זה לעומת זה – תיקון קרבת האלוקים פרשת פינחס תשפ"ו מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
לחצו להפעלת הסרטון
פרשת פינחס תשפ"ו – זה לעומת זה – תיקון קרבת האלוקים
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת פינחס תשפ"ו. ובשם ה' נעשה ונצליח. כמו שאתם יודעים, אנחנו מנסים להבין את הפרשה על פי 'דרך עץ החיים', שזו הדרך שאנחנו משתדלים ללכת בה בעזרת ה'.
רציתי קצת להגיד עוד משהו על הפרשה הקודמת כי הן קשורות, ולהמציא בפניכם מושג חדש: 'מִדרג הרֶשע'. מדרג הרשע. כמו שיש מדרג בקדושה מהצדיק הכי גדול ועד הצדיק הכי קטן, ככה מסתבר שיש מדרג לעומת זה ברֶשע, מהרָשע הכי גדול עד הרשע הכי קטן. כל אחד כבודו במקומו מונח.
אז בין בלק לבין בלעם: בלק רצה להזיק לעם ישראל בעיקר כי זה הפריע לו, הוא פחד ולא רצה שיעברו דרכו וכו' – אבל בלעם רצה לעשות מה שרצה לעשות המן הרשע, היתה לו יותר מוטיבציה ורצונות, והוא שמח כשה' אמר לו ללכת לקלל, ההפך ממה שהיה צריך להגיד, 'מה פתאום לקלל את בניך?!' וכשלא הצליחה לו כל העבודה הזו שהוא עשה, הוא נתן עצה. והעצה הצליחה.
תראו, לפעמים באים אנשים, להבדיל אין סוף הבדלות, ליעוץ הרוחני, לקבלת קהל, והם רוצים ברכה. ברכה זה משמים. אני מברך, אני כהן – אם ה' רוצה הוא מקיים את הברכה. עצה לעומת זה, זה בידיים של האדם לקיים את העצה או לא. ועצה טובה יכולה להציל את החיים של בן אדם, את העולם הזה ואת העולם הבא. והעצה של הרשע לעומת זה, ה' ירחם – לפגוע בעם ישראל. הוא לא הצליח לפגוע עם העינים הרעות שלו, אז הוא נתן להם עצה – להחטיא את עם ישראל עם בנות מואב. ה' ירחם. וזה גרם למגפה ולכל הענין. ובתוך זה גם כן פינחס היה צריך לטפל בזמרי, כזבי וכל הסיפור. והסיפור ממשיך כאן בפרשה שלנו.
אחר כך ה' יתברך פוקד את עם ישראל. ואז מגיע הרגע שהוא מצוה על משה רבינו לעלות להר, ולהתכונן בקיצור למיתתו. ויש הרבה מדרשים וכו' על הויכוח שהיה למשה רבינו עם ה' יתברך, מביא את זה גם ה'תָּנָא דְּבֵי אליהו' הקדוש, שהוא לא רצה למות. הוא רצה לקבל את השכר של העולם הבא בעולם הזה, הוא רצה להכנס לארץ ישראל. היו לו תכניות – וה' לא קיבל את זה.
אנחנו רואים פה בלשון הפשט, וזה עיקר הנושא, שה' נותן פקודה, בלשון שלנו: 'אדוני, תתכונן, אתה הולך למות. תקח ככה, קח את יהושע. תן לו מהודך לעיני כל ישראל. מנה אותו יורש'. ואחרי כן הוא צריך למסור את נפשו, וה' כבר טיפל בו, בכבוד גדול כמובן.
אנחנו רואים שה' יתברך אומר דברים קשים מאד, לאורך כל החומש, ובכלל. והוא לא בן אדם. לא. ה' יתברך הוא הבורא יתברך, אין לנו תפיסה והשגה בו כלל. הוא פוקד, הוא נותן, הוא מצוה, הוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ומה יעשו אנשים בשר ודם, שנבראנו כולנו עם רצון לחיות ולדאוג לעצמנו ולמשפחתנו ולענינינו? שכל כך אדם עסוק בהשרדותו בכל עניניו. כל החיים שלו הוא צריך כל כך הרבה ענינים לדאוג, לעצמו, למשפחתו, בגשמיות, ברוחניות.
