ערב טוב! שבוע טוב, חודש טוב! שנה טובה! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת נח תשפ"ז. ובשם ה' נעשה ונצליח. כמו שאתם יודעים, אנחנו נוהגים לנסות להבין את הפרשה על פי 'דרך עץ החיים', שזו הדרך הרוחנית שבה אנחנו הולכים.
מה אני אגיד לכם? פרשה... לא קלה הפרשה, התוכן. כן, ה' יתברך ברא עולם. מסתבר שה' יתברך לא רוצה רשעים בעולם. איך אני יודע? עובדה – המבול. איך אני יודע? הוא פיזר את אנשי דור הפַּלָּגָה, בלבל את שפתם, למה? כי ה' יתברך לא רוצה רשעות, ה' יתברך רוצה תיקון עולם במלכות שד"י. ולכן על פי התורה כשיש סנהדרין, בית מקדש וכו', יש ארבע מיתות בית דין על הדברים החמורים ביותר. לתקן עולם במלכות שד"י, זה על פי התורה וההלכה.
וכתוב ב'תָּנָא דְּבֵי אליהו' הקדוש, הוא מביא שה' יתברך ראה שאם הוא לא מעביר על הראשונות – העולם לא מתקיים. מה זה? מה זה מעביר על הראשונות? על העבירות הראשונות. הכוונה, עד שבא אברהם אבינו העולם היה מתנדנד מאד.
נשאלת השאלה: מה זה, הדבר הזה? גם חכמים שאלו מה גרוע יותר, דור הפלגה או דור המבול. אמרו שדור המבול גרוע פחות. למה? כי הם לא התמרדו נגד ה'. בוא נגיד מרדו נגד התורה, נגד המוסר, אבל לא נגד ה', למרות שהיתה שם גם עבודה זרה. בדור הפלגה הם עשו מגדל כי רצו למרוד בה' יתברך, וכמובן נמרוד היה שמה.
מאיפה בא כל זה? זה בא מהזוהמה של הנחש הקדמוני שהטיל בחוה, שאחר כך קין קיבל את רוב הזוהמה. הבל קיבל פחות, בשביל זה ראינו שה' העדיף את הקרבן של הבל ולא של קין. קין, הקרבן שלו היה נגוע. קין מתחלק לשנים – כל זה על פי האר"י הקדוש: הטוב שבקין זה יתרו, הרע שבקין זה קֹרח. ובאומות כמובן, יש את עשו, עמלק, כל החבר'ה ה"טובים"...
אז מאיפה בא כל המרד הזה נגד ה' יתברך, כל הרשעות הזו? ובכלל, כן, "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו", נכון? זה בא מהנחש. הוא הראשון שהתחיל להרשיע. בתחילה לא היה להם יצר הרע, לאדם וחוה. אחר כך עם הנחש, עם החטא של עץ הדעת, היצר הזה נכנס, וגם ישירות לחוה.
וזה לא נגמר. אתם רואים, עד היום יש רשעות, יש רשעים, יש רוצחים, יש כל מיני דברים מזעזעים. כמה שעברו אלפי שנים, כמה שעברנו תקופות של גילוי פנים, של הסתר פנים, בית ראשון, בית שני, גלות מרה, עד ימינו – הרוע קיים, המרד נגד ה' יתברך קיים, המרד נגד התורה קיים, המרד נגד עם ישראל קיים, דברים מהותיים.
בגאולה השלמה ה' יתברך ישחט את היצר הרע הפרטי והכללי, ומי ישארו? הצדיקים. יש את העולם הזה, מביא ה'תנא דבי אליהו', יְמוֹת בן דוד שזה מהרגע שמתגלה המשיח, ואחר כך יש את העולם הבא. אז יש כמה דעות לגבי מיהו בן העולם הבא, מי מזומן לחיי העולם הבא, מי יקום בתחית המתים, מי לא יקום. לא נכָּנס לכל הסוגיה.
מה שברור הוא שהרשעות לא נגמרה, והעזות דקליפה – שעל זה רציתי לדבר: יש עזות דקדושה ויש עזות דקליפה, "זֶה לְעֻמַּת זֶה". מה שמשותף בכל המקרים האלה שהזכרנו, זה עזות דקליפה. למשל, חטא העגל – עזות דקליפה, חטא המרגלים – עזות דקליפה. כל פעם שקמו ומרדו בה' יתברך, זו עזות דקליפה. יש עזות דקליפה בעם ישראל, ויש עזות דקליפה באומות.
