ערב טוב! שבוע טוב, חודש טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת קרח תשפ"ה, ובשם ה' נעשה ונצליח. כמו שאתם יודעים, אנחנו מנסים להבין את הפרשה על פי 'דרך עץ החיים'.
רציתי דוקא לעשות השוואה בין פרשת המרגלים לפרשת קרח. בפרשת המרגלים: עם ישראל עמד להכנס לארץ ישראל, לעבור מהנהגה של גילוי פנים לגמרי כמו במדבר להנהגה של גילוי פנים אבל בתוך הטבע, דרך הטבע. זאת אומרת, אחרי שעם ישראל נכנס לארץ ישראל בכל זאת הם היו צריכים לזרוע, לקצור, לבשל, לעשות, הם כבר לא אוכלי המן. אז כבר יש בזה טבע ואת כל ההשתדלויות שצריך לעשות בטבע.
אז אולי מהבחינה הזו היוזמה של עם ישראל לשלוח מרגלים היא מעין 'בוא נתרגל עכשיו להנהגה החדשה'. 'עד עכשיו ה' יתברך מנהיג אותנו באופן גלוי: עמוד ענן, עמוד האש, והכל לפי גילוי פנים מדהים. ועכשיו ניכנס ונצטרך אולי גם להלחם, כן, לכבוש ולבנות – אלה דברים בטבע'. אז כשעושים השתדלות בטבע צריך לעשות השתדלות בטבע, "בְּתַחְבֻּלוֹת תעשה לך מלחמה". אז כביכול היה פה איזה מקום, איזו מחשבה שאנשים חושבים, לשלוח מרגלים.
ה' יתברך לא הסכים. ה' יתברך אמר שהוא לא צריך לשלוח מרגלים לתור את הארץ, הוא יודע שהארץ טובה מאד, לא צריך. אבל העם לחץ, באו המרגלים והתעקשו. ומשה הגיש את הבקשה. וה' אמר לו: "שְׁלַח לְךָ".
יש פה בעיה בהתעוררות מלמטה לעומת מפת הקרב של אותו זמן. לא קראו את מפת הקרב במדויק. חשבו בשכל, היו נגועים באינטרסים, כי הנשיאים רצו להשאר בתפקידם, ככה אומרים חכמים, וכשהם היו נכנסים לארץ היו מחליפים אותם. כמו שיש מלאכי חוץ לארץ ויש מלאכים של הארץ, גם הם היו מתחלפים, אז רצו לשמור על תפקידם. יש גם דעות בחסידות, בתורת החסידות, שהם לא רצו באמת לצאת מההנהגה של המדבר, ההנהגה העל־טבעית לגמרי.
בכל אופן, הם לא קראו את המפה נכון כי היו נגועים, וגם כלל עם ישראל נגרר, וגם משה רבינו העביר את הבקשה.
ויש פה דבר: שה' יתברך, כתוב "ה' צִלְּךָ", ה' הוא הצל שלך – איך שאתה מעורר מלמטה, ככה מעוררים עליך מלמעלה. "בָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ", עוזרים לו, מסייעים לו. "בָּא לִטָּמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ" – לא סוגרים לו, פותחים לו.
אם כן, עם ישראל פה עשה טעות בהבנה של המציאות, עשה התעוררות מלמטה נגועה עם יצר הרע הפרטי והכללי, גרמו למשה לבוא ולבקש מה' יתברך – וה' יתברך כבר הגיב בהתאם להתעוררות הזו: 'אה, אתם רוצים ככה? טוב, תשלחו לכם. שלח לך. בבקשה'.
צריך זהירות גדולה מאד איך מעוררים מלמטה, איך מתיחסים לבורא עולם ישתבח שמו לעד, שאין לנו תפיסה והשגה בו כלל. אנחנו, מה אנו מה חיינו? בן אדם הוא רק בן אדם, לא משנה כמה הוא מוצלח וכמה הוא חכם וכמה הוא צדיק. לא. הוא רק בן אדם בשר ודם. לא לשכוח את זה בכלל.
והם הכניסו שם השקפה מוטעית, שבסוף גרמה לחטא המרגלים ולעונש לכל עם ישראל, למות במדבר כל הדור הזה, וכן הלאה. זאת אומרת שמהנהגה מעל הטבע הם ניסו להוריד את ההנהגה לתוך הטבע, מתוך כל מיני שיקולים ונגיעות – וגרמו לנזק רב.