אבל כולנו שייכים לקדוש ברוך הוא. כולנו עבדים של הקדוש ברוך הוא. הלואי ונהיה עבדים טובים. כולנו שייכים לקדוש ברוך הוא, וה' יתברך מנהל אותנו וקובע לנו, ומצוה עלינו מה שהוא חושב לנכון ומה שאנחנו צריכים לעשות: ברור שעיקר הענינים, הכל כתוב בתורה. אחר כך יש את ההלכה. ויש גם את הנבואה.
פה היתה נבואה, של גדול הנביאים משה רבינו, אז ה' דיבר אתו "פנים אל פנים". זו מדרגה שזכה לה רק משה רבינו. שאר הנביאים הם בדרגה נמוכה יותר, אספקלריא שאינה מאירה, ה' מדבר אתם בחלום או שהם כמו מתעלפים, יוצאים מהחושים וכן הלאה. וצריך פירוש לענינים שהם רואים ושומעים.
אמרו חכמים: משה רבינו לא דאג לעצמו. הוא ידע שאחרי שתהיה מלחמת מדין ושינקמו במדינים אז משה רבינו צריך למות, והוא לא עיכב. ברור. הוא עבד נאמן, הוא רועה נאמן, עניו מכל אדם, גדול הנביאים – משה רבינו. אין, אין כמו משה רבינו.
אבל אנחנו מנסים ללמוד מהפרשה, מהתורה, למצבנו אנו שלנו, אנחנו האנשים הפשוטים, ובדור הזה בכלל... וכשבאו החסידים, החסידות של רבנו הבעל שם טוב הקדוש, הוא צמצם את המרחק לה' יתברך. הוא היה שליח נאמן של ה' יתברך, יחיד בדורו, יחיד בכל הדורות. הוא היה בחינת 'חסד' – תנועת החסידות. והוא לימד אותנו שאבא שבשמים קרוב אלינו ואוהב אותנו, ואנחנו הבנים שלו, ואנחנו נקרא לו 'טאטע, אבא, תעזור לי'. ובכל דבר, כמו שאומר רבי נחמן הקדוש, אפילו על שרוך נעל צריך לבקש מה' יתברך, שהוא נהנה גם כן מתפילתנו שאנחנו מבקשים. ואין שום ספק בזה.
אז קצת יש פער בין הציוויים שאנחנו רואים, ולפעמים גם העונשים הקשים שה' נותן בַּפרט ובַכלל – לבין ההרגשה של הבן, שרוצה קרבה וחום ואהבה. נכון שהבן גם מחויב לכבד את אביו ואת אמו, וצריך שיהיה לו גם מורא בפניהם. לכן כתוב גם שלהבדיל הקדוש ברוך הוא עושה שהבריות יפחדו. אם הבריות לא יפחדו, יחריבו את העולם.
ודאי שהוא הכי רחמן, יותר מכל אדם, והכי חכם, והכי אוהב והכי הכל – ולא מדובר במהותו, כי במהותו אין לנו השגה. אבל אנחנו יודעים שהוא כליל הטוב, ככה מובא. ויש לנו השגה בהנהגתו, וזה רק בגלל שגילו לנו בתורה ובנביאים, והנביאים עצמם, שיש להם גילוי פנים, יש להם נבואה, יש להם קשר עם בורא עולם.
אנחנו רואים לא פעם דו־שיח מעניין בין משה לבורא עולם, בין יונה הנביא לבורא עולם, כל מיני שלבים, כל מיני 'שיחות' כאלה שה' מצוה, פונה, והנביא עונה. אנחנו רואים ב'שבחי הבעל שם טוב' מקרים של בית דין של מעלה, שיש שמה ויכוח, אז הוא בא לעזור והוא מתווכח עם הבית דין כדי לשנות את הגזרות.