ויש עזות דקדושה בעם ישראל. זה טוב, עזות דקדושה? כן. זה טוב. צריך עזות דקדושה כדי לקיים את התורה. אבל גם בזה צריך זהירות גדולה מאד, שזה לא יהפוך להיות מעזות דקדושה לעזות דקליפה – ובשניה אחת היצר מגייס את זה, ונגמר הסיפור.
"מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה", זה נראה לי הכי טוב. כתוב שתלמיד חכם צריך שתהיה לו שמינית שבשמינית של גאוה כדי לקיים את התורה. נכון. צריך גבורות דקדושה. נכון, ברור. הקו האמצעי זה הכי טוב, יעקב אבינו – "תולעת יעקב", אין כחו אלא בפיו. "אָרוּר אַפָּם כִּי עָז", אמר על "שמעון ולוי אחים", על מה שעשו בשכם.
בקיצור, התורה היא רצינית, ויש בה קו ימין, קו שמאל, קו אמצעי – חסד, גבורה, תפארת. וצריך ללכת על פי דרך האמת, דרך ההלכה, דרך התורה, 'דרך עץ החיים' – ולנטות כלפי חסד. וזה לא דבר כל כך פשוט, בכלל.
ויש אנשים שיש להם עזות ונלחמים בעזות לתקן אותה, להעלות אותה. למשל, דוד המלך, אמרו שהיו לו מדות אכזריות, והיה רוצח – אבל היה (רוצח)[הורג] רק על פי סנהדרין, לא על פי מה שבא לו. לא, הוא היה צדיק, אין כמוהו. אבל בגלל ששפך דמים רבים ה' יתברך לא נתן לו להקים את בית המקדש, שבא לכפר. רק שלמה שהיה איש שלום, הוא היה שליח להקים את הבית הראשון. מצד שני, הקו שמאל של שלמה לא היה מתוקן כמו שצריך, כך אומרים חכמים, ולכן נגמר לא טוב העסק. אז תראו כמה צריך לדייק.
כל זה 'מפת הקרב' – מפת הקרב הפרטית, המשפחתית, הכללית, מפת הקרב של הדור, מפת הקרב של כל הדורות. הכל מלחמה אחת. הכל מחזה אחד מההתחלה ועד הסוף. מתחילת הבריאה עד הגאולה השלמה והעולם הבא – הכל דבר אחד, זה קשור. אלה לא דברים מנותקים שאין בהם שום קשר, 'פעם היה פה משהו, שם היה משהו', 'פה מלחמה, שם מהפכה' – לא.
הכל דבר אחד – כאשר כל מה שקורה בעולם זה בגלל ישראל ובשביל ישראל. יש אנטישמים שונאי ישראל שאמרו את זה. יש בזה ניצוץ של אמת, כי ה' ברא את העולם בשביל שעם ישראל יקיימו את התורה, יקבלו את התורה ויקיימו את התורה. עולם של רשעים הוא לא רוצה, אחרת היה מחזיר את העולם לתהו ובהו.
אומרים חכמים שבכל יום ויום יוצאים מלאכי חבלה לחבל, להחריב את העולם, אבל בגלל שהם רואים יהודים לומדים תורה והולכים לבית הכנסת הם לא מחריבים את העולם. ככה כפשוטו. לא לזלזל. אנשים חושבים שהעולם מתנהל לפי השכל המודרני, השכל האנושי, כל אחד לפי השכל שלו – לא. הוא מתנהל על פי התורה ועל פי פנימיות התורה, פרד"ס התורה: פשט, רמז, דרש וסוד. בלי זה אי אפשר להבין באמת מה קורה. אפשר להבין ברמה מסוימת. ברמה מסוימת כל בן אדם יש לו דעות על כל דבר, ברוך ה'.
אבל להבין באמת מה קורה – זו 'מפת הקרב', צריך לדעת פנימיות התורה וצריך סיעתא דשמיא, להיות קדושים, לזכות לרוח הקודש, ובזמן המתאים גם נבואה. אז הם ידעו מה קורה. גם גדולי קדושי חכמי ישראל ידעו מה קורה, ידעו לקרוא.
|
"התורה היא רצינית, ויש בה קו ימין, קו שמאל, קו אמצעי – חסד, גבורה, תפארת. וצריך ללכת על פי דרך האמת, דרך ההלכה, דרך התורה, 'דרך עץ החיים' – ולנטות כלפי חסד. וזה לא דבר כל כך פשוט, בכלל." |
מה שקורה זו תוצאה של מה שקרה. ומה שקורה, זה יקבע מה שיקרה, כי העולם לא מסתובב על אוטומט. לא. יש בורא עולם. אה, הוא מסתתר, זה כן. בורא עולם מסתתר, ובמיוחד בתקופה כזו של הסתר פנים, והסתר בתוך הסתר, והעולם נראה כמנהגו נוהג. כן, בפרשה ה' מבטיח שיהיה קיץ ויהיה חורף, ויהיה יום ולילה ויהיה זרע וקציר. זאת אומרת, עולם כמנהגו נוהג, הטבע לא ישתנה.
