יש כמה נקודות שמשכו את תשומת לבנו.
דבר ראשון: ירידת הדורות. ממשה ליהושע, "מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ" – כאן אין בעיות, אחד על אחד, משה קיבל מסיני ומסרה ליהושע. "ויהושע לזקנים" – אחרי שנפטר יהושע התחילו הבעיות. בזמן שיהושע היה חי הוא היה דבוק ברבו, דבוק בקדוש ברוך הוא, ולא חטאו ישראל. אחר כך כבר התחילו להתדרדר.
ירידת הדורות, זה דבר קשה מאד מאד מאד, מאד. מצד אחד, אין מעמידים אדם בנסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. מצד שני, העובדה היא שלא כולם עומדים בכל הנסיונות כי היצר הרע ערמומי. והנה פה בפרשה ה' יתברך מזכיר את היצר הרע, מזכיר את ההסתר פנים, ואת ההסתר הכפול – "הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי". זה בא בגלל עבודה זרה כאן בפרשה, שאם הם יעבדו אלהים אחרים ה' מסתיר את פניו.
והענין של "הַקְהֵל": זאת אומרת ש"וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" זה לכל עם ישראל, ולא רק לבנים שלך. אמנם אתה מחויב על הבנים שלך ועל הבנים של בנך ולא על כל ישראל – אבל חכם מחויב על כל ישראל, מי שיכול ללמד צריך ללמד.
ה"הַקְהֵל" הזה, זה כח של קיבוץ דקדושה, כמו שאומר רבי נחמן זכותו יגן עלינו, הקיבוץ הקדוש. יש כח כמו שיש כח לא עלינו לעדת המרגלים, היה להם כח לעשות דברים לא טובים. לעומת זה, גם בקדושה יש כח – לכן יש מנין, וכשיש קהילת קודש יש לזה כח עצום, גם בשמים וגם בארץ. בשל זה הסטרא אחרא נלחמת נגד קהילות הקודש לפורר אותם ולעשות מחלוקות ולעשות כל מיני דברים כאלה. השיא של זה זו עיר הנדחת רחמנא לצלן, שהמסיתים והמדיחים יצאו ממנה והם רוצים לטמא את כולם ולגרום לכולם לעבוד עבודה זרה. מסוכן מאד.
הסקרנות, זו אחת הדרכים של היצר הרע להפיל את האדם. יא חביבי, עבדת את ה' אלקיך במצרים, ראית את יציאת מצרים, ראית את הנסים, את המכות שקיבלו המצרים, ראית את קריעת ים סוף, אם לא ראית אז אבא שלך ראה, סבא שלך ראה, סיפרו לך, הכל אמתי, את כל הנסים במדבר, מה לא ראית? ראית. עכשיו אתה עומד להכנס לארץ ישראל, את כל מה שה' עשה וכיבוש עבר הירדן, את כל הנסים הגלויים לא ראית? ראית. אז מה קורה?
סקרנות. ה' אומר לא לאכול מעץ הדעת – אה, כבר יש סקרנות, 'למה הוא אמר לא לאכול מעץ הדעת?' 'אולי הוא לא רוצה, אולי הוא לא רוצה שנהיה כאלקים', מה שאמר הנחש הקדמוני – זה חוזר על עצמו. 'בוא תנסה, מה אכפת לך? תעבוד קצת עבודה זרה, אולי זה יותר טוב מעבודת ה'?' רחמנא לצלן. ככה. הסקרנות.
ולכן ה' יתברך מזהיר לא ללמוד מהעממים שיש פה בארץ כנען, שלא להדבק מהם. אז בן אדם יגיד 'מי אחרי שראה את כל זה רוצה לעבוד איזה פסל?' – 'לא... זה משהו מיוחד...' זה כמו בכל ההתדרדרויות שיש: ילד מתחיל בפורים לעשן איזו סיגריה רחמנא לצלן, אחר כך כבר לא מספיקה לו אחת, אחר כך שותה אלכוהול, אחר כך מגיע לסמים ואחר כך לסמים קשים – כל הזמן יש מישהו שאומר לו 'אה, אבל את זה עוד לא ניסית. בוא תנסה, תראה'. מבינים? זו סקרנות.