אז יש את הבורא יתברך, ויש את ההנהגה שלו – שזה כל העולמות העליונים, עם בתי הדינים שיש, המלאכים, ומדת הדין שמקטרגת. וה' יתברך מתווכח עם מדת הדין, להשתיק את הדין אם אפשר. ואם לא, אז צריך להביא זכויות מלמטה ולהביא צדיקים שילמדו זכות. כל זה פלא פלאים. זו מערכת מופלאה שהאנשים הפשוטים לא מבינים בה כלום. וכל יהודי פשוט הוא כמו תינוק עלי אמו, כן? "כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ", אנחנו כמו ילדים אצלו יתברך. כשמדברים צריך תמיד לדבר בכבוד. לא לשכוח שיש את מדת הדין, ולא לשכוח שה' יתברך מדקדק עם חסידיו כחוט השערה.
המערכת הזו רגישה מאד. הושע הנביא, תקראו מה היה אתו, שה' יתברך אמר לו משהו כדי לבחון אותו אם הוא ילמד זכות על עם ישראל, והוא נכשל ולא לימד זכות. וכתוב ששלש גזרות קשות ה' גזר על עם ישראל בגללו. ואחר כך הוא עבר את כל התהליך שעבר עם האשה והילדים, והוא חזר בו, חזר בתשובה. אז ה' אמר לו 'עכשיו רפא את עם ישראל מהגזרות שבגללך גזרתי עליהם'. והוא התפלל, והגזרות התבטלו.
אז תראו כמה זה רגיש. כמה הקִּרבה לה' יתברך זה דבר לא פשוט. תראו את דוד המלך איך הוא מדבר עם ה' יתברך ואיך הוא מתבטל בפניו ואיך הוא משבח אותו, מהלל אותו. דברים נשגבים, מופלאים.
ומה עושה האדם ביום־יום שלו, שאין לו גילוי פנים, יש לו רק אמונה? יש לו ידיעת התורה פה ושם, מי יותר מי פחות. ויש לו צרות בחיים, כי כולם מלאים צרות כרימון. ואין לו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים.
כמה צריך להבין שהדברים לא פשוטים בכלל. וצריך לדבר עם ה' מצד אחד מאהבה, כן – מצד שני, גם מיראה: גם יראת העונש, יראת הרוממות, יראת הכבוד הייתי אומר, שאנחנו צריכים לכבד.
כשה' יתברך דיבר עם שמואל הנביא, הוא חשב שזה עלי הכהן, הוא דיבר בקול שלו. הוא גם דיבר עם משה רבינו בקולו של עמרם. ולמה הוא עשה את זה? כדי שלא יפחדו. אחר כך הוא כבר לא היה צריך טריק כזה, לדבר אתם בקול של עמרם ובקול של עלי, כי הם כבר התרגלו ל"קרבת אלקים לי טוב".
ובכל זאת, הדבר לא פשוט – טעות אחת קטנה... מה אמר לו עלי? אמר לו: "אם ה' עוד פעם מדבר אתך, תגיד לו 'הנני'". הוא היה תלמיד שלו, צריך ללמוד ממנו, אז הוא לימד אותו שאם ה' מדבר אתך תגיד לו "הנני".
תארו לכם פתאום ה' מדבר אתכם, מה תעשו? מה תעשו? אדם יודע בכלל מה לעשות? מה לענות? איך להתיחס? אז הנה, "הנני". ועוד מעט ה' ידבר עם כולם בגאולה השלמה. כולם יתנבאו. זה יהיה בימות המשיח, אחר כך יש את העולם הבא – בכלל מי יש לו תפיסה והשגה בזה?
אבל זה מעניין מאד. זאת אומרת, יש את הבורא יתברך. כולנו תלויים בו. כולנו רואים שהעולם הזה הוא הבל הבלים, ואין על מי להשען. לפעמים אנשים מתנפחים, או רואים אנשים אחרים מפורסמים מתנפחים. הכל שטויות. ועוד מעט "והתבוננת על מקומו" – ה' ירחם. מה זה בן אדם? כלום. אבל האדם מרגיש את החשיבות שלו כי הוא צריך לדאוג לעצמו, כי ככה ה' ברא אותו – הוא צריך להתבטל בפניו, וצריך להתיחס לה' יתברך בכובד ראש ולהיות מוכן.
