כמו שאתם יודעים, אנחנו ננסה להבין את הפרשה על פי 'דרך החיים'. טוב, מובן שבפרשה באה לידי סיום כל המסכת הזו, כל העלילה הזו, ממכירת יוסף ועד שיעקב אבינו מתישב בארץ גושן. יש את הרגעים הקריטיים של ההתגלות של יוסף לאחים שלו, והתיקון של יהודה, שלקח אחריות ומסר את הנפש כדי להציל את בנימין כדי לא לצער את יעקב אבינו, הֶפך מה שהוא עשה במכירת יוסף. זאת אומרת ששם הוא הגיע ממש לתיקון שלו. כמו שאומרים, איפה שבן אדם פוגם שם הוא צריך לתקן – רואים את זה, שהוא מסר את הנפש לגמרי. גם במדרש כתוב שהאחים היו מוכנים להחריב את מצרים אם לא היו משחררים את בנימין.
טוב, אנחנו רואים שיוסף איש רגיש. אין לנו תפיסה והשגה ביוסף, אבל כמה פעמים הוא בוכה, הוא מתרגש, בוכה. הענין העמוק שיש כאן זה שהוא הכיר אותם "והם לא הִכִּרֻהוּ", וגם עכשיו שפתאום הוא מתגלה אליהם הם לא מאמינים. ברור שזה לא בטבע. בטבע, מה ליוסף ולַמצרִים? יוסף היה איש יפה מאד, ובודאי היה בו אור אלקי ובודאי היה בולט שהוא לא מצרי ולא קשור לַמצרִים. אז הוא לא היה שונה כל כך מהם, כי הוא אח שלהם. משמים הסתירו את זה, שהם לא יכירו אותו.
זה גם מסתדר עם הענין שהם לא הכירו בו, כשמכרו אותו, כאח שלהם. הם התנכלו אליו, התנכרו אליו כמו לנכרי פעם ראשונה. וגם עכשיו הם לא הכירו אותו כשהם באו למצרים ופגשו אותו. וגם עכשיו שהוא מתגלה אליהם הם בהלם, מפחדים ממנו – זאת אומרת שהם לא מכירים את הפנימיות של יוסף.
יוסף הוא טוב, ה'יסוד' בחינת טוב. טוב – משפיע. אם הוא היה רוצה להזיק להם, היה מזיק להם, היה בכחו. הוא לא הזיק להם, ההפך הגמור. אז הם לא הכירו אותו, וגם אחרי שמגיעה הסתלקותו של יעקב אבינו הם מפחדים ממנו שעם כל זאת עכשיו אחרי שיעקב אבינו נפטר הוא ינקום בהם. זה מתאים לעשו. הוא תכנן מתי יצחק ימות כדי לנקום ביעקב. לא מתאים ליוסף הצדיק לנקום בהם אחרי שיעקב נפטר.
מה יש ללמוד מזה? יש ללמוד מזה שצריך להזהר מאד ממחלוקות ושנאת חנם ומלעשות קרע ופצע בעם ישראל, בכל הדורות עד סוף הגאולה, זאת אומרת, הגאולה השלמה. מאד להזהר, כי פצע שנעשה באחדות ובערבות ובאהבה בעם ישראל – קשה מאד לרפא אותו. וזה מבצבץ, וזה עולה, והיצר הרע הכללי משתמש בזה כדי לפגוע בעם ישראל בגשמיות וברוחניות ובכל הבחינות. וזה גם מה שגרם בסוף לזה שהתחלקה הממלכה, כן, למלכות יהודה ומלכות ישראל. זה אותו ענין – המחלוקת, השנאה, המלחמות. אוי לנו...
אנחנו צריכים להיות "כאיש אחד בלב אחד". זה התיקון. ככה קיבלנו את התורה. והתורה – מצילה את העולם, כי אם לא היינו מקבלים את התורה ה' היה מחזיר את העולם לתהו ובהו. קיבלנו את התורה בזכות זה שהיינו "כאיש אחד בלב אחד" – זאת אומרת שהאחדות של עם ישראל מצילה את העולם. באחדות אפשר שאחד ישפיע טוב על השני, וזה כלי שלם לקבל את השראת השכינה. אז זה הנושא הראשון.
