ערב טוב, שבוע טוב! חודש טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת לך לך תשפ"ז. ובשם ה' נעשה ונצליח. כמו שאתם יודעים, אנחנו מנסים להבין את פרשת השבוע על פי 'דרך עץ החיים', שזו הדרך הרוחנית שבה אנחנו מנסים ללכת. ה' יעזור.

כמו שאתם יודעים, אני מתבונן בפרשה, לומד את הפרשה, מתבונן, ואיפה שהנפש נמשכת, כמו שאומר האר"י הקדוש: שם התיקון שלך – אז אני הולך לנושאים האלה.

קודם כל, אברהם אבינו ענק שבענקים, "אברהם אוהבי". אין לנו תפיסה והשגה באברהם אבינו. וגם אם נלמד כל החיים, כל החיים יום ולילה, על אברהם אבינו, אף פעם לא נגיע לסוף הענין. אז זה הכל לפי דרגתנו הדלה והשגתנו המצומצמת כמובן. ו"תורה היא וללמוד אני צריך", ולכן אנחנו מנסים ללמוד מזה לענינים שלנו, בדור שלנו, במצב שלנו – שהוא קצת דומה לזמן של אברהם אבינו מכמה בחינות.

אז יש לנו בחור שנולד בבית של תרח שהוא מוכר פסלים לעבודה זרה, והבחור הזה הוא לא בחור רגיל. למה אני אומר את זה ככה? כי הוא גם בן אדם, ואחר כך הוא מרכבה למדת החסד וכל מה שאנחנו יודעים עליו – אבל הוא נולד כילד וגדֵל, ויש לו אבא, משפחה, כמו כל אחד. והאיש הזה, אברהם אבינו, הוא לא רגיל. הוא מסתבך כבר בגיל קטן מאד. בתור בחור צעיר הוא כבר מסתבך עם נמרוד, שזורק אותו לכבשן האש. ולמה? כי הוא שובר את הפסלים של אבא שלו, הוא לא היה מוכן.

ומהרגע שה' מתחיל להתגלות אליו, מתחיל להתגלות יותר ויותר – והנסיונות שהוא עובר, והטרנספורמציה, המעבר שהוא צריך לעבור, השלב במעבר הפנימי והחיצוני, התפיסה העצמית שלו והתפיסה של העולם אותו – מבחור מהפכן שהתנגד שם ועשה בעיות בשביל האמונה שלו, כמעט מת, הכניסו אותו קודם לעשר שנים, עשר שנים היה בכלא! נמרוד הכניס אותו. עשר שנים בכלא... מסכן אברהם. בשביל מה עשר שנים, אני עד עכשיו לא מבין, אבל ככה זה. בנו את הכבשן עשר שנים. בסוף הכבשן היה גדול, אבל לא צריך עשר שנים בשביל זה, הם היו בנאים שם, ידעו לבנות, בנו מגדלים...

אז זה הסיפור. היה עשר שנים בכלא, מחכה שיוציאו אותו להורג – וה' עושה לו נס. לא כולם האמינו בנס הזה, לא כל העמים האמינו, יש כאלה שכן. והוא הולך וגדל, וצריך לעזוב את המקום שלו, ללכת לארץ כנען, מתחילים הנסיונות והענינים – ועד שהוא נהיה "נְשִׂיא אֱלֹקים אתה בתוכנו", מכבדים אותו. בהתחלה פרעה לוקח את אשתו, ובנס יוצאים משם. יש בזה הרבה שאלות. בקיצור, אתם צריכים לקרוא את הפרשה לפני שאנחנו מדברים כדי שנהיה מסונכרנים.

אבל אני עכשיו מדבר על המסלול שלו: מתינוק שנולד, ואיך הוא הולך וגדל מבחינה רוחנית, מבחינת הקשר שלו עם ה' יתברך. מאד מפורט הקשר הזה, כל הנסיונות. "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו, ועמד בכולם". "אברהם אוהבי", אברהם אוהב את ה'. ה' מנסה אותו. בשביל מה הוא מנסה אותו? ה' לא יודע מי זה אברהם אבינו?! בטח שהוא יודע. אברהם אבינו יודע מי זה אברהם אבינו? זו שאלה טובה. כל פעם הוא יודע יותר.

