ערב טוב! שבוע טוב! חודש טוב, מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו תורתך', פרשת צו תשפ"ה, ובשם ה' נעשה ונצליח.
וננסה קצת לדבר על הפרשה על פי 'דרך עץ החיים'. וזו גם הכנה לפסח, כן, בעזרת ה' הבא עלינו לטובה.
בפרשת צו ה' יתברך מצוה את משה ואת עם ישראל בעניני הקרבנות ואיך לבצע אותם, ואחר כך בעניני ימי המילואים, איך לחנוך את עבודת הכהן הגדול, אהרן הכהן ובניו. יפה מאד.
ענין הקרבנות הוא ענין נשגב מאד, סוד עצום מאד. יש דברים שכבר פורסמו על ידי האר"י הקדוש ועל ידי ה'זהר' הקדוש וכל מיני מקובלים במשך הדורות. אבל באמת הסוד שבסוד שבסוד שבכל הענינים – זה רק לעתיד לבוא.
אבל אפשר אולי להגיד על דרך 'דרך עץ החיים', כמו שאמרו חכמים, מה שעושים לקרבן היו צריכים לעשות לאדם החוטא, והוא רואה שם את מה שהיו צריכים לעשות לו – ואנחנו הקטנים אומרים: אם פגעו בכבודו של ה' יתברך, שהוא ציוה ואנחנו בני האדם עשינו הפוך, זה גורם להסתלקות השכינה – כדי שתשרה השכינה צריך כפרה, והכפרה היא הקרבנות.
ואין ספק שהקרבן שהאדם מקריב הוא לא סתם איזו בהמה שאין לו שום קשר אִתה. הכל לפי הסוד, הכל לפי הגלגולים והניצוצות של האדם. והוא צריך לשלם, אז דמים תמורת דמו. הוא הגביר את רוח הבהמיות על ידי העבירות שלו, אז ממעטים על ידי שחיטה את רוח הבהמיות ומעלים את הבהמה קרבן. כל חלק וחלק יש לו תפקיד, הכל על פי הקבלה, על פי הסוד.
וככה מתכפר, כי ה' יתברך רצה לברוא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים – שיתף עמו מדת הרחמים. אז ענין הקרבנות הוא חלק ממדת הרחמים, כי העולם לא נברא בשביל הבהמות כמו שיש אנשים שסוברים – הוא נברא בשביל האדם, דומם–צומח–חי–מדבר. והאדם צריך לתקן ולהעלות את הכל. ויש ניצוצות שנפלו בדומם, בצומח, בחי. על ידי הקרבנות מעלים אותם לדרגה של מדבר, מתקנים אותם, שיש גם כן נשמות של בני אדם ממש שמתגלגלות כעונש.
חלק מהענשים, כמו שמובא ב'שער הגלגולים' למהרח"ו הקדוש זי"ע, שמתגלגלים בדומם, צומח וגם בחי. ועל ידי עבודת הקרבנות כל אחד מקבל את התיקון. ואם יש נשמה של בן אדם שהיא מגולגלת בתוך בהמה – היא יודעת שהיא נשמה של בן אדם, והוא סובל שם בגלות, הוא בסבל גדול. ברגע שמקריבים אותו, הוא משתחרר, נגמר התיקון הזה שלו.
כמובן, תמיד אפשר לשאול: למה ה' יתברך בחר בדרך הזו ולא במשהו אחר? אה, טוב, האדם תמיד יכול להתגאות, תמיד, תמיד אפשר לשאול למה ולמה ולמה. למה? ככה ה' קבע בחכמתו האין־סופית. לעתיד לבוא הוא יגלה לנו את הטעמים המורכבים והעמוקים. כיום יש את מה שאמרנו פחות או יותר, ויש עוד הרחבה בתורת הסוד.
עם ישראל, ממלכת כהנים וגוי קדוש, אנחנו אמורים לקדש את כל הבריאה, לתקן את הכל: לתקן את חטא עץ הדעת טוב ורע, לתקן את מיעוט הלבנה, לתקן את שבירת הכלים, לתקן הכל. מי שרוצה להבין קצת, שיקרא את הספר שלנו 'רומח פינחס', יוריד אותו חינם מהאתר. יש שם את כל הבסיס לקבלה, למי שאין לו שום מושג וגם למי שיש לו מושג. ויש גם ספר 'קמה אֲלֻמָּתִי וגם נִצָּבָה', שאחרי ה'רומח' כדאי לקרוא אותו, ואז לאדם כבר יהיה יסוד גדול והבנה עמוקה בכל המצוות.