יש סקרנות דקדושה – לדעת את התורה, קרבת האלקים, כל הדברים הטובים. ויש את הסקרנות של הסטרא אחרא שמפתה את האדם, וגם את יצר המרדנות – מספיק שתגיד שאסור, זה מביא את היצר הרע לגרות את האדם: 'למה אסור? אני רוצה לפרוץ גבולות. מה פתאום אסור? מי יגיד לי מה לעשות?' ככה האדם מתגאה, בטמטום שלו הוא מתגאה כנגד בורא עולם, רחמנא לצלן.
אלה דברים פשוטים, אבל רבים נופלים בהם. זה חוזר דור אחר דור, דור אחר דור. למשל, המשפחה שלי, משפחה קדושה, באיזה שהוא שלב הגיע הקומוניזם – 'אה, וואו!' בסך הכל קומוניזם, מה יש בקומוניזם? ההשכלה – 'וואו, באמת עץ הדעת טוב ורע ממש נחמד ומושך מאד...' מה יצא מזה? מו"ת יצא מזה. זה מה שיצא, חורבן.
אז ככה היצר הרע תמיד מפתה את האדם, מנפח לו את הדמיון, מנפח לו את התאוה, את הגאוה, את ההתגדלות שלו, 'הוא יהיה כאלקים, וואו, יחיה לנצח', ואז הוא מפיל אותו, בן אדם אוכל מעץ הדעת – והוא הופך להיות מת, עבד לעבדים.
אילו חיים היו לנו בגן עדן – ואילו אחרי שגורשנו מגן עדן, רחמנא לצלן? כמה קשה, כמה קשה, עד כי יבא שילה ויתקן את העולם במלכות שד"י והכל יעלה ויתעלה וזה סוף הסיפור. אבל בינתים, ה' יעזור.
אז הנה, הוא מזכיר את היצר פה בפרשה, את ההסתר פנים, שזה עונש קשה מאד, ההסתר פנים. אם בן אדם אין לו אמונה, הוא לא מרגיש את קרבת האלקים – הוא אבוד, הוא יכול לאבד את העולם הזה והעולם הבא ככה בשניה. הוא לא מרגיש. אה, הוא לא מרגיש – וכשהוא עובד עבודה זרה הוא מרגיש? וכשהוא משתכר הוא מרגיש משהו? זהו. הכל הבל הבלים והכל שקרים של הסטרא אחרא, לא להאמין בכלום מזה, לא להתפתות לכלום. כבר מספיק נפלנו, מעל ומעבר.
ותראו כאן את האסטרטגיה בברית שכרת כאן ה' יתברך: באזהרות שהזהיר הוא גם אמר שאחרי שיסתלק משה העם יפול. לכן העם נפל. זו לא היתה חובה שיפול, לא. פשוט ה' יתברך, ומשה רבינו גדול הנביאים להבדיל, רואים את הנולד. "איזהו חכם? הרואה את הנולד".
מצד אחד, הצדיק משה רבינו הסתלק. בא יהושע, שהוא כמו פני הלבנה כלפי פני החמה. ללבנה אין אור מעצמה, רק מהחמה. אז הוא "נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל", והחסיד נדבק ברבי שלו, אז היה לו כח. אבל אחר כך כשכבר "יהושע לזקנים" – זו כבר לא אותה דבקות, זה לא אותו דבר.
אם כן, ההשפעה, הריחוק מהמקור הקדוש – והיצר הרע גובר. ככל שאנחנו למטה יותר, הקליפה גדולה יותר, חזקה יותר – כמו הדור הזה, רחמנא לצלן, שאנחנו בסוף אדם בליעל, בעקבים שלו, כבר בסוף הקומה, אין לאיפה לרדת.
אז כמובן, מצד אחד הקדושים הסתלקו, הקדושים האלה, משה ויהושע, וגם הדור נכנס לעבודה בטבע, כן, לחרוש ולזרוע ולבנות את הארץ, ומלחמות, בטבע – שאף פעם זה לא בטבע כי יש את הקדוש ברוך הוא, אבל זה לא בגילוי פנים כמו בדרגות גבוהות יותר, בהתחלה כן אחר כך כבר לא, תלוי בדור, תלוי בהנהגה של הדור, אצל דוד היה פלא פלאים אבל לא בכל דור היה פלא פלאים – אז היצר הרע גדול וחזק, והקדושים פוחתים, אז הסטרא אחרא יש לה כח.
