ב. הענוה היא המעולה שבמדות, ובה הצטיין גדול הנביאים משה רבינו, גדול הנביאים ורועה נאמן.
ג. שרש הכעס – הגאוה. בא לכלל כעס, בא לכלל טעות.
ד. האדם אינו מצליח לנהל את העולם, כי זה גדול עליו!
ה. כשאתה בטוח מאד בעמדתך – בדוֹק שנית.
ו. מה מניע אותך בחיים? האהבה או
השנאה?
ז. כאשר אתה דן את הזולת, האם אתה מודע לכך שאתה בעצם דן את עצמך ומשמים חותמים את דינך?
ח. האם את ה נהנה לעשות טוב או לעשות רע? – כי זה מעיד על מי שאתה ועל דרגתך הרוחנית.
ט. חשוב למצוא חן בעיני אלקים ואדם. אבל אם במקרה מסוים אין אפשרות לכך – במה אתה בוחר? למצוא חן בעיני מי?
י. בין המצרים: אם היהודים היו מפסיקים לריב ביניהם ולשנוא זה את זה – בית שני לא היה נחרב! וכל הסבל הנורא של הגלות היה מתקצר. אז למה לא הפסיקו ?!
יא. 'למה אתה שונא אותו?' – 'כי הוא רשע, מקולקל, זוועתי!' – ומה איתך? אתה כליל השלמות?!
יב. אולי הוא גם צודק במשהו? אולי אתה טועה במשהו?
יג. אולי כוונתו טובה? הלב שלך נקי לגמרי?
יד. ה' ית' רוצה שנכבד אחד את השני ונחיה באהבה ובאחדות, ומתוך ענוה, אהבה ואחדות נגאל במהרה ברחמים!
טו. טרם פגשתי אדם שאין בו מעלות רבות!
טז. כאשר אתה מתגאה – זכוֹר את עוונותיך והֵרגע.
יז. אם היצר הרע הכללי מצליח לעורר מחלוקת ושנאת חנם – הרוויח! הוא יכול לנוח.
יח. להתחזק בענוה ובתיקון המדות הקשות!
לחיים! לחיים! לחיים!
ובא לציון גואל במהרה ברחמים!
מתוך נפשי – בין המצרים
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
א' מנחם אב תשפ"ג
