נספר לכם משל: "פעם אחת, עמדו כ - 20 ילדים על שפת מדרכה מוגבהת מהקרקע בגובה של כ2 - מטר. הם עמדו כאשר פניהם לכיוון הקיר וגבם לכיוון הכביש. עמדו בשורה וקפצו עשו גלגול על הראש, באוויר ונחתו על הכביש, כאשר פניהם לכיוון ממנו קפצו. אכן משחק מסוכן ביותר: לידם ישב אדם מבוגר על הכביש. אדם נוסף, שראה את המשחק המסוכן מרחוק, ניגש בריצה גער בילדים שיפסיקו מיד את הקפיצות המסוכנות, ואכן הילדים הפסיקו. לאחר מכן, ניגש האדם כולו נרגש, לאדם שישב על הכביש, וגער בו: "איך אתה מרשה לילדים להסתכן כך?". האיש שישב על הכביש לא רצה בכלל לשמוע את האדם המוכיחו. אך האדם התעקש להוכיחו: "אתה תשמע לי אתה תענה לי כיצד הרשת לילדים להסתכן?". מרוב שהאדם לחץ עליו ענה לבסוף: "הילדים צריכים להתנסות". האדם המוכיח גער בו שוב: "להתנסות??, בדבר מסוכן שכזה?!". האיש היושב על הכביש ענה: "לא קרה להם כל רע". המוכיח השיב: "יכול להיות שב - 100 קפיצות לא קרה כלום,
אך מספיקה פעם אחת וילד יכול למות מהמכה, או לכל הפחות להישאר נכה לכל החיים!" - " אחד ל - 100 זה שום דבר," ענה האיש היושב על הכביש. האדם המוכיח לא הבין את טיפשות לבו של האיש החסר אחריות כאשר לפתע שם לב: האיש שלא גער בילדים המסתכנים, הרי בעצמו יושב על הכביש, ומרוב שמסכן עצמו בדריסת מכונית, לא מסוגל להבין את הסכנה בה נמצאו הילדים. ואז צעק עליו: "תזהר, קום מהר, מכונית מתקרבת". בכבדות ומחוסר ברירה, קם האדם שישב על הכביש, ותוך כדי הליכה הפטיר: "באמת ראיתי ילד אחד שב1 - מ100 קפיצות נפל ונפגע קשה".
והנמשל: כאשר היצר הרע בא להפיל את האדם ברשתו, הוא מופיע בדרגה בה האדם יכול לזהותו, אך לא בברור. הוא בא לנסותו בהתאם לדרגתו: לכן ברור שבתחום שהוא בא לנסותו האדם פגום בו: לא פגום לגמרי, כי אחרת לא היה כאן בכלל ניסיון אלא נפילה ודאית, ולא לגמרי מתוקן ומבורר, אחרת לא היה כלל ניסיון. אלא היצר מופיע בערפל מסוים, מותאם לדרגת הניסיון: יתכן שעבור אדם אחר, אשר תיקן זה מכבר דרגה זו, אין כלל כאן עניין של ניסיון. כך במשל: לאדם שהבין מיד את הסכנה בה הסתכנו הילדים המקפצים, לא היה בעניין זה כל ניסיון.
אך האיש שישב על הכביש, שהוא בעצמו הסתכן, כי הוא עדיין לא תיקן עניין זה, לא ראה
שום ניסיון, שום סכנה. כי היצר טשטש לו את השיפוט כי הוא היה בעניין זה עדיין בניסיון,
תחת "ערפל קרב". הוא בכלל לא הרגיש בסכנה שבעצמו היה שרוי, ולכן גם תירץ את משחק הילדים בטיעון הנדוש: "הילדים צריכים להתנסות". הוא ראה את הסכנה אך לא לגמרי: חשב שהסיכוי להיפגע קטן. כך היצר מפתה את האדם באזור הדימדומים של בחירתו, היצר אומר: "יכול להיות שאתה עומד לעשות מעשה לא נכון, אבל לא נורא, הסיכוי שתיפגע פיזית, נפשית, רוחנית, הוא קלוש, וההתנסות שווה יותר מהסכנה", "אל תדאג השם ית' רחמן, הוא לא יעזוב אותך גם אם תפגום, במיוחד שהכוונה שלך היא טובה, לצורך ברור, התנסות, התפתחות, אל תדאג מכסימום תעשה תשובה, הרי תמיד תוכל לתקן... וכו'." ישנן שלוש דרגות בהתייחס לניסיון:
א) הילדים המקפצים: הם אלו שבעצם נופלים ובכלל לא מבנים שהם בניסיון, בסכנה. זו
הדרגה שעליה אמרו חז"ל: "אדם עבר ושנה העבירה, נעשית לו כהיתר".