ולכן נדרש מכל אחד ואחת להלחם, כי אין לנו על מי לסמוך, אין לנו על מי להשען. לכן צריך את 'דרך עץ החיים' בדור הזה. זו דרך שכל אחד צריך, להבין את מפת הקרב שלו ושל הכלל, ולהלחם בעמדה שלו, לזהות את המלכודות של הסטרא אחרא, לא ליפול בהם. ו"כי נפלתי – קמתי". אז זה מופיע כאן חזק.
התחלתי לדבר על האסטרטגיה של לאיים – גם להגיד מה הולך להיות, מלכודות ונפילות שזה טוב מאד, אבל גם מה יקרה, שיהיה הסתר פנים. בן אדם אומרים לו, נניח בן אדם שמן שצריך לעשות דיאטה, שזה הֶפך הטבע שלו, הוא צריך לעשות דיאטה אז אומרים לו 'אם לא תעשה דיאטה, יקרה לך ככה וככה'. טוב, מה הוא יעשה? יותר קל לו לאכול מאשר לא לאכול, זה הטבע שלו. מבינים? אז ההפחדות לא תמיד תופסות. לפעמים זה גורם למרד, ככה זה. אבל משהו צריך להגיד, 'הנה, תכתוב את זה, תכתוב את השירה הזאת', כדי שתהיה עדות שה' יתברך אמר את זה. זה חשוב, קידוש השם.
אבל את האנשים עצמם צריך ללמד את המלחמה, המלחמה הפרטית שלהם קודם כל, שהיא קשה מאד, קשה מאד מאד, שליטה במחשבה וברגש, שיש לנו ספר על זה, תקראו אותו בחינם מהאתר – 'תיקון ושליטה במחשבה וברגש'. זה נותן כלים להלחם במחשבות רעות, רגשות לא טובים. הוצאנו אותו לאור לפני עשרות שנים. עד היום זה מציל אנשים. מלחמה. מאיפה אנחנו יודעים את כללי המלחמה? כי אני תינוק שנשבה, חוץ ממלחמה וסיעתא דשמיא מה היה לנו...? רק זה. ולכן צריך להבין את המלחמה.
וככה באופן כללי, רציתי להגיד: לא כדאי להגיד לאנשים דברים מצערים. אם אפשר להגיד דברים משמחים, זה טוב יותר. ברור שאם אתה רואה את חברך שהולך ליפול, תגיד לו: 'בוא חביבי, תראה בפני מה אתה עומד. אל תיפול', צריך להזהיר אותו ולעזור לו, לחזק אותו, ברור. אבל אני מדבר באופן כללי, לשמח את הבריות זה חשוב מאד, לעודד, לשמח, לתמוך, הפן החיובי.
כאן בברית הזאת יש בעיקר תמצות ואזהרות של מה יקרה אם תעשו ככה, וענשים שיבואו, שזה מצטרף לפרשה הקודמת. ואין ברירה כי יש פה חוזה, יש פה ברית. אבל צריך הרבה עידוד. ופה אנחנו רואים שמשה רבינו מעודד – מעודד את ממשיכו שלא יפחד, מעודד אותם גם כן, 'אל תפחדו. ה' נלחם לכם. ה' יהיה אתכם. אל תפחדו'.
אני מתאר לעצמי מה עם ישראל הרגיש כשראה שמשה רבינו הולך להסתלק. אמנם הוא השאיר את יהושע ואת הזקנים, אבל זה לא אותו דבר. אבל ה' יתברך קצב את הימים של המספד, של הבכי, של האבל – ובן אדם צריך להתגבר כארי ולהמשיך את המלחמה, להמשיך את המשימות, לכבוש את הארץ.
הענין הזה שה' נלחם לנו כנגד אויבינו, האם זה קיים גם היום? ודאי שכן, אבל זה בהסתר. לפעמים החיילים רואים נסים ונפלאות איך ה' יתברך הציל אותם, איך הצליחו להתגבר מעטים מול רבים וכן הלאה, ברור, תמיד רואים את הנסים. אבל זה לא כמו חומות יריחו, שבהשתדלות קטנה – נפלו החומות, כן.