נביא שכבש את נבואתו – חייב מיתה בידי שמים, ה' ישמור. אז זה לא סתם שכתוב בפרשה ובכלל בתורה שמשה עשה "ככל אשר צִוָּה ה'". למה כותבים את זה? למה זה כתוב? לנו זה מובן מאליו. משה יעשה משהו שלא ציוה ה'?! לא נראה לנו. אבל זה כדי שנדע שזה לא מובן מאליו, שתמיד זה נסיון לעשות מה שה' אמר. זה לא פשוט, לא לפשוט שבפשוטים, ולא לגדול הנביאים, ולא לכל אלה שבאמצע. זה לא פשוט בגלל שאין לנו הבנה כל כך, וגם בגלל שיש את היצר הרע הפרטי והכללי. וגם אם ה' יתברך מדבר עם הנביא, הנביא חצי מעולף, השכל שלו הוא לא כמו כשהוא נמצא בזמן ערנות.
אז צריך לדעת את מקומנו ואת מיקומנו, ולהבין שכשה' מצוה – ה' מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אף אחד לא יכול לעמוד בפניו, כולנו רועדים מפחד. במתן תורה נסתלקה נשמתנו ועפנו שנים עשר מיל אחורנית רק על דִּבֵּר אחד, ובשני לא יכולנו להמשיך. ומשה עומד וה' מדבר אתו, והוא עונה לו – פלא פלאים. כל אחד יש לו את הכלים שהוא צריך לעבודתו יתברך.
אז כאן אנחנו רואים שהוא מצוה עליו שכבר יתכונן, עוד מעט הוא מוסר את החיים שלו. מבינים? זה לא משהו פשוט. בדרך כלל אדם לא יודע מתי הוא הולך. יש כאלה יחידי סגולה שיודעים, שמשמים מכינים אותם, שאומרים להם. אבל לרוב לא, אנשים לא יודעים, ובעצם רוצים לחיות לנצח. אבל לא חיים בעולם הזה כרגע לנצח. רק לעתיד לבוא נחיה לנצח, בגאולה השלמה ובעולם הבא, אז נזכה בעזרת ה' כולנו לחיות לנצח. אבל בינתים לא. וברוך ה', כי אנשים לא מתוקנים. תארו לכם, להיות מקולקל לנצח – זה לא משהו. והמיתה גם מכפרת על כל מה שבן אדם עשה, הדברים הלא טובים. גם אם הוא עשה תשובה זה מכפר. ואפילו אם הוא הרהר בתשובה ברגע האחרון, זה מכפר.
זהו. על כל דבר בתורה צריך להתבונן עמוקות ותמיד לחשוב: איך אני לומד מזה לעבודת ה'? ואיפה אני מונח? ואיפה הטעות שלי, ואיפה החסרון שלי? ואיפה הפחד שלי, ואיפה התקוה שלי? ואיפה העבודה שלי? והאם אני עושה נכון? האם יכתב גם עלינו שכל מה שציוה ה' קיימנו, כמו שכתוב על משה רבינו שאין כמוהו?
אפשר להגיד 'אבל אני איש פשוט' – בסדר, אתה איש פשוט, אבל בדרגה שלך אתה יחידי. אתה שם בדרגה שלך, ואתה צריך לעמוד בדרגה שלך. ישאלו אותך אם קיימת מה שהיית צריך לקיים לפי הדרגה שלך, לא לפי הדרגה של משה רבינו.
ה' יעזור ויאיר את עינינו ואת עיני חכמינו, שכולנו נעשה תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה – תשוב ה"א, במהרה ברחמים.
לחיים! לחיים! לחיים!
נא להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל זמן ובכל מקום לזיכוי הרבים, למען שמו באהבה!
לחיים! לחיים! לחיים!
שבת שלום וכל טוב סלה.