איפה אנשי הנשיא? הנהגה אלקית מול מזימה פוליטית פרשת קרח תשפ"ו מאת כ"ק האדמו"ר מרחלין שליט"א


לחצו להפעלת הסרטון

ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת קרח תשפ"ו. ובשם ה' נעשה ונצליח.

כמו שאתם יודעים, אנחנו מנסים להבין את הפרשה על פי 'דרך עץ החיים', שזו הדרך שאנחנו משתדלים ללכת בה. המטרה שלנו היא ללמוד לעבודתו יתברך. זו המטרה שלנו בכל דבר, בטח בפרשת השבוע, הכל על פי דל השגתנו, שאין לנו תפיסה והשגה באמת – אבל מה שאנחנו יכולים לנסות לדלות משם לחיים שלנו, כדי שנשתדל להיות עובדי ה' באמת.

אז פרשת קרח: יש פה בפרשה הזאת, לעניות דעתי, מתח בין ההנהגה האלקית של הקדוש ברוך הוא, כשמשה רבינו איש האלקים הוא השליח שלו – לבין ההנהגה הפוליטית של קרח ועדתו. אלה שתי הנהגות שלא הולכות ביחד. זו הבעיה. ואנחנו רואים את זה בעוד פרשות במדבר, בעוד סוגיות שהיו במדבר. וזה קשה מאד.

זאת אומרת שהנהגה על פי הנבואה שבה ה' יתברך מופיע ומדבר עם משה רבינו, נותן לו הוראות, לפעמים מעניש את עם ישראל, לפעמים נעשה ככה, כל מיני ענינים שיש בפרשות – היא הנהגה אלקית. ומשה רבינו, בכל ביתו נאמן הוא, עבד נאמן, רועה נאמן – הוא לא פוליטיקאי, הוא גדול הנביאים. והוא לא עושה שום דבר על דעת עצמו. חוץ משלשה דברים שמנו חכמים, את כל השאר הוא לא עשה שום דבר על דעת עצמו. אז מה רוצים ממנו? מה קרח רוצה ממנו? מה קרח רוצה?

כמובן, על פי האר"י הקדוש יודעים שמשה רבינו הוא גלגול של הבל, ושקרח הוא הרע שבקין. הטוב שבקין זה יתרו, והרע שבקין זה קרח. הרע שבקין, זו הקנאה, הקנאה שקין קינא בהבל והרג אותו.

באמת השאלה: מי שחולק על משה רבינו הוא חולק רק על משה רבינו, או שהוא חולק על הקב"ה? – הוא בעצם חולק על הקב"ה, ועל התורה ועל הכל, כי מי נתן למשה רבינו את התפקיד הזה? הקב"ה. הוא בכלל לא רצה את התפקיד הזה, הוא רצה לברוח, שבוע שלם הוא ניסה לברוח מזה.

אז כמובן, כאן האדמה – שברצח של קין את הבל בלעה את הדם של הבל, פה האדמה בולעת את קרח, שהוא הרוצח. אלה דברים יפים על פי הסוד. אבל אנחנו רואים כאן על פי 'דרך עץ החיים', שכוללת גם את הסוד, דברים שאנחנו צריכים ללמוד למען שמו באהבה לחיים, להוריד את התורה לחיים.

אנחנו רואים, אם כן, שההנהגה של משה רבינו היא הנהגה מעל הטבע בתוך הטבע, הוא רק שליח של ה' יתברך. לפעמים הוא צריך להיות 'רועה נאמן', ואז הוא קצת מתווכח עם הבורא יתברך כדי לבטל גזירות וכו'. בדרך כלל הוא קודם כל 'עבד נאמן' – מה שה' אומר לו, כל התורה שה' הביא לו, את הכל הוא מעביר לעם ישראל ודורש מעם ישראל הכל כמו שצריך להיות. אין מנהיג קדוש יותר, טהור יותר, ישר יותר ונאמן יותר ממשה רבינו. ה' יתברך בעצמו גם מינה אותו וגם מהלל אותו. "לא קם נביא עוד בישראל כמשה". ברור.

אבל אנחנו מתקרבים לגאולה, שבה גם יבוא המשיח, שגם הוא איש האלקים. ועד שתהיה הגאולה השלמה שאז ה' יתברך יבטל את היצר הרע הפרטי והכללי, יכולים להיות נסיונות כמו במדבר. אז צריך לחדד את הכלים שלנו להבין קצת יותר לעומק מה הענינים פה.