אז על כל המצוות אפשר לשאול למה. בכלל אפשר לשאול למה יש רע, למה יש מלחמה, למה יש מות, למה יש מחלות, למה? כי ה' יתברך רצה עולם קל, שלם, שיהיה לנו קל. בשביל זה היינו בגן עדן, כלולים בנשמתו של אדם הראשון. היות שלא עמדנו בענין, אז הדרדר המצב שהגענו לעולם הזה כמו שהוא נראה היום – ומכאן צריך לעבוד את ה', וכאן צריך לתקן, וכאן צריך להשרות את שכינתו.
מה האדם חושב את עצמו? בן אדם הוא כלום. תסתכלו רק על השמים, על הכוכבים, על האדמה, על הבריאה המופלאה הזו – ותבינו שאנחנו כלום, ואי אפשר להשיג בכלל. את הנהגתו יתברך אנחנו משיגים כי הוא מגלה לנו בתורה. אבל את גדולתו, "לְגָדְלָתוֹ אֵין חֵקֶר".
אז קודם כל לתקן את הגאוה. הגאוה היא אולי האויב הגדול של האדם. כשבן אדם מתגאה – היצר הרע גומר אותו. גומר אותו, ה' ישמור. אז לכן מותר לשאול שאלות עד גבול מסוים. אם היית אתה אלקים, אז היית יודע הכל. אבל אתה לא. אתה רק בן אדם בשר ודם.
ואנחנו רוצים לדבר גם על הענין של חנוכת המזבח, או איך מכינים את הכהנים לקראת זה שחונכים אותם לעבודה. ולמה צריך חנוכה? כל דבר חדש, בן אדם גם צריך ללמוד אותו ולהתנסות בו, וגם מי שבא לעבוד בבית המקדש צריך לקדש אותו. אז משה רבינו מקדש את אהרן, ומקדש את בניו הכהנים ואת כל המשכן ואת כל הענינים. כמו שה' ציוה אותו, ככה הוא עושה. ועל ידי העשיה הזו הם יהיו מוכנים להתחיל לעבוד ביום יום בעבודת המשכן, ואחר כך בבית המקדש.
אז מובן שלזה צריך הכנה. לכל דבר צריך הכנה. אנשים חושבים שאפשר ביום אחד להיות כמשה רבינו – לא. "יש קונה עולמו בשעה אחת", אבל זה נדיר. בדרך כלל צריך הכנה גדולה מאד. כל החיים האלו הם הכנה לזמן שנגיע לפני בית דין של מעלה לתת דין וחשבון אחרי מאה ועשרים שנה, זו הכנה. וכל זה הכנה ליום הדין הגדול. הכל הכנות.
רציתי להגיד עוד משהו: שה' יתברך אוהב סדר. הכל הוא לפי החכמה, הכל מדויק, כל דבר ודבר. אתם רואים איך הוא מצוה, על הדברים הכי קטנים הוא מצוה, יתברך שמו לעד. חשבתי על זה שגם עולם התֹּהוּ, אפילו עולם התהו הוא מסודר, יש לו גבול. הוא לא בלתי בעל גבול עולם התהו. לכן כתוב: "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ". אפילו איפה שרואים שיש איזה תֹהוּ, התהו הזה יגמר, הוא לא ימשך לעולמי עד. לא.
למה? כי ה' אוהב תיקון. ולכן עולם התיקון, זה העולם שמביא אותנו לנצחיות. ועולם התהו מביא אותנו לדברים קשים. ולכן יש אנשים שמעריצים את התהו, והאנשים האלה צריכים תיקון. וגם התהו יקבל תיקון, כמו שגם הגיהנום לעתיד לבוא יקבל תיקון. הכל יקבל תיקון, גם הרע יקבל תיקון, או שהוא יתוקן או שהוא יוכחד – כי אבא שבשמים עושה הכל בשלבים, בחכמה העליונה האין־סופית, כדי שהכל יבוא על מקומו בשלום.
ועכשיו כמה ענינים בעניני הכנה לפסח, סדר פסח. והשאלה: מה זה להיות בן חורין? כן, כמו שכתוב: "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" – "אל תקרי חָרוּת אלא חֵרוּת, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה", מי שמקיים את התורה, כן, כי או שבן אדם עובד את ה' יתברך, או שלהבדיל הוא עובד את היצר הרע הפרטי, ולא עלינו הכללי. היצר הרע הפרטי, זה היצר הרע של האדם, והכללי הוא זה שנלחם נגד עם ישראל, נגד הקדושה, נגד התורה, נגד ה' יתברך. זה מלאך, השט"ן, הסטרא אחרא, כל כחות הרע.