הנושא השני הוא "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב". אומר רש"י ששרתה בו שכינה. השכינה פרשה ממנו בגלל הצער, על שהוא היה בצער, שהתאבל בלי סוף על יוסף הצדיק. וכשהוא כבר האמין – בהתחלה היה לו קשה להאמין ש"עוד יוסף חי" – אז שרתה עליו שכינה.
מה זה שרתה עליו שכינה? בטח מי ששורה עליו שכינה יכול לתאר מה זה. מי שלא שורה עליו שכינה מה הוא יכול להגיד? השכינה מתגלה, כמו שכתוב, שכינה מדברת מגרונו של משה. האם יש דרגות בהשראת השכינה? כן, כמו שקיבלתי מרבותי הקדושים, יש בזה דרגות. יש גם באופן גלוי, יש גם שהיא שורה בנסתר – בנסתר מהאדם עצמו, מהצדיק עצמו, בנסתר מסביבתו. ולכן צדיקים מאירים יותר או מאירים פחות, מבחינת האור שיוצא מהצדיקים, יש להם אור רוחני קדוש – וזה מראה על עניני השראת השכינה והשפעות רוחניות מהעולמות העליונים.
יש נבואה, יש רוח הקודש, יש השראת השכינה, ויש עוד כל מיני בחינות בהתגלות האלקית. וכל דבר יש לו את החשיבות שלו ואת הדיוק שלו. השכינה הקדושה בזמן שבית המקדש לא קיים – מחפשת לשרות בעולם הזה, אז היא שורה על הצדיקים. צריכים להיות שלמים. אם אדם לא שלם, השכינה לא שורה עליו. ואם בן אדם שלם אבל הוא בעצבות, כמו שהיה יעקב אבינו, זאת אומרת שהוא לא בשמחה והוא גם בעצבות, אז השכינה מסתלקת – אפילו מיעקב אבינו. תראו איזה דבר חשוב זה השמחה בכל מצב.
השמחה בכל מצב, איך אפשר להגיע לשמחה בכל מצב כשיש כל כך הרבה דברים קשים בחיים, הפתעות בעניני הפרט, בעניני הכלל, בעניני בריאות? בן אדם כואב לו הגוף, כואבת לו הנפש, כואב לו על המשפחה שלו, כואב לו על עם ישראל, כואב לו על כל מיני דברים – איך הוא יכול להיות בשמחה?
שמחה היא לא משהו מהפה ולחוץ. זו לא ליצנות, זה לא חיוכים. שמחה, זה שמחה של קדושה בתוך הלב. והשמחה היא מהדבקות בבורא יתברך וההרגשה הפנימית שכל מה שה' עושה – עושה לטובה, ואם בן אדם סובל – גם זה לטובה, זה משמים, זה ברחמים, כמו שאמר אליהו נביא: 'תמיד יכול להיות גרוע יותר', רחמנא לצלן. ואין בן אדם שלא צריך תיקונים, הן מגלגול זה הן מגלגולים אחרים, הן כשהוא מתקן גם נשמות של אנשים אחרים שקשורים אליו, וכל מיני ענינים.
ככה שבן אדם שיש לו אמונה שלמה ודבקות שלמה בה', ותשובה שלמה, תשובה, כן – אז הוא שמח, גם אם יש לו יסורים הוא שמח, הוא לא מוכן להיות עצוב. עצבות זו כפירה. שמחה זו אמונה, אמונה בה', קרבת האלקים.
אז נכון שחכמים אמרו לעשות כל מיני פעולות כדי להיות בשמחה – לרקוד, לשיר, לאכול משהו, לדבר עם חבר. כל זה נכון, נחוץ מאד, ביותר, כל ההשתדלויות, כי אם אין לאדם שמחה – המנוע שלו כבוי, הוא לא יכול לעשות כלום.
אני עבדתי בצעירותי בבתי חולים פסיכיאטריים, וראיתי אנשים בכל המצבים הכי קשים. והדכאון הקליני הקשה, זה נורא מאד מאד. הסבל שלהם הוא סבל שאי אפשר לתאר. וכשאנשים אומרים לחולה 'תהיה שמח' זה לא נכנס, הוא לא יכול להיות שמח, הוא במצב קשה מאד. טוב, אנחנו היינו מנגנים להם ומשמחים אותם. אז גם הניגון חשוב, ברור, השירה, כל מה שאפשר.