אמרתי בשבת בטיש, ואני מפתח את זה עכשיו הלאה – ש"קשים גֵרים לישראל כספחת" מצד אחד, מצד שני כתוב "לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים", ומיהו הגר 'ה'גר? – יתרו. ויתרו בא, וכשראה את ההנהגה של משה רבינו ישר 'שם עין' ואמר: 'מה אתה עושה? זה לא מתאים. אתה לא תחזיק מעמד'. וה' הסכים אתו. הוא, שהיה כומר של עבודה זרה שבא מרחוק אבל היה לו שכל, "חָכְמָה בַּגּוֹיִם תַּאֲמֵן" – היתה לו חכמה של הנהגה בטבע. ומשה רבינו היה מעל הטבע. ולכן הוא אמר לו שהוא לא יכול לעמוד בזה. אבל ה' הסכים. אנחנו רואים גם בפרשה הקודמת שמשה לא עמד בזה וביקש עזרה, וה' הסכים.

בקיצור, משה רבינו מבקש מיתרו שישאר, שיבוא אתנו לארץ ישראל, והוא לא רצה. כשהוא ביקש ממנו הוא אמר "וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם", 'תהיה לנו לעינים' – משה רבינו עניו מאד מכל האדם אהב את זה שיתרו שם לב לכל מיני פרטים, שהוא איש האלקים אולי אין לו את הגישה הזאת כמו שיש ליתרו. אני מעריך שאם יתרו היה מצטרף לכל המסע, אז היו פחות נפילות לעם ישראל. הוא היה רואה, היה אומר, היה מתערב.

שמעתי איזה פרשן אחד, לא מפה, מחוץ לארץ, שדיבר על מדינה מחו"ל שיש בה בעיות לנשיא, והוא אומר: 'איפה אנשי הנשיא? הוא צריך שיהיו לו לפחות חמשים איש אנשי הנשיא נאמנים'. מובן שיש לנשיא מלא אנשים בכל התפקידים. ומובן שמאז עצת יתרו יש שרי אלפים, יש הכל, שרי מאות, שרי חמשים, יש נשיאים, יש הכל. זאת אומרת, לא חסרות משרות של אנשים שיעזרו למשה רבינו.

מה חסר, לפי עניות דעתי? – 'אנשים של משה רבינו', שזה לא קשור למשרות, זה קשור לנאמנות. זה כמו, תארו לכם, איזה רעבע חסידי, שהוא רעבע אבל אין לו אנשים נאמנים בחצר שלו, רחמנא לצלן. אה, יש לו חסידים – אבל כל אחד דואג לעצמו, הם שמה בגלל הנוחיות, אולי הם נולדו שם, אולי יוצא להם משהו מזה, אולי נוח להם, אולי יש להם חברה טובה, כל מיני סיבות. אבל הם לא נאמנים לאדמו"ר. הם נאמנים לעצמם או למישהו אחר, או לך תדע למה. איזה מין אדמו"ר ואיזו מין חסידות זו? הרי צריכים להיות על פי דרכו של הבעל שם טוב הקדוש, רבנו הקדוש, כאיש אחד בלב אחד עם הרבי. רבי בלי חסידים לא שוה. גם חסידים בלי רבי לא שוים. הקומה הזו היא תיקון של מלכות בית דוד, שרבנו הבעל שם טוב הקדוש היה נפש של דוד המלך, אז הוא התחיל את התיקון הזה. פלא פלאים.

איפה האנשים הנאמנים? למשל, בחטא העגל אנחנו רואים את שבט לוי. הוא אמר "מִי לַה' אֵלָי" – וכל שבט לוי בא אליו. אבל זו השתייכות של מחנה. כלומר, אם שני שליש מהלויים באו, דוגמא, למשה רבינו, ויש איזה שליש שהוא לא מאנשי משה רבינו – לא נעים לו, אז גם הוא בא ומצטרף. האם הם הנאמנים? אנחנו רואים בפרשה ההיא שכן, הם היו נאמנים, הם הלכו ועשו את השליחות של משה רבינו.

אבל אנחנו רואים בכל פעם שיש התעוררות של הערב רב, או יש התעוררות של עם ישראל, או מעורבב, ועכשיו בהתעוררות של המרגלים היתה התעוררות של כל העדה – ואין שום דרג ביניים שיעצור את האנשים האלה עד שהגיעו למשה. וממשה, ישר לקדוש ברוך הוא. מהקדוש ברוך הוא – ישר היתה מדת הדין ועונש ארבעים שנה כולם מתים במדבר. מהר מאד עלו למשה רבינו, ומהר מאד תגובה משמים, ו'בום'.

