להורדה בפורמט מתאים להדפסה
ערב טוב! שבוע טוב, חודש טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת מקץ תשפ"ה, ובשם ה' נעשה ונצליח.
כמו שאתם יודעים, אנחנו מנסים להבין את הפרשה על פי 'דרך עץ החיים'. חשבתי קצת להתעמק בענין של ה'יסוד' וה'מלכות', בגלל מכירת יוסף.
שנים עשר שבטים – במצב המתוקן כל שבט צריך להיות בתפקידו, במקומו ובמיקומו. וככה עם ישראל כלי שלם, קדוש, לעבודתו יתברך, להשראת שכינתו. אם חסר תיקון, חסרה שלמות, חסרה אחדות בכלל עם ישראל – הכלי הזה שבור. ואתם יודעים מה קורה כשיש כלי שבור – השפע מתפזר, או שבכלל לא שופכים לזה שפע, האור מסתלק. ולכן חשוב מאד שכל אדם קודם כל יהיה עניו, שלא ירצה לתפוס מקום שלא שייך לו. נכון, אדם לא יודע מה המקום ששייך לו, אבל בכל זאת צריך שיהיה עניו.
דיברנו על זה בטיש בשבת, שמכירת יוסף קשורה לענין 'מי בראש?' ששאל ירבעם בן נבט, 'מי בראש?' ה' אמר לו: 'בן ישי בראש' – אה, הוא לא הסכים. ומזה נהיה חורבן, נהיתה מחלוקת, הפילוג. ואי אפשר להגיד שכבר תקַּנּו את הכל. לא, אם היינו מתקנים הכל, כבר היה בא משיח. עוד לא תקַּנו הכל, וגם הדבר הזה עוד לא מתוקן.
צריך קצת להבין את האילן הקדוש של הספירות. את זה אתם יכולים ללמוד בכל מקום. יש את הספר שלי 'רומח פינחס', אפשר להוריד אותו מהאתר בחינם. תלמדו בו את המושגים של הקבלה, מה הבסיס – כי זה חשוב מאד כדי להבין את התורה, כדי להבין את המציאות, להבין את הנהגתו של ה' יתברך. אם לא, אנחנו לא מבינים כלום, גם את הפשט אנחנו לא מבינים. מאד חשוב. הספר קל, ואם תקראו בו – פששש... תדעו כל מה שצריך לדעת מבחינת הבסיס של הקבלה.
אבל למי שלא יודע כלום: יש עשר ספירות, ושתי הספירות האחרונות – 'יסוד', והכי תחתונה 'מלכות'. אומרים חכמי הקבלה שהיחיד שמושרש בבחינת ו' של שם הוי"ה זה יוסף, יחד עם יעקב אבינו. ושאר השבטים, הם כולם מושרשים במלכות. אבל המלכות זה המלך. דוד מלך ישראל חי וקיים, הוא המלך, הוא ראוי להיות מלך. כששאול המלך נתמנה טרם זמן להיות מלך – אתם יודעים מה קרה עם שאול המלך ומלכותו, זה לא הצליח, הסתבך כל הענין. וכבר שם היתה מחלוקת 'מי בראש', אתם זוכרים, כשהוא רדף את דוד המלך. מה דוד המלך אשם שהוא דוד המלך? ככה ה' ברא אותו. זה התפקיד שלו.
ובמהות התפקידים שונים. זה כמו שאני אגיד לטייס של מטוס שבמקום שהוא יהיה טייס הוא ינקה את המטוס, וזה שמנקה את המטוס הוא יהיה הטייס – מה יקרה עם המטוס הזה? הבנתם? ככה כל אחד יש לו תפקיד. כולם חשובים. כולם חשובים, כולם אהובים, כולם נחוצים. אין שום בריה, אחת, אפילו הבריה הכי קטנה, שהיא מיותרת. הכל ה' יתברך ברא בחכמתו המופלאה האין־סופית, כך שכל אחד יש לו את המקום שלו – ורק כשהוא יהיה במקום שלו הוא יקבל את השפע שלו ואת הקשר שלו עם ה' ואת אהבת ה', כי מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים את קרבתו ואת אהבתו, כי האדם הוא כלום. אז הוא רוצה את מקור השפע, שזה הקדוש ברוך הוא יתברך שמו, ולמצוא חן בעיניו ושתהיה אהבה גדולה. אין כמו אהבה, נכון, "על כל פשעים תכסה אהבה".