רבנו הבעל שם טוב הקדוש אמר, או ביום האחרון או לקראת יומו האחרון, שעכשיו גילו לו משמים לצורך מה הוא בא לעולם. וקודם הוא לא ידע לצורך מה הוא בא לעולם?! להציל את עם ישראל, להביא את תורת החסידות, הוא לא ידע? בטח שהוא ידע. אבל גילו לו איזה משהו מיוחד, איזה תיקון שהוא לא פֵּרט, שבשביל זה הוא בא לעולם.

אז אברהם אבינו בוודאי מגיל צעיר, מגיל שהתחיל הגילוי פנים, הוא ידע שהוא אברהם אבינו, שיש לו תפקיד. ה' כל פעם גילה לו יותר, עד שהבטיח לו את ארץ ישראל וברית בין הבתרים, דברים מאד מאד לא פשוטים. ואז "בַּמָּה אֵדַע" הוא אומר, ובגלל זה כביכול אנחנו צריכים להשתעבד במצרים ארבע מאות שנה, שעל פי האר"י ז"ל ידוע שזה כדי ללכת לתקן את הניצוצות של קרי של אדם הראשון, כי התפקיד של אברהם ושרה היה לתקן את אדם וחוה. זה על פי הסוד.

אומר הרמח"ל הקדוש שתמיד ה' יתברך מסנכרן בין השכר והעונש להנהגת התיקון העליונה, הנהגת 'אריך'. אז יש את התכנית האלקית שהיא צריכה לצאת מהכח אל הפועל, ויש את השכר והעונש שלפי הבחירה – וה' משחק את זה כדי שזה יתאים, מעל השכל שלנו.

אז אברהם אבינו הלך והבין יותר מי הוא, בכל שלב ושלב גם ה' התגלה אליו יותר ואמר לו, הבטיח לו דברים, הבטיח לו את הארץ, ופתאום היה רעב בארץ, היה צריך לצאת לגלוּת. מבינים? אז היו פה נסיונות בשביל לבנות את אברהם אבינו בפנים, בשביל לתת לו שכר, בשביל לתת לנו צאצאיו שכר, זכות אבות.

איזה פלא פלאים איך הוא עומד בכל דבר ואיך הוא מוסר את הנפש. אם אנחנו היינו צריכים לעשות עכשיו פרופיל אנושי – אי אפשר, אבל נניח, החלק האנושי של אברהם אבינו, מה התכונות שלו – זה פלא פלאים התכונות שלו: גם איש של צדק, וגם גיבור, וגם איש של חסד, ומכניס אורחים, ועניו, הכל! פלא פלאים. כל המדות: מרכבה לחסד, אוהב הבריות – מצד שני, הוא הלך ונלחם נגד המלכים, והצטער על זה שהוא הרג את הנפש, ופחד שאולי זה לא מוצא חן בעיני ה' ואולי יקבל על זה... יקצצו לו מהשכר. מעניין מאד. ואיך הוא נפרד מלוט, ומצד שני הולך להציל אותו. וידוע שמלוט יוצא משיח בסופו של דבר, אז טוב שהוא הציל אותו. אז הפשט בלי כל הפרד"ס פה לא מספיק, לא מספיק.

ובעיקר, הענין הזה: שכל אחד מאתנו הוא בא לפה, הוא לא יודע מי הוא, הוא לא יודע מה, הוא לא יודע כלום. אם הוא נולד בבית דתי אז מלמדים אותו תורה ומצוות, ברוך ה', זכה, אלא אם כן הוא בועט בזה בסוף, רחמנא לצלן. אבל אם הוא לא בועט והוא מתחזק מעצמו – אז צדיק בן צדיק, יפה מאד, זכה. אז אברהם אבינו עבר מה שעבר – וגם אנחנו, כל הנשמות עוברות משהו כזה מה שנקרא 'עיבור'–'יניקה'–'מוחין' בקבלה.

'עיבור', זה עוּבָּר. 'יניקה', הוא יונק. ו'מוחין' – זה כבר כשיש גדלות. וגם במוחין, יש מוחין דגדלות א', מוחין דגדלות ב'. יש שלבים, בקיצור. כל תיקון העולם מאז שנברא עד סוף התיקון, זה בשלבים ושלבים. הגאולה הזו האחרונה בכלל "קמעא קמעא", "גְּאֻלָּתָן של ישראל בתחילה קמעא קמעא", כאילת השחר, הולך ומאיר עד שיאיר פתאום.

