ערב טוב! שבוע טוב, חודש טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת חקת תשפ"ה, ובשם ה' נעשה ונצליח. וננסה להבין קצת את הפרשה על פי 'דרך עץ החיים'. ובכן, יש כמה וכמה סוגיות פה, כבדות מאד, מה שנספיק בעזרת ה'.
אם כן, חקת, פרה אדומה. יש חוקים, ויש משפטים. חוקים הם מעל השכל האנושי. משפטים שה' ציוה אפשר להבין, אבל חוקים הם מעל השכל האנושי. שלמה המלך החכם מכל אדם אמר שהוא לא מצליח להבין את הסוד של פרה אדומה. זה בכוונה משמים, כדי שאף אחד לא יחשוב שהוא הקדוש ברוך הוא, הוא מבין הכל, והוא יודע מה צודק, מה נכון, מה לא נכון.
כל הדבר הזה הוא דבר גם חינוכי, כמובן – תיקון לחטא עץ הדעת טוב ורע, שבו האדם רצה להיות "כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע", אדם וחוה, ככה אמר הנחש.
אז לא, אנחנו לא יודעים הכל, לא נדע הכל. בגאולה השלמה כל אחד יקבל את הידיעות שהוא צריך לקבל, על פי מה שטרח, וכמובן, יתפרסמו במלואם טעמי המצוות.
אבל תמיד החכמה האלקית היא אין־סופית יותר מאשר כלי כל שהוא יכול להכיל. איפה הבורא יתברך, להבדיל אין סוף הבדלות, מיליוני הבדלות – ואיפה בן אדם? רחמנא לצלן, מה זה בן אדם? מבינים?
ולכן לפעמים יש מצוות שיש לנו קצת השגה בהן – גם חכמים אמרו על הפרה, תבוא אמא ותנקה את מה שלכלך הבן. הבן, זה העגל, חטא העגל. חטא העגל באמת גרם מיתה, כי כבר היינו משוחררים מהמלאך ההוא שממית את האנשים, ובגלל החטא הזה זה חזר. למה המיתה גורמת? המיתה גורמת לטומאת המת. באה פרה, והיא מטהרת מטומאת המת, לכן באה אמא ומנקה מה שלכלך הבן – אבל בדיוק למה עושים ככה את כל הפרוצדורה? אלה סודות עליונים שהם כמוסים. אפילו שלמה המלך, שהיה שולט בעליונים ובתחתונים, לא זכה להבין. מה יגידו אזובי הקיר?
אז יש בתורה דברים כמו "לא תרצח", "כבד את אביך ואת אמך", שכל אחד מבין שזה דבר טוב ונכון וצודק. יש דברים כמו שעטנז, פרה אדומה ושאר דברים שבן אדם לא מבין. הוא צריך לקבל את זה, זה חלק מהענין.
גם גר שבא להתגייר, הוא לא מבין את כל התורה. לא מלמדים אותו את כל התורה, מלמדים אותו כמה ראשי פרקים. העיקר הלב שלו, הוא רוצה לקבל על עצמו עול מצוות, עול מלכות שמים – זה העיקר. אחר כך הוא כבר ילמד את התורה ויבין יותר.
ה' רוצה את הלב. זה אחד ההדגשים שרבנו הבעל שם טוב הקדוש בא להדגיש מחדש, לחדש – את הענין של הלב, לא רק השכל, לא רק להבין הכל בשכל.
בן אדם יכול להבין את התורה בשכל, להיות גאון, וזה הכל חיצוני, זה לא ירד ללב בכלל. רחמנא לצלן. לזה צריך להשיב אל הלב, וגם לקיים, לא רק להשיב אל הלב אלא לקיים. ראש–תוך–סוף, כל הקומה צריכה לעבוד את ה' יתברך.
אז זה הענין של הסודות שמעל השכל – לחנך אותנו, שלא נחשיב את עצמנו, ונבין את מקומנו ואת מיקומנו.
ועכשיו נעסוק בהסתלקות של מרים הנביאה, שגרמה להסתלקות של הבאר, שגרם לצמא, שגרם לערב רב לדבר בצורה לא נכונה, לחלוטין לא מכובדת – שזה גרם בסופו של דבר לטעות שעשה משה רבנו, שהכה בסלע במקום לדבר אל הסלע, שגרם לזה שהוא לא יכנס לארץ. יש פה סודות הרבה, בכל הפרד"ס, פרד"ס התורה, פשט רמז דרש וסוד, על פי 'דרך עץ החיים'.
