ערב טוב! שבוע טוב, חודש טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת תצוה תשפ"ה, ובשם ה' נעשה ונצליח. ויש לנו גם את פרשת זכור.
כן. בולט כאן בפרשה הענין של התקשורת של עם ישראל עם הבורא יתברך, וכמובן של הבורא יתברך עם עם ישראל, דרך קודש הקודשים כאשר משה נועד שם עם ה', ה' מדבר אתו. ובזמנים נוספים, כשיש אורים ותומים, שואלים שאלות בעניני הכלל כמו אם לצאת למלחמה או לא. הכהן שואל באורים והתומים, והוא צריך רוח הקודש לפרש את מה שעונים לו. פלא פלאים.
בבית ראשון היו אורים ותומים, בבית שני לא זכינו לאורים ותומים. מאד קשה הדבר הזה. ה' יתברך ברא עולם, הוא רוצה להיטיב לנבראים, הוא רוצה להשרות את שכינתו, הוא בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, הוא מצוה עלינו את כל המצוות ואיך להקים את המשכן או כשאנחנו בארץ את בית המקדש, והוא רוצה שנהיה "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ושנהיה אור לגוים, ונתקן עולם במלכות שד"י – כדי שתבוא הגאולה השלמה ויגמר הרע, המות, הצרות, יהיה זמן שנקרא ימות בן דוד ואחר כך העולם הבא. זו התכנית בשתי שורות.
"ומפני חטאינו גלינו מארצנו", וכבר בבית שני לא היו אורים ותומים. אז יש נבואה, יש בעלי רוח הקודש, יש כל מיני מדרגות ששורות על הצדיקים – אם יש לצדיקים זכות ואם יש לדור זכות, ואם זה מתאים להנהגתו יתברך.
זה צער גדול מאד מאד מאד מאד! זה הצער הכי גדול. הדבר הכי קשה בעולם זה הסתלקות השכינה, שהיא קצה התגלותו של ה' יתברך. חילול ה' הכי גדול זה שמפני עוונותינו מסתלקת השכינה ואנחנו בהסתר פנים, או בהסתר כפול, שזה אומר שההסתר בתוך הסתר ככה שאנחנו אפילו לא יודעים שאנחנו בהסתר. איזה כאב. איזה צער. איזו בושה... זו בושה אמתית.
ואנחנו צריכים לתקן את הדבר הזה על ידי זה שנחזור בתשובה שלמה מאהבה ומיראה ומיראה ומאהבה, כל אחד ואחת. ובשביל זה צריך מלחמה גדולה עם היצר הרע הפרטי והכללי, ללמוד את התורה, לקיים את התורה, להדבק באבא שבשמים, לתקן את המדות הרעות, לתקן מחשבה דבור ומעשה, לתקן את כל הקומה הפרטית של האדם ואת כל הקומה הכללית של עם ישראל – המון המון־המון דרישות. אבל אנחנו קיבלנו על עצמנו בהר סיני כשקיבלנו את התורה שזה מה שנעשה, "נעשה ונשמע".
אם לא עושים מה שהתחייבנו, יש דינים. ואם יש דינים, יש ענשים רחמנא לצלן. והעונש הכי קשה הוא הסתלקות השכינה, זאת אומרת הסתר פנים. והפרס הכי גדול הוא גילוי פנים.
לכן כשיש גילוי פנים זה קידוש ה', וכשיש הסתר פנים זה חילול ה'. אם יש התגלות של ה', התגלות של העולמות העליונים אצל הצדיקים, אז זה קידוש ה' שהצדיקים האלה זכו. אבל יכול להיות שזה נסתר ואף אחד לא יודע. יכול להיות שאלה צדיקים שמתפרסמים, אז אנשים רואים שיש לצדיק הזה רוח הקודש, יש לו סיעתא דשמיא, הוא גוזר וה' מקיים וכן הלאה.
בכל דור ודור ה' יתברך ריחם על עם ישראל ושלח צדיקי עליון. לא כולם האמינו בצדיקים, לא כולם האמינו או רצו לשמוע גם לנביאים. יש כאלה שגם פגעו בנביאים, רחמנא לצלן. יש אנשים שלא רוצים שהבורא יתגלה, הם רוצים למלוך בעולם וחושבים שהם יודעים מה טוב ומה לא טוב, וזה לא בדור הזה דוקא, זה מדורות קדמוניים היה ככה. יש דורות כאלה שהעדיפו עבודה זרה ומעשים רעים מאד, כמו דור המבול, סדום ועמורה וכן הלאה – כי המלחמה קשה.
