ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו תורתך', פרשת תזריע–מצורע תשפ"ו. בשם ה' נעשה ונצליח. ואתם יודעים שאנחנו מנסים להבין את הפרשות על פי 'דרך עץ החיים', שזו הדרך הרוחנית שלנו, של חסידות רחלין.

כן, קודם כל, שתי הפרשות האלה כדאי מאד ללמוד אותן עם רש"י, תמיד כדאי – כדי להבין את כל התהליך, כל התהליכים של ההטהרות, של הבדיקה.

באמת הענין הזה שהוא בא אל הכהן, צריך לבוא לכהן, והכהן צריך לבדוק וצריך להסגיר אותו, ועוד פעם לבוא אחר כך ועוד פעם לבדוק ואולי עוד פעם להסגיר אותו, כל הסיפור הזה של הבדיקה – אפשר לקרוא לזה הענין של הבירור. יש סוגיה בעבודת ה', סוגיה בחיים, הכל עבודת ה' – ואז בן אדם צריך לבוא אל הכהן, אל הכהן של עצמו קודם כל, אל עצמו, ולהתחיל לבדוק את מפת הקרב: לבדוק אם הוא נטמא או לא נטמא, מה זה? זו צרעת? זו ספחת? זה משהו אחר? זה נראה ככה, זה נראה אחרת? מה הסימנים? אבחון, כמו שאומרים היום.

ברפואה עושים אבחון, בפסיכיאטריה עושים אבחון, בחינוך מיוחד עושים אבחון. וגם בעבודת ה' עושים אבחון, להבדיל, כן? על פי התורה, לראות איפה הבעיה, מה קורה, מה קורה לבן אדם הזה, מה קורה לך, אתה מצורע? אתה לא? נטמאתָ? לא נטמאת? היצר הפיל אותך? לא הפיל אותך? איפה הוא מחכה לך? מה הוא רוצה לעשות לך? אבחון.

מפת הקרב. מפת הקרב, זה המצב הרוחני של כל המציאות שלך, שלך, של אשתך, של הילדים, בבית, בעבודה, בעבודת ה', בכל מקום, מפת הקרב – כי החיים הם מלחמה בין טוב לרע, ואנחנו צריכים לברור, לעשות את הבירור כדי לעשות רצונו יתברך, ולא לשמוע בכל הנחש הקדמוני, שזה מה שעשינו כשהיינו אצל אדם הראשון. במקום לשמוע בקולו יתברך, שמענו בקול הנחש – וככה! הנפילה היתה מהירה מאד, קלה מאד, הוא ידע איך לבוא, למי לבוא ועל מה לנגן כדי לתפוס. לא סתם הוא הנחש הקדמוני. והוא עד היום היצר הרע הפרטי והכללי, בתוך האדם, ומשפיע על המציאות. היצר הרע הכללי, שנלחם בקדושה ומבלבל, מטשטש ומפתה ומשקר ומפחיד ומנתב, כדי שהאדם יפול בידיים שלו. והוא גם מתחזק, כמו שאמרו חכמים: בהתחלה הוא כעני בפתח. אתה נותן לו להכנס, הוא הופך להיות אורח. אתה נותן לו, והוא הופך להיות בעל הבית. "היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה". אף פעם זה לא... בדרך כלל זה לא בשלב אחד. זה יכול גם לבוא בשלב אחד, לפעמים עושים לבן אדם מתקפת פתע והוא מתמוטט בתוך היצר.

אז פה רואים את התהליך של הבדיקה של הכהן. אם בן אדם לא מסתדר לבד, שילך אל הכהן שיוכל להדריך אותו, לבדוק אם הוא מצורע או לא, אם הוא נגוע או לא, איפה הוא נגוע, עד איפה, זה באמת חמור? הוא צריך לשבת בבידוד? הוא צריך את כל התהליך של ההטהרות, חשבון נפש, או לא? האם חמור מה שקורה אתו, או פחות חמור? בעיני הכל חמור. גם אם זה מעט נגד רצון ה' או הרבה נגד רצון ה' – זה נגד רצון ה'. בגידה קטנה או בגידה גדולה בה' יתברך, זו בגידה, מה נעשה. "מוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם".

אז לכן אנשים הולכים להתיעץ, "עשה לך רב", הולכים לרבי שיתן דעה על המצב, שיתן ברכה, שיתן עצה, שיתן דרך. הכי טוב שיתנו לך דרך כדי לבנות אותך, שתוכל לעשות את הבדיקות, שלא תיטמא. מבינים?

וזה מתחיל בלשון הרע. כל הצרעת הזו באה בגלל לשון הרע. לשון הרע, זה דבר רע מאד מאד. זה כלי מלאכתו של הנחש הקדמוני. הוא הראשון שדיבר לשון הרע, הוציא שם רע על הקדוש ברוך הוא. הבנתם? ועד היום זה ממשיך.