ב) האדם המוכיח: הוא האדם המתוקן שאין עבורו במקרה זה כלל ניסיון אישי, ניסיונו
הוא רק בדאגתו לכלל: עליו להבין את דרגתם של הילדים, לדון אותם לזכות, לאהוב
אותם, להוכיח אותם, להדריך אותם, להציל אותם. זהו ניסיון קשה מאוד בפני עצמו: כי האדם המתוקן קנאי לאמת ולא תמיד יש לו את הכלים והסבלנות לרדת לאותם האנשים שרחוקים מדרגתו על מנת להצילם. ניסיון קשה נוסף, הוא יחסו של האדם המוכיח לאיש היושב על הכביש: הרי הוא איש בוגר, לכן
המוכיח מצפה ממנו יותר מאשר מהילדים: תמיד מצפים מהאדם שיותר התקרב לאמת
להשלים מהר את תיקונו, ואם עדיין הוא מתמהמה בתיקונו, הוא עלול ליצור רוגז בקרב
המוכיח.
ג) האיש היושב על הכביש: הוא עדיין מערב טוב ברע והשקפתו לא זכה, אך הוא מרגיש עצמו בעל הבנה, חוש צדק, יושב חזק על עמדותיו, אך לא מבין שמצבו מסוכן ביותר,
והבנתו נגועה בפגמים ואינטרסים סמויים. יצרו מפתה אותו להתנגד ולבוז לאדם המוכיח,
המתוקן, ואף גורם לו, לאדם היושב על הכביש להחטיא את הרבים, בהתייחסות המופקרת
אל הילדים המקפצים. האדם היושב על הכביש, אינו חושש ממכוניות. הוא חושב שיינצל מהן בקלות: היצר מכניס את האדם החצי מתוקן לשאננות מסוכנת: רק יראת העונש, החריפה, רק הרגשת הסתלקות האור מהנפש לאחר החטא, יכולים לזעזע את האדם במצב זה, לקום ולהיזהר מאוד מליפול שוב.
זהו במשל, השלב בו האיש היושב על הכביש קם מפאת המכונית המתקרבת: רק לאחר
החושך הנמשך על האדם לאחר החטא, והפחד מהישנות הנפילה והסתלקות האור פעם נוספת, יכול כאמור לגרום לאדם להיזהר. רק לאחר שהוא רוכש יראת העונש, ומודע
לסכנה בה היה שרוי, יכול האיש היושב על הכביש להבין את הסכנה בה היו שורים הילדים המקפצים: רק אז הוא מסוגל להודות באמת, אמנם לא בצורה מושלמת אך מתחילה להיווצר אצלו הבנה נטולת אינטרסים.
על מנת להפיק תועלת אמיתית ומעשית ממאמר קצר זה, על המעין, ללמוד היטב את המשל, על כל פרטיו, לאחר מכן, יש ללמוד את הנמשל, ולאחר מכן יש לבחון מקרים מחיי היומיום. אם האדם יתעמק בכל פרטי המשל, הרי שב"ה, יתגלו לו עוד כללים במלחמת היצר.
מתוך הספר 'נשמת המלכות' מאת כ"ק האדמו"ר מרחלין שליט"א
להורדת הספר לחצו כאן
https://www.rachlin.org.il/ktavim/books/files/Nishmat.pdf