זה לא קל להיות צדיק ולהיות קדוש, זה לא דבר קל – זה בכל רגע ורגע כל החיים בלי הפסקה, ו"כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי", וזה לתקן הכל, ולבטל את הגאוה הקשה שיש לאדם, את גסות הרוח, שזו סיבה ללא מעט נפילות, ולהפוך להיות בן אדם זך – שזה לא פשוט כל כך בעולם הגשמי, אדם כל היום עסוק בפרנסה שלו, יוצא לרחוב. זה לא פשוט. העולם הגשמי דורש את שלו, בן אדם צריך להתפרנס, צריך לעשות כל מה שצריך, ובעולם מודרני עוד יותר.
ועוד דבר שמגביר את ההסתר פנים זה שבעולם המודרני בן אדם הופך להיות חצי אֱ־לוֹקַ, הוא לוחץ על כפתור – והוא מזיז את העולם. כל המחשבים, כל הרשתות, כל הענינים – בן אדם מרגיש "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" חבל על הזמן. במקום להבין שכל זה מהשמים, ש"הוא הַנֹּתֵן לך כח לעשות חיל" ושבן אדם הוא כלום, ושמה שאדם מצליח להשיג זה כי בבריאה ה' יתברך קבע שאדם יוכל להשיג את זה בשכל שלו כדי שיוכל לתקן את העולם ויוכל לעסוק במדע ולמצוא כל מיני פתרונות, אז מה אתה מתגאה? את זה קיבלת במתנה משמים.
אז צריך לתקן, להפוך 'אני' ל'אַיִן', להבין שה' נותן כח לעשות חיל, להמליך את ה' יתברך, לא להמליך את עצמנו.
תארו לכם, בזמן בית ראשון, דוגמא, כשהיו שם אורים ותומים – היה אפשר לשאול בשאלות הכלל, כן לצאת למלחמה? לא לצאת למלחמה? ועוד שאלות – והיו עונים משמים, וכך היו פועלים. היום ההנהגה צריכה להחליט. מי זו ההנהגה? מה זה ההנהגה? מה הזכות שלה? מה היכולת שלה? כל דור לפי המצב שלו. אז ככה זה גם נראה. לפעמים טועים, לפעמים טעויות עולות בצער גדול. בני אדם. בני אדם טועים תמיד. רק הבורא יתברך לא טועה.
אז מהמצב הזה שהיינו, ואמורים עוד לחזור אליו בעזרת ה', של "ממלכת כהנים וגוי קדוש", שה' יתברך נותן לנו אורים ותומים שנוכל לדעת איך ומה לעשות בכל ענין, חוץ מהתורה הקדושה שאומרת מה לעשות, אבל בענינים של אקטואליה מה שנקרא, של הכלל – הגענו למצב שהגענו. איזו בושה, לא? ה' יעזור.
אז עכשיו יש לנו הזדמנות לתקן את זה, לחזור לעבוד את ה' יתברך מאהבה ומיראה מיראה ומאהבה, למען שמו באהבה. ואז ה' יתברך יחזור אלינו ויתגלה. זה יקרה בגאולה השלמה כשיבוא משיח.
כל הענין של המשכן, ואחר כך בית המקדש, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – עדות שיש בורא עולם, יש תקשורת דו־צדדית עם בורא עולם.
כרגע האדם מתפלל – או שה' עונה לו או שלא עונה לו, או שעונה לו והוא לא יודע שהוא ענה לו. ככה האנשים הרגילים. לכן יש מקום לכפירה, 'אה, אולי אתה סתם מדמיין. אולי יש לך הזיות' – לא, לנביאים ולקדושים אין הזיות. לא, יש להם גילוי פנים אמתי, ולכן הם אומרים דברים שמתקיימים, מראש, ה' מגלה להם דברים מראש – מה יהיה, מה לא יהיה, למה, כמה, כל צדיק לפי מה שזכה, לפי תפקידו, לפי הדור שלו. תראו את רבינו הבעל שם טוב הקדוש, אילו מדרגות היו בו, למרות שהיה בגלות המרה, האר"י הקדוש, וכן הלאה.
אז זה שנענשנו קשה כל כך, זה כי עוד לא תִּקַּנו מה שצריך, במיוחד את הענין של האחדות בעם, שלא תהיה שנאת חנם. זה עוד לא מתוקן מספיק, ולכן עדיין יש צרות וקטרוגים. התורה, עדיין לא כולם זכו לה. גם מי שזכה לתורה לא זכה לכל התורה – אולי לַ'פְּשָׁט' הוא זכה. אבל יש פנימיות, יש פנימיות דפנימיות, יש פנימיות דפנימיות דפנימיות התורה. יש 'דרך עץ החיים', יש קבלה, יש חסידות, יש מוסר, יש תיקון גדול.
