ערב טוב, שבוע טוב! חודש טוב, שנה טובה! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת כי תצא תשפ"ה, ובשם ה' נעשה ונצליח! ננסה להסביר את הפרשה על פי 'דרך עץ החיים'.
כאן אנחנו רואים שמשה רבינו מעמיד את עם ישראל ביחד כולם וכורת ברית עוד פעם, ה' יתברך כורת ברית עם עם ישראל לפני שאנחנו עוברים את הירדן, לפני שמסתלק משה רבינו. אז יש את הברית בצורה רצינית מאד. הוא מזכיר לכולם מה הברית הזו ומה יקרה אם נשמור אותה ואם חלילה לא נשמור אותה. זה בכמה מלים.
ויש את הענין שמשך את תשומת לבי, שבעצם יש פה חשד שמא יש מישהו בתוך הקהל או איזו משפחה שלא שלמה עם התורה, לא שלמה עם ה' יתברך, חס ושלום, והוא חושב שהוא יעבור את הירדן ואחר כך הוא יעבוד עבודה זרה והוא יעשה מה שבא לו, בלשון של בני זמננו, והכל יהיה בסדר. אז ה' יתברך מזהיר כאן מפיו של משה שאם יש אחד כזה, הוא ישמיד את האדם הזה או את המשפחה הזאת. זה דבר רציני מאד.
זה כמו שיוצאים למלחמה וחלילה יש בין החיילים אנשים שהם או פחדנים או נניח שתולים מהאויב או דברים כאלה, שאתה לא יכול לסמוך עליהם, איך תצא אִתם למלחמה? עכשיו עם ישראל, "ממלכת כהנים וגוי קדוש", עם סגולה, עם שהקדוש ברוך הוא קנה קנין לעצמו, ושהוא צריך לייצג את הקדוש ברוך הוא בעולם, לתקן עולם במלכות שד"י – שמא אחרי כל מה שעברנו, ארבעים שנה במדבר וכל גלות מצרים וגאולת מצרים, עדיין יש מישהו שלבו לא שלם והוא חושב לבגוד בקדוש ברוך הוא ובתורה – אוי ואבוי, מה שיהיה לו...
וזה מעניין מאד כי הרי ברור שיש לכל אחד יצר הרע, יצר הרע הפרטי, ויש את יצר הרע הכללי שנלחם נגד כל עם ישראל, נגד כל הקדושה, נגד התורה – אז מה היה מצופה, שכולם יהיו מושלמים? לפי עניות דעתי, נראה שמה שהיה מצופה זה שכולם יהיו נלחמים. אה, יכולה לעלות לבן אדם איזו מחשבה עקומה – הוא מסלק אותה. אה, יכול להיות שהוא ראה משהו שמוצא חן בעיניו, אבל זה לא כשר אז הוא מסלק את זה.
חשבתי בשבת על מה שאמרו חכמים, שעמי ארצות, השנאה של עמי ארצות לתלמידי חכמים היא יותר גדולה מהשנאה של האומות לעם ישראל. זה נשמע קשה מאד. בכל זאת, עמי ארצות הם יהודים. גם לא בטוח שכל אומה או כל בן אומה שונא, אבל נניח שכן, זה לא הנושא כרגע, כי יש גם שומרי שבע מצוות בני נח ויש גם כאלה שהתגירו וכן הלאה. אבל השאלה היא איך זה יכול להיות. מובן שעמי הארצות שמדובר כאן זה בזמן של חכמינו, כשהיו עמי ארצות קשים מאד, מאד.
אבל חשבתי, התורה הרי לא משתנה ולא מתבטלת, כל דור ודור והדרגה הרוחנית שלו – אז בדרגה הרוחנית של הדור שלנו באמת יש בעיה. הרי מה הם תלמידי חכמים? תלמידי חכמים עובדים את ה', לומדים את התורה, מלמדים את התורה, עסוקים בתורה ומצוות. ויש הרבה מאד מהמוחין של התורה שהם בכלל לא מה שמתחשק לבן אדם שהוא עם הארץ. עם הארץ, מעניין אותו מה זה שעטנז? מעניין אותו למה צריך להניח תפילין? מעניין אותו למה לא לזרוע בשביעית? למה לא לנסוע בשבת? אני מדבר על אנשים שבאמת לא יודעים תורה לגמרי, תינוקות שנשבו. יש כאלה שחולקים על זה שיש תינוקות שנשבו – יש תינוקות שנשבו, גם בגוים וגם בדעות כוזבות. מי שאין לו חינוך, הוא לא יודע כלום, אז מה רוצים מהם?