בדור שלנו רחמנא לצלן בגלל שיש את כל הרשת של האינטרנט וכל הדברים האלה, אנשים יכולים לדבר, בן אדם רגיל, לא צריך להיות עיתונאי, לא צריך להיות מפורסם גדול עולם, הוא מדבר שטויות, הוא מדבר ניבולי פה, הוא מקליט את עצמו, חושב שהוא מצחיק מישהו והוא מדבר נגד אנשים.

כביכול רחמנא לצלן, הכל הותר. הדבר היחיד שמפחיד אותו זה שאולי יתבעו אותו על לשון הרע. כן? ומה יקרה עם דין של מעלה, זה לא מפחיד אותך? זה לא מפחיד, אה. איזו טפשות. איזה עיורון. מה חמור יותר – שיתבעו ממך כסף על לשון הרע, או שתישרף בגיהנום מיליון פעם בגלל שהוצאת שם רע ודיברת דברים רעים, והחטאתָ את הרבים.

בן אדם מדבר שטויות בבית שלו – הוא מחטיא את אשתו, את הבן שלו, את הבת שלו. אבל אם הוא מדבר בפרהסיא, מקליט את עצמו, וזה עוד נשאר שמה ומתפשט ומתפשט – זו החטאת הרבים כמו שלא היתה בשום דור אפשרות כזו, בשום דור לא היה דבר כזה. ועוד עכשיו מתרגמים את זה גם לכל מיני שפות, זה מגיע לסוף העולם בשניות.

ויש כאלה שמכים רעיהם בסתר. "מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" חושב שאם הוא לא כותב את השם שלו וזה אנונימי, אז זה גרוע פחות. לא, זה גרוע הרבה יותר, כי חוץ מעצם הדברים שהוא אומר גם יאשימו אותו בשמים: "מכה רעהו בסתר", 'עשית את זה, חשבת שאתה חכם. הנה, תראה את החשבון שלך".

כמה קשה לא לדבר לשון הרע. לשון זה האבר הכי מרדן. בשניה בן אדם מתחמם על משהו, וכבר מתחיל לדבר. מספרים לו לשון הרע רחמנא לצלן, מיד הוא מקבל. זה מושך אותו מאד. מה מושך את האנשים, לשמוע דברים טובים או לשמוע דברים רעים?

מאד מסוכן, מאד מאד מאד מאד מאד. צריך ללמד את הילדים מגיל אפס שמירת הלשון ושמירת האזנים, לא לקבל לשון הרע – אולי זה לא נכון, אולי שינו משהו, היה ככה אבל זה לא היה בדיוק ככה, זה היה קצת שונה.

ירבעם בן נבט קיבל להיות מלך על עשרת השבטים בגלל שהוכיח את שלמה המלך. שלמה המלך, החכם מכל אדם, שולט בעליונים ובתחתונים – ירבעם ראה לנכון להעביר עליו ביקורת רחמנא לצלן, אפשר לקרוא לזה כמו תוכחה כזו בציבור, כמו שעושים עיתונאים, כן? לכאורה לטובת המלכות, לטובת תיקון עולם. אז הכל מותר? לא.

הוא קיבל את עשרת השבטים, אבל למה איבד אותם ואחר כך הפך להיות רשע ואיבד את העולם הבא? כי עבירה גוררת עבירה, אז אומרים חכמים שזה בגלל שהוא הוכיח אותו בפרהסיא, הוא הוכיח את שלמה המלך בפרהסיא, הלבין את פניו.

מבינים כמה זה חמור להלבין את פניו של בן אדם?! ואם זה בן אדם פרטי, פגעת בבן אדם פרטי. ואם זה איש ציבור – אז אנשים מרגישים בנוח, חושבים שאפשר להשפיל, אפשר להלבין, אפשר להוציא שם רע על איש ציבור – לא, לא. זה חמור ביותר.

כשאתה פוגע נניח ברב מסוים שיש לו קהילה של מאה אלף איש, אתה פוגע במאה אלף איש האלה שמאמינים ברב. ואתה מלכלך עליו סתם, מתוך שנאה, מתוך קנאה, מתוך טפשות,

מתוך רשעות, מתוך ששמעת, שנדמה לך, שאולי, כן? מישהו אמר לך אז אתה מאמין לו. לא בדקת כלום. חמור ביותר!

