אנחנו כאן בפרשת השבוע, פרשת כי תצא תשפ"א.
נשאלת השאלה: מה זאת אומרת "כי תצא למלחמה"? מה, חייבים לצאת למלחמה? למה שתהיה מלחמה?
שאלה טובה – למה יש מלחמה, הרי כתוב "לא תרצח"!
כשאני הייתי צעיר, לפני שזכיתי להתקרב ולחזור בתשובה, אני הבנתי שלרצוח זה דבר לא טוב, אז הייתי פציפיסט. קראתי כל מיני כתבים על הפציפיזם, הייתי פציפיסט. זה לא עוזר לבן אדם להיות פציפיסט – כי יכולים לבוא השונאים ולפגוע בו גם אם הוא פציפיסט. אז התיאוריה הזו, ראיתי שהיא לא נכונה במשך הזמן, לקח לי זמן. והמציאות של העולם ושל כל העולמות זו מציאות של מלחמה.
מאיפה זה התחיל? למה יש את זה?
טוב, צריך לשאול מאיפה התחיל הרע. על פי תורת הקבלה, הרע התחיל בשבירת הכלים. בעולם התוהו, כל ספירה אמרה "אני אמלוך" "אני אמלוך", משכו שפע מעבר למה שיכלו לקבל, לא רצו להשפיע, ואז הכלים נשברו והניצוצות, רפ"ח ניצוצות, נפלו למטה בקליפות ומשמה נהיה הרע. אחר כך בא עולם התיקון: אצילות בריאה יצירה עשיה, שהיה אמור האדם הראשון לתקן ולהעלות את הניצוצות, ואז היה בא הסוף לקלקולו של העולם, של העולמות, והיתה באה הגאולה. האדם הראשון כידוע לא עמד במשימה הזו נכון, ההפך, אז נשרו איבריו וניצוצותיו התפזרו ונפלו לקליפה גם כן. אז יש פה כבר שני נזקים: שבירת הכלים והחטא של אדם הראשון.
אבל הענין של הרצח התחיל עם קין, בנו של אדם הראשון. כתוב בזוהר הקדוש שהנחש הקדמוני בא על חוה והטיל בה זוהמה – רוב הזוהמה הלכה לקין, מיעוט הזוהמה להבל. וידוע הסיפור התנכ"י בין קין להבל – קין קינא באחיו, הוא נולד עם עוד אישה נוספת, וגם ה' יתברך שעה לקורבנו של הבל ולא שעה לקורבנו של קין, ומזה הוא קינא בו. התעוררה הקינאה, תראו איזו מידה קשה ונוראית! אז הוא רצח אותו, הוא הרוצח הראשון.
ומאז יש 'הטוב שבקין' ו'הרע שבקין'. ככה מובא כל זה בשער הגלגולים למהרח"ו הקדוש זי"ע. הטוב שבקין זה בחינת זהב, זה בחינת "טוב מאוד מאוד", החלק הטוב של קין – הוא טוב מאוד מאוד, מאוד מעולה. והחלק הרע – רע מאוד, בגלל שהגבורות הלכו לקין. אז מה שחזק, גבורות זה כח, אז הטוב חזק אבל גם הרע חזק.
אז יש 'צלם' רע של קין, ו'צלם' טוב של קין. 'צלם' זה מן קומה שנכנסת באדם ודרכה נכנס הנרנח"י בתוך הבן אדם. אז הצלם הרע של קין התלבש בקורח, הוא חָלַק על משה רבנו שהוא גלגול של הבל. החלק הטוב של קין התגלגל ביתרו, שבהתחלה היה יועץ של פרעה ואחר כך הפך להיות גר צדק אמיתי, יצא מכל העבודה הזרה – היה כומר של כל העבודות הזרות שבעולם, חזר בתשובה שלימה ואתם יודעים את ההמשך.