כולם זכו לזה? ואם מישהו זכה ללמוד, הוא גם זכה לתקן עם זה באמת, או שהוא רק למד? הלימוד עושה תיקון, אבל הוא לא מספיק – בן אדם צריך לתקן את עצמו במלחמה, בנסיונות, בתכל'ס בחיים.
זה לא פשוט, רבותי. אבל אנחנו בדרך. ה' יתברך ירחם על עמו ישראל, ויאיר לכל הנשמות ויתן פתח לכל נשמה. 'דרך עץ החיים', זה פתח לכל נשמה, כל נשמה יש לה פתח. צריך לקרוא את הספר הזה שלנו, אפשר להוריד אותו חינם מהאתר, 'דרך עץ החיים'. זה ספר קטן, בשעתיים אתה מסיים אותו – ואתה כבר בפנים, בעבודה האמתית הרצינית.
אחר כך יש לך בחירה – כמה תתאמץ, כמה תקיים תורה ומצוות. אבל לפחות תבין את מפת הקרב, מה אנחנו עושים פה. זו הזדמנות לנשמות. זו מתנה מאבא שבשמים לפתוח פתח לכל בן אדם לא משנה איזה, מספיק שהוא יודע לקרוא עברית, זה מספיק. לא משנה באיזו גלות הוא או באיזה מצב הוא – יש לו פתח לתיקון אמתי, בעזרת ה' יתברך.
אנחנו תינוקות שנשבו, אני תינוק שנשבה, ואולי בגלל זה ה' שלח אותנו בתור שליחים מאיפה שבאנו, מרחוק כל כך. ונלחמנו ונלחמים על זה מאד – על להיות קרובים אליו יתברך, לעשות רצונו. אז זה פותח פתח לכל הנשמות, שרוצות. מי שלא רוצה אז הוא לא רוצה. מי שרוצה יש לו דרך.
פשוט אני כשאני רואה את הענין הזה של האורים ותומים, שה' יתברך היה מדבר עם משה רבינו באוהל מועד, הדיבור, ההתגלות, השראת השכינה, הנבואה, כל הדברים האלה יקרים אל לבי מאד, ביותר! – כי זה ההבדל בין עולם חשוך לעולם מואר באור ה'. זה הפתח שדרכו הנבראים רואים שיש בורא ושהוא בחר בעם ישראל, הוא בחר בתורה, הוא מרוצה מעם ישראל, אם עם ישראל עושה את העבודה. אם לא עושים מספיק את העבודה, כמו שאמרנו, רחמנא לצלן יש דינים, וה' יעזור.
ולכן אני מדגיש את הנושאים האלה דוקא, כי ה' יתברך מצפה שנעשה כלי, שנהיה קדושים, ושהוא יוכל שוב לדבר אתנו ולהתגלות ולמלוך על העולם, בעזרת ה' בביאת משיח בקרוב, ברחמים. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – בתוך עם ישראל.
והנה, מלכתחילה אנחנו רואים שהוא לא רצה עולם חשוך. למרות כל החטאים שעשינו במדבר, למרות חטא אדם הראשון – ה' עשה לנו מקום התוועדות לדבר עם משה רבינו באהל מועד, ואחר כך עם הכהן הגדול את האורים והתומים. הוא רצה קשר. הוא רצה יתברך קשר, הוא רוצה קשר.
הוא רוצה קשר עם עמו – להגיד להם מה לעשות, מה לא לעשות, ולא שנלך בחושך כל הזמן וזה המצב, העולם ילך תמיד בחושך ו'נעשה מה שאנחנו מבינים, ומה שיֵצא – יֵצא. וזהו, כי זה מה שאפשר'. לא, זה בכלל לא ה'לכתחילה'.
ההפך – לכתחילה זה שתהיה השראת השכינה ותהיה נבואה, ויהיו אורים ותומים ויהיה גילוי פנים, ויהיו צדיקים וקדושים שתשרה גם עליהם השכינה, ושאם יש איזו בעיה או איזו שאלה הם יכולים לשאול בבית דין של מעלה מה לעשות, על מה הקטרוג, איך לבטל אותו – כמו שהיה בזמן הבעל שם טוב, האר"י הקדוש וכל הקדושים – זה ה'לכתחילה'.