אז להגיע לדרגה של בן חורין, זה לא דבר פשוט. אדם יכול לעסוק בתורה ולא להיות בן חורין. למה? כי היצר תופס אותו והוא נופל. המדות תופסות אותו, המדות הרעות, הן מנהלות לו את החיים – הגאוה, התאוה, הקנאה, השנאה, הכעס, העצבות, הם מנהלים אותו. אז הוא לא בן חורין.
איזהו בן חורין? – מי שעל ידי תורה ומצוות משתחרר מהעבדות ליצר הרע הפרטי וליצר הכללי, לא יכנסו בו דעות כוזבות למח שלו, לנפש שלו, לא יכנסו בו מדות רעות וישתלטו עליו. ואם כן, הוא מיד מסלק אותן ומתקן את זה. אז הוא בן חורין.
מנסים לתפוס אותו עד יום מותו. בן אדם צריך להיות ב'היכון' למלחמה, כי היצר יכול לבוא. אבל מי שרוצה ללכת בדרך הקדושה – "בדרך שאדם רוצה לֵילֵךְ, בה מוליכין אותו", אז ה' יתברך ברחמיו עוזר לו להתגבר עליו. וצריך גם להתפלל כמובן, אבל צריך גם להתכונן ולדעת את המלחמה ולעשות אותה, לא להרגיש בנוח. אין להרגיש בנוח, הוא יכול לבוא בכל רגע ולגרום לבן אדם לעשות דברים שהוא לא האמין בחיים שהוא יעשה, במכה, 'בום'.
וככל שאדם עולה יותר, הוא בסכנה גדולה יותר. "ארבעה נכנסו לפרדס", רק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. רבי עקיבא, אין כמו רבי עקיבא, זכותו יגן עלינו ועל כל עמו ישראל, הוא אמר שכל פעם שבא גל, הוא הוריד את הראש והגל עבר – הנה, דרך של מלחמה. מה זה להוריד את הראש? ביטול, הוא התבטל. הוא ביטל את הגאוה שלו, הוא ביטל את הישות שלו מלשון 'יש', והגל עבר. ככה הוא המתיק את הדין. אז זה לא פשוט.
ואם כבר הזכרנו ארבעה שנכנסו לפרדס, אלישע בן אבויה, 'אחר', שהיה גם מגדולי החכמים העצומים, הוא נפל. למה? חכמים אמרו: כי כבר באצילות הִוָּצְרותו אביו רצה שיהיה לו בן שיהיה לו כבוד התורה. הוא ראה את כבוד התורה של החכמים שהאש ליחכה סביבם כשהם למדו תורה, הוא אמר שגם הוא רוצה בן שיהיה ככה. זאת אומרת שהתחלת הענין היה ענין של גאוה וכבוד, וזה פגם וגרם לו לנפילה. "מי יודע עֹז אַפֶּךָ".
אם כן, להיות בן חורין זה לא רק לצאת ממצרים הגשמית. כל אחד נמצא במצרים גם היום, במצרים האישית שלו, והוא צריך לדעת את מפת הקרב ולדעת להלחם ולצאת מהמצר, לצאת מהשעבוד. ושעבוד מלכויות, עם ישראל גם כן משועבד עדיין לאומות, לאומות העולם, עד שיבוא המשיח ויגאל אותנו אנחנו עדיין, לא כמו במצרים ברוך ה', אנחנו במצב טוב יותר מאשר פעם – אבל עדיין אנחנו משועבדים. למה? מפני עוונותינו, זה חלק מהעונש. לא רצינו להשתעבד לבורא עולם ולעבוד אותו בלבב שלם בטוב ובנעימים – אז העונש, זה להיות משועבד לבשר ודם.
לא החזקנו את עצמנו כראוי "כאיש אחד בלב אחד" – הוצאנו לגלות מזעזעת של אלפיים שנה כמעט, ושם בגלות נהיינו אוהבי ישראל. יהודי עזר ליהודי בדרך כלל. תמיד יש יוצאי דופן, אבל בדרך כלל היהודים מאוחדים. למה? זה התיקון. על ידי הצער והרדיפות וכל הדברים הקשים שעם ישראל עובר – היהודים מתאחדים, כדי שנגיע לרגע שנעלה לארץ, נחזור בתשובה שלמה, גם הפרט וגם כלל עם ישראל, ובאמת נהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש, אור לגוים. ואז יבוא משיח והכל יהיה טוב. אז תראו איזה סיבוב עושים בשביל לתקן את מה שפוגמים, רחמנא לצלן.
