בחפזון הוציא אותנו ה' ית' ממצרים. ומאז הכל הולך ומואץ!
הכל בחפזון. תינוק בן שנה כבר רוצה להיות עצמאי – ולחנך את הוריו.
החפזון הולך ומתקרב לשגעון!
אין מנוחה, אין תנומה, אין הקשבה. יש רק דרישה: "הכל מיד! ורק איך שאני רוצה!" "אתה לא אִתי? – אז אתה נגדי!"
הכל בחפזון, ואין זמן לכלום – לא לחשוב, לא
להתעמק. אולי יכולנו למנוע אסון – אבל מה נעשה שאין שליטה בחפזון!
החפזון מביא למיצוי. והמיצוי מביא ריקנות.
והריקנות מביאה דכאון. והדכאון משתק – עד
שקופץ לו שוב החפזון לצאת מיד מהדכאון! ושוב מתחיל התהליך, שבכל סיבוב מעלה מהירות בשליש!
מרוב ריצה אין מסתכל אחורה, אין לומד ואין מפנים, אין זמן לא בחוץ ולא בפנים.
והכל מתגלגל 'על הפנים',
כי כולנו מואצים,
על ידי היצרים,
שאת השכל הישר מטשטשים.
בגלל החפזון חכמים הופכים טפשים!
בבחירה מתבלבלים –
אין מטרה ואין שלבים!
כי אין זמן כי כולנו נחפזים.
הקטנים הפכו גדולים. הגדולים הפכו זקנים. הזקנים, מי זוכרם? – הבא בתור! כבר אין זמן!
איפה הבלם? הבירור הולך ומואץ – האדם מגיב באינסטינקט, אין מחשבה לשניה, הכל עכשיו,
כי אם לא מי יקשיב? אתה הופך לא רלוונטי, כי הכל חולף ביעף, ולא באופן אלגנטי.
הכל רוצים רק נס, בלי להתאמץ. אין אפילו זמן
להתרכז.
יום רודף יום, ובשיא החפזון. לעולם יש פתרון?
מישהו עוצר להגיד לחברו שלום?!
אם הוא לא הֶ עתק שלך – אין לך סבלנות להחליף עמו מלה...
הכל מתקרב בחפזון לגאולה השלמה.
"בְּעִתָּה אֲחִישֶנָּה" – זה מצד הקדושה. אבל יש גם יש "אחישנה" מצד הקליפה!
ואיך נדע מי הוא המאיץ?! היצר הטוב או היצר הרע המלחיץ?!
כי עשָּו האיץ את יעקב – ואבינו יעקב התחמק, נתן לו תרוץ והסתלק...
רבותי! צריך כל יום להתבודד, לבדוק את כל היום שעבר בחפזון,
לערוך את הבירור ולהתכונן למחרת, שיגיע תוך שניה, ועמו נסיונותיו.
אם לא תכין כלים, ישטפוך המים הזֵּידונים – ותבוא בטענות מדוע לא הצילך האלקים!
אתה מואץ? הֵּרגע. ה' יביא בכל מצב את הגאולה.
לא עליך לסיים המלאכה...
מח שליט על הלב – זו העצה הנכונה. במתינות תהלך בה לאִטך, עקב בצד אגודל, שלא תטעה חלילה בבחירה. והתהום לפניך פעורה!
"לאט לאט מגיעים רחוק", אמר לי אבי ז"ל – וכמה צדק!
בזמנו היה זמן ודבר לא חמק.
ולכן חביבי, הֵּרגע. קודם כל שב בשקט והפעל
מחשבה.
שתה כוס תה – ונהיה חברים. וקרא בבקשה את ספרנו 'דרך עץ החיים'.
חג כשר ושמח ורגוע ונעים לכל בית ישראל ולכל הנבראים!
לחיים! לחיים! לחיים! היום באנו אליך בחרוזים.

מתוך נפשי – בחפזון
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
י"ז ניסן תשפ"ד
לעילוי נשמות הנופלים ∙ לרפואת הפצועים ∙ להחזרת החטופים ∙ לשמירה על החיילים.