לפי דלות הבנתנו, אנחנו רואים קודם כל שבן אדם רגיל לתנאי החיים שלו והוא לא מעריך את זה עד שמרעים לו את תנאי החיים. הנה למשל, מי מעריך את זה שהוא ישן בלילה ולא צריך לרוץ למקלט? לא עלינו, כשהיינו צריכים לרוץ למקלט – 'אה, וואו, איך היינו ישנים טוב. איך יכולנו לצאת ולהסתובב, ללכת לעבודה, ללכת לבית הכנסת. עכשיו אי אפשר לעשות כלום' – אז האדם מעריך. כשאדם בריא הוא שוכח, הכל מובן מאליו. אבל לא עלינו כשהוא חולה הוא אומר: 'וואו, איך היה לי טוב. איך הייתי כפוי טובה'.
אז כשהיתה הבאר – איזה יופי, כולם שתו מהבאר. כשהבאר נסתלקה בגלל מרים הנביאה שנסתלקה, במקום להגיד 'תרחם עלינו, אנחנו צמאים. חסרה לנו מרים, חסרה לנו הבאר' – התחילו להתלונן בכפיות טובה.
בכלל הערב רב עושים את כל הצרות. הבעיה שעם ישראל נדבק מהם, נגרר אחריהם. הם בכלל לא היו צריכים להתגייר לפי ה' יתברך, אבל משה קרב אותם כי הם היו ניצוצות שלו. והם בכלל גם לא היו צריכים לצאת ממצרים. טוב, יצאתם ממצרים, זכיתם להתגייר, אתם מתקרבים ובתוך עם ישראל – אז תשבו בשקט, מה אתם גורמים לקטרוגים וממרידים את העדה הקדושה עד שבסוף נהיה מזה תקלות כל פעם מחדש?
ככה ה'זהר' אומר, איפה שכתוב "העם" ולא כתוב "עם ישראל" – זה הערב רב. בסדר, הערב רב ערב רב, הם מתחילים, אבל למה להגרר אחריהם? כי ככה זה הטבע של בן אדם. כל בן אדם יש לו את היצר הרע שלו, ואם מגרים אותו הוא יכול 'להידלק', כמו שאומרים, ולהידבק בקליפה, רחמנא לצלן. אז זה מה שקרה.
תראו את הברכה שהביאה מרים הנביאה, ואת הצער כשנסתלקה. הם הצטערו על זה שהיא הסתלקה, או על המים, על זה שפתאום אין להם מים? על מה הצטערו יותר? שאלה טובה, נכון? התשובה ברורה, נכון? היו חסרים להם המים יותר מההסתלקות של מרים.
וכשנסתלק אחר כך אהרן הכהן, הסתלקו ענני הכבוד. על מה הצטערו ישראל? על זה שהוא היה עושה שלום בית בין איש לאשתו, בין אדם לחברו, בין חכם לחכם. איזו מעלה, איזו מעלה זו בן אדם שעושה שלום אמתי בין הבריות, זה פלא פלאים, איזו זכות, איזו זכות! לא פשוט לעשות שלום בית. תנסו לעשות למישהו שלום בית, תראו אם תצליחו, לא פשוט, דבר עצום. אבל מה עם זה שהוא הסתלק? רק על מה שיוצא ממנו, רק על השירותים שהוא נתן לנו אנחנו מצטערים? ומה עליו עצמו? על נוכחותו, על זיו פניו, על עבודת כהן גדול?
תמיד צריך לעשות חשבון נפש, ולעשות חשבון נפש על חשבון הנפש על חשבון הנפש – שיהיה דק, שהעבודה תהיה נקיה, נקיה, סולת נקיה. לא לרמות את עצמנו, ולא לרמות את זולתנו, ולא חלילה לנסות לרמות את אלקינו.
והנה, נפילה גוררת נפילה. זה התחיל עם הענין של המים – בסוף זה הגיע למשה רבנו, בסוף הוא הכה בסלע במקום לדבר אל הסלע. זה 'פיגוע משיכה' קוראים לזה: מתחיל איזה פיגוע מהצד, וזה מושך עוד פיגוע, עוד פיגוע – עד שמגיעים לא עלינו למשה רבנו. השתלשלות של מאורעות. וגם משה רבנו נכשל פה בענין הזה. מיד ה' יתברך הגיב על זה שלא קידשו את שמו ברבים, היו צריכים לדבר אל הסלע. מזעזע. משה רבנו, אין כמו משה רבנו.
