו השלבים האלו: יִוָּלֵד או נולד, אנחנו לא יודעים, גואלם של ישראל. הולך ומקבל את השליחות, מקבל את המדרגות, מקבל את התוקף, מתגלה, ומתחיל את הפעולות של הגאולה בפועל, כמו משה רבנו.
כאשר באיזשהו שלב, ודאי, משמים יהיה סיוע מעל הטבע. כי בלי סיוע מעל הטבע הוא לא יכול לעשות כלום. אדם לא יכול לעשות כלום היום, שום דבר.
ואז הוא משנה את העולם. מי לה' – לה'. מי שמורד בה' ובתורה – אז משמים יקבעו מה עושים איתם. העולם משתנה, כבר לא יהיה עולם מעורבב טוב ורע, נגמר העלאת הניצוצות, נגמר הבירור, האמת יוצאת לאור.
כן, אלו שלבים שיהיו. אני לא יודע איך יהיו, לא יודע מתי יהיו, על ידי מי יהיו, אבל יהיו! זה חייב להיות, כי זאת הגאולה! הגאולה השלימה זו התגלותו של ה' יתברך, ושהוא מושל ומולך על העולם כולו באופן גלוי – על ידי השראת שכינתו, והפעם זה לעולמים, ועל ידי המשיח או המשיחים שיבואו. וכל העולם יקבל שינוי ותיקון.
אז כאן בפרשה סיימנו את השלב של יציאת מצרים. היציאה משעבוד מצרים.
עכשיו יש את השלב שיבוא בפרשיות הבאות: של ההליכה במדבר על מנת להיכנס לארץ ישראל. ולא זוכים בסוף – בגלל העבירות – להיכנס לארץ ישראל. וגם משה רבנו לא. ובמקום שזה יקח כמה ימים זה לוקח ארבעים שנה, וכל הדור ההוא צריך למות וכמו שאתם מכירים בחומש.
צריך להתעמק.
"וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" – זה מה שנקרא להעלות את הניצוצות ממצרים.
שני סוגים של ניצוצות העלנו ממצרים: א'. בגשמיות: הכסף והזהב והכלים והשמלות, זה גשמיות.
ב'. הגרי צֶדֶק או הגרי 'שלא צֶדֶק', הערב רב שהצטרפו לעם ישראל – שמשה רבנו צירף אותם למרות שה' יתברך לא רצה, כי הוא רצה לתקן אותם, הוא חשב שהגיע הזמן. טעות. הנה טעות של משה רבנו שאנחנו שילמנו על הטעות הזו ביוקר במדבר, שהערב רב כל פעם מרד בה' והחטיא את ישראל, גרם לישראל להצטרף לחטאים שלהם, ובגלל זה משה רבנו בסופו של דבר לא נכנס לארץ. וארבעים שנה היינו במדבר, וכל הקשיים והתקלות שעברנו במדבר, כל הנפילות.
אז "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" – זה להעלות את הניצוצות.
גם עכשיו, יש מלא ניצוצות בדומם, צומח, חי, מדבר. בכל העולם, ובעוד עולמות שצריך לעלות אותם לעבודתו יתברך.
ועד שלא מעלים את הניצוצות – לא תבוא הגאולה. ואיך מעלים את הניצוצות? על ידי תורה ומצוות ומעשים טובים ועל ידי המלחמה ביצר הפרטי, ביצר הכללי, על ידי התפילה, על ידי לימוד תורה, כל הדברים האלה.
על ידי זה שעומדים בניסיונות בַּפְּרָט וּבַכְּלָל – מעלים את הניצוצות.
ה' יעזור שנעלה את הניצוצות מתוך קדושה וטהרה! ומתוך שמחה! ובטוב טעם ודעת! ובא לציון גואל במהרה ברחמים!
לחיים לחיים לחיים!
להתחזק לעבודתו יתברך! לצפות לישועת ה' כהרף עין! לחיים!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