אבל העיקר, השורש הפנימי של השמחה – זה התיקון, זה הדבקות, זה שבן אדם שמח שעושה את רצונו יתברך, שהוא עושה את תפקידו, אף על פי שהוא עושה טעויות, ויש לו נפילות, במחשבה, דיבור, מעשה, מה שכל מיני אדם עוברים, גם הצדיקים עוברים – אבל הם בקשר עם בורא עולם כל הזמן, כל הזמן.
ואפילו דוד המלך, זכותו יגן עלינו – גדול בעלי רוח הקודש, אין כמו דוד המלך, מרכבה לשכינה, הוא אמר: "הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל". הוא היה נבהל כשהיה הסתר פנים. אם ה' הסתיר את פניו ממנו, הוא היה נבהל מאד. ככה כולנו ראויים להבהל מזה שיש הסתר פנים.
זה שהאחים לא הכירו את יוסף, זה הסתר פנים. ה' הסתיר, הסתיר את יוסף, הסתיר את יוסף מהאחים. יוסף היה מתוקן. יוסף הצדיק עמד בנסיון בעניני הברית. והוא ידע את התכנית האלקית, והם ידעו פחות את התכנית האלקית. פלא פלאים. בסוף, כמו שאמרנו בעבר, המחלוקת, השנאת חנם, גרמה לזה שכולנו השתעבדנו אצל פרעה – גם האחים גם יוסף, גם יעקב אבינו.
חשבתי היום, איזה חיים באמת עברו על יעקב אבינו, מה עבר עליו – ואיפה הוא סיים את חייו? בגלות. זה לא נתפש בשכל. ברוך ה', העלו אותו, קברו אותו במערת המכפלה. אבל בכל זאת הוא היה במצרים. נסתרות דרכי ה'. הוא היה צריך לעשות שם תיקונים ולהעלות משם ניצוצות. ובכל זאת, זה לא המצב הראוי – בעינינו, כן? בעיני בשר ודם. כביכול, בחיר האבות – אם האחים לא היו עושים מה שעשו, אולי לא היינו מגיעים למצרים, יכול להיות, אולי היתה באה הגאולה.
ולכן יש כמה מהחטאים שצריך בהם תמיד זהירות, תפילה ותיקון: חטא העגל שבכל דור ודור, וחטא המרגלים וחטא מכירת יוסף. אלה הדברים החזקים, חוץ משאר החטאים, כמובן. אז אנחנו צריכים לעשות כל הזמן תשובה: תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה תשוב ה"א – להשיב את השכינה, שלא תסתלק לרקיע השביעי, שתשרה בעולם, כי זה רצונו של ה' יתברך, להתגלות בעולם.
אנחנו בתהליך שהולכים ומִתַּקְּנים, עוברים תיקון, מְתקנים את עצמנו ואת הבריאה. כל אחד צריך לתקן את עצמו. הזמן אוזל. אנחנו מתקרבים לסוף התיקון, ויש הזדמנות לנשמות להתעלות, להזדכך, לצאת מגלות מצרים, מגלות הקליפה, מגלות היצר הרע הפרטי והכללי, מהדעות הכוזבות, מהטמטום, מהמדות הקשות – ולהגיע לדבקות אמתית עם ה' יתברך, קרבת האלקים.
את כל זה אפשר ללמוד אצלנו ב'דרך עץ החיים', שקודם כל זו הדרך הרוחנית שלנו, ככה היא נקראת, שהיא גם המשך דרכו של הבעל שם טוב הקדוש, וגם שאר הצדיקים. צריך התכללות. יש לנו התכללות עם כל הצדיקים. ככה צריך להיות בעם ישראל תמיד, התכללות, לא מחלוקת ולא שנאה, חס וחלילה.
ואם תקראו את הספר, ספר קטן שנקרא 'דרך עץ החיים', תורידו אותו חינם מהאתר – תוכלו להתחיל לעבוד באמת את ה'. ואחר כך תקראו את שאר הספרים שלנו. יש שמה כל מה שנחוץ. מי שקורא את זה משתנה ללא הכר, ומתחילה להיות לו קרבת האלקים בדרגה כזו או אחרת, והוא זוכה ומזכה.