בעזרת ה', ה' ילחם לנו את כל המלחמות, הגשמיות והרוחניות, ויתגלה גם כן. לפי מה שכתוב, בגוג ומגוג ה' יצא וילחם באומות, לאו דוקא עם צבא או השתדלות שלנו – אלא מלמעלה, זו כבר הנקמה של ה' יתברך, ההתגלות שלו – כי העולם חי בדמיון, כל אחד מאמין במה שבא לו, עושה מה שבא לו, כי ה' יתברך בהסתר, 'אה, כן, יש אלוקים', 'אין אלוקים', 'התורה אמת', 'התורה לא אמת, משהו אחר חלילה אמת'. אבל כשה' יתגלה – זה נגמר, ברור מה האמת.
ובימינו אנחנו מתקרבים לזה מאד בעזרת ה', כי אלה חבלי משיח, חבלי לידה. ולכן אין שקט, לא גומרים פרשה אחת, יש פרשה חדשה. וזה עוד ברחמים גדולים, אין־סופיים, כי אנחנו דור יתום. איפה יהושע? איפה משה? איפה כל הקדושים? דור יתום מאד. ולכן ה' יתברך בעצמו ילחם לנו באופן גלוי ויראנו נפלאות.
זה נקרא 'קץ הפלאות'. בתהליך של הגאולה יש "קמעא קמעא", "כְּאַיֶּלֶת השחר", כמו שאנחנו רואים, שעם ישראל חוזר לארצו וכל הדברים האלה. ויש 'קץ הפלאות', שהוא פתאום, "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן", פתאום יתגלה ה' – וואו, וואו, וואו, מי יכול לעמוד בזה? במתן תורה נסתלקו נשמותינו, לא יכולנו לשמוע את קול ה', והיינו אז בדרגה עצומה. מה עכשיו? ה' יעזור. ה' יעזור.
אנחנו עכשיו לפני ראש השנה. בטח השיעור הזה יצא כתוב לקראת שבת, אז זה כבר יהיה אחרי ראש השנה, עשרת ימי תשובה. אבל הכל אותו דבר: צריך לחזור בתשובה. 'מה הסגולה?' הסגולה היא לחזור בתשובה.
תשובה, תפילה, צדקה – בעיקר התשובה: תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה תשוב ה"א. זאת אומרת, זו תשובה חזקה מאד, היא צריכה להיות אמתית, בענוה, במלחמה, כדי שתהיה אפשרות שהשכינה תשוב, השכינה היא התגלותו של ה', שגם כל העולמות כולם יעשו תשובה.
כתוב שלעתיד לבוא ה' ביום הדין הגדול דן את כולם, את כולם: את המלאכים, את צבא השמים, את השמש והירח, את הכוכבים ואת בני האדם, את כולם הוא דן. זה אחר כך, זה לא בתחילת הגאולה.
אז זה מה שצריך לעשות, רבותי – להדבק בו יתברך, ולהלחם ביצר הרע כל הזמן.
לחיים! לחיים! לחיים!
יהי רצון שתהיה שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה לכל עם ישראל! שכולנו נזכה לקרבתו יתברך ולעשות לו נחת רוח באמת.
נא להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל מקום ובכל זמן למען שמו באהבה, לזיכוי הרבים.
וגם לשמוע את השירים שקוראים להם דֵא"ז, 'ערב דֵא"ז', לשמוע אותם. אלה שירים שעכשיו יורדים מהשמים מוכנים שאנחנו מנגנים ומפרסמים. זה יחזק אותך מאד. תפיץ אותם בכל מקום, שבכל בית יהיו 'שירי אמת', 'שירי דא"ז'. דא"ז, זה דבקות–אצילות–זרימה. תורידו את זה מהאתר, פלא פלאים! מאד מאד מחזק. מה אנו מה חיינו. זו מתנה מהשמים לעם ישראל.
לחיים! לחיים! לחיים!
שנה טובה ומתוקה!
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