אז באמת יש בעיה, שמה שתלמיד חכם רוצה ועושה, שזה ללמוד תורה וללמד תורה ולעסוק בקדושה ולהדבק בה' וכל הדברים היפים והקדושים – עם הארץ רוצה בדיוק הפוך מזה, רוצה להנות מהעולם הזה, כן, דברים דומים למה שעשָׂו רצה, "לָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה" וכו'.
מי שאין לו בניה רוחנית אמתית, או אין לו אמונה, או האמונה אצלו מורדמת, או שהוא מנותק מלמעלה, הוא לא מרגיש קדושה, כל מיני דרגות של אנשים רחוקים – יכול להיות שבאמת תלמידי חכמים נראים בעיניהם כחייזרים, כמשהו רחוק, כ'מה לנו ולזה', גם בלבוש וגם בהתנהגות, 'מה מעניין אותם ומה מעניין אותנו'.
תלמיד חכם אמור לרצות להיות פה בארץ וללמוד תורה ולקיים את התורה. ויש פתאום בחור שהוא לא תלמיד חכם – הוא רוצה לנסוע לארצות הברית או לאיזה מקום, 'וואו', הוא מצפה כביכול לארץ המובטחת.
זאת אומרת, יש מה שאומר בעל 'הסולם' הקדוש, 'הפכיות הצורה'. יש 'השתוות הצורה', ויש 'הפכיות הצורה' שזה ממש הפוך – כמו בסדום ועמורה, הערכים שלהם היו לגמרי הפוכים מהערכים של התורה, מי שעושה חסד צריך להרוג אותו, כמו שהיה בזמן אברהם אבינו. אז זה דבר קשה מאד.
אז כאן אנחנו רואים באמת שה' יתברך בוחן כליות ולב, אם יש מישהו שחושב שהוא יעשה מה שהוא רוצה. וזה בזמן של גילוי פנים, לא כמו היום, אתם מבינים? גילוי פנים זה כשה' מתגלה, מתגלה באופן ישיר, גם בדרך הטבע, גם בנסים שעשה, וגם דרך משה. שכינה מדברת מתוך גרונו של משה.
משה איש האלקים, מבוטל לה' יתברך, השכינה שורה עליו ומדברת מתוך גרונו. זה לא שמשה הוא הקדוש ברוך הוא – לא, לא, חס וחלילה, זה לא לפי התורה. אבל יש ענין של גדול הנביאים, השראת השכינה, רוח הקודש. כל אלה גילויים מהשמים שנכנסים בקדושים ובצדיקי עליון, והם גם מדברים דרכם, מדברים בהם. זאת אומרת שאותו צדיק מבוטל לגמרי כלפי שמים, ואז הוא זוכה למה שהוא זוכה.
אז אפשר להיות איש האלקים, אפשר להיות תלמיד חכם שהוא לומד תורה והוא לא זכה להיות איש האלקים, אפשר להיות עם הארץ שרוצה להתקרב. יכול להיות עם הארץ ששונא תלמידי חכמים ולא רוצה לשמוע בקולם. הבעל שם טוב הקדוש תיקן גם כאלה בהמוניהם.
אסור להתיאש מאף יהודי, ואפילו מאף אדם. כל מי שעושה מצוה, יש לו שכר על זה, ככה מביא ה'תָּנָא דְבֵי אליהו' הקדוש. זה ספר מופלא של אליהו הנביא. מומלץ לקרוא בו כל יום פרק. זה ודאי יביא לכם יראת שמים, ותעלו במדרגות הקדושה. זכותו תגן עלינו.
אם כן, החשד הזה, "הֵן בִּקְדֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין", שכאילו הקדוש ברוך הוא אפילו בקדושיו הוא לא מאמין, ברור. "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", כל עוד שיש לך יצר הרע הוא יכול להפיל אותך, גם אם תהיה מארבעה שנכנסו לפרדס, גם אם תהיה עוד מעט משיח בן יוסף.
ירבעם בן נבט, אומר הרמח"ל הקדוש, עמד להיות משיח – ונפל, למה? היתה בו גסות הרוח, ככה כתוב. הוא רצה לנהל את העולם, שהעולם ילך לפי מה שהוא חושב, הוא רצה להיות בראש ולא שבן ישי יהיה בראש. תראו, הוא היה גדול תלמידי החכמים, כל תלמידי החכמים כעשב השדה, כעשב השדה לידו, זכה להיות מלך על עשרת השבטים.