לכן אנחנו עוסקים בזה, לזיכוי הרבים, לפתוח פתח לכל הנשמות. הדבר הזה, זה פיקוח נפש לכלל עם ישראל, וגם לַפְּרט. ומצד אחד "על כל פשעים תכסה אהבה", ומצד שני צריך שתהיה גם ענוה, שאם אין ענוה אין אחדות. אם אין אחדות, יש צרות.
אז השראת השכינה, "ותחי רוח יעקב". פלא פלאים. ה' יתברך, כמו שאומרים היום, 'פינק אותו' בשנים האחרונות, כשהיה עם יוסף והיה לו שמה טוב – פיצוי על מה שעבר, על הסבל. ובכל זאת, זה היה בגלות. הרבה צדיקים נולדו ונפטרו ונקברו בגלות. בכל זאת זו גלות, ולכן לעתיד לבא בתחית המתים יצטרכו לעבור תיקון מחילות, כדי להגיע לארץ ישראל, כי אין כמו ארץ ישראל, ברור. אלה שבחוץ לארץ יצטרכו לעבור תיקון מיוחד כדי להגיע לארץ בתחית המתים.
חג החנוכה. חג החנוכה. דיברנו על זה בטיש בשבת, שעם ישראל לא סתם יצא למלחמה נגד יון – יון מעצמה עולמית, ומה עם ישראל היה? כלום – אלא רק לשם שמים. זה לא היה ענין לאומני. לא. זה היה ענין דתי של יראת שמים, כי הגיעו מים עד נפש, היוונים רצו שעם ישראל לא ילמד תורה, לא יקיים את התורה, רצו לטמא את הכל, גם טמאו בפועל – עד שהגיעו מים עד נפש והכהנים מרדו, החשמונאים, בגלל שמירת הברית, שכהן במהותו יותר מצֻוֶּה על שמירת הברית. לכן אסור לו להתחתן עם אשה שלא כשרה לכהן. יש כשרות מיוחדת, ולכהן גדול עוד יותר, הוא צריך להתחתן רק עם בתולה, גם לא אלמנה, שמותרת לכהן הדיוט.
לכן איך אומרים, 'הפיוז שלהם קפץ'. זה לא משהו מתוכנן, זה לא "כחי ועֹצֶם ידי". לא. הם לא היו אנשי מלחמה. הם היו צדיקים. הם עשו לשם שמים – ולכן ה' יתברך הצליח את דרכם, עד לחידוש עבודת בית המקדש, כי זו בדיוק ההתעוררות שבאה מהכהנים. זכינו שנתחדשה העבודה בבית המקדש.
וה' יתברך לא ותרן. ואם מישהו יוצא מהתפקיד שלו, ה' יתברך מעניש. והחשמונאים לא החזירו את המלכות לבית דוד. ולכן נענשו ונכחדו, למרות הנס הגדול שנעשה.
הסברתי שכל נר, כל נר, קודם כל הנר הראשון בהדלקה הראשונה – זה נס בפני עצמו. וכל אור שהולך ומוסיף זה נס בפני עצמו, עוד נס ועוד נס, כמו שאמרנו קודם, "ותחי רוח יעקב" – איזה הבדל בין לפני ששרתה שכינה לאחרי ששרתה בו שכינה? זה הבדל כמו, אי אפשר לתאר את זה, כמו חושך – ופתאום נדלק אור עצום, להבדיל, רק כדי לשכך את האוזן. אז כל פעם שצדיק זוכה לאיזה גילוי משמים או לרוח הקודש או נבואה או גילוי אליהו, כל פעם זה נס עצום. שום דבר לא מובטח לאף אחד. כל פעם שה' יתברך דיבר עם משה רבינו זה נס עצום, למרות שמשה רבינו היתה לו רשות כל הזמן לדבר וה' היה עונה לו, ואין כמו משה רבנו, גדול הנביאים. ובכל זאת, אנחנו הקטנים רואים בזה נס עצום – התגלותו של ה' יתברך, שבדרך כלל הוא לא מתגלה, ופתאום הוא מתגלה. מבינים?
אז ככה זה בחנוכה. יש נס מעל הטבע בתוך הטבע, שהפך הזה, פך השמן הטהור החזיק שמונת הימים, והיתה בו אפשרות להחזיק רק ליום אחד – כל רגע ורגע מעבר לרגיל, זה נס. את זה צריך לדעת.
