ערב טוב! שבוע טוב, חודש טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו תורתך', בחומש ויקרא פרשת ויקרא תשפ"ה, ובשם ה' נעשה ונצליח. כמו שאתם יודעים, אנחנו מנסים להבין קצת את הפרשה על פי 'דרך עץ החיים'.
כמובן, הפרשה עוסקת רוב רובה בעניני הקרבנות. אבל לא על זה רציתי לדבר היום. רציתי לדבר על הענין שה' יתברך אומר למשה רבינו שהוא ידבר אתו בתוך קודש הקדשים, מעל הכפורת בין שני הכרובים. זאת אומרת, הוא קבע לו מקום מפגש מדויק. זו עובדה אחת. עובדה שניה, שה' ידבר בקול רם ורק משה ישמע אותו, והקול לא יֵצא מהמקום שמשה שומע אותו. זאת אומרת, זה מין נס כי אם יש מקום סגור ויש קול חזק, אז מבחוץ שומעים אותו. אבל כאן יש נס. זאת אומרת, ה' יתברך לכאורה יכול לדבר אתו גם בתוך מוחו, בתוך אזניו, הוא לא חייב שאף אחד ישמע, וגם כשהוא ליד אנשים, וגם כשהוא לא ליד אנשים, כשהוא בקודש הקדשים. אבל ככה ה' יתברך החליט, שזה יהיה בדרך כזו.
מה הסיבות לזה? "סוֹד ה' לִירֵאָיו". כנראה, ככה אני משער, הרצון העליון הוא שהקול ישָּׁמע בכל זאת בכח, בהדר, בתוך קודש הקדשים – ושיהיה שם נס, שזה ישמע רק למשה רבינו, שלא יהיה שום ספק. כשנביא או בעל רוח הקודש מקבל גילוי בתוך נפשו, בתוך מוחו, בתוך אזניו, ורוח הקודש או איזו נשמה או איזה מלאך מדבר אתו – אולי הוא יכול לחשוב שזה דמיון, חלום או משהו אחר, ומה רמת הדיוק של זה? מי מדבר אתו? מה אומר לו? כל הדברים האלה.
אבל ה' יתברך כשמדבר עם משה רבינו, זה לא סתם דיבור שמדברים עם נביא רגיל או עם בעל רוח הקודש רגיל – אלא זה מתן תורה קודם כל, אחר כך גם להדריך את משה רבינו ולהגיב לו על כל מיני ענינים שקורים במדבר, כל מיני פרשות וענינים שקורים שמשה צריך להתיעץ עליהם. לכן נראה שה' יתברך רצה שהקול הזה ישמע בתוך הטבע מחוץ למשה רבינו, אבל שלא ישמע לאנשים אחרים.
מצד אחד, כתוב שמשה רבינו כל מה שקיבל הוא בשביל עם ישראל. ואחרי המרגלים, חטא המרגלים, היתה בעיה בענין שה' לא דיבר עם משה, או כמו שהוא אמר לו: "לֵךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ". אז המצב של הגילוי של משה רבינו או של כל נביא – תלוי רק בנביא, או שזה תלוי בהתנהגות של עם ישראל? ובעלי רוח הקודש, כן? כי מאז שהסתלקה הנבואה עד שהיא תחזור, זו רוח הקודש, זו לא נבואה. אז בעלי רוח הקודש מקבלים גילויים של רוח הקודש אך ורק אם עם ישראל ראוי? או גם דוקא כשהם לא ראויים והצדיקים מקבלים את הגילוי כדי שיוכלו לטפל בהם, לתקן אותם, לתקן את עצמם, לדעת מה קורה, אולי לפעמים גם מה יקרה, שיהיה קידוש ה', יש לזה הרבה סיבות. אז מצד אחד, הנביא מקבל את הנבואה בשביל עם ישראל, אבל יש גם נביאים שקיבלו את הנבואה רק לעצמם וזה לא היה בשביל עם ישראל. כאלה שהנבואה ניתנה להם בשביל עם ישראל, כולם נכתבו. כמה הם היו? מ"ח נביאים היו, ארבעים ושמונה נביאים.