אז הענין של הרצח וכל המידות הקשות זה הצלם הרע של קין, כשבן אדם מתחיל להרגיש, לא עלינו, שהוא מתחיל להידרדר, אני פוגש הרבה אנשים כל מיני מצבים במסגרת היעוץ הרוחני במשך עשרות שנים, הרבה פעמים בן אדם מתחיל להידרדר. הוא לא יודע למה הוא מידרדר – מבחינה רוחנית, מוסרית, נפשית, רוחנית. היה בן אדם טוב, היה בן אדם צדיק, היה בן אדם שמח, הכל היה בסדר! פתאום יש הידרדרות בלי סיבה מדויקת שהוא יכול להצביע.
כמובן "מצוה גוררת מצוה, עבירה גוררת עבירה" ואנחנו הקטנים אומרים גם 'נפילה גוררת נפילה'. זה יכול להתחיל מאיזו מחשבה רעה שנכנסה באדם, מחשבה דיבור ומעשה – אלו לבושי הנפש, נכנסה בו איזו מחשבה רעה והוא לא סילק אותה, הוא לא בירר אותה, הוא לא נלחם בה, וזה נתפס בפנים. זאת אומרת הוא הסכים. כי זה, הרי זה בא כמין הצעה, כל מחשבה כביכול מציעה את עצמה בפני האדם – אם האדם מקבל אותה ויסכים איתה או יזרוק אותה.
למשל, כשבאה לקין מחשבה של קינאה ושל רצח, אם היה דוחה את זה ונלחם היה קדוש יותר וצדיק יותר מהבל. אותו דבר עֵשָׂו – שורשו בעולם התוהו, יעקב שורשו בעולם התיקון. אם עשיו היה נלחם עם ה'עֵשָׂוִיוּת' שבו היה יותר צדיק מיעקב אבינו, אבל כמובן שזה עוצמות גדולות של רישעות. אז אם בן אדם לא נלחם בדבר הזה, יכול להיות שהצלם מתחיל להיכנס בו, צלם של קין, במיוחד אם הוא משורש קין.
היום אף אחד לא יודע מאיזה שורש כל אחד, בדרך כלל לא יודעים. יש גם כמה שורשים אצל כל אדם, יכול להיות גם כל מיני ניצוצות, ראינו את זה אצל הרבי מקאמרנא שהוא סיפר על עצמו. ככה שבהחלט כל הנשמות התערבבו, ובאמת יש אנשים שיש להם ניצוצות גם משורש קין, גם משורש הבל, גם משורש אדם הראשון. כל זה כתוב בשער הגלגולים.
אז אם יש לבן אדם איזו נגיעה בשורש קין, והוא מתחיל להידרדר, יכול להיות שכל הצלם הרע הזה יתלבש עליו ויהפוך להיות רשע גמור רחמנא ליצלן.
אולי זה מסביר את הסיפור שמסופר בשבחי הבעש"ט – על המקרה הזה שרבנו הבעש"ט הקדוש נכנס להתבוננות עמוקה, והלך שלושה ימים ושלושה לילות בלי לדעת לאן הוא הולך, עד שפתאום, כנראה היה מן מנותק כזה מהעולם, עד שהגיע לאיזה מדבר וראה שמה יצור גדול, זו היתה צפרדע. והצפרדע הזו, היה מגולגל שמה תלמיד חכם עצום, אני חושב מלפני חמש מאות שנה אם אני לא טועה. למה הוא נענש להתגלגל בצפרדע? כי הוא זלזל פעם אחת בנטילת ידיים, אז זה כבר עשה 'סדק' כמו שאומרים, ועבירה גוררת עבירה, ואחר כך הוא לא עשה על זה תשובה, והידרדר והידרדר, ועבר על כל התורה.