קרח, גם כן: יש הנהגה אלקית שאומרת למשה רבינו מי צריך להיות כהן גדול. אהרן צריך להיות כהן גדול, כי אהרן הוא כהן, מצד החסד, חסד. יש, אתם יודעים, שלשה קוים: קו ימין, קו שמאל, קו אמצעי. חסד – קו ימין, אהבה ונתינה. קו שמאל – דין, צמצום. קו אמצעי – קו הרחמים, קו האמת. אברהם, יצחק ויעקב. יעקב הקו האמצעי.
אם כן, הוא רצה, אומר ה'זהר' הקדוש, הוא רצה באמת לשנות סדרי עולם. הוא היה לוי. לוי זה מצד הדין – והוא רצה לתפקד ככהן גדול. למה? אומר האר"י הקדוש שקרח הוא הרע שבקין. קין קינא בהבל, אז גם פה הוא מקנא. הוא בא בעצם בגלגול ומקנא קנאה לא טובה. והוא רצה לקבל את התפקיד שלא מתאים לו.
והוא הסתמך על מה שנראה לו, מה צודק, מה לא צודק, כמו שעושים לפעמים בפוליטיקה – מישהו רוצה להיות שר, השני לא רוצה שהוא יהיה שר, תחרויות, ענינים, אמביציות, כל הדברים האלה.
וקרח גם היה עשיר גדול. אם היו בודקות הרשויות ממה הוא התעשר, היו מגלים שהוא לא היה הישר באדם. וגם היה לו פה מפיק מרגליות, והוא הלך וגייס תמיכה, כמו שעושים באמת בפוליטיקה, שמה זה פוליטיקה? זה שלטון בדרך הטבע, השתדלויות בדרך הטבע – 'הנה המצע שלי, זה מה שאני רוצה. בואו, תצביעו בעדי'. אז זה מה שהוא עשה. כל הלילה הלך לשכנע את ראשי הסנהדראות שיתמכו בו, שהוא צודק.
והוא עשה פרופגנדה. מה זה פרופגנדה? זה לנסות להשפיע על דעת ההמונים בשביל האינטרס שלו בדרך לא ישרה, בדרך מעורבבת טוב ורע, כן? מה שהוא שאל, כל מיני שאלות על הציצית, "טלית שֶׁכֻּלָּהּ תכלת", ועל בית שיש לו מזוזה, אם הוא מלא בספרי תורה אם הוא צריך מזוזה, וזה שאמר ש"כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים", כולנו שמענו את הדברות, שני הדברות במתן תורה – זאת אומרת, הוא רצה לעשות מצד אחד השוואת המדרגות בין כולם, הֶפך ההיררכיה האלקית – אבל אם כבר, אז הוא רצה כן לתפוס מקום גבוה של להיות הכהן הגדול במקום לוי.
אז זאת אומרת שהיתה כאן ערמומיות שלא מצד הקדושה, עם תחבולות ברמה של השתדלויות בטבע, די נמוך. יש השתדלויות בטבע, לזכות נניח בבחירות, בצורה נקיה. אבל אצלו זה לא היה בצורה נקיה בכלל. וזה נבע מהקנאה שלו, מהמחלוקת הקודמת שהיתה לו עם הבל, כי משה רבינו הוא גלגול של הבל.
אז כמו שה' בחר במנחתו של הבל ולא רצה את הקרבן שהביא קין כי גם זה היה נגוע, אפשר לקרוא לזה 'בקמצנות', זה לא היה המיטב, זה לא נאה, נאה להביא את המיטב לקדוש ברוך הוא, בלב שלם, בשמחה, בלב שלם, לכבוד ה' יתברך – אז גם פה, גם פה הכל היה נגוע.
כמה צריך להזהר בן אדם, במיוחד מי ששאפתן ומי שיש לו גאוה ויש לו ערך עצמי גבוה, ויכולת מניפולטיבית וכל מיני יכולות של להשפיע על ההמונים כמו שהיה לקרח. כמה צריך להזהר אם הוא משתמש בדברים האלה – שזה יהיה נקי לשם שמים, מדויק, לפי התפקיד שלו, לא לפי תפקיד אחר, לקחת תפקיד של מישהו אחר. אדם צריך להיות שמח בחלקו. "איזהו עשיר? השמח בחלקו" – את מי ה' מעשיר? את מי ששמח במה שה' חילק לו, הוא מעשיר. הוא לא היה שמח בחלקו.