שיהיה תיקון לכולם, רבותי. אנחנו רוצים תיקון לכולם, לכל הניצוצות, שלא ידח ממנו נדח, שישמח ה' במעשיו, שהגיהנום יהיה ריק, שכולם יעשו תשובה, כולנו נזכה לעשות תשובה, כולנו, כולנו. איזו זכות, איזה יופי, איזו שמחה לעשות תשובה. זה לא עונש. זה לא סבל. זה לא 'לוותר על החיים'. לא, ההפך: עד שבן אדם לא טועם את הטעם של התשובה אין לו חיים. ושלא נדע, אם הוא טועם טעם של עבירה, אין לו חיים – עד שיעשה תשובה: תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה תשוב ה"א. עכשיו זה זמן הסליחות, אז זה זמן טוב מאד לעשות תשובה.
בקיצור, כאן יש אזהרה על הפנימיות של האדם. אם בן אדם מתחיל עם מחשבות של כפירה... –לפעמים באים אנשים לקבלת הקהל ומישהו אומר לי שיש לו מחשבות כפירה, והוא אדם ירא שמים והוא בוכה על זה והוא מצטער, ואתה רואה בן אדם שבאמת, זה לא מבחירתו, זו מחלה, מה שנקרא מחשבות טורדניות, לא עלינו. שלא תדעו מצרות. לפעמים צריך תרופות, צריך טיפול. זה מבחינת הרפואה.
מבחינה רוחנית, באמת האדם יש לו נסיון, שמשמים שולחים לו מחשבות לא טובות לראות מה הוא יעשה אִתן: יאמין בהן? יזרוק אותן? יעלה אותן? ימיין אותן? יש לנו ספר על זה, 'תיקון ושליטה במחשבה וברגש'. תורידו אותו מהאתר, תקראו אותו, זה יציל אתכם בעזרת ה' מכל המחשבות הרעות.
מאד חשובות המחשבות, כי אמנם "מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה", הוא לא מחשיב את זה כמעשה אצל היהודים כי קיבלנו את התורה, אצל האומות הוא כן מחשיב אותה כמעשה כי לא קיבלו את התורה, ככה כתוב – אבל מחשבה של ללכת לעבוד עבודה זרה, רחמנא לצלן, זה כן נחשב, כי זה הכי חמור.
מה יעשה אדם שאנוס? טוב, מבחינת הפסיכולוגיה והרפואה הוא אנוס. מבחינה רוחנית הוא צריך להלחם, לא להתיאש, לא להכנס ללחץ, אבל להלחם, להתפלל, לצעוק לה'. יש אנשים שסובלים מאד, מאד מאד, רחמנות גדולה. ה' ישלח רפואה שלמה לכל הסובלים במחלות גוף, במחלות נפש, במחלות רוח, שזה יהיה כפרת עוונות, כפרת עוונות.
לפעמים בן אדם מתגאה והוא לא שם לב, אז שולחים לו מחשבות מהסוג הזה. אולי באיזה גלגול עשה את עצמו
אֱ־לוֹקַ, עכשיו הוא צריך לעשות את עצמו עפר ואפר כדי לתקן.
אז לדעת שהדברים האלה הם נסיונות משמים. צריך אם יש לך כח להתפלל, להגיד 'אבא, תהפוך את הכפירה לאמונה פשוטה', זה הכי טוב. אם אין לך כח ואתה מפוחד, תבקש שה' יקח את זה. ובוודאי לא להאמין בזה, להבין שזה לא אתה, זה היצר הרע הכללי, זה יצר הרע הפרטי, אלה כל מיני נסיונות. וגם הצער שאתה מצטער מנקה אותך, עד שבסוף, זה לא נשאר כל החיים בעזרת ה', עד שבסוף אם אתה נלחם נכון – משמים עוזרים, "בָּא לִטָּהֵר – מְסַיְּעִין אותו", גם התורה.
לפעמים בן אדם צריך עזרה. אבל באופן כללי אני מדבר עכשיו על הענין הרוחני – אז צריך לנקות הנפש.
פה בודקים את האדם: האם יש לו איזו מחשבה ללכת לעבוד עבודה זרה, חס ושלום? הוא רוצה לעשות מה שבא לו, שלום עלייך נפשי? עכשיו אנחנו עומדים להכנס לארץ ישראל בפרשה. חוץ לארץ זה לא ארץ ישראל, בארץ ישראל צריך להיות קדושים, אז מה נעשה פה? בן אדם חושב, אה, הוא יעבור עכשיו לארץ ישראל, יעבור את הירדן ויראה שם כל מיני עובדי עבודה זרה או כל מיני אנשים שמתנהגים איך שבא להם, גם הוא יעשה כמוהם, 'לא, הוא לא צריך לדאוג. בטח לא יהיה כזה גילוי פנים שהוא עושה איזה חטא ואז הוא חוטף את המכה במקום' – לא, לא, לא, הכל נרשם.
