חול המועד פסח תשפ"ד – עונג או נגע
ערב טוב! מה שלומכם? מועדים לשמחה! אנחנו כאן בחול המועד פסח תשפ"ד ב'ותן חלקנו בתורתך'. ובשם ה' נעשה ונצליח.
והיום נדבר קצת בענין פסח על פי הפנימיות.
ידוע על פי האר"י שגלות מצרים באה לתקן את הפגם של אדם הראשון, הפגם ביסוד שפגם ק"ל שנה, ולכן כל קושי השעבוד היה בשביל להעלות משם את הניצוצות שלו.
ארץ ישראל, אנחנו יורשים אותה בזכות שמירת הברית, שמירת היסוד. ההתחלה של הגלות היא כשפגמו ב'יסוד'. מה זה פגמו ביסוד? – מכרו את יוסף הצדיק, שהוא המרכבה ליסוד. מכרו אותו למצרים. זה פגם את היסוד. היה מה שהיה במצרים, וכולנו ירדנו להשתעבד לפרעה. פרעה – אותיות 'העֺרף', אומר האר"י הקדוש. העורף יונק מה'דעת'. הדעת – הפגם של עץ הדעת, וגם הפגם של היסוד. הדעת והיסוד קשורים.
אם כן, הכל קשור. דבר קשור בדבר. ואין דבר יותר חשוב, נראה לי, בדור הזה, במיוחד אנחנו בעלי תשובה ותינוקות שנשבו, אנחנו מרגישים את זה מאד – את ענין תיקון היסוד והשמירה על הקדושה, שזה נסיון כבד לכל הדור. זה תיקון גדול אם נעמוד בו. זה לעומת זה: אם נצליח לתקן את כל בחינת היסוד, היסוד העליון וכל ההשתלשלות שלו – זה מאיץ את הגאולה.
לכן לעניות דעתי אמרו חכמים שקודם יבוא משיח בן יוסף – שהוא התיקון של היסוד, אחר כך משיח בן דוד – שהוא תיקון של המלכות. ואין לדעת איך זה יהיה עד שזה יהיה, ככה פוסק הרמב"ם.
כל הענין הוא ענין של 'עֺנג' או 'נֶגע'. היה אסור לאכול מעץ הדעת. אכלנו מעץ הדעת בהיותנו בנשמת אדם הראשון, היה "תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם" – אז נכשלנו בהנאה משפע אסור. היה אסור. מכל העצים האחרים, מכל הפירות היה אפשר לאכול. מזה היה אסור לאכול. ואכלנו.
עכשיו יש תרי"ג מצוות לתקן את זה ולקיים את המצוות הגשמיות בעולם הזה, שהוא מעורבב טוב ורע, להעלות את כל הניצוצות לקדושה, שזה גם סוד בית המקדש – שתשרה השכינה, שזה התיקון של ההסתר פנים, שיהיה גילוי פנים.
הכל מכוון במדויק. מי שלומד קבלה מבין את כל המהלך של ההיסטוריה במדויק, פלא פלאים, מבין את כל סודות הבריאה, פלא פלאים. ולא כל אחד זוכה, אבל בדור הזה בעזרת ה' מעינות פנימיות התורה מתפשטים, כמו שאמר המשיח לבעל שם טוב הקדוש, שהוא יבוא "לכשיפוצו מעינותיך חוצה".
אז אנחנו צריכים לתקן את ה'עֺנג' שלא יהיה 'נגע', שיהיה עונג דקדושה, למשל, על ידי שמירת שבת קודש, מעין עולם הבא. בשבת יש סעודות, אוכלים אוכל טעים, לובשים בגדים נאים, הכל עונג שבת, מצוה גדולה של עונג שבת – כמובן בגדר ההלכה, לא כל עונג ולא כל דבר מותר, יש מה מותר מה אסור על פי התורה.