בעיני, לפי עניות דעתי, הדיבור של ה' יתברך – זה הדבר הכי חשוב שיש, הכי חשוב שיש. בעזרת ה' שנזכה כולנו, לעתיד לבוא כולנו נהיה נביאים, איזה יופי. בעזרת ה' שנזכה. מה זה בן אדם? בן אדם הוא כלום. הוא רוצה את קרבתו יתברך. במקרה שהוא זוכה והוא קצת זך, הוא רוצה את קרבתו יתברך. אז הוא מקיים תורה ומצוות, מעשים טובים, לומד את התורה, ומתבודד, ומתקן את עצמו ומשתדל לעבוד את ה' לשם שמים ולעשות הכל זך וטהור – שאלה כבר מאמצים, מלחמות עולם, זה לא דבר פשוט בכלל.
ואני מציע לכולם לקרוא את הספר הקטן שלנו שנקרא 'דרך עץ החיים'. שם יש את כל הכללים האלה כדי להתקרב לאבא שבשמים. יש שם ראשי פרקים בשפה פשוטה. תורידו אותו חינם מהאתר שלנו. גם מי שקיבל בתיבת הדואר – שיקרא את זה. זו לא רק סגולה להחזיק אותו בבית, צריך לקרוא. יש שם דברים חשובים ביותר לאדם ולעם ישראל והעולם כולו.
אז אם כן, אנחנו שואפים לקרבת האלקים – כן. זה חידוש שחידש רבינו הבעל שם טוב הקדוש והאהוב, שיהודי צריך לשאוף לקרבת ה' האלקים כמו בן בפני אביו, ואם אפשר גם לרוח הקודש, למה לא? זה לא על מנת להתגאות או על מנת להנות. זה התיקון.
תחשבו, כשהיינו כלולים בנשמת אדם הראשון והיינו בגן עדן וה' היה מתהלך בגן ומדבר אתנו, כשהיינו בתוך אדם הראשון – לא שמענו בקולו, עשינו הפוך, חטאנו לו. העונש: הוא סילק אותנו מגן עדן, ופיזר את נשמת אדם הראשון בהרבה מאד ניצוצות של נשמות, שזה אנחנו. ששים רבוא נשמות של עם ישראל באות לתקן את הענין הזה של חטא אדם הראשון. תקַּנו יותר, תקַּנו פחות, עשינו שטויות, נחרב הבית, נחרב עוד בית. ה' יעזור שנזכה.
אז כשהיינו בגילוי פנים כולנו כלולים בנשמת אדם הראשון לא שמענו בקול ה'. אז אחד הענשים, זה שעכשיו אנחנו עובדים אותו בהסתר פנים.
אבל אני הקטן אומר: אסור להתרגל לעובדה הזו שאנחנו בהסתר פנים. אה, טוב לך בהסתר פנים? תישאר בהסתר פנים, תישאר. אתה רוצה לעבוד את ה' ככה בחושך? למה זה גורם בסוף? בסוף זה גורם לזה שבן אדם עובד את ה' יתברך "מצְוַת אנשים מְלֻמָּדָה". היות שה' לא מדבר אתו, ולא תמיד הוא חש את קרבתו של ה' יתברך, אז הוא מחליט שהוא מקיים את הדברים, 'כן, ככה כתוב. ככה חונכתי. הכל בסדר'. הוא גם נהנה מזה שהוא לומד תורה. והוא נהנה מלשמור שבת. מי לא נהנה מלשמור שבת? זה פלא פלאים. כל המצוות מביאות לאדם עונג ואור, אז ברור שאדם ירצה לקיים אותן. והעבירות מביאות חושך והרגשה נוראית, אז מי רוצה עבירות? יפה. אבל זו לא המטרה, להשאר בהסתר פנים ולעבוד את ה' מצות אנשים מלֻמָּדה.