אז היו פה נגיעות מגלגולים קודמים, חוסר תיקון המדות, הוא לא ידע את מקומו ואת מיקומו. את מי הוא חשב לרמות? את הקדוש ברוך הוא? ובסוף הוא היה חוטא ומחטיא, כי הוא גייס אנשים נגד משה ואהרן. הוא לא נשאר בחטא לבד, הוא הלך וניסה לשכנע. ה' ישמור. ה' ישמור.
אז הנהגה בטבע, זה דבר מסוכן מאד. לעבור מהנהגה בטבע למעל הטבע – צריך הכנה, וגם צריך להיות, אנשים צריכים להיות קדושים, צריכים להתכונן כדי להבין את המערכה הזו ואיך הקשר בין בורא עולם ישתבח שמו לעד לבין האדם, שבן אדם הוא כלום.
הנה, אדם הראשון לא הצליח בזה, אדם וחוה, לא הצליחו, עשו דברים שלא כהוגן. ומה חשבו, שה' יתברך לא רואה מה שהם עושים? מבינים? תמיד זה הענין הזה – שהאדם חושב שהוא יותר חכם, שה' כביכול לא רואה. לכן אמרו חכמים שמי שעושה עבירות חמורות אז כאילו מסלק את רגלי השכינה, כאילו אומר 'השכינה לא רואה פה מה אני עושה'. לא. השכינה רואה הכל. השכינה היא ההתגלות של ה' יתברך בעולם הזה, קצה התגלותו. אז אדם צריך להזהר מאד. "מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה".
וגם אנשים, מה הם חושבים בני אדם שמתנפחים? שהם יחיו לנצח? אם יזכו, יחיו עד מאה ועשרים. אז מה, יקחו מפה עושר וכבוד לעולם הבא? אם יזכו בכלל. איך יעמדו בבית דין של מעלה? איך נעמוד? אוי לנו, אוי לנו, אוי לה לאותה בושה. מראים לאדם את כל מעשיו שעשה – וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי...
גם אלה שלא מאמינים, כופרים שלא מאמינים בעולם הבא, הם יודעים שהם ימותו. אז מה הם חושבים? שמה שהם עושים זה נצחי, ושההיסטוריה תזכור אותם? – בן אדם לא זוכר מי אבא של סבא שלו, אם הוא בכלל הכיר אותו. וזה גם לא מעניין אותו. מבינים?
אז לעבור מהטבע להנהגה שמעל הטבע, זה לא פשוט. ולעבור מהנהגה לגמרי מעל הטבע להנהגה בטבע שהיא עם גילוי פנים אבל עדיין בטבע עם השתדלות, זה גם לא פשוט. כל הזמן צריך לקרוא את מפת הקרב ולדייק, גם בַּפְּרט וגם בַּכְּלל. צריך לדייק, לדייק, מה ה' יתברך רוצה מאתנו? כמה השתדלות, כמה אמונה? אמונה תמיד צריך, אבל צריך גם השתדלות. לפי המצב של הדור איזה סוג השתדלות צריך לעשות, מינימלית או מקסימלית? אפשר לראות את זה, אפשר לבחון את זה.
מסתבר בדור כמו שלנו שצריך לעשות לא רק השתדלות מקסימלית – אלא גם מדויקת, וטובה מאד – ובלי להתגאות, וגם להבין שזו רק השתדלות, ולהבין שיש לך שכל רק מה' בשביל לעשות את ההשתדלות, לא "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי". זה דק מאד.
מאד צריך להקפיד, לא רק להקפיד על ההלכה – להקפיד על הנקיות של העבודה, שתהיה לִשְׁמהּ, תיקון המדות, הבנת מקומו ומיקומו, לא ירמה את עצמו, לא ירמה את זולתו, לא ירמה חלילה, יחשוב שהוא יכול לרמות, את הקדוש ברוך הוא.