אז קרח ועדתו – קרח היה פוליטיקאי. הוא הלך וגייס תמיכה. כל הלילה הלך ושכנע את ראשי הסנהדראות שיצטרפו אליו, עם כל הפלפולים שעשה עם הטלית שכולה תכלת וכל הסיפור הזה. מה הוא רצה? מה הוא רצה?

קודם כל, הקנאה הפרטית שלו התעוררה. הוא רצה כבוד, שליטה, להיות כהן. זה נראה לו נחמד יותר מאשר להיות לוי. להיות לוי, גם זה חשוב מאד. כן, בבית המקדש חייבים לויים.

מה קרה? זה הפריע לו, ההיררכיה של ה' יתברך, כמו שזה הפריע לו כשהיה קין. הרע של קין כשהוא היה מגולגל בקין, הפריע לו שה' קיבל את הקרבן, את המנחה של הבל ולא את שלו, ושנתן לו אשה נוספת ולו הוא לא נתן, ואז התחיל כל הבלאגן – קנאה.

הקנאה הפרטית לבן אדם שהוא נשמה גדולה מסוכנת מאד, כי היצר הרע הכללי יבוא בעקבות היצר הפרטי. היצר הרע הפרטי מעורר לו את הקנאה, הוא נכנע לקנאה, הוא נכנס לקנאה – אז בא היצר הכללי ובולע אותו וגורם לו לעשות פיצוץ בעם ישראל. זה לא רק אצלו בבית. הוא לא כעס רק על הילד שלו, על אשתו, על השכן. לא. הוא עשה פיצוץ בכל עם ישראל ובכל ההנהגה. הוא מרד במשה רבינו, מרד בתורה. הוא מרד בה' יתברך. וירד חיים שאולה, הוא וכל העדה שעמו.

אז זה לא דבר פשוט, בן אדם כזה גדול. הוא כבר היה עשיר, 'עשיר כקרח'. הוא לא התעשר באופן, נקרא לזה ישר. מה הוא רצה עוד? כבוד? מה הוא רצה? אלה הכל רצונות של איש ציבור, איש פוליטי, איש עשיר, שאני לא יודע מה הוא חושב שמגיע לו. ובעצם כל הפוסל במומו פוסל. אומר ה'תָּנָא דְּבֵי אליהו' הקדוש שהוא ידע טוב מאד מי זה משה רבינו, ושהוא ואהרן הם צדיקים ושהם בני העולם הבא. הוא ידע, הוא לא היה טפש. הוא היה פיקח. הוא לא היה חכם, הוא היה פיקח. ובכל זאת, היצר בער בו. ואשתו במקום להרגיע אותו, חיממה אותו עוד יותר. והסוף ידוע.

אז מה היה חסר לנו פה, לפי עניות דעתי? אנשי ביניים. אומר בעל התניא הקדוש שגדולי ישראל צריכים מחיצה, לא צריכים להיות נגישים מהר כל כך. מצד אחד, הנגישות היא פלא פלאים, משה רבינו אוהב ישראל הולך ומנסה למנוע את המחלוקת, לא דואג לכבוד שלו, שום דבר – אבל גם מתקרב לאנשים אלימים כמו דתן ואבירם ש"יָצְאוּ נִצָּבִים", והוא היה בסכנה. מבינים? כל זה בגלל ההנהגה השטוחה שלו, הפתוחה שלו, הנגישה שלו. ככה זה, כי הוא היה עניו מאד מכל האדם, והאנשים האלה ניצלו את זה לרעה.

אבל השאלה היא איפה אנשי הנשיא. איפה חמשים אנשי הנשיא הנאמנים, שהיו צריכים מיד לקפוץ כששמעו את קרח כשהוא מתחיל לחמם ולגייס – ולבוא מולו? לא משה רבינו, הם היו צריכים לבוא ולעצור אותם.

כשמתחילה מחלוקת, בהתחלה זה קטן, זה רק הניצוץ – אחר כך זו שריפה עצומה. היו צריכים להיות שמה אנשים שיבינו ענין, שיקלטו את הענין, נאמנים למשה רבינו אישית – נאמנים לו, אוהבים אותו, מאמינים בו, עוזרים לו, חסידים שלו, מעל טעם ודעת, בלי שום כלום, בלי שום אינטרס, בלי שום דבר. וכשהם רואים דבר כזה, שרשעים כאלה קמים ומתחילים לעשות דברים רעים ביותר, הם היו לפי עניות דעתי צריכים לעצור את זה ולהוכיח אותם. אה, זה לא היה עוזר? אז אולי בסוף מגיע משה רבינו, לא בהתחלה. וזה היה חסר.