וזה מתקן, שבן אדם נהנה לשם שמים. בשבת מה שאדם אוכל אפילו אם נהנה מהאוכל – אדרבה, שיהנה מהאוכל – זה הופך להיות משהו רוחני. זה לא מביא 'שינוי צורה'. זה מושג של 'בעל הסולם' זי"ע. זה לא מביא לשינוי צורה. זה לא מביא לעוביות. זה לא הופך את האדם לבהמי.
אדרבה, זה מעלה אותו. למה? כי ככה צווינו על ידי הבורא יתברך, לאכול בשבת, להנות בשבת, לענג את השבת, אז זה עונג מתוקן – כמובן, אוכל כשר, מברכים קודם, מברכים אחר כך – הכל לשם שמים, הכל יפה מאד.
אז ככה אנחנו צריכים את כל הבריאה הזו להעלות לעבודתו יתברך, למען שמו באהבה, לעשות את כל התיקונים. ועיקר התיקון של כל הענינים – זה תיקון העונג, שנתענג במה שמותר לנו לשם שמים, ולא במה שאסור, שזה מה שעשינו באכילת עץ הדעת.
זה מפתח להבין את כל המצוות, את כל העולם, את כל מה שקורה פה. וזה מוטל על עם ישראל. לזה נבחרנו, "ממלכת כהנים וגוי קדוש", לתקן את העונג, לתקן את קבלת העונג, שתהיה קבלה, כמו שאומר בעל הסולם, ''לקבל על מנת להשפיע" נחת רוח לה' יתברך, כי ככה צווינו.
מה שצווינו – מצוה. מה שנאסר לנו – אסור. המאכלים שאסור לאכול, שהם לא כשרים, אומר בעל התניא הקדוש, זה מפני שאי אפשר להעלות אותם, לתקן אותם, עד לעתיד לבוא. אי אפשר לתקן אותם.
נשים נכריות אסורות לעם ישראל. בגלל זה שלמה המלך החכם מכל אדם, שחשב שהוא יכול לתקן אותם בזמנו – הוא טעה בזה, כי אסור לשנות מהתורה כלום. התורה היא נצחית, היא מדויקת. לעתיד לבוא הכל יתוקן. אז אסור להקדים את המאוחר. גם אסור לאחר.
"בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה". אנחנו עכשיו בזמן של "בעתה אחישנה". גם "בעִתה" ה' מחיש את הכל – לכן הכל מהר־מהר־מהר, הכל לחוץ, הכל קיצוני, בירורים קשים, מלחמות. העולם יוצא מכלל שליטה. האדם חשב שהוא שולט בעולם, ופתאום כל מיני דברים מתפוצצים והוא לא שולט. הטבע גם כן – מה שנקרא טבע, שאין טבע, אבל המערכת של ארבע עונות וכדו' – כל זה משתבש. למה זה משתבש? בגלל שאנחנו משבשים, עוונותינו גורמים.
עכשיו עם ישראל רדוף וסובל, גם בארץ גם בחו"ל. למה אנחנו סובלים? מפני עוונותינו. כל סבל שיש לאדם בַּפרט או בַּכלל, כל מחלוקת, כל מלחמה, כל שפיכות דמים רחמנא לצלן – זה בגלל עוונותינו. זה נקבע בבית דין של מעלה.
אנחנו רוצים שיהיה שלום, שיהיה טוב, שהכל יהיה כמו שצריך להיות – צריכים לחזור בתשובה, להתחזק. ובעיקר עיקר הענין: תיקון העונג – שיהיה מתוקן, לשם שמים, לפי המותר ולא לפי האסור.
והקטרוגים האלה אם עם ישראל חלילה עובר על המצוות – אם לא כל עם ישראל, חלק מעם ישראל, אנחנו ערֵבים זה לזה – אז זו בעיה, זה גורם לקטרוגים. והקטרוגים יכולים להתבטא חס וחלילה בסבל, מלחמות וצרות, כמו שאנחנו רואים עכשיו, ומין הרגשה כזו שהכל יוצא מידי שליטה, כל מה שהיה מובן – לא מובן.