ואז הבעש"ט אמר לו "אתה תלמיד חכם!" ותיקן אותו והצפרדע מתה. לזה נשלח הבעש"ט למדבר הזה, כי שמה לא הגיע רבנו האר"י הקדוש אז הוא לא תיקן את הצפרדע הזו. אז תארו לכם, מתלמיד חכם עצום להפוך לצפרדע, במקום שיש מים אבל במדבר – זה כנגד נטילת הידיים, שהוא זלזל בנטילת ידיים אז התגלגל שמה בתור צפרדע ליד המים, אבל בלי שאף אחד יוכל לבוא להתפלל או משהו לתקן.
ויש עוד מקרים כאלה כמו 'אחר' – אלישע בן אבויה, גם כן, שהיה מהארבעה שנכנסו לפרד"ס וגם אחרים במשך ההיסטוריה של עם ישראל, ה' ירחם, וגם אנשים רגילים, לא גדולי עולם, שהידרדרו. אני זוכר איזה מישהו שהיה דתי, הייתי שמח לפגוש אותו, אני מדבר לפני שלושים שנה, אדם מחייך ונחמד, פתאום התהפך לגמרי – נהיה חילוני, לא נחמד ולא מחייך, הוא בעט בכל הערכים שלו. מה קרה לו? אני לא יודע מה קרה לו, משהו קרה. וזה דבר שרואים ביום יום, לצערנו, אנשים שמתחזקים וחוזרים בתשובה, ואז הקומה מתבררת עם הנשמות היותר מתוקנות, אנשים שחלילה פתאום זורקים הכל, מתדרדרים, לא יודע עד איפה מתדרדרים. אז יש פה השפעות.
אז הענין הזה גרם שיש מלחמות בעולם, הזוהמה של הנחש הקדמוני. הנחש הקדמוני – הוא התחיל את המלחמה, הוא בא לפתות את אדם וחוה. נוסף לספירות הראשונות שנשברו כי משכו לעצמם שפע ואמרו "אני אמלוך", גם שמה יש איזו מן מלחמה, כן? "אני אמלוך", זאת אומרת 'אני הגדול'. כמובן שאין לנו השגה בכלל מה זה הספירות האלה אבל ככה כתוב באר"י הקדוש, אז אנחנו מתייחסים באופן הכי פשוט. בעל הסולם קורא לזה 'הרצון לקבל לעצמו', מה שאנשים קוראים לזה אגואיזם. שאדם קרוב לעצמו, רוצה רק לקחת לעצמו, לא רוצה להשפיע – זה מביא לשבירת הכלים רחמא ליצלן.
אז השורש של המלחמה בא מהנפילות האלה, שמה, שאחר כך יצאו מזרעו של קין אומות העולם וכן הלאה.
וגם כשעם ישראל לא נמצא בארץ ישראל, נמצא בגלות, שאין לנו שם צבא או משהו, אז אין מלחמה אבל יש אנטישמיות, יש פוגרומים, יש שואה. שכל השואה הזו כדי לחסל את עם ישראל פשוטו כמשמעו, לא יאומן!
אז כל הדבר הזה, זה בא מהנחש הקדמוני דרך קין – הרע שבקין. עד שיבוא משיח, בעזרת ה' בקרוב, צריך לתקן את ה'צלמים', לתקן – להעלות את כל הניצוצות של הקדושה, כי כתוב שה' יתברך חושב "מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח", כל הניצוצות של הקדושה שנפלו בקליפה גם מהעוונות שלנו, של סתם בני אדם, במשך כל הגלגולים.
אז זו העבודה – העלאת הניצוצות על ידי תורה, תפילה, כוונות, מעשים טובים, התגברות, מלחמה. יש מלחמה על כל ניצוץ, יש מלחמה על כל נשמה. אם אדם "פותח פתח כחודו של מחט" לעשות תשובה, ה' יתברך פותח לו פתח עצום "כפיתחו של אולם". אבל גם רחמא ליצלן להיפך – אם הוא פותח פתח כחודו של מחט ליצר: בהתחלה הוא כ'עני בפתח' דופק, אחר כך אתה מכניס אותו בפנים הוא כ'אורח' ואחר כך הוא נהיה 'בעל הבית' רחמנא ליצלן. על זה המלחמה.