כל לילה הנשמה של האדם חותמת למעלה, היד חותמת שם על מה שעשה, יש מסמך על מה שעשית, על מה שאמרת, על כל מה שעבר עליך. ולכן אל תרגיש בנוח, אל תחשוב שעכשיו אתה נכנס לארץ ואתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. לא. אם תעשה ככה, הנה הענשים, כל הקללות שבתורה כתוב. לצערנו, רחמנא לצלן, כל זה התקיים, בית ראשון, בית שני, ועד עכשיו עם ישראל עוד לא חזר לדרגתו, ועדיין אנחנו לא בתפקידנו כראוי.
וה' ירחם עלינו, בזכות כל מי שמהרהר בתשובה ורוצה להתחזק – זה מציל את עם ישראל, זה, הנקודה הזו, של מי שרוצה להיות עובד ה' באמת, גם אם הוא עוד לא זכה אבל הוא רוצה והוא בוכה – וגם שמח, שלא רק יבכה כל הזמן... ומנסה לעשות מצוות, מעשים טובים, ללמוד תורה. זה, זה הכח של עם ישראל בשמים. זה אמתי. זה בא מבפנים. "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי".
לכן יש כאן את הברית עוד פעם, מחתימים אותנו עוד פעם על הברית, 'אדוני, תדע לקראת מה אתה הולך. אחר כך שלא יהיו לך תלונות'. אנשים יש להם תלונות על למה יש סבל – הנה, יש פה חוזה, תבדוק. עמדת בחוזה? אה, לא עמדת בחוזה... אז יש סבל, כן. ועוד כתוב ב'זהר' שבן אדם מקבל מכה אחת ממאה ממה שמגיע לו כי הכל ברחמים, אז רחמנא לצלן.
לכן לא להתלונן. בטח שזה קשה, כל בן אדם קשה לו, בגוף, בנפש, בתפקוד, בפרנסה, קשה. החיים הם לא גן עדן פה. בגן עדן היה יופי, אבל לא עמדנו בזה. אז עכשיו פה אנחנו צריכים לתקן, מתוך העולם הזה העכור והקשה והמורכב שאין לנו מנוחה בו. אבל ברוך ה'.
אם כן, הברית הזו, תסתכלו בפרשה, שה' כרת עמנו לפני שנכנסנו לארץ – זו ברית עולם, זה לתמיד, וזה לכל הנשמות, גם מי שהיה שמה וגם מי שלא היה שמה. כל נשמות ישראל, כולם חתומים על הברית, לא יכולים לברוח מזה. אז עתידים לעשות תשובה, או על ידי בחירה שזה הכי טוב ומעולה, או על ידי יסורים, או על ידי שניהם: בהתחלה באים מיסורים, אז בן אדם עושה תשובה ומעלים אותו.
מאד חשוב, מאד מאד מאד חשוב להבין את זה. ומזה נוכל להבין מה קורה בעולם בכל רגע ורגע: אם עם ישראל מקיים תורה ומצוות ומעשים טובים לשם שמים כראוי באמת, אז האומות לא יכולות לפגוע בנו בשום דבר. אם עם ישראל הפוך מהדבר הזה חלילה, מתחילים האנטישמיות והרדיפות והצרות, וה' ירחם. כל זה זה משמים. כל זה זה משמים כדי שנתעורר, נתקן. ה' ירחם ויעזור שבאמת נתעורר ונתקן.
ברוך ה' אלקי ישראל, הרבה מתחזקים, פלא פלאים – שזה יבוא מתוך אהבה, מתוך יראה, מתוך שמחה, מתוך תקוה, מתוך אחדות, מתוך לב טוב. לב טוב! צריך לב טוב. ה' רוצה את הלב. לא צריך להיות גאון עולם, אבל צריך להיות צדיק יסוד עולם.
וצדיק, זה ענין של לב, ענין של שמירת הברית, המחשבות, החושים, העינים, האזנים, הפה, האף, הכל.
ולא דורשים מאתנו להיות מלאכי השרת, אבל דורשים מכל נשמה שתגיע למדרגה שהיא אמורה להגיע אליה, זאת אומרת, לעלות, לעלות כמה שאפשר – אבל בנחת, לא בלחץ, בנחת. ו"בָּא לִטָּהֵר, מְסַיְּעִין אותו".
לחיים! לחיים! לחיים!
יהי רצון שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה, שנת משיח, שיבוא ברחמים ויגאל אותנו!
לחיים! לחיים! לחיים!
נא להפיץ את מעינות ספר דע"ה בכל זמן ובכל מקום לזיכוי הרבים, למען שמו באהבה, לפתוח פתח לכל נשמה.
לחיים! לחיים! לחיים!
שבת שלום, שנה טובה ומתוקה שכולנו נצא זכאים בדין!
לחיים! לחיים! לחיים!
כל טוב סלה.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