ליהודים היה טוב בארץ. פתאום הכל קשה. היה להם, יש כאלה שהיה להם טוב בחו"ל – לי אף פעם לא היה טוב בחו"ל, אבל יש אנשים שהיה להם טוב – עכשיו גם להם אין מנוחה.
כל זה הכנה לגאולה השלמה, שתבוא בעתה ובזמנה. וה' מזכך אותנו, את עם ישראל, ומזכך גם את העולם. ומעמיד את כולם בנסיון: מי אתה? מה אתה? במי אתה מאמין? במה אתה מאמין? מה אתה מקיים? מה אתה לא מקיים? אתה מאמין שיש בורא עולם? אתה מאמין שיש שכר ועונש, או לא? אתה משתדל להיות בן אדם טוב? אם אתה לא יהודי – אתה משתדל לשמור שבע מצוות בני נח? אם אתה יהודי – אתה משתדל לשמור תרי"ג מצוות, את ההלכה כל מה שצריך? ולהתעלות בעבודתו יתברך, להיות דוגמא? להיות בן אדם טוב, איש אוהב, איש שעושה טוב?
עכשיו אנחנו כולנו במבחן, כולנו. כל אחד צריך לעשות חשבון נפש אם הוא עולה למקום שצריך לעלות, או שהוא תקוע, או שחלילה הוא נופל.
ולכן אנחנו מפיצים את 'דרך עץ החיים', שזה נותן את הכללים לאדם להבין מה עליו לעשות בעולם הזה, למה ה' יתברך ברא את העולם ככה ומנהיג אותו ככה – כי כל עוד שיש רע, יצר רע פרטי, יצר רע כללי – אין שלמוּת, אין שקט.
הזכרתי את שלמה המלך החכם מכל אדם – בזמן שלו "וַתִּשְׁקֹט האָרץ ארבעים שנה", בזכות העבודה, בזכות מה שהוא עשה, בזכות בית המקדש שבנה, הכוונות שהיה עושה – בזכות זה ארבעים שנה היה שקט.
עכשיו אין שקט אפילו שניה, מפני מה? מפני עוונותינו. וכל מה שקשור לארץ ישראל ולשהיה של עם ישראל בארץ ישראל קשור לתיקון היסוד או ההפך מתיקון. אי אפשר לברוח מזה. אי אפשר להתוכח עם התורה בכלל. אנשים מנסים, מי שלא ירא שמים כמובן מנסה להמציא לו את הדרך, להמציא המצאות. זה לא יעזור. זה לא עוזר. שום דבר לא עוזר. כל השיטות שניסו לתקן בהן עולם נכשלו – כי יש רק תיקון עולם במלכות שד"י. שד"י, זה השם של היסוד.
אז כולנו צריכים להתחזק, לסור מרע, לעשות טוב, להתעמק בפנימיות התורה, להתעמק ב'דרך עץ החיים', שזו הדרך שאנחנו מלמדים, שאפשר לקחת את כל הספרים חינם מהאתר, לשמוע את השיעורים, להיבנות, להפוך להיות אנשים צדיקים.
זה מה שחשוב. כל השאר, זה תנאי שירות – שה' יתן לנו, כן? "הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי" – אדם צריך בגד ללבוש, לחם לאכול, צריך. אלה אבל רק אמצעים לעבודתו יתברך. זו לא המטרה. העולם הזה הוא לא המטרה. הגשמיות, זו לא המטרה.