מאיפה יש את העזות הזו? העזות הזו נובעת מההסתר פנים. "מצוה גוררת מצוה, וַעֲבֵרה גוררת עבֵרה". אז אם בן אדם עושה עבירות, המוחין הקדושים מסתלקים ממנו. אז הוא כבר בתוך העבירה, הוא אומר: אה, הוא עשה עבירה, הוא חילל שבת – ה' לא עשה לו כלום. 'אה, טוב. אז אולי זה לא כזה רציני'. זה שה' יתברך לא מגיב מיד – זה בגלל שאין לך זכות. אם היתה לך זכות, ה' היה מגיב מיד. לפעמים גם אין לדור זכות, אז עוד יותר, אנחנו ב'בְּרוֹך' עוד יותר גדול.
ועכשיו שאנחנו בעזרת ה' בחבלי משיח, זאת אומרת שאנחנו צריכים להתכונן להנהגה מעל הטבע בגאולה השלמה, ויש בהנהגה הזאת שלבים, מרגע שמתגלה המשיח עד שה' שוחט את היצר הרע הפרטי והכללי יש עוד שלבים, אז יש שם בחירה, הבחירה עוד לא התבטלה – איך נעמוד בזה? איך לא נעשה שטויות? איך לא נעשה חורבן?
קודם כל, ענוה ושמירת הברית. אלה שני הדברים הבסיסיים כדי שה' יתברך ירחם על האדם ויוליך אותו בדרך אמת. לא להתגאות בשום אופן ובשום ענין, לא בגלוי ולא בסתר. לא להתגאות, לדעת שבן אדם הוא כלום. לאהוב את ה' ולהתירא מפניו, ולעשות את רצונו יתברך, ולבקש עזרה ורחמים שנצליח לעשות רצונו. זה בכלל לא מובן מאליו שבן אדם יצליח ושהכלל יצליח. ה' יעזור.
צריך להיות קדושים, כי ה' יתברך קדוש, והתפקיד של עם ישראל – "ממלכת כהנים וגוי קדוש", לא משהו אחר. לזה הוא בחר בנו מכל העמים, שנשמור את תורתו, נשמע לו ונאיר לבריאה, ונהיה אנשים טובים – שיתקדש שמו יתברך, כמו שאומרים חכמים, שהמצוות ניתנו כדי לקדש את שמו יתברך, לא את שמו של הבן אדם... את שמו של הקדוש ברוך הוא.
וצריך כל הזמן לעשות בדק בית, בדק בית, בירור שאינו פוסק, תשובה שאינה פוסקת, דבקות שאינה פוסקת, מלחמה ביצר הפרטי והכללי שאינו פוסק.
כתוב, כן, 'הָסֵר שט"ן מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ'. התחדש לי היום שמה זה 'הסר שט"ן מלפנינו'? כשאתה חושב שהוא מלפנינו, הוא מאחורינו. כשאתה חושב שהוא מאחורינו, הוא מלפנינו. כשאתה חושב שאתה כבר יודע שהוא מלפנינו ומאחורינו, הוא מסתתר לגמרי, לך תדע איפה הוא.
כל הזמן צריך להזהר מאד. צריך קשב פנימי לתוך הלב, להבין את הדקויות – מה מוליך אותי, מה מעורר אותי, מי לוחש לי מה לעשות – יצר טוב? יצר רע? למה אני מחליט מה שאני מחליט, מתוך מה – מתוך תאוה? מתוך קנאה? מתוך גאוה? מתוך טמטום? מתוך תסכול? אתם מבינים לאיזו דרגה צריך להגיע?
כדי להגיע לזה תקראו את הספר שלנו 'דרך עץ החיים'. אפשר להוריד אותו חינם מהאתר. זה ספר קטן. תוך שעתיים אתם קוראים אותו – ויש לכם את הדרך איך להתחיל לעבוד, אם תרצו. תמיד יש בחירה חפשית ואחריות אישית. אם תרצו, יש שמה התחלה של כל הדרך.
ואחר כך צריך לעבוד. ואם בן אדם עובד ככה – ה' יתברך מאיר לו ומוליך אותו, ומציל אותו ועוזר לו. גם אם קשה לו ויש לו נפילות ויש לו קשיים, זה לא משנה, הוא הולך בדרך בלב טוב ואמתי? – ה' יתברך לא יעזוב אותו לעולם, לעולם.
יהי רצון שכולנו נזכה ויבוא משיח במהרה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך! להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל מקום ובכל עת לזיכוי הרבים, למען שמו באהבה, יתברך שמו!
לחיים! לחיים! לחיים!
שבת שלום, וכל טוב סלה.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