ואהבת ה' מושגת על ידי אהבת ישראל. אבל איך אפשר להגיע לאהבת ישראל אם לא מתקנים את המדות? אם בן אדם גאותן, עקשן, כעסן, נקמן, קנאי, והוא לא מתקן את זה – איך הוא יאהב את הבריות? שהרי הבריות כולן מעורבבות טוב ורע ואין אף אחד מושלם, אז בטח שאתה תכעס על השני ותרצה לטרוף אותו, "טָרֹף טֹרַף יוסף".
בקיצור, לא נתפזר. התפקיד של יוסף, בגלל שהוא בחינת זכר, שהוא שייך לוא"ו של שם הוי"ה, י' ה' ו' ה', כן? – הוא"ו של שם הוי"ה משפיע לה"א, אז הוא צריך להשפיע. מאיפה יש לו שפע, ליסוד? הוא מקבל מהספירות העליונות יותר, 'נצח', 'הוד'. הוא גם מקבל מקו אמצעי. יש שלשה קוים. לא רוצה לסבך אתכם. בכל אופן, הוא מקבל מכל מה שלמעלה ממנו.
כדי שהיסוד יקבל – הוא צריך להיות מתוקן. אם היסוד לא מתוקן, איזה שפע מגיע לו? מגיע לו מינימום של שפע. זה הכלל: כדי לקבל שפע, כדי לקבל עמדה, שליטה, השפעה – על פי התורה ועל פי תורת הקבלה, צריך להיות מתוקן. אם בן אדם לא מתוקן, זה גורם לחורבן.
וזה מה שהיה בעולם התוהו. לפני שנברא עולם התיקון היה עולם התוהו, שהיו עשר ספירות, שכל אחת אמרה 'אני אמלוך, אני אמלוך'. אה, כן? אתה תמלוך? משכו שפע בלי זכות, וכל הכלים נשברו – ומשם צמח הרע. ככה באופן כללי. פשוט ביותר. זאת אומרת שלמשוך שפע באופן לא מתוקן מביא חורבן.
לכן היסוד, שהתפקיד שלו זה להשפיע למלכות, והמלכות התפקיד שלה להשפיע לכל התחתונים, לכל הבריאה – היסוד צריך להיות מתוקן. ולכן יש ענין של שמירת הברית וכל עניני הצניעות. ולכן: 'יוסף הצדיק'. למה הוא נקרא צדיק? כי הוא שמר על הברית. בענין של אשת פוטיפר, הוא ברח. ברוך ה'.
זה היסוד המתוקן, שעומד בנסיונות הקשורים לנושא שלו ומתקן אותם – ואז הוא יכול לקבל את השפע האלקי מלמעלה, והוא מתחבר לעולמות העליונים ששייכים לשורש שלו למעלה, וכל השפע זורם.
ואז הוא צריך לבדוק אם המלכות מתוקנת, כדי שהמלכות תוכל לקבל את השפע שלה. מה כתוב על המלכות? "אין לה מעצמה כלום". ברור, זה הכלי האחרון, שמקבל דרך היסוד את השפע, כמו שאשה צריכה להיות קדושה וטהורה כדי שהבעל יוכל לחיות אתה. זה הענין של כל הדינים של טהרת המשפחה וכו'. מובן.
אז צריך שהמלכות, שאין לה מעצמה כלום, תהיה מבוטלת כלפי המשפיע. מי זה המשפיע? היסוד. צריך שהמלכות לא תרצה לקחת את השפע לעצמה, כי אז זה קלקול – היא צריכה לקחת את השפע כדי להעביר לתחתונים, שזו הבריאה, כל הנבראים. לעצמה מה היא תקח? מה שהיא צריכה, המינימום לחיותה, כדי חיותה. את השאר היא תתן לתחתונים, כי זה התפקיד שלה – בדיוק כמו שגם היסוד צריך להיות מתוקן כדי שיקבל את השפע ושיתן את זה למלכות. ואז הוא בודק את המלכות אם היא מתוקנת, כדי לתת לה את השפע, כדי שהיא תוכל לתת את השפע לתחתונים. יפה? פשוט מאד.
אפשר לדמיין את זה כמו מנהל באיזה מקום, הוא צריך לבדוק שהעובדים שלו עושים את העבודה – ואז מגיעה להם משכורת. אם לא, על מה תתן להם משכורת? נכון? אם לא, הם עושים חורבן.
ולכן יוסף הצדיק בדק את האחים שלו – כי זה התפקיד שלו. אז הוא בדק. הוא ראה דברים שלא נראו לו, והוא הלך ואמר את זה לאבא, ליעקב: 'השבטים', שהם קשורים כולם לענין של המלכות, 'לא מתוקנים, עושים דברים...' כביכול, כן? – הוא טעה. הוא טעה. אבל הוא עשה את התפקיד שלו.