אנחנו בחבלי משיח וצריכים לעשות תיקון עצום! והתיקון מתחיל קודם כל אצל עצמו. וזה לא קל. זה באמת לא קל. זו מלחמת עולם – לשלוט על הלשון, לשלוט על האזנים, לשלוט על העינים, לשלוט על החושים, לקדש אותם

לכן אמרו שמי שמוציא שם רע אין לו מחילה עולמית – כי הוא יכול לפגוע בכל נשמות ישראל, במלה אחת או שתים הוא יכול, כמו שהיה עם רבנו הבעל שם טוב הקדוש. מי שיודע את ההיסטוריה מבין למה אני מתכוון, שהלכו והוציאו עליו שם רע – וכמה דורות עד שהדבר הזה נרגע ועד שהחסידות התקבלה כחלק כשר בעם ישראל בגלל שני אנשים, אחד, לא משנה, הוציאו שם רע, ולא בדקו, לא בדקו.

אז חיים ומות ביד הלשון, רבותי. וזה מסוכן מאד מאד, כי כל אחד היום יכול להיות עיתונאי, כל אחד אומר מה שהוא חושב, מעביר ביקורת על המדינה, מעביר ביקורת על כולם, מדבר כאילו אין מחר, כאילו אין חלילה דין ואין דיין, חס ושלום. אז אני חושב שזה העיקר פה בשתי הפרשות האלה, לתת את הדעת על זה.

תראו, לא כל דבר, כל עבירה שיהודי עושה, מיד מתגלה החוצה. גם בזמן של גילוי פנים לא מיד זה מתגלה החוצה, שכולם רואים. אבל מרים הנביאה דיברה עם אהרן הכהן על משה רבנו, בוודאי היתה להם כוונה טובה לשם שמים – ומיד היא הפכה להיות מצורעת לעיני כל ישראל, וכל עם ישראל היו צריכים לחכות לה עד שתטהר. אוי לאותה בושה. אוי לאותה בושה. זאת אומרת, בלשון הרע בזמן של גילוי פנים האדם נהיה מצורע בו במקום. זאת אומרת שאצל ה' יתברך זה דבר חמור מאד, דיבור לשון הרע, הוצאת שם רע, קבלת לשון הרע. אומרים חכמים שמלכות דוד נחלקה לשנים בגלל שהוא קיבל לשון הרע, ככה – דוד המלך. תראו כמה שזה חמור.

בן אדם צריך להיות ב'היכון'. הוא פוגש חברים, הוא פוגש שכנים, הולך לעבודה, הולך לתפילה – צריך להיות בהיכון שמא מתחילים להשמיע לו לשון הרע. אם הוא יכול להחליף נושא בלי לפגוע באף אחד, הכי טוב. ואם לא, להגיד 'אה, אני ממהר', וללכת. ואם זה מקום עבודה, במשך הזמן ידעו שאתך לא מדברים לשון הרע, אתה לא מוכן לשמוע, לא על המנהל ולא על החברים ולא על אף אחד, 'עזוב, עזוב, נו, אני יש לי את הבעיות שלי, אני לא רוצה לשמוע. סליחה, כן?' ככה. צריך קצת גבורות דקדושה, לא להסתבך עם אנשים אבל לא לשתף פעולה.

לשון הרע מביא שנאת חנם. לפעמים בן אדם... הנה, לא מזמן נפטר בן דוד שלי עליו השלום, שאהבתי מאד. קראו לו דב, אמא שלו ממשפחת גרפינקל של סבתא שלי. סבתא שלי ואמא שלו אחיות. והבחור הזה התייתם בגיל צעיר. מה קרה? זה היה בחוץ לארץ. אבא שלו הלך לאיזה מקום,

באו כמה ליצים, אמרו לו 'רוץ, רוץ! הבית שלך נשרף'. וואו, הוא רץ.

וזה היה שקר. קיבל התקף, דום לב, ומת. והשאיר יתום ויתומה, שתחיה אותו, כן. ואני יודע איך החיים שהיו לו בתור יתום, כמה הוא סבל, כמה כאבים, כמה נסיונות. אי אפשר לתאר את זה. בן אדם שנהיה יתום, זה לא דבר פשוט בכלל. כל זה ממה? מכמה רשעים ששיקרו ואמרו לו דבר כזה, לאבא.

מבינים? להזהר, רבותי, מאד! "מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה". אנשים מדברים ולא חושבים על היום שהם יעמדו למעלה בשמים, זה יכול להיות בכל רגע. "אל תאמין בעצמך". לא מפחדים. אוי לנו.

המרגלים שהוציאו דיבת הארץ, גדולי ישראל, צדיקים! מה נהיה מהם? יש מחכמינו שאומרים שזה היה לשם שמים, היו להם שיקולים למה להשאר במדבר. אבל הסוף מוכיח שזה היה מהסטרא אחרא בסופו של ענין, ומה קרה להם ומה קרה לעם ישראל וכמה נִזֹּקְנוּ מזה, דורי דורות. מבינים כמה זה חמור?

