דרך העלייה הרוחנית הנכונה
1. צריך להיזהר "מריבוי אורות" – התלהבות יתר!
כפי שעצבות היא מצב הרסני – כך התלהבות יתר זה מצב מסוכן!
הצדיקים שולטים במחשבות שלהם וברגשות שלהם וביצרם!
בלי שליטה – אין תיקון!
2. האדם מתהלך בעולם גשמי – אך במקביל צריך לחיות בעולם רוחני – עולמו של הקב"ה! השילוב חייב להיות מדוייק. חכמי החסידות הגדירו זאת כריקוד: רגל אחת באוויר – ורגל אחת על הקרקע!
3. ככל שהאדם עולה במדרגות הקדושה והעבודה לשמה – כך חייו יותר מסובכים, הדרישות יותר גבוהות, הניסיונות יותר קשים – שהרי הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה!
לכן על הצדיקים להיזהר יותר, להיות קשובים יותר להשגחתו יתברך, ומבוטלים יותר כלפי הקב"ה. כך הנביאים הקדושים היו, כך גדול הנביאים משה רבנו.
4. העלייה הרוחנית צריכה להיות קבועה תוך ביקורת עצמית שהיא לא גורמת נזק לאדם עצמו ולזולתו! הכלל הוא – כאשר האדם עולה גם יצרו הרע רוצה לעלות!
5. כל תחומי החיים חייבים להיות מאוזנים: אוכל, שתייה, פעילות, שינה, לימוד תורה, פרנסה, זוגיות, הורות, חיי חברה! כך האדם שמור יותר בס"ד! גם לימוד התורה צריך להיות מאוזן בכל הפרד"ס: פשט, רמז, דרש, וסוד!
6. אדם צדיק הוא לא "אדם מוזר" – אלא אדם למופת!
ששם שמים מתקדש על ידו, והבריות אומרות: אשרי יולדתו!
7. השאיפה לדבקות עליונה לא צריכה לבוא על חשבון הרצון לשרת את השם ית'. הצדיקים אומרים תמיד: "הנני" – אני מוכן לכל משימה מה' יתברך!
8. דוגמא חיה לאדם השלם, איש אלוקים, אך קודם כל אדם טוב ויהודי טוב הוא רבינו הבעש"ט הקדוש זי"ע! וכפי שמשתקף היטב בספר "שבחי הבעל שם טוב"!
מאת כ"ק האדמו"ר מרחלין שליט"א