ולכן המלחמה זה משהו, אפשר להגיד שכל העולם הזה זה בשביל המלחמה, עד שיגמר הבירור בין טוב לרע, בגאולה השלימה בקרוב – "וגר זאב עם כבש", "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", למה? כי יגמר התיקון. עד אז, עדיין, יש את הענן הזה.
וזה מזעזע לראות את זה, מאוד! איך בן אדם קם ורוצח מישהו, רחמנא ליצלן. מה? מה יש לבן אדם הזה בראש? או איך אומה קמה ותוקפת אומה אחרת, ופולשת וכובשת ורוצחת ועושה…? זה דברים שממשיכים בעולם, כן? בלי שתקפו אותה, בלי שעשו לה כלום, סתם. בשביל מה? מה יוצא מזה??
למשל אני נולדתי בארגנטינה, יש שמה איי פוקלנד, שני איים כאלה קטנים באמצע האוקיינוס קצת קרוב לארגנטינה, דרומה לזה אנטארקטיקה, הקוטב. יש מחלוקת עם אנגליה למי זה שייך – זה שייך לארגנטינה או שייך לאנגליה. עשו על זה מלחמה לפני כמה עשרות שנים, לא זוכר... מה חשובים שני האיים הקטנים שאין שמה כלום לאנגליה? כל כך רחוקה. דוגמא, ויש ככה בלי סוף דוגמאות.
על פי הפנימיות אנחנו יודעים שכאשר שתי אומות נלחמות פה למטה, השרים נלחמים למעלה. השרים זה המלאכים הממונים על אותה אומה. לפני שה' יתברך הטביע את פרעה וכל חילו בים סוף, הוא הכניע את השר למעלה. תמיד זה ככה. כשעם ישראל חוטא, רחמנא ליצלן, האומות הם השליחות להעניש את עם ישראל.
עם כל המחשבה, יש אנשים עם מחשבה עמוקה מאוד, עם כל התיאוריות, על כל המדע, עם כל ההתעמקות, ונקרא לזה גם כן מחשבות של זכויות אדם ודברים יפים למיניהם, עדיין יש, עכשיו, מלחמות בעולם. עמים רוצחים אחד את השני. "לא תרצח". אז ברור שבעולם כזה שיש טוב ורע אז הפציפיזם לא תופס – "הבא להורגך השכם להורגו".
אז "כי תצא למלחמה על אויבך", יש עניין כזה לצאת למלחמה. ואפילו שעם ישראל היה צריך לכבוש את ארץ ישראל, היינו צריכים להחרים שבעת העממים. תגיד היום 'מה זה להחרים – זה דבר נורא ואיום' כן, לא להחיות אף אחד, לא נשים, לא ילדים, ציווי אלוקי – זה לא משהו שהמציאו בני אדם.
מה הסיבה לכך? שהעמים האלה היו רעים מאוד. רעים מאוד, חוטאים מאוד, עובדי עבודה זרה. ה' יתברך לא רצה שאנחנו נכנס לארץ, נשאיר אותם – 'יהיו לנו למוקש', נלמד מהם, ובסוף גם אנחנו נענש וגם אותנו הִגְלוּ מהארץ.
שזה מה שקרה, כי באמת גם יהושע לא הצליח להחרים את כל העממים, ונשארו פה ושמה גם אפילו בזמן דוד המלך. ובאמת בזמן בית ראשון בית שני – "היו למוקש" בדיוק כמו שהיה כתוב.
והכי חשוב מה שייך לנו לבן אדם הפרטי – מלחמת היצר רבותיי, מלחמת היצר! יש לי ספר שנקרא 'מלחמת היצר', וגם אנחנו בכל פעם מדברים על מלחמת היצר. מה זה כל כך חשוב? אומרים "לא! תתעסק רק באור, מה אתה צריך להתעסק ברע?"