אז זה בשלבים, וכל שלב ושלב זה נסיונות ועוד נסיונות ועוד נסיונות, ומיליארד נסיונות. מיליארד נסיונות, כל בן אדם עובר, לא רק אברהם אבינו. לא רק אברהם אבינו, כולם עוברים צער, צער גדול וכאבים גדולים, ואכזבות גדולות, וקשיים, נסיונות באמונה, נסיונות להתגבר על היצר הפרטי והכללי, נסיונות בפרנסה, לא עלינו, נסיונות לא עלינו ברפואה, בצער גידול בנים, כל סוגי הנסיונות שיש, מלחמות, מחלות, ה' ירחם.

אז הוא נתנסה עשרה נסיונות לא קלים בכלל, ועמד בכולם. האחרון עלה לו בחייה של אשתו האהובה הצדקת, שרה אמנו. כתוצאה מהעקדה היא נפטרה, או מצער או משמחה, יש שתי דעות, אבל היא נפטרה. הוא לא אמר לה מראש שהוא הולך לעקוד את יצחק בנו, או שהוא חשש שהיא תתנגד, או שהוא חשש שהיא תשתגע כי איך אפשר.

אז אברהם אבינו ואבותינו הקדושים התנסו בנסיונות קשים ולא הקשו קושיות, אומר הקדוש ברוך הוא בעצם למשה רבינו: לך נודעתי בשם הוי"ה ולהם נודעתי בשם א"ל שד"י, והם לא הקשו קושיות, ואתה שואל "לָמָה הֲרֵעֹתָה" וכל מיני דברים. זה גם לא אותו תפקיד. התפקיד של אברהם, יצחק ויעקב זה לא התפקיד של משה רבינו, אבל הנה.

ושמירת הלשון. "בַּמָּה אֵדַע" הוא שאל, ונענש. בזמן שה' מבטיח לו את הארץ נהיה חושך, נהיתה לו תרדמה, נהיתה לו הסתלקות האור, פחד ה'.

אז ככל שבן אדם עולה ומתקרב להיות איש האלקים בדרגה כזו או אחרת, זאת אומרת, הופך להיות מישהו שיש לו גילוי פנים, שה' מתגלה אליו או ברוח הקודש או בנבואה או במגידים או גילוי אליהו או מלאכים או הכל ביחד – זה לא אדם רגיל. יש לו גוף, הוא צריך לאכול, הוא צריך לישון, כן. אבל הוא לא בן אדם רגיל. יש לו נסים ונפלאות – אבל יש לו אחריות קשה מאד.

המערכת של ההתקשרות עם העולמות העליונים – כי יש את הבורא, העולמות העליונים והעולם הזה – המערכת של ההתקשרות עם העולמות העליונים היא בכלל לא פשוטה, ואומר רבנו הבעל שם טוב הקדוש: היא מסוכנת, שמסוכן לעלות בעולמות העליונים. כל מי שיש לו גילוי פנים אמתי, בסופו של דבר אז לא בטוח שהוא עולה בעולמות העליונים – אבל יש לו קשר עם העולמות העליונים, כמו ששלח לו שלשה מלאכים, כמו שה' היה מדבר בעצמו אתו, וכן הלאה. זה לא דבר פשוט.

בן אדם לא קדוש, אין סיכוי לדבר כזה. ואם בן אדם קדוש, אז יש לו נסיונות של קדושים, כמו העקדה, ה' ישמור, או דברים כבדים אחרים. בכל דור ודור הצדיקים האמתיים מתנסים בכל מיני נסיונות, באמונה ובכל ענין, "וצדיק באמונתו יחיה". ופה רואים את הבטחון של אברהם אבינו ואילו דברים עבר, מה היה צריך לעשות. והנה, הוא התפלל על רשעי דורו, מה שלא זכה נח, וכן הלאה.

אבל הנושא שרציתי להתמקד זה ההתפתחות הרוחנית שלו, השינוי בהשגה האישית שלו על עצמו, על תפקידו, על מעמדו – בחוץ, עם אשתו, עם הבנים שלו. הוא לא רצה שישמעאל לא יזכה, כן? "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ". הוא לא רצה לגרש את הגר, "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ", כל מיני ענינים, כל מיני קשיים, כל מיני נסיונות בלי סוף – כי מציינים עשרה נסיונות, הגדולים, אבל בוודאי בכל רגע ורגע יש ניצוצות, יש מלחמות רוחניות, יש בחירות שבן אדם צריך לעשות בין טוב לרע, עניני בית, עניני שלום בית, כל הענינים.