וגם ראינו בחנוכה את שלבי הגאולה עד זאת החנוכה כשהכל מאיר לגמרי, זה הגילוי פנים הגדול והשלם. זה יהיה בגאולה השלמה. ולכל דבר יש שלבים. ולכל דבר יש חכמה. הכל מסודר. פלא פלאים. ה' יתברך, אין לנו תפיסה והשגה בו, וגם לא בהנהגתו באמת. ובכל זאת, הכל מסודר בהשגחתו יתברך, פלאי פלאים.
כל דבר ודבר בבריאה, יש לו את המקום ואת הזמן ואת המהות, ואיך צריך להפעיל אותו ומי צריך לעשות ומי ממונה עליו בשמים. על כל דבר ודבר יש ממונה, מלאך מסוים שהוא הממונה על זה, ויש לו שם מסוים, ויש כוונות מסוימות בשביל לעורר אותו נניח לעשות את הפעולה שלו, וכן הלאה וכן הלאה. הכל־הכל מדויק. אוי ואבוי אם עושים טעות קטנה. אנחנו לא יודעים כלום, אז רק מבקשים מאבא שבשמים בפשטות. אבל הכל על פי החכמה העליונה, פלאי פלאות. פלאי פלאות. קצת מזה אפשר לראות בתורת האר"י הקדוש, בזהר הקדוש, ושאר המקובלים הקדושים.
אבל בשבילנו להבין את זה, זה חשוב מאד. כל התגלות של ה' היא פלא פלאים, וצריך בשבילה זכות מיוחדת. ושום דבר לא מובטח. יונה הנביא זכה לשתי נבואות, ולא זכה יותר לנבואה בגלל מה שהוא עשה, שהוא ברח. ובכל זאת, זה יונה הנביא.
אז שום דבר לא מובטח, וכל נס שה' עושה זה נס פלא פלאות שאי אפשר לתאר. וכל התגלות כזו, זה לצאת מחושך נורא לאור עצום שאי אפשר לתאר. את כל זה אני מספר לכם כי אנחנו צריכים להכין את עצמנו לגאולה השלמה, בעזרת ה', מתי שהוא היא תבוא – שיהיה לנו הכנת הכלים, שלא ניבהל, בעזרת ה'.
ה' הכל עושה בשלבים, אני מסביר, כדי שנכין את הכלים, שלא תהיה שבירת הכלים, ובעזרת ה' לתת הזדמנות לכל נשמה לתקן את עצמה, כי מתי שהוא נגמר הזמן וזהו – מי שזכה זכה, מי שלא זכה לא זכה, מי שצריך עונש יקבל עונש, ה' ישמור.
ה' ישמור, שלא נדע. בן אדם לא יכול לסבול כלום. משהו קטן מפריע לו, הוא לא יכול לסבול את זה. לפעמים יש איזה משהו, איזו חתיכה בצפורן שם שמפריעה בשבת ואי אפשר להוריד אותה – כל השבת האדם סובל מזה.
אז מי יכול לסבול עונש? מבורא עולם? ועוד העונש הכי גדול הוא הבושה והריחוק מהבורא יתברך, שהצדיקים קרובים אליו והוא קרוב אליהם, והאדם שלא תיקן את עצמו הוא רחוק שמה באיזה עונש, ה' יעזור, שלא יהיה.
זהו. צריך לנצל כל רגע לתקן תיקון אמתי. התיקון צריך להיות אמתי, לא מהשפה ולחוץ, לא לתקן אחרים ואת עצמו לא לתקן. "קְשֹׁט עצמך, ואחר כך קְשֹׁט אחרים".
הרבה לעבוד על הקדושה, על השמירה של הצניעות ושל שמירת הברית – זה הכי מְקַדש מהכל. ולעבוד על המדות, והענוה. כשבן אדם ענו הוא עושה טעויות כמו כל אדם, אבל עושה פחות, הנזק פחות גדול. כשבן אדם גאותן הטעויות רבות, קשות, והנזק נורא.
יהי רצון שכולנו נזכה!
לחיים! לחיים! לחיים!
חנוכה שמח! להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל מקום ובכל זמן לזיכוי הרבים.
ובא לציון גואל במהרה ברחמים ובנעימים!
בשורות טובות, ישועות ונחמות.
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