עוד תיקון שהמלכות צריכה זה שתהיה מוכנה לקבל תיקון, הערות כמו שאומרים, ביקורת, הדרכה מהצדיק. "צדיק יסוד עולם" – "יסוד", זה יסוד, זה יוסף. זה התפקיד שלו, לתקן את המלכות. המלכות לא צריכה להתגאות, כמו שהיה בזמן קטרוג הלבנה, שמה הלבנה קטרגה על הלבנה והשמש? היא קטרגה: "אין שני מלכים יכולים לשמש בכתר אחד". מה ה' אמר לה? "לכי ומעטי את עצמך" – תיקון של הגאוה, תיקון של השליטה.
טוב, אז אם המלכות מוכנה לקבל תיקונים ולתקן אצלה מה שצריך, היא תהיה כשרה. ואז היסוד ישפיע מה שצריך להשפיע כמו שצריך – ואז מתקיימת מטרת הבריאה שה' יתברך רוצה להיטיב עם הנבראים, רוצה לתת להם שפע, לא רק זמני כמו עכשיו שהעולם הזה זמני, אלא שפע נצחי. על ידי עבודתנו נקבל בסוף את השפע הנצחי, מבינים? כדי שלא נתבייש.
אז כל אחד צריך לדעת את מקומו ואת מיקומו ואת תפקידו ומה הוא צריך לתקן. כולנו צריכים לתקן. שכל אחד יסתכל על תיקונים שלו, לא על התיקונים של מישהו אחר. ואם מישהו בא ומוכיח אותך, אם יש אמת בדברים שהוא אומר – תקבל את התוכחה, ותנסה לתקן, אפילו אם לא מוצא חן בעיניך האדם שמוכיח אותך. אולי יש משהו שהוא נכון. אם יש משהו שהוא נכון – תתקן. ככה צריך. לכן יש את מצות תוכחה.
כאן יוסף הלך ואמר את זה ליעקב, וזה עשה קצת בעיה, למרות שלפי ההלכה אם רואים שהתלמידים לא בסדר – הולכים לרב ואומרים לו 'התלמידים שלך לא בסדר, תתקן אותם'. זה לא לשון הרע, זה לא... פה היתה דיבה בגלל שזה לא היה נכון. אז אולי היה צריך לבדוק יותר. אולי הוא היה צריך לדבר עם השבטים ולא ללכת ישר ליעקב.
והוא גם היה הצעיר בחבורה. מאד קשה לקבל תוכחה מהצעיר בחבורה, כי אדם חושב שהוא כבר 'מלך', הוא כבר תלמיד חכם גדול, עצום. הוא יקבל תוכחה ממישהו קטן ממנו בגיל? – כן. לפי ההלכה, כן, כי הגיל לא קובע. קובע אם הוא צדיק, אם הוא תלמיד חכם, אם הוא מתוקן. זה מה שקובע. יכול להיות בן אדם מבוגר והוא מקולקל, יכול להיות בחור צעיר והוא צדיק גדול. אבל בכל זאת, בנוהג שבעולם הצעיר צריך להזהר בכבודם של המבוגרים. גם אם הוא צריך להוכיח, צריך לדעת איך להוכיח. יש בזה גם הלכות. מבינים?
אז כל זה לא נעשה כמו שצריך. ולכן הם לא היו מוכנים לקבל את התוכחות של היסוד. וגם לא היו מוכנים לקבל את ההשפעה של היסוד, שהוא מעליהם – אבל הוא לא מעליהם בשביל להשתרר עליהם. הוא מעליהם, כי הוא מקבל את השפע האלקי קודם ומעביר להם. ולכן יעקב אבינו היה קשור אתו. יעקב, זה וא"ו של שם הוי"ה. השפיץ התחתון, זה יוסף. ולכן הוא נתן לו כתנת פסים ואהב אותו – כי הוא חלק מהצינור שלו. זה חלק מהתפקיד שלו, להשפיע עליו, כדי שהוא ישפיע לאחים. לכן הוא שלח אותו לאחים לראות מה קורה.
אלה דברים עמוקים מאד, שצריך להתעמק בהם, ללעוס אותם טוב, לאט־לאט, להפנים אותם. זה גם חשוב מאד לנו ולדור שלנו – כי אלה אותם התיקונים, זה לא נגמר.