"הבא להורגך השכם להורגו"! היצר הרע נמצא בתוך הבן אדם – היצר הפרטי הוא סניף של היצר הכללי שזה הש־ט־ן הס"מ שנלחמים בקדושה, בעם ישראל. אם לא תלחם ביצר הפרטי הוא יגמור אותך! יהפוך אותך לרשע רמנא ליצלן, מורד בה' יתברך, עושה דברים רעים מאוד, ישכנע אותך בכל השכנועים – הוא הרי יודע לשכנע, הוא שכנע את אדם וחוה אז הוא לא יודע לשכנע אדם פשוט?! וכשבן אדם יגיד עכשיו לילה היצר יגיד שזה יום. הכל הוא יודע, לשכנע ולפתות, זה המקצוע שלו. אין מקצוען גדול ממנו.
ובן אדם הולך לבית ספר, ולא אומרים לו שיש יצר הרע והוא צריך להילחם. הוא הולך אחר כך לתיכון, הולך לאוניברסיטה, אף אחד לא מסביר לו. אם הוא לא מקבל חינוך של יראת שמים הוא לא יודע בכלל. הוא יצחק עליך "יצר הרע? למי יש יצר הרע? מה זה היצר הרע הזה?"
בן אדם לא יודע שהרבה מחשבות, רגשות, מידות, הכל מתעורר בפנים ויכול להיות שזה הכל מצד היצר, ולא מצד הקדושה, ולא מצד עצמו, חושב שזה הוא! לא מבינים ולא יודעים את המלחמה, צריכים לדעת את התחבולות – לראות מאיפה הוא בא, מאיפה הוא נכנס, איך הוא תפס, איך אני מסלק אותו. צריכים גבורות דקדושה לסלק אותו. אם לא – אדם הופך להיות, מי יודע, הכי גרוע שבעולם! הכי גרוע שבעולם.
מישהו סיפר לי השבוע על הצורר הנאצי, כן, שלכאורה מה, איך הוא הגיע להיות כזה שעשה מה שעשה – מרכבה לסטרא אחרא. היה איש פשוט ביותר, לא קיבלו אותו אפילו לבית ספר לציור. היה איזה רב"ט או משהו, אני לא יודע את החיים שלו. אבל לא היה איזה גאון ולא איזה בעל יכולות ולא כלום. אההה... "צריה היו לראש" – מי שצר לשכינה נהיה ראש. הוא מסר את עצמו לקנאה, לשנאה, ולכל הדברים האלו, ולאנטישמיות, ולשים עין רעה על אחרים, הוא הפך להיות שליח. כן.
כמו שיש מתנדבים לכל דבר: יש מתנדבים להיות שליחים לסטרא אחרא – להחריב את העולם, ויש שליחים טובים להציל את העולם – שהם שליחי ה' יתברך להבדיל, לבוא ולקדש את העולם, להביא מידות טובות, דוגמא טובה, דרך טובה. להפיץ את הטוב.
אבל אין לנו ברירה אלא להיות בקיאים ביותר במלחמת היצר הפרטית והכללית. כי כשבן אדם נכשל ביצר הפרטי – אם הוא נכשל יותר ויותר, יכול להיות שיגייסו אותו מהסטרא אחרא להיות שליח של היצר הכללי, רחמא ליצלן. חוטא ומחטיא, ועושה דברים שבחיים הוא לא היה חולם שיגיע להידרדרות שכזו.
ולכן התורה אומרת "כי תצא למלחמה" – אין שאלה בכלל אם תהיה מלחמה או לא תהיה מלחמה! "כי תצא למלחמה על אויביך" יש לך אויבים! הם רוצים לטרוף את נשמתך! הם רוצים לטרוף אותך! הם רוצים לטרוף את התורה! הם רוצים לטרוף את עם ישראל! לא תהיה לך ברירה אתה תצטרך לצאת למלחמה!