היום יש דיבורים על התחממות כדור הארץ ומה יקרה – לא יקרה כלום. למה? ה' נשבע על זה. נשבע שהוא לא מביא מבול, ונשבע שיום ולילה, קור וחום, אור וחושך, עונות השנה, הכל ישמר. ולמרות שיש פה ושם דברים שנראים תמוהים, כל מיני דברים שקורים היום, שטפונות ודברים כאלה – זה זמני וזה עונש. זה לא בגלל שזרקו כמה בקבוקים לים, שלא צריך לזרוק כמובן. זה החלק החיצוני של הענין.
החלק הפנימי, זה העבירות. אילו עבירות? העבירות החמורות. העבירות החמורות גורמות לנזקים, לעם ישראל לא עלינו ולכלל האומות, לכלל העולם.
אין שום טעות. אין טבע. אין מקרה. הכל בהשגחה פרטית מדויקת וכללית – גם כנסיון, גם כדי לכפר, גם כתוצאה מהמלחמה בין הקדושה לבין הסטרא אחרא. יש מלחמה כל הזמן, ובמלחמות יש תוצאות.
למשל, שרה אמנו שנפטרה בגלל שאברהם אבינו לא אמר לה שהוא הולך להעלות את הבן שלו לעולה, כי בטח לא רצה שהיא תצטער או שהיא לא תרשה לו, אז הוא לא אמר לה, ואחר כך בא עוג ולחש לה משהו אחר. יש שתי דעות: אם היא מתה מזה שחשבה שהוא נשחט, מהצער, או שהיא מתה מהשמחה שהוא לא נשחט. לא משנה, אבל היא מתה. הנה, דוגמא של תוצאה של מלחמה בין הקדושה לבין הסטרא אחרא. יש תוצאות. יש מחיר.
גם בחיים הפרטיים של בן אדם יש מחיר: אם הוא שומע בקול היצר הרע, גם אם הוא לא רוצה להאמין בזה, זה לא משנה אם הוא רוצה להאמין או לא רוצה להאמין – הכל נרשם. ואם הוא לא עושה תשובה אז מטפלים בו, או שמטפלים בו פה, או שמטפלים אחרי מאה ועשרים, או שניהם.
מבינים? אז הכל בסוף זה יסוד האמונה, במי אתה מאמין? אתה מאמין בה' יתברך ובתורה? אתה מאמין לסטרא אחרא? למי אתה מאמין? אתה מאמין לשכל שלך, שהוא מוגבל? כמובן, יש בחירה חפשית, ויש אחריות אישית. בשל זה כל אחד יכול לעשות כל מיני דברים, טובים ולא טובים, עד שמגיע הזמן שלו, אף אחד פה לא נשאר, עד שמגיע הזמן שלו – ואז הוא נותן את הדין.
למה אני מדבר על דברים כאלה קשים היום? בגלל שזו הפרשה של המבול. לא מספיק המבול – דור הפלגה. וטוב שזה כבר נגמר בהולדתו של אברהם אבינו, הוא כבר ניצל מאור כשדים, מכבשן האש, אז כבר התחיל, איך אומרים, 'קצת אויר לנשימה'. התחיל אברהם אבינו, ענק שבענקים.
אבל כל הדברים הקודמים לא הלכו לאיבוד. יש גם גלגולי נשמות, אתם יודעים. מתגלגלים בדומם, צומח, חי, מדבר. ואז מנסים את האדם בדברים שצריך לתקן שלא תיקן קודם. ואל תחשבו ש'כן, לא נעשה כלום ונתגלגל בגלגול הבא...' – לא. זה לא כזה פשוט בגלגול הבא. זה לא איזה תענוג הגלגול הבא. ומגלגול לגלגול עוברים שמה תיקונים וכאבים בעולם העליון. מבינים? אל תחשבו שזה תענוג או שזה איזה חשבון.