אומר בעל הסולם, מיהו אדם מתוקן? אדם מתוקן – מקבל שפע על מנת להשפיע, לא על מנת לקבל את זה לעצמו. האגואיזם, אהבת עצמו, זה פסול. אם בן אדם מקבל – "ואהבת לרעך כמוך", כן? אתה צריך לאהוב גם את עצמך – אבל זה בשביל לתת. כל מה שמשה מקבל זה בשביל עם ישראל. בעזרת ה'. קל לדבר, קשה כמובן לקיים. אבל צריך קודם להבין. אז זה הסיפור.
השבטים לא היו מוכנים לקבל. ויש פה דבר עמוק מאד מרבי נחמן מברסלב הקדוש זי"ע, שהוא אמר שרק מי שיודע להוכיח צריך להוכיח, שאם הוא לא יודע להוכיח הוא יגרום נזק למוכח ויסתום לו את צינורות השפע. את זה במלים שלי אני אומר. צודק. הרבי צודק מאד. וזה מה שלא עשה יוסף. יוסף לא ידע להוכיח אותם, ההפך – הוא בא וסיפר את החלומות. הם לא אהבו אותו, הם לא היו מוכנים לקבל ממנו, ואז הוא סיפר את החלומות. ואז זה הרגיז אותם עוד יותר.
הם חשבו שהוא קליפה, כי הם ראו ברוח הקודש שיוצא ממנו ירבעם בן נבט. ירבעם, היו לו הרבה מעלות, עמד להיות משיח, אומר הרמח"ל הקדוש. היתה לו בעיה שהיתה לו גסות הרוח. כל החכמים כעשב השדה לידו, הוא היה גדול החכמים. מי היה רבו? אחיהו השילוני. מי היה רבו של הבעל שם טוב הקדוש, רבינו הקדוש והאהוב? אחיהו השילוני. ירבעם – 'רַבִּי עַם'. אין ספק שהבעל שם טוב הקדוש בא לתקן גם ענינים של ירבעם.
ירבעם קיבל את המלכות על זה שהוא הוכיח את שלמה המלך. שומעים? – הוכיח אותו. אהה, תפקיד של מי זה? של היסוד. על מה הוא הפסיד את המלכות? על זה שהוא הוכיח אותו בפומבי, בפרהסיא. הוא בייש אותו. אסור לבייש שום אדם, בטח לא את המלך. הוא היה צריך להוכיח אותו לא בפרהסיא. טעה בתוכחה, ולכן הפסיד את המלכות שלו – שאגב המלכות לא היתה לעולמים, כי המלכות לעולמים שייכת רק לבית דוד. למה? מה קרה? כי בית דוד, אלה נשמות ששייכות לענין הזה. דוד המלך הוא בחינת מרכבה למלכות. זה התפקיד האלקי שלו.
אז תהיה שמח שיש דוד המלך. אתה יוסף? תהיה שמח שאתה יוסף. תעשה את התפקיד שלך. כל אחד יעשה את התפקיד שלו – וביחד נעשה את התפקיד כולנו, ובא לציון גואל במהרה ברחמים!
הם לא היו מוכנים לקבל את התוכחות. רצו להרוג אותו – חמור מאד. מכרו אותו. חמור מאד. "לעבד נמכר יוסף". אז במקום שהוא ישפיע את השפע שלו לעם ישראל, ומעם ישראל כל העולם יקבל תיקון – הוא הלך להשפיע את השפע שלו בבית פוטיפר, ואחר כך בכלא, ואחר כך נהיה משנה למלך פרעה. במקום להיות משנה למלך, להבדיל, יהודה – הוא נהיה המשנה למלך פרעה. ויהודה ירד מגדולתו, בגלל שהוא היה מלך והיה צריך למנוע את כל זה. הוא לא הבין כנראה. מעשה שט"ן. וזה מה שקרה.
עכשיו יוסף, שהוא הצינור של השפע, למי הוא מביא את השפע? לפרעה. מי בא עכשיו להשתחוות אליו? האחים, שלא רצו להשתחוות, שלא רצו לקבל ממנו. מה עושה יוסף? מוכיח אותם, מצער אותם, לכפר להם על העוונות שהם עשו, על העוון הזה. מאד קשה הדבר הזה, שלא יהיה "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר", שזה יהיה לשם שמים, שזה יהיה מדויק. כל העלילה, הם עשו עליו עלילה – הוא עשה עליהם עלילה.
