א. הענוה היא תוצאה של השגה רוחנית אמתית. והשגה רוחנית אמתית היא תוצאה של הענוה.
ב. כאשר אדם מנסה לתקן את עצמו למען שמו באהבה, אז הוא רואה את רוב פגמיו וחסרונותיו ובא לידי השגת אפסיותו – ומשם מגיע לענוה. הוא רואה את מעלת חברו – ושמח.
ג. צריך להפוך 'אני' ל'אַיִן'. אך אין פרושו שעל האדם לוותר על אישיותו, על כישוריו, על שכלו ועל יכולותיו! אלא: יש לייחס את כל מעלותיו לרחמי שמים ולכך שה' ית' נותן לו כח לעשות חיל.
משה רבינו, העניו מכל אדם, ידע את מעלותיו – אך לא ייחס אותן לעצמו, אלא הפך עצמו ל'מרכבה' לכל מעלות אלו שקיבל משמים. ולכן לא התגאה. ככל שהשיג יותר מעלות של השגת האמת – כך התבטל לפני ה' ית' ביותר.
ד. צדיקים לא עסוקים במעלות עצמם – אלא עסוקים בלהיות חיילים נאמנים של ה' ית'!
צדיקים ילכו מחַיִל אל חיל – ממלחמה למלחמה. הם עסוקים בצרכי שמים ולא במעלות בעצמם!
ה. ענוה מזויפת – סופה להתגלות!
ו. צדיקות אמת – סופה להתגלות!
ז. גסות הרוח – סופה להתגלות!
ח. הבירור הסופי של הבריאה בין טוב לרע, בין אמת לשקר, בין קדושה לסטרא אחרא – בעיצומו. במה אתה בוחר?
ט. הדור זועק לגילוי פנים ולגאולה. השאלה היא האם אנו מבצעים כעת את תפקידנו בדרגה הנכונה? האם אנו מוכנים?
הנהגה של גילוי פנים כללי דורשת עבודה תמה ונקיה! האם אנחנו בדרך לשם? האם אנו באמת מעוניינים? האם אנו מתאמצים בכיוון הנכון? מה עם תיקון שנאת חנם?
י. ללא ענוה אין אחדות, אין תיקון לשנאת חנם!
יא. מדוע אדם דן לחוב את הזולת?! את עצמו הוא כבר תיקן?!
יב. "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". כבר הגעת למקומו?! באמת?!
יג. קודם שאתה דן את חברך ברותחין – באמת שמעת את עמדתו? את דעתו? או שכבר גזרת את דינו?
מי אתה – בית דין של מעלה? אתה "בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב"? אתה מושלם? אתה יודע את מפת הקרב של זה שאתה דן?
יד. דון את עצמך, ואל תדון את הזולת. ראה את חסרונותיך ואת מעלות זולתך.
טו. גם קרח חשב שהוא צדיק! וחשד במשה ובאהרן!
טז. גם המרגלים חשבו את עצמם לצדיקים – ומרדו בה' ית'.
יז. הענוה היא תרופה עצומה. מי יתן וכולנו נזכה לה!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו ית'!

מתוך נפשי – הענוה
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
י"ז סיון תשפ"ג