פרשת לך לך תשפ"ב – הדיוק בבחירה
מה שלומכם?
בפרשה סוגיית "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי".
מופלא הדבר שאברהם אבינו איש החסד, שילמד זכות על סדום ועמורה, אומר לאחיין שלו, לוט, "הפרד נא מעלי"! ונותן לו לבחור לעצמו את האזור בארץ ישראל שבו הוא חפץ לגור.
הרקע כידוע הוא סכסוך ומריבה בין רועי לוט לרועי אברהם. הסיבה: ריבוי צאן ובקר ומיעוט מקום – לכאורה.
אם נתעמק מעט, נבין שהסיבה אינה סיבה מעשית בלבד אלא סיבה רוחנית עמוקה – שהרי לוט היה חייב לרסן את רועי הצאן שלו ולגרום להם לכבד את אברהם אבינו ואת רועי הצאן של אברהם, שהרי שלוחו של אדם כמותו. אם אתה מאפשר לרועים שלך לריב עם רועי אברהם אתה בעצם לא מכבד את אברהם כראוי לאיש האלוקים!
ואם כך, הבעיה אינה ברועים שלך בלבד אלא בעיקר בך!
ובאמת משמים ה' ית' רצה שאברהם ייפרד מלוט. הזהר הקדוש אומר על לוט דברים קשים.
והנה הבחירה בידי לוט: לעשות תשובה עמוקה ולהתבטל בפני אברהם רבו ולדבוק בו בכל מחיר ובכל תנאי, כפי שעשה למשל יהושע בן נון עם משה רבנו, או לבחור לו דרך אחרת.
כאן יש בירור: מה בראש? מי בראש? האם להדבק באברהם ולכבדו כראוי, שזאת עצת הקדושה, או שמא לבחור להיפרד ממנו. ואם להיפרד – האם לבחור לאברהם את המיטב של ארץ ישראל, ולעצמו חבל ארץ פחות פורה – או להיפך: לבחור לעצמו את המיטב של ארץ ישראל ואת הנותר להשאיר לאברהם?! ועוד: הרי החלק הטוב של הארץ נמצא סמוך לסדום ועמורה?! וידוע ששם אנשים רעים מאד! אז האם לעזוב את אברהם, על מנת לזכות באדמות פוריות וכתוצאה מכך להתחבר לרשעים?!
לא מספיק עזבת את הצדיק בשביל גשמיות, אלא אתה עוד מסכן את יראת השמים שלך ומתקרב לרשעי סדום ועמורה?! ומה למדת כל השנים האלה אצל אברהם?!
לוט: למה לא הרהרת בתשובה? למה תתרחק מהזדמנות התיקון שלך בעזבך את אברהם?!
מובן שכל השיקולים הללו כנראה כלל לא עלו על לבו של לוט. הוא לא ביקש סליחה על מריבת הרועים שלו – אלא כמו שאומרים 'קפץ על המציאה' ומיד בחר לו את חבל הארץ הטוב לעצמו.
ומה מצדו של אברהם?! שהרי אברהם ידע היטב מה טבעו של לוט ומה הוא יבחר. על כל פנים לפחות ידע שהוא לא יעשה תשובה וירצה להיפרד ממנו. והרי בתור רבו – מדוע לא ניסה להחזירו בתשובה ולהוכיח אותו ולהשאיר אותו אצלו?
ובכן: ידע אברהם שלוט לא רצה בתשובה ושאין ביכולתו להשפיע עליו, ושלוט בעצם יונק מהקדושה של אברהם אך לא על מנת לתקן את עצמו אלא רק על מנת ליהנות מאברהם!
במצב שבו הצדיק לא יכול להשפיע כי המקבל לא רוצה ולא ראוי לקבל את השפעת הצדיק, הצדיק פטור ויכול להיפרד מהרשע, שהרי כתוב: "אל תתחבר לרשע"! אלא אם כן הרשע מוכן לקבל תוכחה ותיקון, ואז יש מצוה לנסות לתקנו. אך כאן לא רק שלוט לא היה מוכן לקבל תיקון מאברהם, אלא היה נוהג בעצם בחוצפה כלפיו, יען לא חינך את רועיו כראוי כיצד להתייחס לאברהם ולכל אשר לו.
"בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעים אותו". לוט לא בא להיטהר אלא להיטמא, ולכן פותחים לו: פותחים לו את הדלת כמו שאומרים – שיצא וילך.
אם הרשע לא מקבל כלל מהצדיק וגם רב עמו, אז משמים מקפידים על הצדיק מדוע הוא לא נפרד מהרשע הזה! ולכן כל עוד לוט היה מחובר עם אברהם ה' ית' לא דיבר עם אברהם.
ולענייננו: בכל רגע האדם נמצא בבירור בדומה ללוט – האם יבחר בעבודת ה' ית' ויאמין בה' ובמשה עבדו, או חלילה יעדיף את הגשמיות ואת קרבת סדום ועמורה.
ואחר כל האמור לעיל נשאלת השאלה: מדוע כאשר נחטף לוט על ידי המלכים אברהם סיכן את חייו ורדף אותם כדי להציל את לוט? האם לוט היה ראוי שאברהם יכנס למקום סכנה בעבורו?
בוודאי הצדיק האמיתי מוסר נפשו על ישראל עמו – ראה את משה רבנו!
ובנוסף לכך, אם אברהם לא היה מגיב ורץ להציל את לוט האחיין שלו – היה בכך משום חילול ה' ר"ל, שהרי הבריות היו מרננים ואומרים: כיצד עזב אברהם איש האלוקים, איש החסד, את אחיינו ביד שוביו?!
אך כאן יש סוד ידוע: מלוט יצאה רות, ומרות יצא דוד מלך ישראל, ומדוד יצא משיח בן דוד במהרה בימינו! ולכן היה חייב אברהם למסור עצמו להציל את לוט, כי כל תיקון העולם תלוי במשיח שיצא מלוט דווקא. על כגון אלו נאמר: "הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה".
סוגיה נוספת שחפצתי לעסוק בה היא המצוה למול את בשרו ואת בשר כל הזכרים אשר בביתו של אברהם אבינו, מצוה המופיעה בסוף הפרשה.
ובכן: סודות רבים בענין ברית המילה על פי תורת הקבלה. ובהסבר פשוט: העָרְלה היא הרע – ועל ידי הסרת הערלה האדם מתוקן כראוי והשפע שמקבל הולך לקדושה ולא לסטרא אחרא.
מדובר בתיקון היסוד – תיקון הברית. בזכות תיקון היסוד זוכים לארץ ישראל. ארץ ישראל היא המלכות דקדושה. ובאופן הפשוט ביותר: יהודי מהול, כל העולם יודע שהוא יהודי. זאת ההתמסרות הטוטאלית לבורא עולם ית' ולתורתו! זאת הצהרה חד משמעית.
ובאמת יהודים מתבוללים ר"ל מפסיקים לא פעם לעשות ברית מילה לבניהם, וגרי צדק חייבים למול עצמם! ולהיכנס בבריתו של אברהם אבינו.
יהי רצון שבזכות מצוות מילה שעם ישראל מקיים בכל הדורות בשמחה ובהידור ותחת כל התנאים הקשים של הגלות – ניגאל במהרה ברחמים אין־סופיים גאולה שלמה!
לחיים! לחיים! לחיים!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר מרחלין שליט"א