אבל הוא ידע את התכנית האלקית, והם לא ידעו. הוא ידע שה' שלח אותו למצרים להכין את המקום לעם ישראל, שיבואו ויהיה להם את ארץ גושן, ושהגלות לא תהיה קשה כל כך – אבל זה פרס תנחומים, כי לא היו צריכים למכור אותו, הוא לא היה צריך לרדת למצרים. אולי ביחד אם היו מתאחדים היו מביאים את הגאולה, וכל הניצוצות העשוקים במצרים כבר היו עולים על ידי תורה ומצוות ומעשים טובים, ולא על ידי שעבוד קשה כל כך.
תמיד התיקון הוא או על ידי תורה ומצוות ומעשים טובים, או על ידי סבל, כי "עֲצַת ה' היא תקוּם" בכל מקרה. גם היום "עצת ה' היא תקום" – או על ידי תשובה ומעשים טובים, או על ידי סבל, יסורים. רחמנא לצלן, שלא נדע מה זה יסורים.
ולכן רבותי, מאד צריך להיות זהיר בכל מיני ענינים בתוך עם ישראל. אנחנו חיברנו לפני שנים את ה'תפילה לאחדות עם ישראל', זה לא סתם. והאחדות של עם ישראל, זה כל הענין – זו אחדות של הכלי, זו השראת השכינה, זה תיקון עולם במלכות שד"י. כל מטרת הבריאה – היא על ידי האחדות. אם אנחנו לא מתאחדים כשאנחנו פה בארץ הקודש, אז במשרפות שמה באירופה הראו לנו שכולנו אותו דבר, שכולנו בני איש אחד... רחמנא לצלן.
ולכן אסור לפגוע באחדות, זה דבר מינימלי – אחר כך כל אחד שיתקן את עצמו. אחר כך שכל אחד יהיה מוכן לקבל תוכחה, ואם יש משהו לתקן, שיתקן. אחר כך שכל אחד ירצה להיות בתפקיד שלו, ולא בתפקיד של מישהו אחר, לא הגשמי ולא הרוחני, שלא תהיה קנאה, שנאה. כל הדברים הרעים, צריך לתקן אותם, את כל המדות – שאדם ישלוט במדות שלו, ולא המדות ישלטו בו, שאדם לא יתן ליצר הרע הפרטי והכללי להשתלט עליו, כי מי יודע איזה חורבן זה מביא.
אם אלה לא היו שנים עשר השבטים וזה לא היה יוסף, הם היו סתם נניח שנים עשר אחים מאיזו שכונה ככה – לא היתה נגרמת הגלות. אבל אלה הם כלל עם ישראל. הם כל הנשמות, שבעים נשמות שירדו למצרים, "שבעים נפש". אז זה לא היה רק היצר הפרטי, 'אה, הוא אמר להם, הוא אמר לאבא, ועכשיו אנחנו ננקום בו', כמו ילדים בגן. לא. זה היצר הכללי שמתלבש ביצר הפרטי של כל אחד וגורם לחורבן.
ככל שבן אדם בעמדה חשובה יותר – הוא צריך להיות מתוקן יותר, לא מתוקן פחות. זה נקרא 'לתקן עולם במלכות שד"י'. מה זה שד"י? זה שם הקודש של ה'יסוד'. לתקן עולם ב'מלכות' שד"י – שד"י והמלכות, "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", שאנחנו כל הזמן אומרים. זה הענין. איך יהיה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה אם כל אחד ביצר שלו ולא מתקן את עצמו ולא מוכן להיות בתפקיד שלו?!
זהו. מזה כל אחד יש לו מדד למדוד את עצמו איפה הוא אוחז ומה עליו לתקן, ומה על הדור שלנו לתקן. ה' ירחם עלינו ויאיר את עינינו שלא תהיה מכירת יוסף ולא תהיה גלות מצרים ולא יהיו כל הצרות האלה שנהיו בגלל הדברים האלה, שבן אדם לא במקום שלו, לא במיקום שלו, לא בתפקיד שלו ובתיקון שלו.
הכי חשובה זו הענוה. אם בן אדם עניו, הוא יעשה – גם אם הוא טועה, כל אדם טועה – יעשה חורבן פחות גדול. ככל שהוא פחות עניו, החורבן שהוא יעשה גדול יותר.
יהי רצון שנזכה, רבותי, שנהיה שמחים
ונתחזק לעבודתו יתברך!
לחיים! לחיים! לחיים! להתחזק לעבודתו יתברך!
להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל מקום ובכל זמן, ובא לציון גואל במהרה ברחמים.
ושיהיה לכולם חנוכה שמח, ויהיו נסים ונפלאות!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א