אנחנו עכשיו לא בלכתחילה, אנחנו עכשיו בהסתר בתוך הסתר. כעני בפתח, אנחנו צריכים לצעוק כעני בפתח, מבקשים צדקה שה' ירחם עלינו ויקרב אותנו אליו בחזרה, שהעולם באמת יגיע לתיקונו, ויתקדש שמו יתברך. איזו שמחה כשיתקדש שמו יתברך, ועוד אם זה יבוא מהתעוררות שלנו – פלא פלאים, פלא פלאים, ש"ישמח ה' במעשיו".
והנה, פרשת זכור. עמלק – למה עמלק הזה בא להלחם בישראל? כי "רפו ידיהם מן התורה" ו"מן המצוות", "ואתה עָיֵף וְיָגֵעַ ולא ירא אלקים".
ו"הֶעָנָן פּוֹלְטָם". אתם חושבים שרק במדבר היה הענין הזה של "הענן פולטם", את "כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ"? לא. זה כלל. "בָּא לִטָּהֵר – מְסַיְּעִין אותו", עוזרים לו. "בָּא לִטַּמֵּא – פותחין לו" – ביי... הענן פולטם. שלא נהיה שם, שלא נהיה במצב כזה, רחמנא לצלן. שאף אחד לא יהיה במצב הזה שמשמים מוציאים אותו החוצה ועמלק 'מטפל בו'. זה מה שהיה.
גם היום זה אותו דבר. זה לא נראה בחוש, אבל זה ככה: יש את מחנה הקדושה, ולעומתו מי שרוצה לעשות עבירות ולהיות במחנה של הסטרא אחרא – הענן פולטם, והם כבר בחוץ ועמלק מטפל בהם, אוכל אותם, מחטיא אותם, מעניש אותם.
ולכן יש את הציווי לזכור, ואחר כך למחות את זכר עמלק מתחת השמים, בגלל שהוא הראשון, האומה הראשונה שבאה להלחם בעם ישראל, בעזות גדולה, ברשעות גדולה.
אומרים חכמי הקבלה שלעתיד לבוא כמובן הרע יתבטל, ה' יתברך ישחוט את היצר הרע הפרטי והכללי – הרע שניתן לתקן אותו יתוקן, מה שנקרא 'קליפת נגה', והרע המוחלט, שלש הקליפות הטמאות לגמרי – לא, אי אפשר לתקן אותם, הם רק לנסיון, אז ה' יתברך יבטל את הרע לגמרי, התיקון שלו זה הביטול שלו.
זהו. אנחנו בזמנים חשובים מאד. כל אחד רואה שהכל בוער – לא רק בארץ, בכל העולם. אלה סימנים של חבלי משיח. צריך להתכונן, לעשות את העבודה ולזכות לפני שיגיע המשיח. אחר כך זה כבר יהיה לא פשוט. מי שעכשיו מתקרב, יש לו זכות. אחר כך כשכבר יש גילוי פנים זה בעייתי יותר. אמנם יש דעה כזו גם כן, שנעסוק, אחרי שיבוא משיח נעסוק בתיקון כולנו, ונִלְמד את כל התורה ונקיים את התורה ותהיה הזדמנות. אבל אי אפשר לדעת מה יהיה עד שזה יהיה, ולכן "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת".
אז יגידו, 'כן, אבל כתוב שלא "יִדָּח מִמֶּנּוּ נִדָּח", אז ממה יש לפחד?' כן, כתוב. כתוב: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". חלק – כן, אבל השאלה איזה חלק: חלק קטן, חלק גדול? לכל אחד יהיה חלק לפי מה שהוא טרח... מבינים? כי יש שכר ועונש, יש בחירה חפשית ויש אחריות אישית – זה הסיפור.
כל אחד יידרש לתת דין וחשבון – האם הוא הגיע לדרגה הגבוהה שהיה צריך להגיע אליה, או לא? הוא לא צריך להיות משה רבינו, הוא צריך להיות הוא. אבל הוא צריך להגיע למקסימום שלו. האם הוא הגיע לזה?
לכן זה הזמן להתחזק ולחזק ולהפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל מקום ובכל זמן, לזיכוי הרבים, למען שמו באהבה.
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק! להתחזק, "עִבְדוּ את ה' בְּשִׂמְחה", "משנכנס אדר מרבין בשמחה". ושנזכה לפורים כשר ושמח, ושהכל יהיה טוב.
לחיים! לחיים! לחיים!
וכל טוב סלה.
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