הגשמיות היא דרך לעבוד את ה', כי אנחנו בגוף גשמי. הגוף הזה גשמי לגמרי. בזכות הגוף הגשמי אפשר להיות בעולם הזה ולקיים מצוות גשמיות. מתי שהבן אדם מסתלק מן העולם הזה הוא בעולם רוחני, שם הוא לא צריך גוף גשמי. הגוף הזה יעבור תיקון בעזרת ה' לעתיד לבוא, תחית המתים, כל התהליכים. הגוף גם יהיה מתוקן.
הגוף, זה הכלי. בעל הסולם אומר, זה הרצון לקבל. אמת שהגוף כל הזמן צריך לאכול, לשתות, לנוח, כל הענינים הגשמיים. לכן צריך להפוך את העונג לעונג מתוקן, על פי התורה, על פי ההלכה – לא על פי מה שבא לבן אדם, בא לו ככה בא לו אחרת.
מי בן חורין? מי ששומר את התורה, מי שעובד את ה', הוא בן חורין. מי שעובד את ה' יש לו שמחה, שמחה של קדושה. וזה אפשרי. אפשר לעלות במעלות הקדושה בדור שלנו. אפשר לזכות לדבקות בה'. אפשר לזכות לקרבת האלקים. אפשר לזכות לרוח הקודש, עוד מעט גם כן לנבואה. "מעשיך יקָרבוך ומעשיך יְרַחֲקוּךָ".
אז כל מה שעושים אנשי העולם הזה, כל ההשתדלויות – צריך לעשות השתדלויות כמובן, בכל תחום צריך השתדלות – אבל מה העיקר? מה המהות? מה יש בפנים? מה המטרה? מה המטרה?
המטרה שעם ישראל שב לארצו, קיבוץ גלויות – היא כדי לעבוד את ה' יתברך. זו התחלה של סוף העונש של הגלות, התחלה של הגאולה, מי יודע באיזה שלב, אבל זה בדרך. והגאולה היא לא איזה סיפור מעשיות כדי שבן אדם יתנחם. הגאולה היא התגלותו של ה' יתברך מחדש בעולם הזה על ידי השראת השכינה, שזה קצה התגלותו. זה יבוא – או שיבוא על ידי תשובה ומעשים טובים, או על ידי יסורים. ולכן אנחנו רואים שבאים עלינו יסורים רחמנא לצלן, על עם ישראל. עם ישראל, לוחצים אותו בכל מקום. אז צריך להתחזק, להתחזק בעבודתו יתברך – וזה ימתיק את הדינים ויאיץ את הגאולה משמים. הכי טוב שהגאולה תבוא משמים, "קץ הפלאות", ש"פתאֺם יבוא אל היכלו האדון" – על ידי זה שאנחנו עולים בעבודתו יתברך.
זהו. אז פסח זה הפֶּה־סַח. פה סח, זאת אומרת, התגלות של ה', התגלות של הדיבור של ה', "ויאמר ה'" – שבזמן גלות מצרים בגלל היניקה שהיתה לפרעה מהעורף, נפסק הדיבור, נפסקה ההתגלות, הידרדרנו, כמעט הגענו לשער הנו"ן של הטומאה. ולכן ה' הוציא אותנו בחפזון, שלא ניכנס לשער הנו"ן ולא נוכל לצאת משם.
אז גם עכשיו "בעתה אחישנה", ה' מחיש את הגאולה כי המצב לא פשוט. אבל צריך להמתיק את הדינים על ידי זה שנעשה תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה תשוב ה”א – תשוב השכינה לשרות.
וצריך לעשות תשובה בכל עניני העונג, שזה לא יהיה נגע, ועניני שמירת היסוד במחשבה דיבור ומעשה – שזה נותן את הכח, את התוקף של ישיבת עם ישראל בארצו בבטח, בשלוה, לא על ידי יסורים. זה תיקון של כל הגלגולים, של כל הפגמים, של הפרט, של הכלל. "ובא לציון גואל" במהרה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך, להתחזק בקדושה! בשמירת היסוד.
לחיים! לחיים! לחיים! מועדים לשמחה!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