אז ההדרגתיות הזו של ההתגלות של אברהם אבינו, שלפעמים היא מהירה מאד כי היה צעיר מאד כשהוא כבר מרד בפסלים ובנמרוד. ואחר כך: "לֶךְ לְךָ", טוב, לא מספיק כל זה, הוא צריך לעזוב את הארץ שלו, את החברים שלו, את המכרים שלו, את ההרגלים שלו, ללכת לארץ כנען.לא מספיק לנשום – הוא יורד למצרים, שמה עובר מה שעובר, לא עלינו, חוזר. לא פשוט בכלל. לא היתה מנוחה. אין מנוחה לצדיקים, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

ומה שאנחנו צריכים ללמוד: לא לבזבז את הזמן, ולהבין שבאים לפה לעבוד את ה', ולהבין שצריך תורה ומצוות ומעשים טובים, ושה' יתברך מצפה שנהיה קדושים, שנוכל להיות מרכבה לבחינה שלנו, כל אחד לפי שורש נשמתו, שנהיה אנשים ראויים שהוא יכול להשרות את שכינתו, שיהיה לו על מי לסמוך פה – למרות ש"הֵן בִּקְדֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין", שה' יתברך אפילו בקדושיו לא מאמין, מפני שהאדם הוא בתוך הגוף עם יצר הרע, ו"אל תאמין בעצמך עד יום מותך".

והשינויים האלה שבן אדם צריך לעבור כל הזמן, "לֶךְ לְךָ". "לך לך" הזה, זה לא חד פעמי. כל בן אדם, כל יום וכל דקה יש לו 'לך לך' – 'תעלה'. כן? יש עליו מלאך שמכה בו ואומר לו: 'גדל', ממונה. תבינו, כולנו ב'לך לך' כל הזמן, לא עומדים במקום – או שעולים, או שרחמנא לצלן... אין לעמוד במקום.

וצריך להיות בחינת "אברהם אוהבי", לאהוב את ה', וגם בחינת 'פחד יצחק', שבסוף זה מביא את יעקב אבינו, בחיר האבות, הקו האמצעי, שזה התיקון. שני הקודמים זה הכנה לתיקון. התיקון זה הקו האמצעי, שנוטה כלפי חסד, אבל 'חסד', 'גבורה', 'תפארת' – ה'תפארת' זה הקו האמצעי, זה הקו המתקן, שם התורה, ב'תפארת'.

אז לתת את הדעת על הדבר הזה של 'לך לך' מדרגה לדרגה. צדיקים "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל", אנחנו אומרים: ממלחמה למלחמה, מנסיון לנסיון, מקושי לקושי.

ואברהם אמר "הִנֵּנִי", כן? שתהיה בחינת "הִנֵּנִי", שאם משמים מצפים ממך משהו – תגיד "הִנֵּנִי", כמו שאמר עלי לשמואל הנביא שאם עוד פעם הקול הזה בא אליו, שיגיד "הִנֵּנִי". "הִנֵּנִי", אני מוכן, הנה, אני מוכן ומזומן, 'תצוה – ואני עושה'. זה לא כל כך פשוט. ההלכה כבר כתובה והיא לא כל כך קלה לקיים, ובן אדם נגוע, וכן הלאה – אז ציווי ישירות מה' בנבואה או ברוח הקודש, אתם חושבים שזה דבר קל? לא. אבל צריך הכנה. הכנה זה 'לך לך'. אל תהיה רגוע מבחינה זו שאתה כבר בסדר. לא, לא, לא. אל תרגיש בנוח. צדיקים "ילכו" כל הזמן, לא ירוצו, אבל ילכו. 'לך לך'. להכין את הנפש שלנו, ולהכין את הנפש של הילדים, להכין את הנפש של כל האומה הקדושה, כי אנחנו בתהליך מואץ מאד של 'לך לך'. לאן? לקראת הגאולה השלמה שתבוא במהרה ברחמים ובנעימים!

לחיים! לחיים! לחיים!

נא להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל עת ובכל שעה ובכל מקום לזיכוי הרבים, למען שמו באהבה – ולהפיץ את 'ערב דא"ז', אלה שירים שאני מנגן בלילה לכבודו יתברך ולכבוד הנשמות שלכם, לחזק את הנשמות. תפיצו אותם, זה מחזק מאד.

לחיים! לחיים! לחיים!
שבת שלום וכל טוב סלה!