גם אצל האר"י היה ככה. בגלל איזו גזירה שהיתה החליטו לגור בבנין אחד האר"י עם התלמידים שלו, ללמוד תורה כל הזמן, לעסוק בתורה. הילדים של ה"חבר'ה", של התלמידים, התחילו לריב. הם הלכו ואמרו לאמהות – האמהות התחילו לריב. האמהות אמרו לבעלים, והבעלים התחילו לריב. ואז כל השמירה שהיתה על האר"י נסתלקה, והוא הסתלק, הסתלק!
כמה אחריות יש לקטן שבקטנים – מה הוא אומר, מה הוא עושה, מה הוא מעורר, אילו מדנים, את מי הוא מחמם?
מחלוקת, ראינו אצל קרח. הנה, גם פה יש מחלוקת. נכון, הערב רב התחיל, אבל זה פגע בסוף במשה רבנו, פגע באהרן הכהן, ובכלל עם ישראל. אם הצדיקים נפגעים, כלל עם ישראל נפגע, וגם הרמה הכללית, הרוחנית, של עם ישראל לא עלינו נפגעת, ויש ענשים כבדים, רחמנא לצלן.
וזה, נקרא לזה מכשול או נפילה, נפילה גוררת נפילה – מבפנים. אמנם זה התחיל מהערב רב, אבל זה נכנס פנימה עד שזה הגיע וגרם מה שגרם למשה רבנו העניו מכל אדם.
ויש נפילות שהסטרא אחרא הכללית מנצלת שבאות מבחוץ, כמו עמלק שבא להלחם, שבא להלחם כשהוא ראה את החולשה – גם רפו ידיהם מן התורה, וגם היה הענין של הסתלקות ענני הכבוד ששמרו על עם ישראל. ואחר כך, גם יש את הענין שצריך לכבוש את עבר הירדן על ידי מלחמה, כי העמים שם לא משתפים פעולה, לא רוצים לתת לעם ישראל לעבור, שעם ישראל יגיע למקומו, לארץ הקודש, ויעשה את תפקידו, "ממלכת כהנים וגוי קדוש". הם לא רוצים.
מעניין היחס של האומות לעם ישראל. קידוש השם, חילול השם. מתי יש קידוש השם, מתי יש חילול השם? שאלה גדולה, בַּפְּרט ובַכְּלל. כשעם ישראל עושים רצונו של מקום, זה קידוש השם, גם אצל האומות, רואים שעם ישראל עושים את מה שצריך. ואם לא עושים מה שצריך, מדברים על עם ישראל, או תוקפים את עם ישראל אם רואים חולשה – חולשה רוחנית, חולשה מוסרית, חולשה אמונית, חולשה באחדות, חולשה בתורה, כל הקומה, כל הקומה, חולשה בטחונית, מדינית, הכל בקיצור, בכל התחומים. עם ישראל צריך להיות שמור בגשמיות וברוחניות כאיש אחד בלב אחד, כדי לקיים את תפקידו.
תפקידו הוא פה בארץ הקודש. נכון, בזמן הגלות עובדים ה' גם בגלות, אבל זה עונש, זה לא ה'לכתחילה'. לכתחילה, זה בארץ הקודש. כאן המקום. כאן המקום של נשמות ישראל לקבל את השפע האלקי ולעשות נחת רוח לה' יתברך. וכשכבר היינו פה נכשלנו – בית ראשון, בית שני. לא סתם נהיתה גלות.
הרבה חשבון נפש. הכי חשוב זה לעשות חשבון נפש, בַּפְּרט, בַּכלל, לתקן את הכל, לבקש סליחה ומחילה מבורא עולם על הכל, שירחם עלינו, שנוכל להגיע לקיים את תפקידנו באמת. זה לא פשוט בכלל.
אנחנו עכשיו בחבלי משיח, הכנה לביאת משיח. גם זה זמן לא רגיל, לא זמן רגיל. וגם ההתנהגות של העולם לא רגילה, והצרות שבאות – עוד צרה ועוד לחץ ועוד משהו. אנשים מתגעגעים ליום יום הרגיל שלהם. זה סימן שהזמן לא רגיל.