כנגד זה יש אנשים שבאים, לא מעט, לפעמים באים ליעוץ הרוחני, והם רוצים רוח הקודש, או הם חושבים שהם המשיח או כל מיני דברים. חלק מהם אנשים עם בעיות נפשיות וחלק מהם אנשים עם שאיפות של גדלות שהם רוצים את קרבתו יתברך. האם הגישה הזו נכונה?
זאת אומרת, מצות אנשים מלמדה זה משהו יבש, וזו לא מטרת הבריאה. זה יותר טוב מכלום, כן? ברור, "לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ". אבל זה לא הענין. הענין עכשיו הוא שבאים אנשים שרוצים לזכות למדרגות, רוח הקודש, אם אפשר נבואה למה לא? – מאיפה השאיפה הזו באה? האם היא נקיה? האם היא לשם שמים או לא? פה צריך לדייק מאד. ההבדל בין חצוף, בין גאותן, בין חולה גדלות – לבין צדיק, הוא כחוט השערה.
האם האדם רוצה את קרבתו יתברך למשל "כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ"? זאת אומרת, כמו תינוק, הוא מרגיש קטן, הוא מרגיש כלום, הוא רוצה את קרבתו של אבא שבשמים? זה יפה. אבל אם הוא רוצה שאבא שבשמים ידבר אליו והוא יהיה עכשיו נביא או בעל רוח הקודש – זה כבר לא תמים. זה יכול להיות תמים: זה צריך להיות לשם שמים, על מנת שיתגדל שמו של ה' יתברך.
כשיש צדיקים ששורה עליהם השכינה ויש להם רוח הקודש – אהה, זה מחזק את נשמות ישראל, וזה מגדל את שמו יתברך ואת תורתו יתברך בעולם. אהה, אז יש פה נקודה של לשרת אותו יתברך, לא שהוא ישרת אותנו, רחמנא לצלן. זה לא בשביל להתגדל זה שאנחנו רוצים גילוי פנים. אנחנו רוצים גילוי פנים כדי שיתקדש שמו יתברך. יש בין זה לזה הבדל עצום.
וגם מי שזוכה לזה צריך כל הזמן לזכור ולהרגיש ולהיות בטוח שלא מגיע לו, שסתם ה' יתברך החליט ובחר בו ברחמיו. זה לא בגלל שמגיע לאדם, כי לא מגיע לאדם כלום. אם נעשה חשבון – אוי ואבוי, לא מגיע, אפילו מה שבן אדם אוכל לא מגיע לו, כלום כלום, כי הכל נגוע, וכל אחד יודע את צרת נפשו.
אז זו צריכה להיות כוונה אמתית – לא כוונה בשכל, 'כן, אני עכשיו אחשוב שאני רוצה את קרבתו יתברך, שנזכה לרוח הקודש כדי לעשות לו נחת רוח', אבל זה רק בשכל, זה לא אמתי, האדם לא חי את זה.
אגב, ה' יתברך מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. קרבת ה', זה פחד ה'. זה לא דבר נעים ונחמד. לפעמים כן, אם מדת החסד מדברת עם האדם או מקרבת אותו, או הרחמים. כל הצד הזה של הקו האמצעי או קו ימין יכול להיות נחמד מאד. אבל אם חלילה צריך לנזוף בבן אדם, או חלילה וחס לנזוף בעם ישראל, זה כבר מצד הדין – והדין מפחיד מאד, מאד, מאד־מאד.
אז זה לא שבן אדם מתקרב לה' וה' שולח לו גילויים, ועכשיו הוא מרגיש בנוח. לא, מה פתאום. אף פעם אל תרגישו בנוח. ככה, לפי עניות דעתי. לא, אל תרגישו בנוח. תמיד כעני בפתח, כעני בפתח, כעבד בפני רבו, כחייל לפני המלך. הוא חייל של המלך – אבל הוא חייל. אה, הוא קרוב למלך – כן, נכון, הוא משרת את המלך שלו. או הוא הבן של המלך – כן, אבל גם הבן חייב בכיבוד אב, נכון?