ככל שבן אדם גדול יותר, אם בעניני שלטון, אם בעניני תורה, איש מפורסם יותר, גדול יותר – הוא צריך להזהר יותר, לא להרגיש בנוח, להזהר במה שהוא אומר. "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו", ויכולים להעמיד אותו בשניה אחת בנסיונות שהוא לא יכול לעמוד בהם. מי יכול לעמוד? מי יכול לעמוד בנסיונות? ה' ישמור.

צריך יראת שמים, רבותי, לפחד מהעונש, לפחד, להתבייש. כל התהליך הזה של המצורע, זה מבייש אותו. מההתחלה הוא מתחיל להתבייש כשמתחילים לבדוק אותו ולהסגיר אותו, עד שמוציאים אותו מחוץ למחנה, ועד שהוא יכול לחזור, ועד שהוא הולך לבית מקדש וצריך להטהר – או־הו איזו בושה...

תארו לכם, אם על כל לשון הרע שבן אדם מדבר הוא היה צריך לעבור את כל זה – הוא היה כל היום בנידוי, וכל היום היה צריך ללכת לבית המקדש ולהביא קרבנות ולא היו לו חיים. בשביל זה ההסתר פנים זה גם רחמי שמים, כמובן, שכל מה שה' עושה עושה לטובה, כדי שעם ישראל לא יסבול יותר מדי.

אבל זה תיקון חשוב, מאד! וברית הלשון ושמירת הברית – זה הולך ביחד. קדושת הלשון וקדושת הברית הולכות ביחד. רוצים לתקן, להיות קדושים? צריך לתקן את שניהם. ככה אמרו חכמים. ואלה שני דברים שצריכים מלחמה גדולה, שליטה גדולה. לא סתם "איזהו גבור? הכובש את יצרו". צריך שליטה גדולה, גבורה גדולה, "בְתַחְבֻּלוֹת תעשה לך מלחמה", תפילה, צעקה, בכיה, שנזכה להיות באמת קדושים. שה' יוכל יתברך להשרות את שכינתו. שתתקיים תכנית הבריאה כפי שה' רוצה, שזה בכל מקרה יהיה, אבל שזה יתקיים בשמחה ולא בצער.

שנחזור בתשובה שלמה ולא על ידי יסורים, כי אין הרבה זמן, אנחנו בחבלי משיח וצריכים לעשות תיקון עצום! והתיקון מתחיל קודם כל אצל עצמו. וזה לא קל. זה באמת לא קל. זו מלחמת עולם – לשלוט על הלשון, לשלוט על האזנים, לשלוט על העינים, לשלוט על החושים, לקדש אותם, להאיר אותם, להקדיש אותם לה' יתברך, לא לטנף אותם בשום ענין!

ו"בָּא לִטָּהֵר – מְסַיְּעִין אוֹתוֹ", עוזרים לו. אל תתיאשו. גם אם נופלים, עושים תשובה. אבל צריך להשתדל לא ליפול. לא להגיד 'טוב, אני אעשה תשובה, אני אגיד תהלים. אני אתן צדקה. והכל יסתדר' – לא, אדוני. אל תיפול. איך? תילחם. תצעק. אתה רוצה לא ליפול? משמים יעזרו לך לא ליפול. בדרך שאדם רוצה לֵילֵך, בה מוליכין אותו". אין תירוצים.

ה' יעזור לנו, הדור שלנו היתום, שנתחזק באמת לעבודתו יתברך. וצריך לעשות תשובה רצינית מאד. תשובה: תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה – תשוב ה"א, עד שעל ידי התשובה תחזור השכינה לשרות בקודש הקדשים. יש פה תהליך.

אדם צריך: להיות בקנה אחד עם ה' יתברך, להיות מכוונן עם ה' יתברך, "תמים תהיה עם ה' אלקיך", ולעשות הכל על דעת המקום. בעזרת ה', בהזדמנות אחרת נפרט יותר. אבל תכניסו את זה לראש, ותתחילו להתבונן בזה. זו עבודה לשְׁמהּ. זו עבודה רצינית. ואין לנו זמן.

לחיים! לחיים! לחיים!

להתחזק לעבודתו יתברך! עכשיו ספירת העומר, זמן מסוגל לתיקון המדות. כל פעם שאתם סופרים את העומר, גם אם אתם לא מבינים מה המדה הזו, לא חשוב – תכוונו שתתקנו אותה, שבאמת תתקנו, נתקן מה שפגמנו, באמת שנתקן את זה. יש הזדמנות על ידי ספירת העומר לתקן!

וה' ישלח משיח צדקנו ברחמים.

לחיים! לחיים! לחיים!

נא להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל מקום ובכל זמן לזיכוי הרבים למען שמו באהבה!

שבת שלום וכל טוב סלה!

VetenTaz6