איך זה יגמר? מתי זה יגמר, מה הפתרון? הפתרון היחיד זה הגאולה השלמה. שם יגמר הרע, כל אחד ידע את האמת, כל אחד ידע את מקומו ואת מיקומו. עד אז – זו מלחמה, מלחמה ביצר הרע הפרטי, שזה מה שנוגע לכל בן אדם, וביצר הרע הכללי, לעשות רצונו יתברך, זו מלחמה, מלחמה.
"איזהו גבור? הכובש את יצרו", הו, הו... אומר התנא דבי אליהו הקדוש: מי יכול לבטל גזירות? מי שכובש את יצרו. נראה שזה לא כל כך פשוט... אז צריך לעבוד על זה ביתר שאת ויתר עוז, כאיש אחד בלב אחד.
המלכודות קשות, וואו, וואו, וואו... והיצר הרע הפרטי והכללי מריח את כל החולשות ואת כל המקומות שהוא יכול להכנס דרכם. והוא לא מפספס, הוא מלאך. זו העבודה שלו, זו הפרנסה שלו. ככה מביא האר"י הקדוש. הסטרא אחרא, ה' נתן לה חיות מועטה רק כדי חיותה. שאר הפרנסה – אם היא תחטיא את ישראל, היא תקח את השפע מישראל. אז יש לה פרנסה, יש לה את הפרנסה שלה.
אנחנו צריכים לפרנס את אבינו שבשמים, ככה כתוב, לתת כח לפמליה של מעלה, לא לסטרא אחרא. זהו. קל להגיד, קשה לקיים.
וקְשֹׁט עצמך ואחר כך קְשֹׁט אחרים. הו הו, קשוט עצמך תחילה, זו מלחמת עולם, מלחמה שאין לתאר. מה, זה כל מה שבן אדם עובר, כל שניה ושניה, כדי להשאר טהור וצדיק וקדוש. בכל רגע יכול לאבד את עולמו, ככה אמר רבנו הבעל שם טוב הקדוש, פלא פלאים הבעל שם טוב הקדוש – מה יגידו אזובי הקיר?
רואים גם כן במלחמות שיש בפרשה, שעם ישראל זוכה כשעם ישראל מתנהג כראוי על פי התורה, אין שאלה בכלל. ואם לא מתנהגים לפי מה שה' רוצה, הרבה שלוחים למקום.
יהי רצון שנתחזק מאד בעבודה לשמה, זכה ונקיה, כי אין משהו אחר.
אנשים באים לשאול כל מיני שאלות בקבלת קהל, יש להם כל מיני בעיות, יש להם כל מיני יצרים, כל מיני סיפורים. מה אני אומר להם? אני מכיר רק דבר אחד: מלחמה. צריך להלחם. ומלחמה זה כולל גם תפילה, כמובן, תפילה, תורה ומצוות, מעשים טובים – אבל מלחמה. תלחם. תלחם – ה' יעזור לך. תגיד 'אני מסכן, וזה...', זה לא מספיק.
צריך להלחם – להלחם על הקדושה, על הדבקות, על הבירור, על התשובה, על הקִרְבה, על הכיסופים. הכל מלחמה, על כל מחשבה, דיבור ומעשה. לא לתת לו לשרות עליך אפילו שניה לסטרא אחרא. אם לא תתן – בסוף השכינה תשרה עליך.
מבינים? ו"כי נפלתי – קמתי", לא להתיאש, מיד להמשיך לתקן.
זו הדרך. זו 'דרך עץ החיים' – נא לקרוא את הספר הזה שלנו. אפשר להוריד אותו מהאתר. זה ספר קטן, בשעתים תגמרו אותו, ויהיו לכם את כל הכללים הבסיסיים למלחמה, לדבקות, לבירור. אחר כך תשמעו את השיעורים, את השירים שיש לנו באתר. כל זה בנוי בשביל לחזק, לחזק את האדם.
יהי רצון שנצליח, וה' ישמור עלינו ועל כל עמו ישראל!
לחיים! לחיים! לחיים!
ובא לציון גואל במהרה ברחמים.
נא להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל זמן ובכל מקום לזיכוי הרבים, למען שמו באהבה!
לחיים! לחיים! לחיים!
שבת שלום, וכל טוב סלה.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