אז בדור הזה, שיש לנו ברוך ה' הרבה בעלי תשובה, שכולם באים עם אש בעזרת ה', להתקרב לה' יתברך – לפעמים מרגיעים אותם. לפעמים זה טוב. לפעמים זה לא לטוב. לפעמים זה טוב, אם האדם בדמיונות ואורות מרובים, שלא ינזק, אז זה טוב. לפעמים מכבים אותם כל כך – עד שהם בעצמם הופכים להיות מצות אנשים מלמדה. וזה לא טוב. ואין מספיק הדרכה בנושאים האלה, כמעט כלום. למה? כי אין השגה בנושאים האלה, כמעט כלום. בעזרת ה' שכולנו נזכה.
אז אנחנו שוב כאן, בפרשה הזו, בענין שה' יתברך קובע לו מקום וזמן שבו הוא ידבר עם משה רבינו. עניין אותנו לברר את כל הנקודות האלה של קרבת ה'. ומי זוכה לקרבת ה' מהבחינה הזו של גילוי פנים וגילויים מהשמים ורוח הקודש ונבואה? מי שצריך להיות דוקא מנהיג? לא, לאו דוקא, הוא לא חייב.
דוד המלך גדול בעלי רוח הקודש. פלא פלאים, פלא פלאים. לא קל להיות גם מלך גם גדול בעלי רוח הקודש. אין כמו דוד המלך. הוא היה יכול את כל הקצוות האלה לעשות. זכותו יגן עלינו ועל כל עמו ישראל.
ויש את משה רבינו, גדול הנביאים, אין כמו משה רבינו, מי יכול להשתוות למשה רבינו? וגם הוא היה יכול להיות גם מלך וגם גדול הנביאים וגדול החכמים, ולא להתגאות, להיות ענו מכל אדם. אולי בגלל זה הוא זכה, אה? על שהיה עניו מכל אדם.
כמה קשה הענין של הענוה. כמה בן אדם מתגאה, וואי וואי וואי וואי... זה כל כך... בשניה בן אדם מתגאה, ומפסיד את כל מה שהוא עושה. האם יש איזו גאוה חיובית? כן, שמינית שבשמינית של גאוה צריך כדי לקיים את התורה, ברור, "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'". רק להזהר, כי זה מתחיל ב"ויגבה לבו בדרכי ה'" – ובסוף נשאר 'ויגבה לבו', בדרכו שלו, ו"מְלֹא כל הארץ כבודו", של האדם, רחמנא לצלן. לכן חשוב כל כך לעסוק ב'דרך עץ החיים'. "מאד מאד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ"! "ואל תאמן בעצמך עד יום מותך", להזהר מאד מאד מאד מאד.
אז קרבת ה', סיכום:
לרצות להתקרב לה', זה דבר עצום. לרצות גם לקבל ממנו יתברך סימנים והשגחות כמו שקוראים לזה, ונסים ונפלאות, ואולי רוח הקודש – מצוין, השאלה היא למה. אתה רוצה להתגדל? או אתה רוצה לגדל אותו יתברך, את שמו יתברך? אתה רוצה להיות כלי שתשרה השכינה, כלי קדוש, כדי שיתגדל שמו של ה' יתברך? – זה דק. ואת ה' יתברך אי אפשר לשקר. אדם יכול לשקר את עצמו. וגם זה קשה, לשקר לעצמו – בשביל זה צריך להשתיק את היצר הטוב. זה לא נעים להשתיק את היצר הטוב, הוא תמיד מתלונן, 'איי איי, אל תשתיק אותי. אני אומר לך מה נכון. למה אתה לא שומע לי?' ויש גם את היצר הרע, שהוא בכלל נושא בפני עצמו.
רבותי, "קִרְבַת אלקים לי טוֹב"!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך!
נא להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל מקום ובכל זמן לזיכוי הרבים, למען שמו באהבה.
לחיים! לחיים! לחיים!
אנחנו עכשיו בראש חודש ניסן, הלואי וניגאל, ונאמר אמן סלה! כל טוב!
ולהתכונן לפסח:
'פֶּה סָח' – זה הגילוי, שבו ה' מדבר, פה סח.
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