בקיצור, הפרשה צריכה להביא יראת שמים. ה' אמר שהוא יביא את המבול, ונח, שהיה צדיק תמים, לא התפלל על רשעי דורו. משה רבינו, שהוא גלגול שלו, התפלל. שאלה מעניינת: אם הוא היה מתפלל אז מה היה קורה? לא היה בא המבול? או: הרשעים היו מפסיקים להיות רשעים, או שהיו נהיים רשעים יותר, כי לא קורה להם כלום?
למה הרשע הולך ונהיה רשע יותר? הוא עושה עבירות, הוא רואה שכביכול לא קורה כלום. הוא לא מבין שהוא הופך להיות שד בינתים, ושמסתלק ממנו צלם אלקים, ושיש לו חשבון שה' ירחם. לא. מבינים? זה הסיפור. וצריך לתת על זה את הדעת.
אנחנו כבר לקראת סוף התיקון, כבר היה צריך לבוא משיח מזמן, רק בגלל העוונות, אומר ה'תנא דבי אליהו' הקדוש, אז אלפיים שנות ימות המשיח... השנים האלה, נאכלו חלק מהן.
אז ה' יעזור. עכשיו זה הזמן באמת שכל אחד יתקן את עצמו, יעשה תשובה, יתעמק בתורה, כי הכל כתוב בתורה. ומי שזוכה לבנות את עצמו כראוי על פי התורה ולקיים את התורה, הוא יכול לזכות לגילוי פנים ולהבנת דברים, שאנשים רגילים לא חולמים שזה קיים בכלל – וזה קיים, כמו אצל נח. ה' דיבר אתו. ה' דיבר עם כל אחד בדור הזה?! הרי הדור היה מלא רשעים. הוא דיבר אתו, אמר לו לבנות את התיבה. מאה ועשרים שנה הוא בנה את התיבה.
וגם נח אחרי שיצא וראה בחורבנו של עולם, היתה לו מכה כמו שאומרים, כן? השתכר. דכאון, קוראים לזה היום, נהיה בדכאון אז הוא הלך והשתכר, ומזה נהיו דברים, עוד נפילות ועוד ענינים. ה' ירחם.
אז הוא לא האמין שיבוא מבול. הוא בעצמו, עד שלא ראה שמגיעים מים עד נפש וברגע האחרון משכו אותו לתוך התיבה – הוא חשב 'אולי לא', 'אולי לא'. מצד אחד זה לגנאי. מצד שני זה גם לשבח, שאדם אומר 'לא, ה' בסוף ירחם', ו'זה לא יקרה', ו'זה לא יקרה'. אבל ה' אמר לו. זו היתה נבואה, זה לא איזה משהו קטן. נתן לו תכנית. הוא ידע שזה יהיה, בשכל. אבל קשה להשיב את זה אל הלב, שזה מה שיקרה.
גם בני אדם בסופו של דבר מזדהים עם בני אדם. גם אם אתה רואה איזה רשע שסובל, אתה אומר: 'טוב, בטח מגיע לו, אבל הוא גם בן אדם. הוא סובל'. אנחנו יודעים מה זה סבל, אנחנו לא רוצים לסבול. אף אחד לא רוצה לסבול. אז יש הזדהות. מבינים? אז הוא הזדהה אִתם, אמר: 'אולי בסוף ה' יעשה נס וזה יהיה גשמי ברכה'.
והם רק חשבו איך לחסל אותו, שאם הם יטבעו גם הוא יטבע. זו רשעות. למה צריך לחסל אותו? הוא התריע בהם. הוא לא התפלל, אבל הוא התריע בהם, הוא לא שתק, הוא הוכיח אותם, אמר להם – יש פה דרגות שונות.
יהי רצון שנעשה את רצונו יתברך, ותבוא הגאולה במהרה ברחמים ובנעימים!
לחיים! לחיים! לחיים!
שבת שלום! חודש טוב! כל טוב סלה!
נא להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל זמן ובכל מקום, בכל העולם, לזכות את הנשמות, לזכות את כולם למען שמו באהבה, זיכוי הרבים – הכנת הנשמות לגאולה השלמה, שתבוא במהרה ברחמים ובנעימים!
וגם להפיץ את 'ערב דא"ז', שירים שאני שר בדרך כלל אחר חצות לילה, שזה מחזק מאד את הנשמות. אז להפיץ אותם.
לחיים! לחיים! לחיים! וכל טוב סלה.