למה זה לא היה? אינני יודע. אני מעריך שאם יתרו היה שמה, זה כן היה. הוא היה נותן עצות בענין הזה, וחבל שהוא הלך. וזה היה חסר. זה היה חסר. תראו את זה בכל הפיצוצים והנפילות שהיו במדבר, שחסר הדבר הזה.

ה' יתברך רצה להכניס את עם ישראל לארץ ישראל תוך שלשה ימים. בשביל זה אמר להם ללכת, גרם להם ללכת שלשה ימים ושלשה לילות. הוא התכוון לטובה. מה אלה אמרו? 'וואו, קשה לנו. מה זה? לא נותנים לנו לנוח. לא נותנים לנו מה שאנחנו צריכים. קשה לנו'. תלונות. זה עוד דבר. נניח שקרח רצה איזו משרה, איזה משהו, הוא היה יכול לבקש יפה, הוא היה יכול להתיעץ – לא. הוא בא בעזות. הוא מההתחלה בא ברע, הוא לא בא בטוב. הוא לא בא בשביל שבאמת יסתדרו הענינים. לא, הוא בא לעשות רע. וגם אלה שהתלוננו על שלשת הימים האלה לא באו בנימוס.

כשבאים לדבר עם גדול הדור, כשבאים לדבר עם איש האלקים, צריך לדבר בנימוס – קל וחומר בן בנו של קל וחומר כשמדברים עם הבורא יתברך. מה הם חושבים? באים בתלונות? למה, במצרים היה להם כל כך טוב? הם ידעו שה' לוחץ אותם בהליכה מואצת כדי שיכנסו לארץ ישראל, כדי שהיצר הכללי לא יפיל אותם ויקרה מה שקרה בסוף? אולי ידעו, אולי לא ידעו. נראה שהם לא ידעו. אולי אי אפשר היה להגיד. לא כל דבר אפשר להגיד. אולי זה נסיון, כן, כמו אצל אברהם אבינו. ה' מנסה את הצדיקים לראות מה הם עושים. לא כל דבר אפשר להגיד.

אבל בדרגות שלנו צריך הסברה, צריך הסברה. העם צריך לדעת מה המטרה, מה השלבים, מי קובע, איך זה מתנהל, איך מדברים, אם משהו לא מוצא חן בעיניכם, אם יש איזו שאלה – איך אתם מתנהגים, מה זו דרך ארץ כלפי משה וכלפי שמים.

כל זה היה בוסר. כנראה לא היה מספיק זמן לצאת מגלות מצרים, שזה חושך גדול – ולהגיע להנהגה המתוקנת ככה שהכל יהיה 'פרפקט'.

כשרואים כל שבט במקומו עם הדגלים ואיך הם נוסעים, איך הם עוצרים על פי הפקודה משמים, על פי הענן, זה נראה מחזה מרהיב. "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר", שואלים אומות העולם. אבל כשמסתכלים פנימה, כל אחד יכול להדליק את הגפרור – פעם זה הערב רב, פעם זה המקושש, פעם זה אלה, פעם זה אלה, קברות התאוה, מתחילים לבעבע, להמציא משהו מלמטה למעלה. וזה מגיע עד למעלה, וישר מדת הדין פוגעת בהם.

את כל זה אנחנו צריכים לתרגל בעזרת ה' לקראת הבאות, שכשיבוא משיח נתנהג יפה, ושהגאולה תהיה ברחמים, בנעימים, ויהיה קידוש ה' ולא ההפך.

ולכן "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר", צריך לאהוב את הגר, נכון? הגר, יש לו תרומה. יש לו תרומה שהוא תורם לעם ישראל. זה לא רק שאנחנו תורמים לו ועושים לו טובה בזה שמגיירים אותו – גם הוא, יש לו תרומה, וצריך לאהוב את הגר. ו"חכמה בגוים תאמין".

עד כאן. יהי רצון שנלך בדרך ה' ונשמח אותו תמיד, "יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו"!

לחיים! לחיים! לחיים!

נא להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל זמן ובכל מקום, לזיכוי הרבים למען שמו באהבה! וגם להפיץ את 'ערב דא"ז', השירים האלה שאנחנו מנגנים בלילה למען שמו באהבה, שזה גם מחזק מאד את הנשמות.

שיהיה שבת שלום וכל טוב סלה!
לחיים! לחיים! לחיים!