בפסח יצאנו ממצרים, וכל שנה ושנה זה זמן של עת רצון, ליל הסדר. אפשר לצאת באמת ממצרים האמתית ולהגאל גאולת עולמים – אם נתקן מה שצריך, אם נתחזק כמו שצריך, אם נתאחד כמו שצריך, אם לא נתגאה כמו שצריך, אם נשמור את המצוות כמו שצריך, שלא יהיה חמץ, שזה היצר הרע, החמץ הזה שמסתתר ואסור שיהיה אפילו כלשהו ממנו, חמץ ושאור.
לחם עוני, זה הלחם של הענוה, שלא תתנפח, כן? הלחם מתנפח. המצה לא, אם היא מתנפחת, היא החמיצה – אז משה רבינו העניו מכל האדם, הוא היה השליח להוציא אותנו ממצרים.
התורה היא עמוקה שאין לכם מושג, אין לה סוף, אין לה סוף – פשט, רמז, דרש וסוד, ואחר כך בתוך זה יש עוד פעם פרד"ס, ועוד פרד"ס בתוך פרד"ס עד אין סוף, וזה לא נגמר. לעתיד לבוא תתגלה כל התורה. עכשיו אנחנו עדיין במבוא.
למה ה' יתברך הוציא אותנו ממצרים? – כדי שנקבל את התורה, כדי שנהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש. ולכן או שהיינו מקבלים את התורה, או שהיה מחזיר את העולם לתהו ובהו. העולם מתקיים בזכות התורה ולומדי התורה ומחזיקי התורה ומקיימי התורה. זהו. לא לזלזל, לא בתורה ולא בלומדי התורה. ההפך, לאהוב אותם, לכבד אותם, לשים אותם עטרה לראשינו, כן.
וזה לא פשוט. ללמוד את התורה, זה לא פשוט. ולקיים אותה, זה בטח לא פשוט. ולקיים אותה לשם שמים, זה עוד יותר לא פשוט. הכל זה מלחמה, זיכוך ועוד זיכוך ועוד זיכוך. בן אדם צריך להיות מדקדק מאד בפנימיותו, לראות את החסרונות שלו ולתקן אותם, שלא יהיה קצת חמץ. ונדיר למצוא. נדיר למצוא אפילו אתרוג בשוק. אתרוג מושלם – אתה עובר בכל השווקים בירושלים, אולי תמצא איזה אתרוג מושלם, אולי. האתרוג מסמל את האדם. מה נגיד ומה נאמר?
ולכן יש את 'דרך עץ החיים' – להתעמק ולהתעמק, ולתקן ולתקן ולתקן. זו 'תורה תבלין'. "בראתי יצר הרע, ובראתי לו תּוֹרָה תַּבְלִין", תורה תבלין – כדי שנהיה ראויים, פחות או יותר, מה שבן אנוש יכול להיות ראוי לפני אבא שבשמים, ולא להתגאות, לא להתנפח, ולהיות כאיש אחד בלב אחד. בקיצור, להתנהג כראוי כפי שמצוה עלינו בורא הבריאה יתברך שמו לעד ולעולמי עולמים.
אנחנו בחבלי משיח. אם נזכה, בכל רגע יכול לבוא משיח, רק נעשה תשובה. לא חייבים לחכות מאה–מאתים שנה, לא. במה זה תלוי? זה תלוי בנו. וחודש ניסן חודש מסוגל לגאולה, וליל הסדר בודאי. וזהו.
עוד עצה: להזהר עכשיו שאנחנו מנקים לפסח ויש הרבה הכנות, הרבה טרחות, הרבה הוצאות – להיות שמחים, להיות רגועים, לא להתעצבן, לא להקפיד אחד על השני, לעשות כל מה שצריך אבל בלי להגיע למצבים לא רצויים – כדי שהמצוה לא תחמיץ, לא להחמיץ את המצה – את המצוה, שתהיה מצה שמורה, שכולנו נהיה מצה שמורה.
לחיים! לחיים! לחיים! לחיים!
פסח כשר ושמח! ושניגאל למען שמו באהבה!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