ועכשיו עוד מילה או שתיים מה זה ענין "אשת יפת תואר". אמרו חכמי הפנימיות שזה ניצוץ של קדושה שנמצא עשוק בקליפה. אז אם בן אדם חושק בה הוא כביכול צריך לקחת אותה, ובסוף הוא מגייר אותה, ונושא אותה וכל זה, אבל הוא נענש בסוף, מה? – "בן סורר ומורה"...
אז איך הולך פה העניין הזה, מה פתאום יש איזה ניצוץ של קדושה והוא נמשך לניצוץ הזה? לכאורה כביכול, זה לא צודק. לא רבותיי, הניצוץ הזה הוא ניצוץ שקשור אליו. מישהו אחר יראה את האישה הזו הוא לא יהיה אכפת לו ממנה בכלל. לא תמצא חן בעיניו, ההיפך. הבן אדם הזה פָּגַם. הוא פגם או בגלגול הזה או בגלגול אחר, ולכן ניצוץ שלו – של הקומה של הקדושה נעשק על ידי הסיטרא אחרא וזה נמצא שמה. ולכן הוא כביכול יש לו עכשיו אפשרות להעלות את הניצוץ הזה, אבל הוא היה כנראה "בן סורר ומורה" 'כביכול' כאשר הוא פגם, ולכן גם יוצא לו בן סורר ומורה כתוצאה מהדבר הזה. יש לזה מחיר – מצד אחד מעלה את הניצוץ, מצד שני משלם מחיר.
וגם זה בירור, שהבן הזה נהרג לפני שיחטא, שזה גם לא מובן כל כך – בדרך כלל בן אדם נענש אחרי שהוא חטא. אז פה לפני שהוא מידרדר הבית דין מוציא אותו להורג – אם באמת הוא בן סורר ומורה. וזה התיקון שלו.
כי כל העולם הזה הוא לא נצחי, העולם הזה זה לתיקונים. פה אנחנו ב'מוסך' – באים פה לתיקונים. ולכן זה לא הכל נחמד. החיים לא קלים ולא נחמדים, יש גם דברים נחמדים, אבל לא הכל בכלל. ולכן יש מוות, ומחלות, ומלחמות, וצרות, והתמודדויות! כי למעלה בעולם האצילות "לא יגורך רע" – אין רע. הרע הוא פה 'רובו רע מיעוטו טוב', העולם הזה הוא 'רובו רע מיעוטו טוב', עולם השקר.
נכון, כולנו באים לפה לברור את האמת מהשקר והשקר מהאמת, הטוב מהרע הרע מהטוב. לכן יש הלכה מה מותר מה אסור, ולכן ההלכה מתפרסת על כל הקומה, על כל דבר. על כל פרט ופרט בחיים – יש הלכה. אפילו, אתה רוצה לנעול את הנעל בבוקר, איזה אתה נועל קודם ימין או שמאל? איזה אתה קושר קודם? כל זה על פי ההלכה.
על כל דבר שיהודי עושה עשרים וארבע שעות יש הלכות. מה מותר מה אסור. למה? מה זה מעניין את ה' יתברך? אוהווו…. זה התיקון! זה התיקון של כל הפגמים. "לשמוע בקול דברו". "גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו".
לא שמענו בקולו כשהיינו כלולים בנשמת אדם הראשון בגן עדן – אז עכשיו אנחנו צריכים לשמוע בקולו על כל המצוות, ועל כל ההלכות, ועל פרטי הפרטים של ההלכה כדי שנצא ידי חובה. כי בבית דין של מעלה דנים אותך אם קיימת את ההלכה או לא.
זה הסיפור רבותיי. אז כולנו במלחמה 'עד שיבוא שילה', יסיים את הבירור הזה ואז העולם יהיה כולו טוב.
יהי רצון שיהיה במהרה ברחמים.
לחיים! לחיים! לחיים! להתחזק בעבודתו יתברך!
מאת כ"ק האדמו"ר מרחלין שליט"א
